תיק 936295/51

בבית הדין הרבני הגדול ירושלים

לפני כבוד הדיינים:

הרב צבי בן יעקב

המערער: פלוני  

נגד

המשיבה: פלונית

הנדון: דחיית בקשה לעיכוב ביצוע החלטה על מעבר הבת לאולפנה

החלטה

בפני בקשה לעיכוב ביצוע החלטת כבוד ביה"ד הרבני האזורי פ"ת, בראשות כבוד אבה"ד הרה"ג יצחק רפפורט שליט"א, מיום 30.10.25, המורה על רישום בת הצדדים ר', ללימוד באולפנת ע'.

גם ערעור על ההחלטה הנ"ל מצריך רשות, מאחר ואינו עומד בגדרי תקנה קלב 1, ובוודאי הבקשה לעיכוב ביצוע. ומכאן סמכותי בהתאם לתקנה קלג 3 לתקנות הדיון.

הצדדים התגרשו בתאריך 2.11.2015, ולהם 3 ילדים: י' (ת"ל 10.2011), פ' (ת"ל 11.2012), ור' (ת"ל 11.2012).

לילדי הצדדים מונתה אפוטרופסית לדין, עו"ד טלי ברמן. בתחילה היתה המלצה שהבת ר' תמשיך ללמוד בבית ספר בית יעקב, אולם בהמשך, לאור התגדותה של ר', שלא הגיעה לביה"ס, המליצה האפוטרופסית לדין שר' תלמד באולפנת ע'. וכך כתבה האפוטרופסית לדין בהודעתה מיום 15.10.25 (קטעים מהודעתה):

1. הקטינה ר' בת ה-13 רשומה לבית הספר "בית יעקב" באזור מגוריה אולם לא התחילה את שנת הלימודים ולא חזרה לבית הספר בתחילת שנת הלימודים הנוכחית – תשפ"ו. כרגע שוהה ר' בביתה, בלי כל מסגרת לימודית, והכל כפי שיפורט.

2. הבקשה המונחת בפני ביה"ד הנכבד היא להכרעה במסגרת החינוכית בה תלמד הבת ר' בת ה-13 בשנה"ל הנוכחית.

3. הבת ר' הביעה רצון מובהק שלא ללמוד בבית הספר בית יעקב. לדבריה, המסגרת אינה מתאימה לה, היא אינה מסתדרת עם המורות, וכי הגעה לבית הספר מסבה לה קושי וכאב רב. הבת ר' הביעה רצון מובהק לעבור לאולפנת הבנות ע' המשתייכת לזרת החינוך הממלכתי דתי.

4. הקב"סית המטפלת בנערה, הגב' רחל, ציינה בפני הח"מ כי ר' פשוט הפסיקה להגיע לבית הספר, וכי הדרישה כי תגיע ל"בית יעקב" גורמת לפגיעה במצב הרגשי המורכב גם כך, וכי התקופה בה היא בבית גורמת לה לסבל. הקב"סית שהיא הגורם המוסמך, תומכת באופן מוחלט בבקשה של ר' ללמוד באולפנה הדתית ולא בבית יעקב החרדי, בוודאי נוכח גילה, והעובדה כי היא מגלה התנגדות אקטיבית ללימודים בבית יעקב.

5. הח"מ ביקשה מהאב את תגובתו לבקשתה של ר' ונענתה במייל (מצ"ב כנספח 1). מקריאת נימוקי האב, הח"מ סבורה כי אין בהם התייחסות לצורך של ר' בלימודים (בכלל!) ולימודים המתאימים לה, ואף נראה כי הוא עושה שימוש לרעה במשבר שנוצר וביכולתו להטיל וטו על שינוי המוסד החינוכי שלה. כל זאת כשיוזכר שהאב אינו בקשר עם ילדיו מזה מספר שנים, וכי תסקיר העו"ס קבע כי הוא נוקט עמדה בעייתית, אינו מסוגל ליטול אחריות, פועל באופן אימפולסיבי, נוקשה ודורשני.

6. הח"מ השתכנעה כי בנימוקיו של האב הצדקה לכפות על ר' ללמוד דווקא בבית הספר בית יעקב, וממילא הנערה הצביעה ברגליה, והפסיקה לפקוד את המוסד החינוכי.

7. הח"מ סבורה כי זכותה של ר' לבחור בית ספר אליו יש לה מוטיבציה להגיע, אשר מתיישב עם תפיסת העולם שלה, בו תרכוש השכלה רחבה במקביל לשמירה על אורח חייה הדתי וחיי משפחתה.

8. יתרה מזאת, הנזק שיגרם לר' אם לא יתאפשר לה לבקר בבית הספר על פי רצונה, הוא חמור פי כמה, כשיוזכר שהנערה נעדרת מבית הספר עליו רשומה (בית יעקב) ואינה מגיעה אליו, אלא יושבת בבית, חסרת מעש ובסכנה להתדרדרות רגשית.

9. אין צורך להכביר במילים בדבר הצורך החיוני של נערות בגיל ההתבגרות במסגרת קבועה ומסודרת, רכישת השכלה וחברות.

10. לאור כל האמור לעיל, מבוקש להורות בדחיפות רבה על רישומה של ר' לאולפנת ע'.

בי"ד קמא בהחלטתו מיום 30.10.25, קיבל את המלצת האפוטרופסית לדין, וכך כתב:

"התקבלה תגובת האפוטרופא לדין והיא ממליצה על רישום הקטינה לאולפנה, כמו כן בית הספר שבו למדה הקטינה מעוניין ברישום הקטינה, ובלבד שתעמוד בתקנון ביה"ס ובנוכחות מלאה, דבר שלא היה בשנה"ל הקודמת.

החלטה:

ביה"ד סבור כי לא ניתן לכפות על הקטינה לימוד במוסד שאין בכוונתה להופיע בו. כמו כן ביה"ד קרא בעיון את המלצת האפוטרופא, לכן האם תוכל לרשום את הקטינה לאולפנה המבוקשת, בחיתום האם בלבד."

ביה"ד עיין בחומר שבתיק, בנוסף לבקשה לעיכוב ביצוע, ודינה להידחות על הסף.

ניסיון החיים מלמד, שכאשר ילד או ילדה, בחור או בחורה, לומדים במוסדות המחנכים לערכים רוחניים גבוהים יותר ממה שהם מוכנים לקבל, כי אז הם עלולים שלא לקבל את ערכי המוסד הלימודי, ועשויים לגבש להם עמדות ממורמרות של "אנטי", לאחר שכל העת הם מצויים תחת עין מפקחת וביקורתית. הדבר מהווה מתכון לכישלון חינוכי.

צא ולמד, ניסיון של שנים, כל מי שלמד והתחנך במוסד שלא התאים לו או שלא התאים לאווירה בבית, פיתח אידאולוגיה הנוגדת מקצה לקצה את סולם הערכים להם היה אמור להתחנך. ואם חפצים אנו להציל את חייה הרוחניים של ר', חובתנו לגלות אחריות ורגישות למצבה העכשווי, להקשיב ולשמוע אותה ואת רצונותיה, ולא להיגרר אחר סיסמאות או פרדיגמות – חשובות ככל שיהיו.

כל מעיינינו, בי"ד קמא ובי"ד דנן, בטובתה של ר', ואנו חייבים לעשות לפי מיטב הבנתינו להצילה. העברה למוסד כמו אולפנה, במקרה דנן, עשוי להוות קרש הצלה, ודי למבין! ואדרבה, המלחמות שהאב נלחם, עשוי להטביע כל סיכוי לרוחניות טובה!

מבינים אנו לליבו של האב, שהיה חפץ שר' תגדל בדרך בה החלה המשפחה את דרכה. אולם איננו יכולים להתעלם מהתמורות שחלו בשנים האחרונות. ביה"ד חייב לראות את התמונה הכוללת, לבחון את האפשרויות המעשיות העומדות על הפרק, ולהיות עם יד על הדופק. אסור לבית הדין להתעלם ממציאות, גם אם היא כואבת, וחובתו לפעול לטובתה של ר' בלבד.

טוב יעשה המערער, אם יניח את נשק המלחמה המשפטית. ריבוי התיקים, ריבוי ההתדיינויות – מרחיק ולא מקרב.

לאור האמור, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית על הסף.

אני סבור שהאב מגדיל לצאת למאבקים משפטיים ללא הצדקה, ומשכך, היה מן הראוי לחייב בהוצאות משפט. אך מתוך התחשבות בכאבו – נמנעתי.

ניתן לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום י"ג במרחשון התשפ"ו (04/11/2025).

הרב צבי בן יעקב

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה