ב"ה

תיק ‏1214738/17

בבית הדין הרבני הגדול ירושלים

לפני כבוד הדיינים:

הרב מימון נהרי, הרב שניאור פרדס, הרב אברהם מאיר שלוש

המערער:         פלוני   (ע"י ב"כ עו"ד חגית אואקנין)

נגד

המשיבה:        פלונית (ע"י ב"כ עו"ד פלונית)

הנדון: ביטול פסיקתא שנחתמה תוך הטעיית בית הדין

החלטה

בפנינו בקשת המבקש לעיכוב ביצוע הפסיקתא שנחתמה בבית הדין האזורי בתל אביב ביום י"ז באדר תשפ"ה (17.3.25).

בפסיקתא נקבע כי המבקש יישא במזונות שני הילדים בסך של 3300 ש"ח מיום י"ח באייר תשפ"ב (19.5.22) ובדמי מדור של 1500 ש"ח מיום ח' באלול תשע"ח (19.8.18).

תיאור העובדות

א. הצדדים נישאו כדת בתאריך ….. ולהם שני ילדים משותפים. הצדדים התנהלו תחילה בבית הדין בפתח תקוה ובהחלטה מיום י"ח באייר תשפ"ה (19.5.22) נקבעו דמי מזונות הילדים בסך 2100 ש"ח ללא מדור, שעה שלא הוכח כי לאם יש הוצאות מדור.

ב. האם ערערה על האמור, ובהחלטת בית הדין הגדול מיום כ"ה בשבט תשפ"ג (16.2.23) נקבע כי בשלב זה בית הדין מחייב את האב במזונות ומדור זמניים בסך 3000 ש"ח למפרע מיום החלטת בית הדין האזורי בפתח תקוה (יח באייר תשפ"ה – 19.5.22) כאשר מעתה ואילך המזונות הזמניים יעמדו על סך 3300 ש"ח ללא מדור, והודגש כי בשלב זה בית הדין לא מחייב במדור עד החלטה מנומקת של בית הדין האזורי.

ג. מסיבות שהזמן גרמן התיק הועבר מבית הדין בפתח תקוה לבית הדין בתל אביב ובהחלטה מיום כ"ב בתמוז תשפ"ב (28.7.24) נקבע בדעת רוב כי האב חייב בדמי מזונות של 3300 ש"ח ודמי מדור של 1500 ש"ח, אך לא פורש בהחלטה ממתי החיוב.

ד. ב"כ המשיבה הציגה לבית הדין ביום ז' בשבט תשפ"ה (5.2.25) פסיקתא בה בקשה כאמור לחייב את האב בדמי מזונות בסך 3300 ש"ח מיום החלטת בית הדין בפתח תקוה (י"ח באייר תשפ"ב – 19.5.22) ובדמי מדור בסך של 1500 ש"ח מיום ח' באלול תשע"ח (19.8.18) (!!).

ה. בהעדר תגובת האב חזרה ב"כ המשיבה על הבקשה שנית ביום י"ג באדר תשפ"ה (13.3.25) וביום י"ז באדר תשפ"ה (17.3.25) בית הדין אישר את הפסיקתא.

ו. מיד למחרת ביום י"ח באדר תשפ"ה (18.3.25) הגישה ב"כ המבקש בקשה לעיכוב בצוע בגין ערעור על דמי המזונות המתנהל במקביל, וחזרה על בקשתה גם ביום כ"ג באדר תשפ"ה (23.3.25) אך לא התקבלה כל החלטה. משכך פנתה ביום ח' בניסן תשפ"ה (6.4.25) לבית הדין דידן.

דיון והכרעה

כאמור המשיב הגיש ערעור על פסק הדין למזונות המתנהל במקביל.

אך אף מבלי להזדקק לגופו של ערעור כאמור בהחלטה נפרדת, בזאת ישתכ'ל המשתכ'ל השכל וידוע כי הפסיקתא הנזכרת שהוגשה לבית הדין ובגינה מתנהלים הליכים מול המשיב בהוצאה לפועל, אינה נשענת על שום החלטה (!).

ואדרבה, כי אעבור בס'ך אל זה אביט כי ב"כ המלומדת עשתה שלא כדין והגישה לבית הדין פסיקתא שונה ממה שקבע בית הדין, ובכך גררה את המשיב להליכי סרק והוצאות לחינם שלא כדין, וכדלהלן.

א. ראשון לציו'ן ב"כ המלומדת בקשה בפסיקתא שאושרה לחייב את האב בדמי מזונות בסך 3300 ש"ח מיום מתן החלטת בית הדין בפתח תקוה י"ח באייר תשפ"ב (19.5.22) וזאת בניגוד גמור להחלטת בית הדין דידן מיום כ"ה בשבט תשפ"ג (16.2.23) שקבעה כי מיום י"ח באייר תשפ"ב (19.5.22) ועד יום כ"ה בשבט תשפ"ג (16.2.23) האב חייב בדמי מזונות בסך של 3000 ש"ח בלבד ולא 3300 ש"ח כפי שביקשה ב"כ.

גם בית הדין האזורי בתל אביב בהחלטה למזונות קבועים מיום כ"ב בתמוז תשפ"ד (28.7.24) אימץ את החלטת בית הדין דידן והותיר את דמי המזונות שנקבעו על כנן, ובכל אופן לא שינה את החלטתינו אודות מזונות עבר, ואף הוא ש'ר המסכי'ם כי עד יום כ"ה בשבט תשפ"ג (16.2.23) בו ניתנה החלטת בית הדין דידן, דמי המזונות עומדים על סך 3000 ש"ח בלבד.

אמור מעתה כי ב"כ המלומדת בקשה בכתב לחייב את האב שלא כדין בסך 300 ש"ח נוספים, העולים במשך עשרה החודשים שבינתיים לכדי 3000 ש"ח וזאת שלא כפי שקבע בית הדין, וכן לא יעשה.

ב. ואשר על ידו השנ'י, ב"כ המלומדת ביקשה בפסיקתא שאושרה לחייב את האב בדמי מדור בסך 1500 ש"ח וזאת מיום ח' באלול תשע"ח (19.8.18). (!!)

ומה מאד תמהנו מרא'ות, וכל הרואה מפליא לעשות, הרי החלטת בית הדין הראשונה לחיוב האב במזונות ניתנה רק ביום י"ח באייר תשפ"ב (19.5.22) ומהיכן למדה ב"כ המלומדת כי יש לחייב את האב במדור למעלה משלוש שנים קודם לכן, מיום ח' באלול תשע"ח (19.8.18)??

ג. וע'ז משולש'ת בקשתה זו סותרת את החלטת בית הדין דידן שקבעה כי עד יום כ"ה בשבט תשפ"ג (16.2.23) דמי המזונות שנקבעו בסך 3000 ש"ח כוללים מדור.

כאמור, בהחלטת בית הדין דידן מיום כ"ה בשבט תשפ"ג (16.2.23) לא נקבעו דמי מדור מכאן ואילך, ובית הדין דידן הותיר זאת להכרעת בית הדין האזורי שהחליט ביום כ"ב בתמוז תשפ"ד (28.7.24) כי דמי המדור יעמדו על סך של 1500 ש"ח .

אמנם, בית הדין האזורי סתם ולא פירש ממתי חל חיוב דמי המדור, האם רק מיום מתן החלטתם או שמא קודם לכן. משכך לכל היותר יכלה אולי ב"כ המלומדת לטעון כי יש לחייב את האב במדור מיום החלטת בית הדין הגדול כ"ה בשבט תשפ"ג (16.2.23).

אכן בוודאי שב"כ המלומדת אינה יכולה לחייב את האב במדור מיום י"ח באייר תשפ"ב (19.5.22) שהרי דמי המזונות שנקבעו אז כבר כוללים את המדור כמו שמפורש בהחלטת בית הדין דידן (החלטה מיום כ"ה בשבט תשפ"ג – 16.2.23) ולא פורש אחרת בהחלטת בית הדין האזורי (החלטה מיום כ"ב בתמוז תשפ"ד – (28.7.24).

ואין צריך לומר שב"כ המלומדת אינה יכולה כלל לחייב את האב במדור מיום ח' באלול תשע"ח (19.8.18) שהם ארבע שנים ומחצה בטרם ניתנה החלטת בית הדין הגדול (!) כאשר אין כל החלטה המורה זאת.

הבט ימין וראה כי ב"כ המלומדת ביקשה לחייב את האב שלא כדין במדור בסך של 1500 ש"ח לחודש במשך ארבע שנים ומחצה העולים כדי 81,000 ש"ח וזאת מלבד סרח העודף של דמי המזונות שנזכרו לעיל.

בית הדין רואה בחומרה רבה את ניסיון הטעיית בית הדין (שלצערנו צלח) ניסיון שגרם לתקלת בית הדין, תקלי'ן חדתי'ן.

התנהלות זאת אינה מתאימה לכל ב"כ בפרט, ובוודאי שלא לב"כ מלומדת כב"כ המשיבה בכלל המציגה לבית הדין פסיקתא חלולה שאינה נשענת על שום החלטה.

מסקנות

לאור האמור מחליט בית הדין כדלהלן:

א. בית הדין מורה על ביטול מלא של כל האמור בפסיקתא.

ב. החלטה זו מחליפה החלטות קודמות.

ג. על ב"כ המלומדת להסביר לבית הדין עד שבוע ימים מדוע לא תחויב בהוצאות בגין התנהלות זאת.

ד. יש להעביר העתק החלטה זו לבית הדין האזורי.

ניתן לפרסם בהשמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום כ"א באלול התשפ"ה (14/09/2025).

הרב מימון נהרי                      הרב שניאור פרדס                   הרב אברהם מאיר שלוש

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה