ב"ה

תיק ‏ 1511586/1

בבית הדין הרבני נתניה

לפני כבוד הדיינים:

הרב צבי בוקשפן

המבקשים:      [המבקשת]

[הבת]

הנדון: קביעת מעמדו האישי של הנולד מתרומת זרע

פסק דין

בפני ביה"ד בקשת האם [המבקשת], לבירור יוחסין עבור בתה הקטינה [י'] ת"ז […] , ילידת […].

פסק-דין זה ניתן בדיין יחיד לאחר שהמבקשת קיבלה עליה את סמכותו של הח"מ לדון בדן יחיד, בהתאם לתקנה 1(3) לתקנות הדיינים (עניינים שניתן לדון בהם בדיין אחד), תש"ן-1990, ולסעיף ד' לתקנות הדין בבתי הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג.

רקע

בקשת האם בפתיחת התיק:

"אני אמא יחידנית וילדתי את [י] בעזרת תרומת זרע מתורם יהודי אני מעוניינת להוציא לה אישור חיתון".

צורף צילום ת"ז וספח של האם, בספח של האם רשום בתה [י'], האם רשומה כרווקה.

צורפה תעודת לידה של הבת [י], השם הפרטי של האב – לא רשום, השם הפרטי של האם – [המבקשת], הבת נולדה בביה"ח מאיר כפר סבא.

צורפה תעודת נישואין של הורי האם וכן כתובה של אחיה.

צורף מסמך שכותרתו "אישור טיפול מתרומת זרע במכון לחקר הפוריות". האישור חתום על ידי ד"ר נגה פוקס ויצמן מנהלת בנק הזרע ופריון הגבר במרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי (איכילוב), המסמך מאשר שהגב' [המבקשת] הוציאה מנת זרע של תורם יהודי בתאריך 29.03.2022 ל-HMC, וכי על פי הנחיות משרד הבריאות זהות תורמי הזרע הינה חסויה ואנונימית.

הוצג על ידי האם מסמך מבית החולים, לדבריה המסמך הינו היחידי שהוצג לה טרם בחירת מנת הזרע, המסמך  הינו קטלוג של תורמי זרע ומתוכם בחרה המבקשת את תרומת הזרע.

[בפס"ד המקורי הופיעה כאן רשימה של כל תורמי הזרע, ומוצאם. הרשימה הינה חסויה].

לדברי המבקשת, הילדה נולדה מזרע של התורם מהשורה השלישית מלמטה – זה שמצוין לידו (בתחביבים) הספרה 2.

לדברי האם, הפרטים של התורם אינם ידועים, אולם ידוע לה שהתורם הינו אזרח ישראלי ממוצא רוסי משני הצדדים.

לדבריה, הוציאה מנת זרע מביה"ח איכילוב בתל אביב למדיקל סנטר ביום 29.03.2022, שאיבת הביציות במדיקל סנטר הייתה ב- 06.04.2022, הופרו שמונה עוברים, והוחזר כל פעם אחד, העובר השני שהוחזר נקלט ב- 07.06.2022 שממנה נולדה ב-16.02.2023 הבת [י'].

להלן ציטוט רלוונטי מפרוטוקול הדיון:

המבקשת: אני מבקשת אישור חיתון, בירור יוחסין על הבת שלי כי היא מתרומת זרע. שלחתי לכם את כל הניירת. והבאתי כתובה של אחי ותעודת נישואין של ההורים.

המבקשת מציגה לביה"ד מסמכים.

המבקשת: אני רווקה.

ביה"ד: כתבת שהתורם הוא יהודי.

המבקשת:  נכון.

ביה"ד: איך את יודעת?

המבקשת: מבנק הזרע. העברתי לכם אישור מבנק הזרע.

ביה"ד: מה היה תהליך התרמת הזרע? מה את יודעת?

המבקשת: אני יודעת שהתורם הגיע, עובר איזה שהוא בירור בבנק הזרע, שאלונים ובדיקות. אני מגיעה כשהתרומה עברה בדיקה והקפאה, אני מגיעה לבדיקת רופא, בדיקות גנטיות, ואז מתאימים לי זרע שיכול להתאים לי מבחינה גנטית. משלמת על מנת זרע, מעבירה אותה, ומחדירים אותה לגוף.

ביה"ד: הפרטים הם חסויים של התורם. מה את כן יודעת?

המבקשת: אני יודעת שהוא רוסי משני הצדדים, אני יודעת מבנה גוף, צבע שיער ועיניים, תחביבים.  זה היה בבי"ח איכילוב בת"א.

ביה"ד: היית צריכה לעבור אישורים לפני זה?

המבקשת: לא. אישורים רק מבחינת בדיקות שלי.

ביה"ד: באותה תקופה ב- 03/22, אז הייתה קליטת ההיריון.

המבקשת: כן. ההחזרה הייתה ב- 07/06. מאותה התרומה הופרו עוברים, הוקפאו, והעובר השני נקלט. בתקופה הזאת לא הייתי עם גבר אחר.

ביה"ד: כשאומרים לך שהוא יהודי זה כי יש לכך אסמכתאות או שהוא הצהיר? מאיפה הם יודעים שהוא יהודי?

המבקשת: אני יודעת שהם בודקים תעודת זהות. מעבר לזה אני לא יודעת להגיד לך.

ביה"ד: למה נקלטת להיריון באופן כזה? למה לא בדרך המלך?

המבקשת: ניסיתי למצוא זוגיות ולהתחתן ולהביא ילדים. כשראיתי שמזלי לא שפר עליי, הייתי במערכת יחסים יחסית קשה לפני כן, בגלל הגיל שלי החלטתי להביא ילדים ולממש את הזכות להיות אמא, החלטתי ללכת בדרך הזאת ושהזוגיות תגיע אחר כך.

המבקשת: הילדה בת שנתיים. פתחתי את התיק שכאשר היא תגיע לגיל שהיא תרצה, שלא תרדוף אחרי אישורים. שתלך בדרך המלך. אני יודעת שמקובל לעשות את זה בגילאים האלה.

המבקשת: א' זה אחי, וי' זה אבא, ולאמא קוראים נ'.

המבקשת: אני לא ממשפחת כהנים או לוויים.

ביה"ד: זה שהוא רוסי, אמרו לך שהוא משני הצדדים רוסי?

המבקשת: כן. אמרו לי בבנק הזרע. אני יכולה לחפש אסמכתא לזה.

ביה"ד: הוא עלה לארץ? הוא תייר? הוא אזרח?

המבקשת: הוא אזרח הארץ, הוא חייב להיות אזרח. אני לא יודעת אם הוא נולד כאן. לדעתי כן, אבל אני לא יכולה לומר בוודאות.

המבקשת: בהתחלה עברתי טיפולי הזרעות, כשהם לא צלחו עברתי טיפול הפריה חוץ גופית. הכל מהתורם. ביררתי מראש שכל מחזור טיפול יש בוודאות מנות מאותו תורם כדי שלא אצטרך לבחור תורם אחר.

המבקשת: העברתי מנת זרע מאיכילוב למדיקל סנטר.

המבקשת: מציגה לביה"ד צילומי מסמכים רפואיים בטלפון.

ביה"ד מסכם: הוצאת הזרע מאיכילוב הייתה ב- 29.03.22, שאיבת הביציות במדיקל סנטר הייתה ב- 06.04.22, הופרו שמונה עוברים, והוחזר כל פעם אחד. העובר השני שהוחזר נקלט ב- 07/06.

דיון והכרעה

להלן תמצית הדינים העולים להלכה ולמעשה, ממה שהעלנו במצודתנו בעזרת השי"ת, בהאי דינא של מי שנולד לאם פנויה שהתעברה בהזרעה מלאכותית מתרומת זרע של תורם אנונימי, שאין ידוע מי האב.

נקדים ונאמר, כי כל הנידון שלפנינו הינו במעמדו האישי של הולד לאחר שכבר נעשה מעשה, אבל חלילה ללמוד מזה להתיר את הדבר לכתחילה לאור החששות הרבים וכבדי המשקל שיש בדבר זה. לא נאריך כאן בדבר זה שאינו מעניינו של התיק שלפנינו.

כמו כן לא נעסוק בדינו של הנולד מתרומת זרע לאם אשת איש שהוא גם לא מעניינו של התיק.

כאמור, בפנינו נעסוק רק במעמדו האישי של הולד לאחר שכבר נעשה מעשה, מה דינו ומעמדו של מי שנולד לאם פנויה שהתעברה בהזרעה מלאכותית מתרומת זרע של תורם אנונימי שאין ידוע מי האב.

ובכן תמצית הדינים בעניין זה הינו כדלהלן:

אם הולד הוא בן

להלכה נקטינן, דעל אף שאין אביו ידוע ולא ידוע מי התורם, אין דינו של הבן כ"שתוקי", ואין חוששין שאביו היה ממזר או פסול חיתון אחר שאוסר גם את בנו, ואין חוששין שהוא ממזר, והוא מותר לבוא בקהל.

ראה שו"ת אגרות משה (ח"א סי' י' וסי' ע"א, ח"ב סי"א, ח"ד סי' ל"ב), שו"ת יביע אומר (ח"י אבע"ז ס"י וראה גם ח"ח אהע"ז סי' כ"א), שו"ת חלקת יעקב (אהע"ז סי' י"ב-כ"א, ח"א סי' כ"ד אות י"ד- ט"ו, ח"ג סי' מ"ה-נ"ב) ועוד.

והנה, על אף שיש הרבה להאריך במו"מ בדין זה כדרכה של תורה בהבאת דעות הפוסקים והסברות בדין זה, ולמה אין דינו כ"שתוקי" שאסור לבוא בקהל מדרבנן משום "מעלה עשו ביוחסין", והאם פסול ממזרות עוברת בתורשה שלא בדרך ביאה כדרך כל הארץ. אולם מאחר שלהלכה כבר הוכרע הדבר להיתר הולד שנולד מתרומת זרע לבוא בקהל, וכן מקובל היום בכל בתי הדין דמתירין ולד זה לבוא בקהל מדין "כל דפריש מרובא פריש", לא נרחיב במסגרת פסק דין זה, שעיקרו נכתב בקצרה במה שנוגע להלכה, ועוד חזון למועד בעזרת השם, [וראה עוד אריכות בעניינים אלו בחלקת יעקב (שם), אגרות משה (אהע"ז ח"ג סי' י"א), שו"ת שמש ומגן (ח"ד סי' ל"ו ו-ל"ז), שו"ת חוות בנימין (ח"ג סי' ק"ז אות ז'), שו"ת ציץ אליעזר (ח"ג סי' כ"ז וח"ט סי' נ"א שער ד'), תחומין (כרך כ"ד, תשס"ד, עמ' 39, ועיין שם עוד עמ' 144-146), ועיין עוד בשו"ת שרידי אש (מהדורת ויינגורט ח"א סי' ע"ט ובמהדורת הרב קוק ח"ג ס"ה) ובתחומין (שם עמ' 147), ואכמ"ל].

אם הולד היא בת

כן הדין גם בבת שנולדה מתרומת זרע, שאין חוששין שהיא ממזרת, ואין דינה כשתוקי, והיא מותרת לבוא בקהל.

לא זו בלבד, אלא שמעיקר הדין היא מותרת אף לכהונה, ואף באופן שיש רוב שאביה גוי. ראה שו"ת אגרות משה (שם ח"ב סי' י"א) ושו"ת יביע אומר (שם ח"י אהע"ז ס"י), וע"ש ביביע אומר שהביא כן גם מהגרש"ז אויערבך זצ"ל, וראה שו"ת מנחת שלמה (תניינא ב-ג סי' קכ"ד, וח"ג סי' צ"ח דף רע"ג). אם כי בזה נראה דראוי לכתחילה להחמיר שלא תינשא לכהונה, כדין עכו"ם הבא על בת ישראל שהבת פסולה לכהונה, וראה שו"ת חלקת יעקב הנ"ל (ח"א סי' כ"ד אות י"ד-ט"ו ואהע"ז סי' י"ב אות י"ג והלאה).

חשש שהבן יישא את אחותו והבת תישא את אחיה

מעיקר הדין, אין חוששין בזה לחשש שמא ישא את אחותו, ראה בדברי הפוסקים הנ"ל שלא חששו כלל מחשש זה.

ויש לעיין דלענין שתוקי – כל מי שמכיר את אמו ואינו מכיר את אביו, שאסור לבוא בקהל משום "מעלה עשו ביוחסין", מבואר בסוגיא במסכת קידושין (דף ע"ג ע"א) דהחשש שם אינו משום שמא יישא את אחותו, משום דהוה מילתא דלא שכיחי, ופרש"י דעצם ילד כזה שהוא שתוקי הוה מילתא דלא שכיחא ע"ש. ולפי זה יש לדון בהזרעה מלאכותית מאחר שהדבר נעשה יותר ויותר שכיח (וראה בסוף התשובה במנחת שלמה הנ"ל), ויש שאף חששו לכך מעיקר הדין [וראה שו"ת שרידי אש (ח"ג ס"ה) ושו"ת ציץ אליעזר (ח"ט סי' נ"א שער ד' פ"ב)].

וביותר יש לדון האם ישתנה הדין בעוד כמה דורות שככל הנראה הדבר יהיה שכיח טובא, אלא דיש לומר דכיון שבזמן חכמינו ז"ל לא היה הדבר שכיח אין אנו יכולין לגזור ולאסרו  מעצמינו, זאת אם נאמר שגם שתוקי אף אם היה שכיח לא היה נאסר מדינא מטעם חשש זה שישא את אחותו, והיה נצרך לתקנת חז"ל שיאסרוהו מטעם זה, [יצויין עוד לדברי תוס' והרמב"ן ושא"ר בסוגיית הגמ' במסכת גיטין (דף ס"ד ע"א) בדין האומר לשלוחו צא וקדש לי אישה סתם ומת השליח דאסור בכל הנשים שבעולם], וכבר דנו בזה גדולי האחרונים ואכמ"ל.

כאמור, כל זה הינו מעיקר הדין, אבל לכתחילה, כשבאים הבן או הבת שנולדו מתרומת זרע להינשא, מאחר שיש אפשרות לברר את הדבר, יש לבצע בדיקה גנטית כדי לוודא שהאישה אינה אחותו של הולד שנולד מתרומת זרע, ושהבעל אינו אחיה של האישה שנולדה מתרומת זרע. לחילופין ניתן לשאול את אבי האישה המעוניינת להינשא למי שנולד מתרומת זרע האם תרם תרומת זרע בעבר, וכן לנולדת מתרומת זרע לשאול כן לאבי האיש המעוניין לשאת אותה [מלבד מה שנתבאר לעיל, ומלבד דעת הפוסקים שגם כשסומכים על רוב אם אפשר לברר את הדבר חייבים לברר כדעת הר"ן ריש פסחים, ראה עוד בעניין זה בהבהרה לפס"ד מביה"ד האזורי צפת (תיק 1123955/1), וכן במה שהבאנו להלן מדברי הגרי"ש אלישיב, ולא נאריך במסגרת פסק דין זה במו"מ בדין זה כדרכה של תורה מאחר שעיקרו נכתב בקצרה להלכה וכנ"ל].

חשש שהאיש יישא את דודתו, בירור מול הסבא, הבדל בין כשהולד הוא בן או בת

ונראה עוד, דבת שנולדה מתרומת זרע, כדי שלא יישא האיש את דודתו, הרי ככל שהדבר מתאפשר יש לשלול את החשש ולבדוק גם עם הסבא של האיש – שרוצה להינשא לו, האם הסב תרם תרומת זרע. כי ככל שסב האיש הינו אביה של האישה שנולדה מתרומת הזרע שלו, הרי האישה הינה דודתו של האיש, והאיש אסור לישא את דודתו – אחות אביו או אמו, גם אם נולדו בזנות שלא בדרך נישואין כמו שפסק הרמב"ם (פ"ב מהל' איסורי ביאה הלכה ה') ופסקו הבית יוסף (אהע"ז סי' ט"ו ד"ה אשת אחיו).

אולם חשש זה הינו רק באישה שנולדה מתרומת זרע ולא באיש שנולד מתרומת זרע, שהנולד מתרומת זרע אינו צריך לחוש ולבדוק מול סבו של האישה – שרוצה לישאנה, האם תרם תרומת זרע, משום שגם אם סבו של האישה תרם והינו אביו של האיש שנולד מתרומת הזרע שלו, והאיש איפוא דודה של האישה, הרי האיש מותר לישא את אחייניתו – בת אחיו או אחותו.

חשש שהאיש יישא את דודתו, בירור מול אחי האישה, הבדל בין כשהולד הוא בן או בת

מנגד, באיש שנולד מתרומת זרע, ככל שהדבר מתאפשר, יש לשלול את החשש ולבדוק מול אחי האישה – שרוצה לישאנה (ככל שהאחים גדלים הרבה ושייך לחוש שהאיש נולד מזרע שלהם וכן כל כיוצ"ב), האם תרמו תרומת זרע, כי ככל שאחי האישה תרמו ואחד מהם הינו אביו של האיש שנולד מתרומת זרע שלהם, אז האישה היא דודתו – אחות אביו, ואסור לאיש לישא את דודתו.

אולם חשש זה הינו רק באיש שנולד מתרומת זרע ולא באישה שנולדה מתרומת זרע, שהנולדת מתרומת זרע אין צריך לחוש ולבדוק מול אחי האיש – שרוצה לשאת אותה, האם תרמו תרומת זרע, משום שגם אם תרמו ואחד מהם הינו אביו של האישה שנולדה מתרומת הזרע שלהם, והאיש איפוא דודה של האישה אח אביה, הרי האיש מותר לישא את אחייניתו.

ונמצא, שלגבי הסבא יש להחמיר ולברר רק באישה שנולדה מתרומת זרע, ולגבי האחים יש להחמיר ולברר רק באיש שנולד מתרומת זרע, ודו"ק בכל זה.

דין הבן כשהאמא כהנת

כאן המקום להעיר, מה שאינו ידוע כל כך, והוא נוגע לדינא להלכה ולמעשה, באם האמא הנתרמת הינה כהנת, דעל אף שאם תורם הזרע הוא יהודי אזי הבן מתייחס אחר האב כמו כל בן שמתייחס אחר אביו דל"משפחותם לבית אבותם" כתיב, אבל אם הזרע הוא מגוי שהבן לא מתייחס כלל אחר אביו הגוי, אזי הבן מתייחס רק אחרי האם, והרי הוא כהן כמוה! ואסור לישא גרושה זונה וחללה ושאר איסורי כהונה.

והנה, מאחר שהדברים אינם ידועים כל כך והם נוגעים להלכה ולמעשה נאריך קצת בדין זה. הנה כן מבואר מפשטות הסוגיא במס' בכורות (דף מ"ז ע"א) בדין כהנת שנתעברה מגוי, דבנה חייב בפדיון הבן, כיון שהאם נתחללה ע"י ביאת העכו"ם והוה כזרה וכישראלית דבנה חייב. אבל בלויה שהתעברה מגוי דאין בה חילול – הבן פטור מפדיון הבן, וגם למ"ד דמזהמין את הולד הרי "לוי" פסול מקרי ועי"ש בפרש"י, ולכן פטור מפדיון הבן, וכן נפסק להלכה ביו"ד הל' פדיון הבן (סי' ש"ה סעי' י"ח). ומשמעות הסוגיא שם מורה, דהא דשמעינן מ"משפחותם לבית אבותם" דהבן מתייחס אחר האב ולא אחר האם – היינו דוקא היכא דאיכא משפחת אב והבן מתייחס אחריו, אבל היכא דליכא ייחוס לאב – הבן מתייחס אחר האם, והרי הוא לוי כמותה, וכפשטות דברי הר"ן על הרי"ף מסכת קידושין (דף ל' ע"ב מדפי הרי"ף).

ולכן, כשהאב גוי והבן לא מתייחס אחריו, אם האם כהנת – גם הוא כהן, ואם האם לויה – גם הוא לוי. אלא שבכהנת גם האם מתחללת מכהונתה על ידי ביאת העכו"ם, ולכן הבן אינו כהן, אבל בהזרעה מזרע גוי דאין כאן גדר "ביאה" כלל, אם כן כמו במקרה שהיתה האמא לויה הבן הוא לוי כיון דנמשך ומתייחס אחר האם, כן הדין גם בכהנת בהזרעה מלאכותית מאחר שהאם אינה מתחללת הבן הוא כהן כמוה, ואין חילוק בין בת כהן לבת לוי, ודין הבן כאם, ו"כהן" גמור הוא.

ואכן כן כתב בפשיטות הגרש"ז אויערבך זצ"ל במנחת שלמה שם (תניינא ב-ג סי' קכ"ד):

"וכמו כן נראה דאם האישה היא כהנת או לויה, שפיר יהיה הולד כמותה אע"פ שהזרע הוא מעכו"ם, כמבואר במסכת בכורות מ"ז ע"א, ומה שאמרו שם בגמ' דבכהנת לא משכחת שיהיה כהן משום דכיון דנבעלה לעכו"ם הוי ליה זרה ונתחללה – היינו משום דלא נחית התם בגמ' לנתעברה באמבטי דהוא מילתא דלא שכיחא כו".

וכהאי גוונא ממש כתב גם בעל שו"ת שבט הלוי (ח"ג סי' קע"ו), וזאת בהתאם לדברי בעל העצי ארזים (אהע"ז סי' ד') ובעל האבני נזר (אהע"ז סי' ט"ז אות ו') בביאור סוגיית הגמ' במסכת בכורות הנ"ל, וע"ש בשבט הלוי דלמעשה מי יודע זרע שמזריקין שורשו הטמא מאיפוא, ואולי הוא מזרע ישראל ודינו לילך אחר אביו, ולעולם אזלינן לחומרא.

ולשיטה זו, בהזרעה מלאכותית הנפקא מינה הן באמא כהנת והן באמא לויה, שהבן או הבת כמותם לכל דבר, ובמי שנולד מגוי שבא על בת ישראל הנפקא מינה היא רק באמא לויה שהבן או הבת כמוה לכל דבר לעניין להעלותו לתורה כלוי. ואכן בעל השבט הלוי במקום אחר (חלק ה' סי' קצ"ה) מסיק כן לדינא:

"נשאלתי, לענין גוי הבא על בת לוי, אם הבן ראוי לקרות בתורה כלוי או כישראל בעלמא, והורתי כפשטות הגמ' בכורות מ"ז ע"א דנקרא להלכה "בן לוי", וכן מבואר בתשובת אבני נזר אהע"ז סי' ט"ז, ועיין ס' אוצר הפוסקים אהע"ז סי' ד' בזה".

ודבריו אלו הם ממש כדבריו הנ"ל (בח"ג סי' קע"ו) לעניין הזרעה מלאכותית מזרע גוי והאמא כהנת או לויה, ודו"ק.

אלא שאין הדבר מוסכם להוציא כן מהסוגיא. וראה בחי' הגר"ח על הרמב"ם (הל' איסורי ביאה פט"ו) שהוא דין בפדיון הבן גרידא, ועיין שם גם בחי' הגרי"ז, וגם בחזו"א (אהע"ז סי' ו' אות ו') נסתפק בכוונת הש"ס האם הוא באמת לוי לכל דבר וראה עוד בדבריו (אהע"ז סי' ט"ו אות י"ז). אולם הרבה מגדולי האחרונים והפוסקים הבינו את הדברים כפשוטן, שהבן הוא לוי ממש כאמו, מאחר שאינו מתייחס אחר אביו הגוי, כן הוא בחידושי השפת אמת שם במס' בכורות וכמו שנקטו גם בעל העצי ארזים והאבני נזר, וכ"ה דעת הגרש"ז אויערבך ובעל השבט הלוי, וכנ"ל.

אלא שבהמשך חייו חזר בו בעל השבט הלוי (ח"י סי' רכ"ד וסי' ר"ל), ומסיק דלא יעלה לתורה בתורת לוי, לאור דברי החולקין הנ"ל הסוברים שהסוגיא במסכת בכורות הינה רק לעניין פדיון הבן, ושאחרי הרבה שנים ראה כן גם בתשובת המהר"ם שי"ק (יו"ד סי' רצ"ט) שחולק בזה על הגאון מהר"ש באנדי ז"ל (בשומר ציון הנאמן מכתב צ"ח-צ"ט עמ' 396 ו-400, שיוצא לאור על ידי הגאון בעל הערוך לנר), דלדעת מהר"ש באנדי – הוא לוי גמור, ולכן גם בן בנו עד סוף כל הדורות פטור מפדיון הבן, והגאון המהר"ם שיק חולק עליו, והביא כן גם מהמהרי"ט אלגאזי שם במס' בכורות ודעתו דרק בן הראשון כיון שנולד מפטר רחם של לויה פטור מפדיון הבן, אבל בן הבן חייב. ומסיק בעל השבט הלוי דלזה דעתו נוטה, וממילא גם לעניין עליה לתורה אינו לוי ובודאי שבן בנו אינו לוי, ולכן לא יעלה מספק לתורה בתורת לוי, והוא עצמו כדאי שיפדה עצמו מספק, ועיין שם עוד שכתב כן בצירוף דעת הסוברים דבזמן הזה ליכא לחזקת כהונה ולויה, יעויין שם דבריו ואכמ"ל.

והנה להלכה למעשה, בודאי יש לנו להחמיר בדברים אלו, לחוש לדעת הסוברים שהוא כהן ולוי גמור. ולכן כל ילד שיוולד לכהנת מהזרעה מלאכותית, כיון שלעולם הרי ספק לנו אם הוא זרע גוי או ישראל, ועל הרופאים אי אפשר לסמוך בעניין זה, הן אם אומרים שהוא מזרע ישראל והן אם אומרים שהוא מזרע גוי, נמצא איפוא שכל בן שנולד לכהנת מהזרעה, יש לנהוג בו לחומרא לאסור אותו מלשאת גרושה וגיורת ושאר איסורי כהונה ככל כהן, ומאידך אינו יכול לישא כפיו ואינו זכאי למתנות כהונה כדין ישראל.

לאור האמור, כל בן שנולד מהזרעה מלאכותית לאמא כהנת, הרי הוא ספק כהן. כי על הצד שתורם הזרע הוא גוי – הולד מתייחס אחר אמו הכהנת שלא נתחללה עדיין, והרי הוא כהן כמותה, ואסור לישא גרושה זונה וחללה ושאר איסורי כהונה ככל כהן. מאידך, אינו זכאי למתנות תרומה כמו גם אסור לישא את כפיו, כיון דאם תורם הזרע הוא יהודי – הולד מתייחס אחריו והוא ישראל, ובהעדר ידיעה אזלינן לחומרא.

כאמור, על הרופאים אי אפשר לסמוך בעניין זהותו של תורם הזרע האם הוא יהודי או גוי, דמלבד החשש שיש בכל תרומת זרע, שיתחלף עם זרע אחר, וכמו שהיה לאחרונה כאן בארץ ישראל בפרשת החלפת העוברים בביה"ח אסותא ראשון לציון, ועיין עוד בשו"ת ויען דוד (ח"ג סי' פ"ה), הרי גם אם לא נתחלף הזרע לא ניתן לקבוע כלל האם התורם הוא יהודי או גוי, הרופאים כלל לא בודקים את הדבר, אף אם ירצו לבדוק אין להם את הידע ואת הכלים לבדוק האם הוא יהודי כדת וכדין, גם אין להם נאמנות על בדיקת דבר זה, כך שלעולם נשאר הדבר אצלנו בתורת ספק.

דין הבן כשהאמא לויה

כאמור, כן הדין גם בבן שנולד מהזרעה מלאכותית לאמא לויה, שהבן הוא ספק לוי, כי על הצד שתורם הזרע הוא גוי הולד מתייחס אחר אמו הלויה והרי הוא לוי כמוה, וכפשטות הסוגיא במסכת בכורות בדין עכו"ם שבא על בת לוי, וכפי שכתבו גאוני עולם בעל העצי ארזים האבני נזר השפת אמת הגאון מהר"ש באנדי והגרש"ז אויערבך זצ"ל, אלא דבהזרעה מלאכותית אין הדבר ברור שתורם הזרע הינו גוי, ואם הוא יהודי הולד מתייחס אחריו והוא ישראל, ובהעדר ידיעה אזלינן לחומרא (כפי שכתב גם בעל השבט הלוי וכנ"ל).

כן הדין גם בבת שנולדה מהזרעה מלאכותית לאם כהנת או או לאם לויה, שדינה כספק כהנת וכספק לויה.

כתיבת תואר כהן או תואר לוי בעת הגירושין של ילד כזה

בבוא ילד כזה להתגרש, לדעה שיש לכתוב בגיטין תואר כהן או לוי, וכן המנהג ברוב בתי הדין – אם המגרש הוא אשכנזי, ובהתאם לדעת הרמ"א (אהע"ז סי' קכ"ט ס"ז), ובספק כהן או ספק לוי נותנים שני גיטין (רמ"א שם ובדרכי משה אות כ"ה עפי"ד המהר"י מינץ בסדר הגט סי' ל"ד, וכן הוא בגט פשוט שם אות מ' ובעוד פוסקים, וראה בביאור הגר"א שם אות ט"ז ובחזון איש אהע"ז סי' צ"ד אות י"ח). ולמנהג זה מקפידים מאוד בדבר, [ויש שאף אוסרים את האישה להינשא אפילו לאחר שכבר ניתן הגט ומצריכים גט אחר עכ"פ שלא במקום הדחק, וראה שם ברמ"א ובית שמואל ס"ק ט"ו ואכ"מ]. הרי דין הבן או הבת שנולדו בהזרעה מלאכותית לאם כהנת או לאם לויה, כספק כהן וספק כהנת וכספק לוי וספק לויה, ויש לסדר להם שני גיטין לנוהגים כאמור.

מעניין לעניין באותו עניין, כאן המקום להעיר עוד מה שנוגע למעשה ויש לשים לב לדבר בכל זוג שבא להתגרש והאבא הינו גוי שבא על בת ישראל דנוהגין להשמיט שם האב, אולם יש לשים לב לברר האם האמא הינה לויה, כי אז הבן לוי – לדעת גדולי הפוסקים הנ"ל, ולנוהגים כאמור, יש להחמיר ולכתוב שני גיטין, ובגט השני לכתוב תואר "לוי" לחוש לדעת הפוסקים הנ"ל.

כאמור, חשש זה קיים רק במי שנולד לאמא לויה שבא עליה גוי, ולא במי שנולד לאמא כהנת שבא עליה גוי, מאחר שנתחללה מהכהונה בביאת העכו"ם וכמבואר בסוגייא הנ"ל במס' בכורות. אולם בהזרעה מלאכותית מאחר שהאם אינה מתחללת, שייך חשש זה גם כשהאמא כהנת כאמור, אלא  שיש לבדוק האם לא נתחללה מכהונתה טרם ההזרעה על ידי שבא עליה עכו"ם טרם ההזרעה, ודו"ק בכל זה.

[נציין עוד בעניין זה מה שכתבנו במקום אחר, להסתפק בדין עכו"ם הבא על בת ישראל והוליד בת, שהבת אסורה להתחתן עם כהן, וכפי שנפסק בשו"ע להלכה (אבהע"ז סי' ד' סעי' ה') כדעת הרא"ש (יבמות פ"ד סי' ל') ולא כדעת הרמב"ם (פט"ו מהל' איסורי ביאה הלכה ג'). דיש מקום להסתפק דהיינו דווקא אם בא על ישראלית, אבל אם בא על כהנת – הבת אסורה לכהן לכו"ע, גם לדעת הרמב"ם, מאחר שהאם הכהנת נפסלה לכהונה בבעילת עכו"ם, ובנותיה מאחר שמתייחסות רק אחריה ולא אחר האב הגוי גם כן נפסלים אפוא לכהונה כמותה. ומשכך, יש לדון לפי"ז ולהסתפק דבכה"ג אף בדיעבד אם נישאת הבת לכהן תצא, שלא כמו בכל בת שהאב גוי – עיין בית שמואל שם בס' ד' (סק"ב), וראה שם באבני נזר (הנ"ל אהע"ז סי' ט"ז אות ו'-ז') בזה ודו"ק, וצ"ע, ואכמ"ל].

דין הבן, כשהוא פטר רחם לאמו

בן בכור שנולד מהזרעה מלאכותית שהוא פטר רחם לאמו, יש לעשות לו פדיון הבן. ראה בשו"ת שבט הלוי שם (ח"ג סי' קע"ו) לעניין פדיון הבן בנולד בהזרעה, דיש לפדותו כמבואר בסוגיא הנ"ל במסכת בכורות (דף מ"ז ע"א), ושהאם אינה חייבת בזה רק הבן כשיגדל, ובזמן הזה שהעולם הפקר, מוטב לסמוך על המקילין דמהני זכיה לקטן מלהניח הפדיון עד שיגדיל, דעד שיגדיל בודאי ישכחו הדברים ובפרט בנדון זה, ולפי"ז מוטל איפוא על הבית-דין לזכות לקטן ולפדותו כשבא לפניו דין זה. ועיין עוד בספר משנה הלכות (ח"ז סי' קצ"ט) שגם הוא העלה כן דהבן חייב לפדות עצמו כשיגדל, ושלכתחילה ראוי לפדותו עכשיו ע"י ביה"ד ועיש"ע.

אולם לעניין הברכה נראה דלא יברך על הפדיון, וכדלהלן. הנה, על אף שנראה דבגוי שבא על בת ישראל הבן חייב בפדיון הבן בברכה, מאחר שדין זה שהוא חייב בפדיון גמ' היא והלכה היא! אולם בהזרעה מלאכותית שאין ידוע האם תורם הזרע הוא כהן או לוי, יש לדון בעיקר החיוב לפדותו, דשמא התורם הוא כהן או לוי שהבן פטור אז מפדיון הבן, ובממון אין הולכים אחר הרוב והמוציא מחבירו עליו הראיה. ואף שהברכה הוא דין באיסור והיתר ויש לילך בה בתר הרוב, כבר הכריע בשו"ת נודע ביהודה (תנינא יו"ד סי' קפ"ז) שאין לעשות ברכה בפדיון הבן שעושים מספק שמעיקר הדין פטור מפדיון, דאין הולכין בממון אחר הרוב, ואין מחייבים אותו ליתן חמש סלעים לכהן ומשכך לא שייך לומר "וצוונו". וכן מסיק בספר חוט המשולש (ח"ג סי' ל'), וראה עוד בפתחי תשובה הל' פדיון הבן (יו"ד סי' ש"ה ס"ק ל"ב ובנחלת צבי שם לסעיף כ"ג).

והנה בשבט הלוי שם (ח"ג סי' קע"ו) מצדד שם לפדותו בלא ברכה מטעם אחר, והוא כדי לחוש לדעת הסוברים בגוי שבא על בת ישראל דהוולד גוי, וצריך גירות, כמו שחשש רעק"א (ביו"ד סי' רס"ו סי"ב) לעניין חילול שבת כשחל יום ח' של הולד בשבת, אם כי מעיקר הדין סוגיית הש"ס בהלכה באהע"ז סי' ד' דהולד כשר היינו ישראל גמור בלי גירות, עי"ש בשבט הלוי. ולדבריו אלו יוצא שכן הדין גם בכל גוי הבא על בת ישראל שהבן חייב בפדיון הבן, שאין לפדותו בברכה. ודבריו תמוהים וצ"ע איך חשש לעניין ברכה, כשמפורש בסוגיא ובהלכה שחייב בפדיון, וכבר העירו האחרונים על הסוברים שצריך גירות מדין זה, וראה מה שיישב בעל הנתיבות המשפט בתשובת חמדת שלמה (אהע"ז סי' ב') הובא בפ"ת שם באהע"ז (סי' ד' סק"א). אולם יהיה איך שיהיה – הרי דין זה שהוא חייב בפדיון גמ' והלכה היא, ואיך יש לחוש לברכה, וצ"ע.

קריאה למנהיגי הציבור ולמערכת בתי הדין

מאחר ששאלה זאת עולה תמידין כסדרן בביה"ד, ומיום ליום נעשה הדבר שכיח יותר והדבר תופס תאוצה ומודעות בעיקר אצל הרבה נשים מתבגרות גרושות ורווקות שאין להם ילדים, וכידוע לכל. נראה דעל אף שמעיקר הדין וולד הנולד מתרומת זרע מותר לבוא בקהל מדין "כל דפריש מרובא פריש" וכנ"ל, מ"מ על מנהיגי הציבור ומערכת בתי הדין מוטלת חובה ליתן דעתם על הדבר ולדאוג עד כמה שאפשר שלא לסמוך לכתחילה על דין כל דפריש מרובא פריש, כדי שלא יתערבו ממזרים ופסולים בכרם בית ישראל, וכן למנוע חשש שמא יישא אחותו או דודתו. [ועל שלוחי הציבור להשתדל שתהיה אפשרות עיגון בחקיקה, שיופקד בידי מורשה מיוחד לדבר, שמו של תורם הזרע, ומידע זה יהיה חסוי, כך ישמר בסודיות שמו של תורם הזרע ומאידך לא תצא תקלה כשיבוא הוולד הנוצר מתרומת זרע להינשא].

וכבר הביאו בכמה פסקי דין בעניין בירור יהדות, מש"כ כיוצ"ב הגרי"ש אלישיב זצ"ל (ראה תחומין כרך ו' עמ' 424, וכרך י"ב במאמרו של הרב מ"מ פרבשטיין סופ"ב) בעניין "בירור יהדות" למי שבא ואומר 'ישראל אני', שאין לסמוך על דין רוב אלא לגבי כל מקרה פרטי שבא לפנינו, אבל על מנהיגי הציבור ומערכת בתי הדין מוטלת חובה לדאוג לברר עד כמה שביכולתם, כדי שלא יתערבו גויים בכרם בית ישראל, ואין להם רשות לסמוך לכתחילה על דין כל דפריש מרובא פריש, וכשם שחובה על הציבור לכונן מערכת כשרות שתימנע הכנסת פירות ערלה לשוק, אף שאולי אפשר יהיה לסמוך על דין כל דפריש מרובא פריש.

וראייתו שם מסוגית הגמ' במסכת חולין (דף קמ ע"א) "לא אמרה תורה שלח לתקלה" יעוש"ד, כבר נו"נ בזה גדולי האחרונים בראיה זו, שכבר הביאה בעל המשנה למלך בהל' מעילה (פ"ז ה"ו) דלא סמכינן לכתחילה על הא דכל דפריש מרובא פריש, וראה גם שו"ת מנחת יצחק (ח"ד ס"ה) ששדא נרגא מהאי טעמא בדין זה לסמוך לכתחילה בתרומת זרע על רוב יעוש"ד, ואכמ"ל.

וזאת תורת העולה – מסקנות ודינים העולים מן האמור

תבנא לדינא, תמצית הדינים העולים בדינו ובמעמדו האישי של מי שנולד לאם פנויה שהתעברה בהזרעה מלאכותית מתרומת זרע של תורם אנונימי שאין ידוע מי האב, הינו כדלהלן:

• לעולם יש להסתפק אם הוא זרע גוי או ישראל, ועל הרופאים אי אפשר לסמוך בעניין זה הן אם אומרים שהוא מזרע ישראל והן אם אומרים שהוא מזרע גוי.
• אין חוששין שהולד ממזר וכן אין דינו כ"שתוקי", ומותר לבוא בקהל.
• הולד מותר לבוא בקהל ואין הבדל אם הולד הוא בן או שהיא בת, ואם היא בת – מותרת אף לכהונה, אולם ראוי לכתחילה להחמיר שלא תינשא לכהונה.

• בן שנולד מהזרעה מלאכותית לאמא כהנת, הרי הוא ספק כהן, כי על הצד שתורם הזרע הוא גוי – הולד מתייחס אחר אמו הכהנת, שלא נתחללה עדיין, והרי הוא כהן, והבן אסור לשאת גרושה וגיורת ושאר איסורי כהונה ככל כהן. מאידך, אינו זכאי למתנות תרומה כמו גם אסור לישא את כפיו, כיון דאם תורם הזרע הוא יהודי הולד מתייחס אחריו והוא ישראל, ובהעדר ידיעה אזלינן לחומרא.
• כן הדין גם בבן שנולד מהזרעה מלאכותית לאמא לויה, שהבן הוא ספק לוי.
• כן הדין גם בבת שנולדה מהזרעה מלאכותית לאם כהנת או  לאם לויה, שדינה כספק כהנת וכספק לויה.
• בבוא ילד כזה להתגרש, לדעה שיש לכתוב בגיטין תואר "כהן" או "לוי", וכמנהג האשכנזים ההולכים לאורו של הרמ"א, ובספק כהן או ספק לוי נותנים שני גיטין, הרי דין הבן או הבת שנולדו בהזרעה מלאכותית לאם כהנת או לאם לויה – כדין ספק כהן וכספק לוי, ויש לסדר להם שני גיטין לנוהגים כאמור.

• כשהבן הוא פטר רחם לאמו, יש לעשות לו פדיון הבן ללא ברכה, וכשבא הדבר לפני ביה"ד – ראוי שביה"ד יזכוהו לקטן ויפדוהו.
• לכתחילה כשיבואו הבן או הבת שנולדו מתרומת זרע להינשא, מאחר שיש אפשרות לברר שלא יהיה חשש שאח נושא את אחותו, יש לבצע אחד מאלו:
• לבצע בדיקה גנטית כדי לוודא שהאישה אינה אחותו של האיש שנולד מתרומת זרע, ושהבעל אינו אחיה של האישה שנולדה מתרומת זרע.
• לשאול את אבי האישה המעוניינת להינשא למי שנולד מתרומת זרע האם תרם תרומת זרע בעבר, וכן לנולדת מתרומת זרע לשאול כן לאבי האיש המעוניין לשאת אותה.

• בנוסף, לבן שנולד מתרומת זרע, מאחר שיש אפשרות לברר שלא יהיה חשש שישא את דודתו, יש לשאול את אחי האישה – שרוצה לישאנה (ככל שהאחים גדלים הרבה ושייך לחוש שהאיש נולד מזרע שלהם וכן כל כיוצ"ב), האם תרמו תרומת זרע, כי ככל שאחי האישה תרמו ואחד מהם הינו אביו של האיש שנולד מתרומת זרע שלהם, אז האישה היא דודתו אחות אביו ואסור לאיש לישא את דודתו.

אולם חשש זה הינו רק באיש שנולד מתרומת זרע ולא באישה שנולדה מתרומת זרע, שהנולדת מתרומת זרע – אין צריך לחוש ולבדוק מול אחי האיש שרוצה לשאת אותה, האם תרמו תרומת זרע, משום שגם אם תרמו ואחד מהם הינו אביו של האישה שנולדה מתרומת הזרע שלהם, והאיש איפוא דודה של האישה היינו אח אביה, אין חשש בדבר, שהרי האיש מותר לישא את אחייניתו.

• מנגד, לבת שנולדה מתרומת זרע, כדי שלא ישא האיש את דודתו, ככל שאפשר שהסבא של האיש תרם זרע, יש לשלול את החשש ולבדוק עם הסבא של האיש – שהבת רוצה להינשא לו, האם תרם תרומת זרע, כי ככל שסב האיש הינו אביה של האישה שנולדה מתרומת הזרע שלו, הרי האישה הינה דודתו של האיש, והאיש אסור לישא את דודתו.

וכאן הוא בהיפוך מהדין הקודם, שהחשש הינו – רק בבת ולא בבן שנולד מתרומת זרע, שהבן הנולד מתרומת זרע אינו צריך לחוש ולבדוק מול סבה של האישה שרוצה לישאנה, האם תרם תרומת זרע, משום שגם אם סבה של האישה תרם והינו אביו של האיש שנולד מתרומת הזרע שלו, והאיש איפוא דודה של האישה – הרי האיש מותר לישא את אחייניתו.

פירות הנושרים

• בן שנולד לאב גוי ולאם יהודיה, אם האמא הינה ממשפחת לויה, הרי הבן או הבת ספק לויים מחמת אמם הלויה, וכשבא להתגרש לדעה שיש לכתוב בגיטין תואר כהן או לוי, וכמנהג האשכנזים ההולכים לאורו של הרמ"א, ובספק כהן או ספק לוי נותנים שני גיטין, הרי דין הבן או הבת שנולדו לאב גוי ואם לויה, כדין ספק לוי, ויש לסדר להם שני גיטין לנוהגים כאמור.

שאלות שראוי לביה"ד לתת עליהם דעתו בבוא דין זה לפניו

לאור האמור, ומאחר ששאלה זאת עולה תמידין כסדרן בביה"ד, ומיום ליום נעשה הדבר שכיח יותר והדבר תופס תאוצה ומודעות בעיקר אצל הרבה נשים מתבגרות, גרושות ורווקות, שאין להם ילדים וכידוע, בבוא דין זה בפני ביה"ד שדן במעמדו האישי של מי שנולד לאם פנויה שהתעברה בהזרעה מלאכותית מתרומת זרע של תורם אנונימי שאין ידוע מי האב, על ביה"ד לברר דברים אלו.

1. מה ידוע לאם על תורם הזרע, האם הוא גוי או יהודי.
2. האם האמא הינה ממשפחת כהנים או ממשפחת לוויים.
3. ככל שהאם הינה ממשפחת כהנים או לוויים, יש לציין את הדבר בפסק הדין שהוולד הוא ספק כהן וספק כהנת או ספק לוי וספק לויה, עם כל ההשלכות ההלכתיות שבדבר.
4. כשהוולד הוא בן, יברר ביה"ד האם הוא פטר רחם לאמו.
5. כשהוולד הוא בן, יברר ביה"ד האם יש לאישה שרוצה להינשא לו, אחים או אב.
6. כשהוולד היא בת, יברר ביה"ד האם יש לאיש שרוצה לשאת אותה, אב או סבא.

החלטה

לאור האמור, קובע ביה"ד כדלהלן:

• בת המבקשת, [י] ת"ז […] , ילידת […] , מותרת לבוא בקהל ורשאית להינשא על ידי חופה וקידושין כדת משה וישראל.
• הבת מותרת להינשא גם לכהן [אולם ראוי לכתחילה להחמיר שלא תינשא לכהן].
• בעת שתבוא הבת להינשא, כדי לוודא מעל לכל ספק שאינה נשאת לאחיה יש לבצע בדיקה גנטית (רקמות) עם מי שתרצה להינשא לו, כדי לוודא שהבעל אינו אחיה.

לחילופין ניתן לשאול את אבי האיש המעוניין לשאת אותה האם תרם תרומת זרע בעבר.

כמו כן כדי לוודא שהאיש אינו נושא את דודתו, יש לבדוק עם הסבא של האיש המעוניין לשאת אותה, האם תרם תרומת זרע בעבר.

• המזכירות תעביר החלטה זו למנהל בתי הדין הרבניים.

פסק הדין מותר בפרסום בהשמטת שמות ומספרי ת.ז. של המבקשת ובתה.

ניתן ביום ז' בסיון התשפ"ה (03/06/2025).

הרב צבי בוקשפן – דיין