תיק ‏1506346/5

בבית הדין הרבני הגדול ירושלים

לפני כבוד הדיינים:

הרב מימון נהרי, הרב צבי בן יעקב, הרב אברהם מאיר שלוש

המערער:         פלוני               (ע"י ב"כ עו"ד שלי זילברברג-אדרי)

נגד

המשיבה:        פלונית             (ע"י ב"כ עו"ד מורן ביליה)

הנדון: דחיית ערעור על פסק דין בענייני רכוש בטענה שלא ניתן לבעל לחקור את המומחה

פסק דין

בפנינו ערעור האיש (להלן המערער) על צבר החלטות כבוד ביה"ד הרבני האזורי נתניה, המאשרות את חוות דעת המומחה מטעם ביה"ד, רו"ח טל שיבר, בהתייחס לשווין של החברות שבבעלות המערער, בעלות מלאה או משותפת.

רקע עובדתי קצר

הצדדים נשאו כדמו"י בתאריך ….., ולהם שני בנים: א' (ת"ל 6.2018) ומ' (ת"ל 10.2020). למערער אלו נישואים שניים, ולמשיבה – ראשונים. בתאריך 30.10.2023 הגישה המשיבה תביעת גירושין, לה כרכה את כלל הנושאים, ובהם זמני שהות, רכוש, כתובה ומזונות ילדים. בתאריך 6.3.2024, הצדדים התגרשו כדמו"י.

בתאריך 10.12.2023 מונה רו"ח טל שיבר כמומחה מטעם ביה"ד. החלטה זו באה לאחר תגובת המערער לבי"ד קמא, ולפיה הוא ביקש מינוי אקטואר לבחינת הזכויות והחובות של הצדדים. החישוב ממועד הנישואין – 31.12.2014, ועד למועד הקרע שנקבע בהתאם למועד הגשת הבקשה ליש"ס – 7.8.2023.

עיקר טיעוני המערער שבית הדין דחה בקשתו לחקירת המומחה טרם הוציא את החלטתו.

לטענתו, נמצאו טעויות רבות בחוות הדעת וזאת לאחר שרואה חשבון נוסף בדק את החומר שהמציאו הצדדים. צירף חוות דעתו של רואה חשבון, מר קדם, לכתב הערעור.

דיון והכרעה

החברות שהמערער הינו בעלים מלא או חלקי

[י'] יעוץ

עד לתאריך 3.2.2019 עבד המערער כעוסק מורשה. בתאריך הנ"ל נסגר תיק עוסק מורשה, והמערער הפך לחברת [י'] יעוץ. החברה עוסקת במתן יעוץ בתחום הדרכה וניהול פרוייקטים בתחום ההדרכה הטכנולוגית. המומחה ראה בחברה את המשך הפעילות במסגרת עוסק מורשה. השווי של החברה למועד הקרע, נמוך מהשווי של העוסק מורשה ליום הנישואין. משכך המומחה קבע שאין לחברה שווי, למעט הרכוש הקבוע, ולמעט יתרת חשבון הבנק.

הרכוש הקבוע הוערך בסכום של 147,427 ש"ח, ויתרת חשבון הבנק עמדה על סכום של 169,198 ש"ח. ליתר דיוק – יתרת חשבון הבנק עמדה במועד הקרע על סכום של 19,198 ש"ח, אולם לסכום זה נוספו כספי העברה לחברת [ש'] פיתוח, שבוצעה כחודש לפני מועד הקרע, בסכום של 150,000 ש"ח.

משכך שוויה של חברת [י'] יעוץ הנ"ל, הינו 316,625 ש"ח. ומהם זכאית המשיבה למחצית – 158,312 ש"ח.

חייבים לציין שחישובו זה של המומחה, שלא חישב את שוויה של החברה בהתאם לשיטת החישוב של D.C.F אלא ראה בחברה המשך ישיר של פעילות המערער במסגרת "עוסק מורשה", סותרת לחלוטין את טענת המערער שהמומחה נטה בברור בחוות הדעת לרעתו ולטובת המשיבה. לא מן הנמנע שהיו מומחים שמנטרלים את העיסוק הקודם, ולא מחברים אותו להערכת שווי החברה, ומחשבים את שווי החברה נכון למועד הקרע. הדבר מלמד על היושרה האובייקטיבית של המומחה.

[ש'] פיתוח

חברת [י'] יעוץ בע"מ החזיקה במחצית ממניות חברת [ש'] פיתוח. בתאריך 24.2.2019 החברה התאגדה, ועיסוקה היה בייעוץ בתחום פיתוח הדרכה ומיומנות רבות, הכוללות הרצאות בנושאים שונים בתחום משאבי אנוש, סדנאות, ובניית תהליכי שרות ומכירה, הכשרת צוותי הדרכה, והטמעת מערכות LMS.

מניות החברה מוחזקות מחציתן ע"י חברת [י'] יעוץ, והמחצית השנייה – חברת [ע']. בתאריך 8.2.2024 שלח רו"ח אסף ברוך, רו"ח של חברת [ש'] פיתוח, מכתב למומחה רו"ח שיבר, ולפיו חברת [ש'] פיתוח העבירה את פעילותה לחברת [א'] ביזנס (ראה להלן), אין לה עובדים, ונכסיה בלתי מהותיים. רו"ח ברוך הוסיף, שבגין העברת הפעילות של החברה, קיימת חשיפה לחבות מס בשווי של 2.5 מיליון ש"ח. במכתב נוסף מיום 18.2.24, כותב רו"ח ברוך, ששלטונות המס פנו לחברת [ש'] פיתוח, ע"מ להסדיר את תשלום המס הצפוי. במכתב נוסף מיום 3.3.24, בהתייחס גם לחבות המס, כתב רו"ח ברוך שהיקף הפעילות המועברת הינה בסכום של 10 מיליון ש"ח, ולכן חבות המס, שעומדת על 25%, מסתכמת ב 2.5 מיליון ש"ח.

לו היה המומחה מוטה, כדברי המערער וב"כ, כי אז היה לוקח את הערכת השווי של רו"ח ברוך, כאשר בניכוי מס, שווי החברה עומד על 7.5 מיליון ש"ח, ומחציתם יש לשלם למשיבה. מכך שהמומחה לא עשה כן, נסתרת טענת המערער על הטיה כביכול של המומחה לרעתו. שהרי במועד הקרע הייתה פעילות לחברה, והיא מוערכת במס הכנסה, כנראה בהתאם לדוחות, בשווי של 10 מיליון ש"ח. דבר הלמד מענינו, ומלמד בסופו!

המומחה לא השתמש בכלים העומדים לרשותו (השיטות לחישוב שווי חברות) להערכת שווי החברה למועד הקרע, לאור הפסקת הפעילות. לא קבע את הסכום הנ"ל או כל סכום אחר. גם כאן המומחה קבע ששווי החברה הינו שווי הרכוש (רהוט, ציוד, מחשבים) בשווי של 45,324 ש"ח, וכן חשבון הבנק (בקיזוז 150,000 ש"ח, שהועברו מחברת [י'] יעוץ, כחודש לפני מועד הקרע, וחושבו בחברת [י'] יעוץ), סכ"ה יתרה בסכום של 130,051 ש"ח.

סכ"ה שווי חברת [ש'] פיתוח נקבע על סכום של 175,375 ש"ח, שאך מחציתם (בהיות המערער בעלים על מחצית) – 87,687 ש"ח, חלק המערער, ומחצית הסכום – 43,843 ש"ח, חלק המשיבה.

בשנת 2022 לחברה היה ריווח לאחר מס בסך 138,000 ש"ח. הריווח הנ"ל חושב כחלק מהכנסות המערער ליום הקרע (לא כשווי החברה).

לעניין זה נציין, שהמומחה לא יכל לחשב את החברה בשיטת D.C.F, מן הטעם הפשוט, ששיטה זו המתאימה לחברה מסוג זה, יש לחזות את זרמי המזומנים הריאליים החופשיים מפעילות החברה לתקופת התחזית, והואיל והחברה העבירה את פעילות לחברת [א'] ביזנס, אינה מייצרת עוד מזומנים, והחברה רק מושכת דיבידנדים מחברת [א'] ביזנס.

בשנת 2019, השנה בה הוקמה החברה, סך הכנסות החברה עמדו על 2,860,000 ש"ח. בשנת 2020 הכנסות החברה צמחו בכ- 36%, והסתכמו ב 3,886,000 ש"ח. בשנת 2021 הכנסות החברה צמחו בעוד 2%. אולם בשנת 2022 הכנסות החברה ירדו ב 17%, ובשנת 2023 קטנו ב 63% נוספים, וזאת עקב העברת הפעילות ל[א'] ביזנס, תמורת הקצאת 50% מהמניות (לחברת [ש'] פיתוח, דהיינו – 25% ל[י'] יעוץ).

חברת [א'] ביזנס

החברה התאגדה בתאריך 15.1.2021, והיא מתמחה בפיתוח לומדות וסרטים לתחום הלמידה, ומכשירה אנשים למקצוע "מפתח הדרכה". מניות החברה מוחזקות, מחציתן ע"י חברת [ש'] פיתוח (הנ"ל), ומחציתן ע"י חברת [ה'] הדרכה בע"מ.

בשנת 2021 הסתכמו הכנסות החברה בסכום של 2,443,000 ש"ח, ובשנת 2022 צמחו בשיעור של כ- 125% והגיעו לכדי 5,486,000 ש"ח, ובשנת 2023 צמחו ההכנסות לכדי 11,716,000 ש"ח.

בדו"ח שהגיש המומחה בפברואר 2024, לבחינת הערכת השווי, סוקר המומחה את השיטות השונות לבחינת שווי חברות. ויאמר, בחינת שווי חברות צריך להתאים לכל חברה וחברה. לצורך כך נתייחס לשתי שיטות – האחת שנבחרה ע"י המומחה מטעם ביה"ד רו"ח שיבר, והשיטה השנייה – שנבחרה ע"י המומחה מטעם המערער – רו"ח קדם.

שיטת ה D.C.F (Discounted Cash Flow) שנבחרה ע"י המומחה מטעם ביה"ד, מבוססת על הערכת יכולתה של החברה להפיק מזומנים. שווי החברה מוערך באמצעות היוון זרמי המזומנים הצפויים להתקבל בעתיד (WACC), תוך שיקוף הסיכון הגלום בפעילות החברה. הסכום מבטא את התשואה שהמשקיע מצפה לקבל ממנה.

שיטה זו היא המקובלת ביותר, ובעלת הבסיס התיאורטי המוצק ביותר. היא נחשבת לשיטה המדויקת והמקיפה ביותר, מכיוון שהיא מתבססת על יכולת החברה לייצר מזומנים והיא מתחשבת בפוטנציאל העתידי ובסיכונים. הגם שהיא רגישה מאוד להנחות המוזנות לצורך החישוב (שיעורי צמיחה, שיעור היוון, תזרים מזומנים), כך שחובתו של המומחה ליתן נתונים מדויקים ביותר.

המומחה בונה מודל פיננסי, שיחזה את המכירות, עלות המכירות, הוצאות כוח אדם, מיסים והשקעות. שיטה זו מתאימה במיוחד לחברה שעוסקת במתן שירותים, כחברת [א'] ביזנס.

מנגד, שיטת ה N.A.V, היא שיטת השווי הנכסי נטו (Net Asset Value). השיטה מתבססת על עלות נכסי החברה בניכוי ההתחייבויות, כפי שמשתקף במאזן החברה. השיטה מתאימה בעיקר לחברה בעלת נכסים מוחשיים, כמו חברות נדל"ן. השיטה מתעלמת ממרכיבים, כמו מוניטין, צמיחה עתידית, יעילות ניהולית, או יכולת לייצר רווחים עתידיים. בשיטה זו משתמשים בהערכת שווי של חברות אחזקה עם נכסים מניבים (נדל"ן, מניות של חברות אחרות), וכן של חברות המצויות בהליכי פירוק, בהן מחפשים את שווי הנכסים הממשי שניתן למכור. השיטה יוצרת "מחיר רצפה" לחברה, ויש בה אך להצביע על הערך הפנימי שלה, ולא בהכרח תואם לשווי השוק המבוסס על מסחר.

שיטה זו אינה מתאימה לחברה שנותנת שירותים, שאין לה כלל נכסים מוחשיים. ולכן במקרה שלפנינו אינה תואמת לחברת [א'] ביזנס. אך ברור גם מדוע המומחה מטעם המערער, רו"ח קדם, חישב את שווי החברה בשיטה זו, והגיע למסקנה ששוויה הינו 886,013 ש"ח.

כאמור מדובר בחישוב שאינו תואם לחברה שאין לה נכסים, כנדו"ד, ועוסקת במתן שירותים (יעוץ), ויוצר מחיר נמוך במיוחד.

בחוות הדעת מפברואר 2024 המומחה העריך את שווי החברה בסכום של 5,029,000 ש"ח, נכסים פיננסיים – 308,000 ש"ח. סכ"ה שווי החברה עומד על סכום של 5,336,552 ש"ח, כאשר למערער 25% מהסכום הנ"ל, והמשיבה זכאית למחצית מהסכום.

משום מה הוריד המומחה מס דיבידנדים משווי החברה, בשיעור של 30% (המס על מי שהוא בעל מניות מהותי, המחזיק לפחות ב 10% ממניות החברה, ושעור של 25% על בעלי מניות שמחזיקים בפחות מ 10% ממניות החברה). לעניין זה נתייחס בהמשך. למערער 25% משווי החברה, וחלקה של המשיבה, מחצית מחלקו של המערער.

הערות רו"ח קדם – המומחה מטעם המערער

אם נלך לשורה התחתונה, הרי שחישוב שווי החברה לפי שיטת השווי הנכסי נטו, אינה מתאימה לחברת [א'] ביזנס, כנ"ל.

בשווי החברה מנוכות הוצאות הנהלה וכלליות, ראה בדו"ח שיבר מעמ' 8 ולהלן. רו"ח קדם מבקש שלא ינוכו ההוצאות שהיו בפועל, כפי שעשה רו"ח שיבר, אלא יגדיל את ההוצאות בהתאם לשכר הראוי. על כך יאמר, שהדבר נתון לשיקול דעתו של המומחה, אם לחשב בהתאם להוצאות בפועל, או לפי הוצאות תאורטיות ראויות. גישתו של רו"ח שיבר נכונה לחלוטין, ואין מקום להתאמת שכר ראוי, לצורך החישוב הנ"ל.

גם השיטה אם לחשב את מקדם ההיוון מתום שנת 2023, ולהוון למועד הקרע (אוגוסט 2023), כטענת רו"ח קדם, או להתבסס על מועד הקרע כבסיס לחישוב ההתפלגות, זו שאלה שנתונה לשיקול דעת של המומחה עצמו, ואין מקום שביה"ד יתערב בשיקול דעת המומחה, שכאמור להלן, שיקוליו אובייקטיביים ולא מוטים, וחובתו הראשונית היא כלפי הממנים – ביה"ד.

טענות המערער שהובא לפנינו, ולפיה מבקש לחקור את המומחה, מאחר והיו טעויות בעבר שתוקנו, וכן שהמומחה מוטה לטובת המשיבה. על כך השבנו ונשיב במסגרת זו.

חוסר שיתוף הפעולה של המערער עם המומחה

המומחה פנה לבית הדין והעיר מספר פעמים על חוסר שיתוף הפעולה של המערער עם המומחה. כך בתאריך 4.2.25, כותב המומחה לביה"ד:

8. התנהלות והמצאת מסמכים – במהלך הכנת חוות הדעת, הבעל נמנע באופן שיטתי מהמצאת מסמכים שנדרשו ממנו, חרף פניות חוזרות.

בהתייחס לחלוקת הרווחים בין השותפים, אילו הבעל היה מציג מסמכים שהתבקשו, ניתן היה לקבוע באופן ברור את שיעור חלוקת הרווחים. בהעדר מסמכים, לא ניתן לקבל את טענת הנתבע כי חלוקת הרווחים אינה שוויונית.

למעשה, הבעל זרה חול בעיני בית הדין בטענה זו, כאשר נמנע מלהציג מסמכים אשר, ככל הנראה, לא תומכים בטענתו.

וכך גם בתאריך 22.6.2025:

אי המצאת מסמכים

כמו כן, מובהר כי מסמכים שהתבקשו להמציא ולא הומצאו על ידי הצדדים – לרבות מסמכים הדרושים לבחינת טענות מסוימות – לא אפשרו ביצוע בדיקות נוספות או הרחבת האיזון ביחס לרכיבים אלו. כל חריגה או חוסר התייחסות נובעים, אפוא, מהיעדר תשתית מספקת או מסמכים תומכים.

ובצורה שונה גם בתאריך 15.4.2025:

חוות הדעת נערכה בהתאם למנדט שניתן לי, תוך שקיפות, מקצועיות ועמידה מלאה בהחלטות בית הדין.

עם זאת, לצערי, ניכר כי ב"כ הבעל אינה בוחלת באמצעים במטרה מוצהרת לערער על מסקנות חוות הדעת – בין באמצעות מחזור שאלות שכבר נענו, העלאת טענות שנדחו או הצפת מסמכים בלתי רלוונטיים.

התנהלות זו גוררת שחיקה משמעותית של זמן המומחה, תוך פגיעה במהלך התקין של ההליך.

כך שמי שבא בטענות כלפי המומחה – דבר ראשון הדבר צריך להתנהל בתם לב.

גם הטענה שהמומחה היה מוטה לטובת המשיבה – אינה נכונה לחלוטין. התייחסנו לטענה זו בהערכת השווי של חברת [ש'] פיתוח, שהמומחה נהג בהוגנות מעל ומעבר עם המערער, ומומחה מטעם המשיבה היה קובע את ערך החברה בסכום גבוה יותר. כך גם בקביעה שחברת [י'] יעוץ הינה המשך להיות המערער עוסק מורשה.

אך בעיקר בכך שהמומחה הפחית מס דיבידנדים משווי החברות, לרעת המשיבה, ובחוסר צדק, כפי שנכתוב בהמשך.

מומחה מטעם בית הדין – מעמדו ביחס למומחה 'מטעם'

מומחה ביה"ד שוקל את הדרך הנכונה והראויה לבחינת שווי חברות, נותן משקל סגולי נכון לכל נתון ומספר, ומבצע את התחשיב בהתאם לשיקול דעתו המקצועית והאובייקטיבית. הגם שכל מומחה אינו חף מביקורת, הן של הצדדים והן ביקורת שיפוטית, בין אם מדובר בטעות חישובית או במתן משקל לנתונים וכו', מזה הטעם הוא מגיש לצדדים טיוטה של חו"ד וממתין להערותיהם, לומד אותן ומשיב עליהן או מתקן את חו"ד, אך כל גישתו הינה מחויבות לשולחו – בית הדין, ולאובייקטיביות של דרך החישוב, לארכה לרחבה ולעומקה.

תפקידו של המומחה, ליתן הערכת שווי לחברה, לו יצויר שהיה פונה אליו רוכש פוטנציאלי ומבקש ממנו להעריך את שווי החברה. יש "מחיר מופרז", יש "מחיר מציאה", ויש "מחיר ריאלי". המומחה של אותו רוכש יבהיר לו, לאחר בחינת כל הנתונים והתחשיבים, מהו המחיר הריאלי של החברה. מחיר זה מציג המומחה מטעם ביה"ד, כשהוא קובע את שווי החברה, בעוד "מומחה מטעם" ינסה למשוך כלפי מעלה או מטה, בהתאם לאינטרס של שולחו. ההנחה הברורה שהמומחה מטעם ביה"ד חף מכל אינטרס בקביעת השווי, ובמתן המשקל הסגולי לכל נתון ונתון, תוך בדיקה מקצועית.

לעניין זה נזכיר (והובא גם להלן) את אשר קבע ביה"ד הרבני הגדול (תיק מס' 7894-62-1 פלונית נ' ארנטרוי, ניתן ביום 1.4.2008), בהסתמך על הוראות תקנה 258(יב) לתקנות סד"א, כי:

"בית הדין, כמו כל בית משפט, רשאי למנות מומחה מטעמו אף ללא הסכמת בעלי הדין. האובייקטיביות של מומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ממומחה הממונה על ידי בעל דין, אשר מטבע הדברים מצפה לתוצאה מסויימת במשפט המתנהל בעניינו. בדרך כלל, יסמוך בית הדין את ידיו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן".

האם יש מקום ליתן למי מהצדדים אפשרות לחקור את המומחה מטעם ביה"ד

ביה"ד פעל בהתאם לתקנות סד"א 25 (ה) ו 25 (ו) ובהתאם לפסיקת בג"ץ בתיק 5352/18 ב' באלול תשע"ח 13.08.2018 שקבע שהסמכות ושיקול הדעת נתון לערכאה שדנה בתיק. נצטט קטע מפסיקה זו המבהירה את סמכות בית הדין בשאלה זו שטוען המערער:

תקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג, אינן כוללות התייחסות לסוגיה של מינוי מומחה על ידי בימ"ש בכלל, ולסוגיה של חקירת מומחה שכזה, בפרט. ואולם, ביה"ד הרבני הגדול פסק, בהסתמך על תקנה 258(יב) לתקנות, כי ביה"ד, כמו כל בימ"ש, רשאי למנות מומחה מטעמו אף ללא הסכמת בעלי הדין. האובייקטיביות של מומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ממומחה הממונה על ידי בעל-דין ובדרך כלל, יסמוך ביה"ד את ידיו על חוות-דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן. מעמדו העדיף של מומחה מטעם ביה"ד מביא גם לכך כי ככלל הוא אינו אמור להיחקר על חוות דעתו אלא ברשות בית הדין, וככל שיש צורך בכך הוא יידרש רק ליתן תשובות בכתב לשאלות הבהרה שיוגשו על ידי בעל-דין. קביעה עקרונית זו אינה מגלה עילה להתערבות, שכן היא עולה בקנה אחד עם תקנה 258(יב) לתקנות, שהרציונל העומד בבסיסה שריר גם כאשר מדובר בדיון בענייני משפחה המתנהל בביה"ד הרבני; לגבי הטענה הנקודתית, הרי שהעותר העלה טענותיו בעניין זה בבתי הדין הרבניים כך שאין הצדקה להעלותן בשלישית בפני בג"ץ, שכן מדובר בסוגיות שבשיקול דעת הערכאה המבררת בהתאם לנסיבות המקרה, ואלו אינן מגבשות עילה להתערבותו של בג"ץ, לא ככלל, ולא במקרה זה.

וראה עוד בעניין זה פסיקה נוספת של בג"ץ מיום ט' בטבת תש"פ (06.01.2020).

כאמור פסקה זו מסתמכת גם על תקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג, אינן כוללות התייחסות לסוגיה של מינוי מומחה על ידי בית המשפט, ולסוגיה של חקירת מומחה. ואולם בית הדין הרבני הגדול (ראו תיק (גדול) 7894-62-1 פלונית נ' ארנטרוי (1.4.2008)), קבע, בהסתמך על הוראות תקנות סד"א, כי:

"בית הדין, כמו כל בית משפט, רשאי למנות מומחה מטעמו אף ללא הסכמת בעלי הדין. האובייקטיביות של מומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ממומחה הממונה על ידי בעל דין, אשר מטבע הדברים מצפה לתוצאה מסויימת במשפט המתנהל בעניינו. בדרך כלל, יסמוך בית הדין את ידיו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן. מעמדו העדיף של מומחה מטעם בית הדין מביא גם לכך כי ככלל הוא אינו אמור להיחקר על חוות דעתו אלא ברשות בית הדין, וככל שיש צורך בכך הוא יידרש רק ליתן תשובות בכתב לשאלות הבהרה שיוגשו על ידי בעל דין. (ראו והשוו: תקנה 258יב(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 וסעיף 8(ד) לחוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה-1995)".

לו היה בי"ד קמא סבור שחוות דעת המומחה מוטה לרעת המערער, מחמת גישת עקבית ואישית של המומחה, ודאי היה מקום לחקור את המומחה. אך מחוות הדעת ניכר שהמומחה לא נטה לרעת המערער, כפי שראינו לעיל, והערות המומחה מטעם המערער, הינן בתחום שיקול דעת המומחה, וכי חישוב המומחה מטעם המערער, לפי שיטת השווי הנכסי נטו, אינה נכונה לחלוטין, ומוטה לרעת המשיבה.

משכך נכון נהג בי"ד קמא שלא איפשר אלא שאלות הבהרה, בהתאם לתקנה 25 (ה) לסד"א, ולא איפשר את חקירת המומחה.

מס דיבידנדים

המומחה קבע בסכומי הסיכום הורדה של 30% מחמת מס על משיכת דיבידנדים, הגם שבסעיף 27 מיולי 24, סייג את ניכוי המס במילים: "במידה ויש לכלול מס", בכך סייג המומחה את ניכוי המס "במידה", אך למצער בסיכום המס הורד, ולדעתינו בטעות, וכפי שיתבאר.

הנידון להלן עוסק במס ריווחי הון, ויש הבדל בין מס ריווחי הון למס דיבידנדים, מס רווחי הון הוא על מכירת הנכס ברווח, ומס דיבידנדים על חלוקת הרווחים השוטפים של החברה. אך לנדו"ד עניינם שווה.

מקרים בהם האיש טוען שאינו יכול לשלם לאישה אלא בדרך של משיכת דיבידנדים מכירה של נכסי החברה, בהתאם להוראות סעיף 2(4) לפקודת מס הכנסה, השאלה המתבקשת, האם יש לנכות מהשווי שנקבע את המיסים שיצטרך לשלם עקב מכירת נכסי החברה, ע"מ שיוכל לפרוע לאישה את אשר חויב במסגרת איזון המשאבים. נביא את אשר נפסק בבע"מ 4660/16.

פסיקה זו (בבע"מ) עוסקת בפס"ד של ביהמ"ש לע"מ, שהכיר בזכות אישה במחצית מניות בעל, בשתי חברות פרטיות שהקים האיש בחלקים שווים עם שותף, חברות העוסקות בסחר של רכיבים אלקטרוניים. ביהמ"ש לע"מ הורה שחלקה של האישה לא יינתן לה במניות בעין, בשים לב לכך שאינה מכירה את עסקי החברה, והשניים אינם יכולים לשתף פעולה בניהול העסק, אלא בקיזוז שווי המניות משווי חלקו של האיש בבית המגורים המשותף, אותו תרכוש האישה. הוסיף ביהמ"ש לע"מ, כי ככל שהאיש ימציא אישור על תשלום מס בפועל בגין מכירת מניות האישה לצד ג', או אישור מאת רשויות המס לפיו הקביעה בדבר זכאות האישה למחצית המניות יוצרת חבות במס, תקבל האישה את השווי בניכוי המס לפי תחשיב "נטו".

סמוך לאחר מתן פסק הדין, הגיש האיש לביהמ"ש לע"מ בקשה לתיקון השמטה מקרית, בה ביקש שבית המשפט יבהיר כי ההוראה בדבר עריכת תחשיב נטו בגין מרכיב המס, תחול גם במקרה שישלם את חלקה של האישה בדרך של משיכת דיבידנד מן החברות. בית המשפט דחה את הבקשה בנמקו, כי על האישה לשאת במס, אם העברת שוויין אליה תיעשה בדרך של מימוש המניות ומכירתן, וככל שמימוש זה חייב במס, אולם ככל שהמבקש יבחר לתת לה את שוויין של המניות ממקור מימון אחר, והעמדת המימון תהא כרוכה במס, הרי מדובר בחיוב אישי של האיש החל עליו: "כשם שאין המשיבה צריכה לשאת במס ההכנסה החל על משכורות המבקש, ככל שיבחר לממן את חלקה בשווי המניות ממשכורותיו, כך אין היא צריכה לשאת במס הכרוך במשיכת דיבידנד, אשר אף הוא הכנסה מן החברות".

במילים אחרות – ביהמ"ש לע"מ מחלק בין אם לאישה יש מניות בחברה, אותן ימכור האיש לצד ג', והדבר יצור חבות מס, לבין אם ימשוך דיבידנדים מהחברה, ע"מ לשלם את דמי האיזון, שבמקרה שכזה אין האישה צריכה לשאת בחבות מס ריווחי הון שהאיש שילם.

האיש ערער על כך לביהמ"ש המחוזי. בית המשפט המחוזי קבע, כי בית המשפט לענייני משפחה הטיב עם האיש בכך שאפשר לו תחשיב נטו במכירת המניות, בכפוף לכך שימציא אישור רשויות המס בדבר חבות במס או אישור תשלום המס בפועל, ובפריסת התשלומים ע"פ שבע שנים. האישה זכאית למחצית השווי, בלא תלות בבחירת המערער לממנו מדיבידנד, המהווה הכנסה לכל דבר וענין, מה גם שלמשיבה לא יהיה חלק בהנאת החברות מהכספים הצבורים בקופתן, ולכן אין הגיון להטיל עליה את חבות המס במשיכתם. לאמור – ערעור האיש לביהמ"ש המחוזי – נדחה.

האיש הגיש לביהמ"ש העליון בקשת רשות ערעור, וזו נדחתה, וכך כותב ביהמ"ש העליון (הדגש לא במקור):

"אשר לשאלת המס הכרוך בתשלום השווי למשיבה, הרי אף היא נבחנת בשים לב לתשתית העובדות והנסיבות בכל מקרה קונקרטי. מעבר לדרוש אוסיף, כי טענות המבקש אינן מגלות טעות בפסק הדין בנסיבות הענין דנן. בית המשפט קבע, כי למשיבה חלק במניות והורה למבקש להעביר לה את חלקה בכסף ולא במניות בעין. ככל שיותיר המבקש את המניות בידו ויעביר למשיבה את שוויין מכיסו, הרי לפנינו מכר רעיוני מאת המשיבה למבקש, וככל שימכור את המניות לצד ג' על מנת להעביר לה את חלקה, הרי לפנינו מכר רעיוני של המשיבה לצד ג'. בשתי החלופות הללו לפנינו מכר רעיוני שעורכת המשיבה, ולפיכך עליה לשאת בחבות המס הכרוכה במכר המניות, ככל שישנה. על רקע זה, העמיד בית המשפט לענייני משפחה אפשרות למבקש להציג אישור מאת רשויות המס בדבר חבות במס, בין אישור תשלום מס בפועל במכר לצד ג', ובין אישור עקרוני בדבר חבות במס בגין העברת מניות המשיבה אל המבקש. אולם, על המבקש להבחין בין החבות במס הכרוכה בהעברת המניות מן המשיבה אליו, לבין החבות במס הכרוכה בהעמדת מימון ממקורותיו לצורך תשלום התמורה בגין מניות המשיבה. מס אחרון זה אינו מעניינה של המשיבה ולכן אין מקום שישליך על סכום התמורה בעד המניות. כשם שצד ג' הרוכש את המניות לא יוכל ליהנות מתחשיב נטו בהתאם למס הכרוך בהעמדת מקור המימון, כך הוא הדין אף ביחס למבקש. ודוק: המבקש עשוי לבחור בדרכים שונות למימון תמורת המניות, ביניהן מימון ממקור נזיל שהעמדתו אינה כרוכה בכל מס שהוא, מימוש נכס תוך חיוב במס בשיעור פלוני או משיכת דיבידנד הכרוכה במס בשיעור אחר, וברור שאין לקבל שבחירתו תשליך על התמורה שתינתן למשיבה בעד חלקה במניות."

הדברים ברורים ומשליכים לנדו"ד. אם לאישה היה חלק במניות החברה והן היו רשומות על שמה, ומשכך העברתן ע"ש האיש הייתה כרוכה במס – אכן על האישה היה לשאת בו. אולם אם האיש ירצה למשוך דיבידנדים מהחברה ע"מ לשלם לאישה את חלקה, אין לנכות את חיוב המס מחלקה, כמו שאינה נושאת במס הכנסה של כספים אותם הוא משלם לה. דרך המימון לא תהיה על חשבונה, ורק במכירת המניות בפועל, ואישור מרשויות המס על המס ששולם בגינן, יש לנכות את המס מחלק האישה.

אם אכן המשיבה הייתה שותפה בחברת [א'] ביזנס והיו לה מניות בחברה, והבעל היה מעביר מחצית מהמניות לאישה, כי אז לכאורה החלטת מיסוי 7681/14 (לפיה ניתן לבצע העברת מניות בין בני זוג ו/או לשלם את התמורה אגב גירושין (בחזקת חלק מחלוקת הרכוש), מבלי שחלוקה כאמור תהווה אירוע מס ו/או מבלי שהעברה כאמור תהווה מכירה, כמשמעותה בסעיף 88 לפקודת מס הכנסה), הייתה חלה על העברה זו. אולם במקרה שלפנינו, המשיבה אינה מחזיקה במניות החברה, ולו יצטרך המערער למשוך דיבידנדים ע"מ שיוכל לשלם למשיבה את חלקה באיזון המשאבים, על כך באה פסיקת בימ"ש העליון כנ"ל:

"על המבקש להבחין בין החבות במס הכרוכה בהעברת המניות מן המשיבה אליו, לבין החבות במס הכרוכה בהעמדת מימון ממקורותיו לצורך תשלום התמורה בגין מניות המשיבה. מס אחרון זה אינו מעניינה של המשיבה ולכן אין מקום שישליך על סכום התמורה בעד המניות".

אשר על כן, אין להפחית מס דיבידנדים, גם אם המערער ימשוך דיבידנדים מהחברה לצורך תשלום דמי האיזון. גם אם נקבל את השיטות המקילות (של מומחים, כמו רו"ח וכלכלנים, שכתבו בענין מאמרים) הסוברות שבמידה והמערער מושך דיבידנדים מהחברה, כי אז המס שישלם בפועל יחול על המשיבה, ודאי שעל המערער להציג את הדו"ח השנתי שיגיש למס הכנסה, לבחון את זיכוי המס שקיבל בגין תשלום דמי האיזון למשיבה, והיא זכאית לסכום זיכוי המס שזוכה המערער בגין תשלום דמי האיזון למשיבה. כך שהכללת מס של 30% בכל מקרה – אינה נכונה, ובכלל אינה נכונה, כאשר בכל מקרה יש לחשב את הזיכוי שיהיה למערער, כאמור.

באמירת אגב, אביא את אשר כתבנו בתיק 1198254/23 (פורסם באתר בתי הדין), בעניין מי שטוען שבעתיד הוא עשוי למכור את החברה, וממילא שווי החברה הינו בערכים נטו, בהפחתת מס ריווחי הון, כיון שלא יקבל את השווי ברוטו. הדברים נכתבים להלן, אם יבוא המערער ויטען ששווי חברה צריך להבחן בערכים נטו ולא ברוטו.

דבר זה יכול להעלות גם במקרה והמערער לא ימשוך דיבידנדים לצורך תשלום דמי האיזון, אך יטען שיש להפחית מס ריווחי הון, הואיל והחישוב צריך להיות בערכים לאחר ניכוי מס.

הואיל וקיימת מבוכה רבתי ביחס למס ריווחי הון, אם יש לחשב ולנכות את המס מתחשיב השווי לצורך איזון משאבים, יש דורשים לשבח ויש דורשים לגנאי, כאשר אין בהירות וסדר בפסיקה, הוצעה דעתו של ביה"ד.

יש כידוע הבדל בין מס חברות למס ריווחי הון. מס חברות הוא מעין מס הכנסה שחל החברה ורווחיה. כמו שאדם פרטי המרוויח לפרנסתו משלם מס על הכנסתו, כך גם החברה משלם מס על ריווחיה. המס החל על חברות שיעורו נכון לשנת 2023 – 23%. כל חברה בע"מ חייבת בתשלום מס יחסי, המוטל עליה בהתאם לרווחיה, בהתאם למאזן המוגש אחת לשנה לרשות המיסים. במסגרת איזון משאבים ותחשיב שווי החברה, מס חברות מחושב בשווי החברה ומנוכה משוויה.

בניגוד למס חברות – מס ריווחי הון חל על בעלי החברה לכשתמכר (או במשיכת דיבידנדים). מעין מס שבח על נדל"ן. זהו מס שמוטל לא רק על מכירת חברה אלא גם על מכירת ני"ע. שיעור מס רווח הון כיום עומד על 25% מהרווח. את המס משלמים רק לאחר מכירה בפועל של החברה. ככל והחברה לא נמכרה, אין חבות מס ריווחי הון.

כאמור לעיל, ראיתי שרבים, ובהם ערכאות שיפוטיות ואף רואי חשבון וכלכלנים, נבוכים, האם כשקובעים שווי חברה לצורך איזון משאבים בין בני זוג, יש לנכות מס ריווחי הון אם לאו.

כפי שביה"ד הביע דעתו בפסה"ד מיום 15.6.23 (בתיק הנ"ל):

"לא יתכן מצב בו נחייב את האישה במס, שלא שולם או אפי' לא ישולם בעתיד. מנין לנו שימכרו את החברה לצד ג'? חברה זו כבר קיימת שנים בבעלות האחים זיגרייך, ומדוע יש לחשוב שהחברה תמכר? ואם תמכר, יתכן ומצבה הכלכלי יהיה בכי רע, ולא ישולם מס גבוה. מהיכי תיתי נפחית מס, ונזכה את הבעל במס, שהוא לא שילם, ואולי גם לא ישלם.

ליתן היום זיכוי במס, למס שלא שולם ויתכן ולא ישולם, זה להבנתינו עוול כלפי האישה …"

על מנת ל"עשות סדר", הוצע ע"י ביה"ד כדלהלן:

"יש לבחון כל חברה וחברה לגופה, האם יש בה "יציבות בעלית". האם היא בבחינת "עבידי לזבוני" – עשויה להימכר, אם לאו."

אם מדובר בחברה שבמהותה היא חברה הנסחרת ונמכרת, ואף מניות השליטה שלה נמכרות כל העת ועוברות מיד ליד, כמו למשל, ואתן דוגמא קיצונית – מניות שליטה בבנקים או בחברות גדולות, כמו חברות תעופה קונצרנים וכד', ובעיקר חברות שמניותיהן נסחרות בבורסה, אך לא בלבד. חברות אלה אין להן "יציבות בעלית", ומשכך יש לנכות מס ריווחי הון מתחשיב השווי של החברה לצורך איזון משאבים, הואיל ומן הסתם החברה תימכר בטווח הנראה לעין, ואפי' בסמוך ונראה.

מאידך – אם מדובר בחברה שעל פניה ניכרת "יציבות בעלית", לא נראה שהיא עוברת מיד ליד, כאשר הבעלים המקימים את החברה מנהלים אותה, לעיתים אף הקימו אותה, לעיתים כבר לא דור ראשון, וכך מתנהלים במשך שנים, אין מקום להפחית מס ריווחי הון מחישוב השווי. חברה זו לא עשויה להימכר, ודאי לא בטווח הנראה וניכר לעין. התנהלות העבר מלמדת על העתיד.

אולם כאשר יש ספק, או שבעל החברה טוען שעומד למכור את החברה, בטענה הנראית בעלת היתכנות לערכאה השיפוטית, ההצעה היא כפי שכתבנו בפסה"ד הנ"ל:

"במקרה זה, הדרך הנכונה היא לקחת את הסכום שנקבע כמס ריווחי הון לפי חוות דעת המומחה, ולהפקידו בנאמנות למשך 3 שנים, שהן למעשה 7 שנים ממועד הקרע (יולי 2019). והיה אם החברה תימכר, ימציא הבעל את אישורי המס לבחינת המומחה, ובהתאם יקבל החזר מהסכום שהופקד בנאמנות, והשאר יוותר לאישה. והיה אם לא תימכר החברה עד לחודש יולי 2026, יינתן כל הכסף המופקד בנאמנות לידי האישה."

נחזור למס הדיבידנדים, שנוכה משווי החברות.

נשאלנו פעמים רבות, מתי יש לנקוט כדעה המשפטית דלעיל, שאין לנכות מס ממשיכת דיבידנדים, או כשיטה המקילה עם המערער, והיא רווחת אצל רואי חשבון, שיש לנכות את המס שישלם, אך בדרך הנ"ל. על כך דעתנו, שאם למערער יש מקורות כספיים אחרים לתשלום דמי האיזון שקשורים לשווי החברה ממנה מושך דיבידנדים, ובוחר למשוך דיבידנדים מהחברה ע"מ לשלם את דמי האיזון – כי אז חיוב המס יחול עליו. אך אם יוכיח שאין לו מקורות אחרים למימון תשלום דמי האיזון של החברה – יש מקום לשקול להפחית מהסכום את החיוב במס, כאמור לעיל.

בנוסף, הסכום של שווי שלוש החברות, מורכב מחברת [י'] יעוץ בע"מ, חברת [ש'] פיתוח, וחברת [א'] ביזנס. אין לקבל משיכת דיבידנדים מחברת [א'] ביזנס, לצורך תשלום החלק של חברת [י'] יעוץ וחברת [ש'] פיתוח, ובחלק שתי החברות הנ"ל, בכל מקרה אין להפחית מס דיבידנדים, אף אם המערער ימשוך דיבידנדים לצורך תשלום איזון חברת [י'] יעוץ וחברת [ש'] פיתוח.

לסיום נזכיר את אשר הצענו במהלך הדיון לצדדים, לפנות למומחה אחר, מטעם ביה"ד, שייתן הערכה לשווי החברה [א'] ביזנס. המשיבה הסכימה, המערער סרב.

מן הראוי היה לחייב בהוצאות משפט עקב היעדר תשתית ראייתית לעילות הערעור, אך בית הדין ינהג לפנים משורת הדין ולא יחייב בהוצאות, מאחר ולא התרשמנו שהמערער פעל בחוסר תום לב המצדיק חיוב בהוצאות משפט, בהתאם לכללי ההלכה שנפסקו בשו"ע חו"מ סימן י"ד סעיף ה' ובנו"כ שם.

לאור כל האמור לעיל פוסק בית הדין כדלהלן:

1. הערעור נדחה.
2. שימת לב הצדדים ובי"ד קמא באשר להפחתת מס ריווחי הון, כאמור לעיל, ויש לנהוג בהתאם.
3. אין צו להוצאות. המזכירות תחזיר למערער את אשר הפקיד כערובה.

ניתן לפרסם לאחר השמטת שמות ומספרי זהות.

ניתן ביום כ"א בכסלו התשפ"ו (11/12/2025).

הרב מימון נהרי                            הרב צבי בן יעקב                      הרב אברהם מאיר שלוש

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה