"ביקש קהלת לדון על פי דברים שבלב" כוחה הראייתי של –
בדיקת הפוליגרף בבתי הדין הרבניים
אברהם קלמנזון *
א . מבוא
אין לזה כל מקום בהלכה […] כבר קבעו לנו חז"ל דאחד מהשבעה דברים
המכוסים מבני אדם הוא שאין אדם יודע מה בלבו של חבירו, ובעיקר,
שגזירת התורה היא שרק על פי שנים עדים יקום דבר, וכבר היה הדבר
לעולמים שהחכם מכל אדם רצה להמציא שדיון שיפוטי יוכרע על פי דברים
שבלב, לפי גודל חכמתו בטבעי בני האדם ומחשבותיהם, והניעו אותו מזה
מן השמים, כמאמרם ז"ל: "ביקש קהלת דברי חפץ, ביקש קהלת לדון דינין
שבלב שלא בעדים ושלא בהתראה, יצתה בת קול ואמרה לו וכתוב יושר
דברי אמת על פי שנים עדים וגו' […] דעל אחת כמה וכמה שאין כל מקום
לפי ההלכה להסתייע בפסיקת הלכה על יסוד בדיקת מכונת אמת. –
בית הדין הגדול, 1984.
הנה מצאנו שבעזרת מומחה אנו קובעים בענייני נפשות, ממון, איסור והיתר
ואישות […] הגע בעצמך, אם יבא רופא מומחה ויאמר שאדם זה טריפה ואין
בו דין רוצח, וכי אנו נתווכח עמו לומר לו שידיעותיו אינן מדויקות ואינן
בסבירות מוחלטת ולא נדון על פיו, ומאי שנא משאר מומחים שנותנים
הערכותיהם לבית הדין בממון או באבחון נפשי וכיוצא בזה דסמכינן עלייהו,
אם סמכת עליהן, סמוך גם על מומחה לפוליגרף שנסמך על פרמטרים
- המחבר הינו עורך דין וטוען רבני. מאמר זה הינו אחד מחלקי עבודת הדוקטור
שנכתבה במסגרת הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן בהנחיית פרופ' עמיחי –
רדזינר. תודתי העמוקה נתונה לו על ההנחיה, ההכוונה והליווי . המאמר זכה בפרס
תיגר למאמר מצטיין במשפט עברי לשנת התשפ"ד.
1 ע׳ [גדול( תשמ"ג/ 309 פד"ר יג 224 )התשמ"ד להלן: ערעור תשמ "ג] .
מובהקים ומדודים והשיקלול ביניהם מביא את המומחה לידי מסקנה אם
דברו אמת או שקר (בית הדין האזורי בצפת, 2022).
בציטוטים אלו משתקפת מהפכה רבת משמעות בבתי הדין הרבניים בדבר מעמדה
הראייתי של בדיקת הפוליגרף, במאמר זה אבקש לתארה ולרדת לפשרה . 3 הבנת
מהפכה זו, על שלבי התפתחותה ומשמעותה, ביכולתה ללמד אותנו רבות על האופן
שבו נוצרות מהפכות הלכתיות, וכן על האופן ש בו מהפכה זו יכולה להשפיע באופן
מרחיק לכת על כלל דיני הראיות ההלכתיים. לצד זאת, לאורך המאמר יועלו וי יבחנו
טענות שתוארו על ידי חוקרים שונים בדבר טבעה הראייתי הייחודי של בדיקת
הפוליגרף, ועל האופן שבו קבלתה כראיה קבילה יכולה לשנות מוסכמות ועקרונות
יסוד במערכות משפט. במאמר זה אף תיבחן האפשרות שהשימוש הרב הנעשה
בבדיקת הפוליגרף בבתי הדין כרוך בפגיעה בזכויות משפטיות שונות, ובהתנגשות
בלתי נמנעת עם הדין הישראלי.
2 ת ׳ אזורי צפת (1299443/1 פלונית), פורסם בנבו 3.1.2022
3 אקדים, חשוב להבהיר כי לאור מדיניות "הדלתיים הסגורות" ובדומה לנעשה בבתי
המשפט לענייני משפחה, פסקי הדין הרבניים המתפרסמים הם פסקי דין מעטים אשר
הדיינים בחרו לפרסמם משיקוליהם. נוסף על כך, בבתי הדין אין תקדים מחייב, וכל
מסקנה אשר תיאמר על דרך הכלל כלפי הנעשה בבתי הדין, לא בהכרח תקפה כלפי
דיין ספציפי. לאור מגבלות אלו, על המבקש לתאר את הנעשה בבתי הדין הרבניים
לנקוט במשנה זהירות ובצניעות כלפי ההנחה שביכולתו לשקף נכוחה ובאופן שלם את
המציאות המתרחשת בפועל מאחורי הדלתיים הסגורות.
במטרה להתמודד באופן חלקי עם מגבלות אלו ומבלי לגרוע מההסתייגויות האמורות,
לצורך כתיבת מאמר זה נבנה מאגר של כשלוש מאות פסקי דין שבהם נעשה או נידון
שימוש בבדיקת הפוליגרף. המסקנות והטענות העולות במאמר זה מתבססות על ניתוח
מאגר זה.
רובם המוחלט של פסקי דין אלו התפרסמו במאגרי המידע המקובלים, אתר בתי הדין
הרבניים, נבו ודעת, ועליהם נוספו כמה פסקי דין והחלטות שלא פורסמו והושגו
באופנים אחרים, בין היתר באמצעות גיליונות "הדין והדיין" של מרכז רקמן בעריכת
עמיחי רדזינר.
לצורך מחקר זה גם רואיינו מייצגים בבתי הדין אשר תרמו מניסיונם האישי, אך
במאמר זה הקפדתי שלא לציין טענה כלשהי, או להסתמך על עובדה, שעלו בשיחות
אלו בלא שהיה בידי לבססן גם על פסקי דין .
ההדגשות לאורך המאמר אינן במקור .
אף שבשנים האחרונות גוברים הקולות של מלומדים הקוראים לבחון מחדש את
מעמדה של בדיקת הפוליגרף במשפט הישראלי, 4 אמינותה המדעית של "מכונת
האמת" והיכולות לגזור מממצאיה ראיה אובייקטיבית קבילה, נתונים לביקורת
וספקנות רבה ה ן במשפט הישראלי 5 והן במערכות משפט בארצות נוספות. 6 במשפט
הישראלי נקבע שבדיקת פוליגרף לא רק שלא תהווה ראיה קבילה במשפט הפלילי,
אלא אף אסור להציג לשופט את הסכמתו או סירובו של אחד הצדדים לבדיקה . 7
במסגרת הלכת ביאזי נקבע כי בהליכים אזרחיים הראיה קבילה רק בהינתן הסכמה
מראש של הצדדים, 8 אשר מידת הרצון החופשי שבה נבחנת לאור דיני החוזים. 9
4 לכל הפחות במשפט הפלילי, ראו אפרת פינק, רתם רוזנברג רובינס "הפוליגרף –
כמכשיר לגילוי האמת או כראיה מדעית עיון מחדש בסוגיית קבילות הפוליגרף –
בהליכים פליליים" הפרקליט נג 295 (2014) וכן ראו בספרם של אסף זגורי ואברהם
זגורי דין הפוליגרף כבדיקה וכראיה (2011). מנגד ראו בועז סנג'רו ומרדכי הלפרט
"זהירות טעויות בבדיקות! על הצורך ברגולציה בתחום הראיות המדעיות ובגנות –
הצעת חוק חזקת אמינות למכשירי אכיפה" הרשעות שווא היבטים פילוסופיים, –
פסיכולוגיים וארגוניי ם 55 )רונית פלד לסקוב, אפרת שהם ומאיר כרמון עורכים –
2012 (; אסף הרדוף "מדעי ההסכמה: שילוב בדיקת הפוליגרף במשפט הפלילי"
הפרקליט נד 125 ( 2016).
5 ראו לדוגמה ע"א 8987/05 מלכי נ' סבון של פעם בע"מ (2000) נבו 9.10.2007 ;
רע"א 8644/09 פואז מוחמד ובניו שיווק תערובות ומזון לבעלי חיים בע"מ נ' חמי ס
(נבו 18.11.2009); גרשון בן שחר , מיה בר הלל וישראל ליבליך "הפוליגרף (מכונת
אמת) בשירות המשפט סוגיות מדעיות ומשפטיות" משפטים טז – 269 (1987); משרד
המשפטים הוועדה לעניין פוליגרף: דין וחשבון 4 (1980 ) )(להלן: ועדת כהן) הנחיות
היועץ המשפטי לממשלה 3.1102 "שימוש בבדיקות פוליגרף על ידי רשויות המדינה"
(8.9.2009) (להלן : הנחיות היועמ"ש).
6 ראו דו"ח ועדת הקונגרס בארצות הברית מ- Comm. on Gov’t Operations, The 1976Use of Polygraphs and Similar Devices by Federal Agencies (1974) ; דו"ח
המחקר האמריקאי שהוזמן לבקשת הממשל Nat’l Rsch. Council, The Polygraph and Lie Detection (2003); People v. Barbara, 255 N.W 2d, 171, 181-186 (1977) ; וכן
ראו בסקירה המובאת אצל זגורי, לעיל ה"ש 4, בעמ ' 239-225 וכן בסקירה המובאת
בוועדת כהן, לעיל ה"ש 5 ובהנחיות היועמ"ש, לעיל ה"ש 5 .
7 ראו ע"פ 36/70 כהן נ' מדינת ישראל, פ"ד כה) 1 ) 339 ( 1971 (; בג"ץ 118/80
גרינשטיין נ' הפרקליט הצבאי הראשי, פ"ד לה) 1 ) 239 ( 1980 (; ע"פ 493/82 חמו נ'
מדינת ישראל, פ״ד מ(1) 645 (1986).
8 ע"א 61/84 ביאזי נ' לוי, פ״ד מב(1) 446 (1988).
9 ע"א 551/89 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' סדובני ק, פ"ד מו(3) 158 (1992).
החוקרים השונים, 10 וכן השופטים, 11 אשר דנו בהתנגדות הרבה להענקת קבילות
ומשקל לפוליגרף במערכות המשפט ברחבי העולם, ציינו שבשורש ההתנגדות
לבדיקה, לא עומד רק הפקפוק הרב במהימנותה, והטענה ש ביצועה כרוך בפגיעה
בזכות האדם לכבוד, 12 אלא גם החשש מהאופן שבו בדיקת הפוליגרף יכולה
להשפיע באופן עמוק על ההליך השיפוטי כולו. לאור זאת שהבדיקה מתיימרת
לחשוף שקרים, כמעט אין בנמצא הליך משפטי שבדיקת הפוליגרף לא יכולה לשמש
בו כראיה. 13 בהתאם לכך, בדיקת הפוליגרף נתפסה ככזאת שביכולתה לערער מן
היסוד ואף לרשת את תפקידו המסורתי של השופט כממונה על גילוי והכרעה של
האמת והצדק. כדבריו של Ellliot : 14
וכי מדוע יש לנו משפט, במשמעות של הכרעה פומבית בדבר אשמה לפני
טריבונל עצמאי ונפרד מהמדינה? אם מדובר רק באמצעי להגיע לאמת, עליו
לפנות את מקומו אם ניתן לפתח אמצעי מהימן יותר.
חשש זה אינו רק תדמיתי. התאמת הבדיקה לכמעט כל תיק ותובענה, הובילה את
החוקרים להזהיר מפני אופייה השתלטני. התפשטות הנחה פנימית של השופטים, או
של הציבור הרחב, שניתן להכריע בין אמת לשקר באופן מדעי, יכולה להוביל את
השופטים להסתמך על הבדיקה ולהפנות אליה יותר ויותר, ותפגע קשות ביכולתם
להגיע למסקנה המנוגדת להכרעת בודק הפוליגרף. כדבריו של מנשה: 15
[…] הפיתוי להשתמש בראיית הפוליגרף בהליכי משפט הוא אכן רב, אולם
כגודל הפיתוי כך הבינו בתי המשפט כן גודל הסכנה. השלכות קבלת – –
ראיית הפוליגרף בהליכי משפט הן רבות היקף ואולי הרות גורל […] כי זאת
ידעו בתי המשפט: קבילות כאן פירושה הכמעט בלתי נמנע הוא הסתמכות
על אותה ראיה, כמכרעת.
10 זגורי , לעיל ה"ש 4 , בעמ' 226 ; פינק ורוזנברג רובינס, לעיל ה"ש – 4, בעמ' 31 ; הרדוף,
לעיל ה"ש 4, בעמ' 149 .
11 ראו בדבריהם של השופט גולדברג והשופט בך בהלכת ביאזי, לעיל ה"ש 8 .
12 אליקים רובינשטיין "על חוק־יסוד: כבוד האדם וחירותו ומערכת הביטחון" עיוני
משפט כא 21 , 52 (1998); אהרן ברק פרשנות במשפט כרך שלישי: פרשנות חוקתית
422 , ה״ש 109 ( 1994 .)
13 זגורי, לעיל ה"ש 4 , בעמ' 293 .
14 D. W. Elliot, Lie-Detector Evidence: Lessons from the American Experience, in WELL AND TRULY TRIED 100, 182 (Enid Campbell & Louis Waller eds., 1982) .
ראו דורון מנשה הלוגיקה של קבילות ראיות 186 , ה"ש 181 ( 2008 .)
15 שם וראו הרדוף, לעיל ה"ש 4 , בעמ' 150-146 .
כך, אף התומכים בהענקת משקל מסוים לפוליגרף במשפט הישראלי, הסתייגו
מהאפשרות להעניק לבדיקה קבילות בלא שקדמה לכך קביעת הנחיות וכללים
המחייבים את כלל המערכת ואשר תוחמים את המקרים שבהם ייעשה שימוש
בפוליגרף. כללים שמטרתם לאזן את החשש האמור ואת הסכנות והנזק הכרוכים
בשימוש לא מבוקר בפוליגרף. 16
בחינת יחסם של דייני בתי הדין הרבניים לבדיקת הפוליגרף עד תחילת המאה ה-
21 , מעלה שיחסם לבדיקה לא היה שונה. פסקי דין הידועים לנו אשר עסקו בנושא
הם מעטים, ובהם הביעו הדיינים ספקנות רבה לגבי מהימנותה המדעית 17 וקבילותה
ההלכתית. 18 היו מהדיינים שאף עמדו על כך שהשימוש בבדיקה להערכת אמינותם
של בעלי הדין, לא עולה בהכרח בקנה אחד עם התפיסות המטא משפטיות של –
ההלכה. 19 ככל ש נשמעו דעות שונות בעניין, הן עסקו באפשרות לסטות מכללי
הראיות בהסכמת הצדדים, 20 בשאלת השימוש בפוליגרף ככלי חקירה, 21 או בשאלה
התיאורטית אם בעתיד, עם שכלול הבדיקה, תשונה אי הקבילות. – 22
לנוכח כך, מפתיע להיווכח כי בעשרים השנים האחרונות קנתה לה בדיקת
הפוליגרף מעמד מרכזי ועוצמתי בהליכים המתנהלים בבתי הדין. הדיינים עושים בה
שימוש משתנה ומגוון במאות פסקי דין הנפרשים על פני כל סוגי התובענות
16 ראו זגורי, לעיל ה"ש 4, בעמ' 297 ; פינק ורוזנבר ג רובינס, לעיל ה"ש – בעמ' 31 ;
הרדוף , לעיל ה"ש 4, בעמ' 149 .
17 ראו בערעור תשמ"ג, לעיל ה"ש 1, בו הכריעו הרב עובדיה יוסף, הרב אליעזר ולדנברג
והרב אליעזר שפירא שאין לבדיקה כל תוקף הלכתי. פסק הדין צוטט פעמים רבות
כבסיס לפסיקה המקובלת בבתי הדין שאין לבדיקה מעמד הלכתי, ראו למשל בפסקי
הדין המובאים להלן בה"ש 202 .
18 ראו בערעור תשמ"ג, לעיל ה"ש 1 ; וראו בדברי הרב שרמן בע׳ גדול( תשנ"ט/ 970 ,
פד"ר כ 126 , 131 )התשנ"ט, להלן: ערעור תשנ"ט.
19 ראו בדברי הרב ולדנברג בערעור תשמ"ג, המצוטטים לעיל ליד ציון ה"ש 1. בדומה
לכך ראו במאמרו של הרב שלמה קורח "הפוליגרף כראיה בדין" תחומי ן ה 315
(התשמ"ד) (להלן : הרב קורח).
20 ראו בדברי הרב שפירא בערעור תשמ"ג, לעיל ה"ש 1 ; וראו בדברי הרב מירון בת ׳
אזורי רח ׳( 1553 /תשל"ח, פד"ר יב 84 )התשמ"א (להלן: הרב מירון); ת ׳ אזורי
ת״א 1535 /תשמ"א, פד"ר יב 258 התשמ"ד; ת ׳ אזורי ת״א 8618 פלוני נ' פלוני ת
נבו 4.3.1985
21 כמוצע במאמרו הרב קורח, לעיל ה"ש 19 , בעמ' 322 . וכנגד כך ראו בדברי הרב
שפירא בערעור תשמ"ג, לעיל ה"ש 1 .
22 ראו בדבריו של אליאב שוחטמן "ההסתייעות בפוליגרף בבית הדין הרבני" תחומין ז
381 (התשמ"ו) אשר ביקר את מסקנות בית הדין הגדול בערעור תשמ"ג, לעיל ה"ש 1 ,
ואת דבריו של הרב קורח, לעיל ה"ש 19 .
והבקשות הנידונות בבתי הדין הרבניים. 23 אף שעקב מדיניות הדלתיים הסגורות ספק
אם ניתן לבצע מחקר אמפירי מדויק על כך, 24 על פי הנתונים המתפרסמים באתר נבו,
אחוז פסקי הדין הרבניים אשר נעשה בהם שימוש בפוליגרף גדול כמעט פי שישה(!)
מאשר הנתון המקביל בבתי המשפט לענייני משפחה. עוד מרתק להיווכח כי ברובם
של מאות פסקי הדין שנבדקו לצורך המחקר, בית הדין הוא אשר הציע לערוך את
הבדיקה. אף שהנושא טרם זכה למחקר מסודר, שיחות עם העוסקים בפרקטיקה
מעלות שמציאות זו הינה סוד גלוי. 25
23 יצוין כי ברוב המוחלט של המקרים, המחלוקת שעליה מפנים הדיינים את הצדדים
לפוליגרף היא לגבי עניינים עובדתיים. דוגמה להקפדתם של דיינים להפנות את
המתדיינים לשאלות על נושאים עובדתיים ניתן לראות בכך שגם כאשר טוענים
הצדדים לקיומן של טענות סובייקטיביות, כגון א י כנות בקשה לשלום בית או קיומה –
של עילת " מאיס עלי", דומה שהדיינים מקפידים שהשאלה שתיבדק בפוליגרף לא
תהיה כנות הטענה עצמה, אלא על הנסיבות העובדתיות שהובילו להתקיימותה, ראו ת׳
אזורי נת ׳ 1902-21-2 פלונ י נ ' פלונית נבו 11.11.2009 ; ע ׳ גדול 1254104/2
פלונית נ ' פלוני נבו 13.11.2020 ; ת׳ אזורי אשד׳ 32555/1 פלונית נ ' פלוני נבו
9.5.2011. וראו להלן בה"ש 25 . על עילת "מאיס עלי" ראו אבישלום וסטרייך ועמיחי
רדזינר "מהפכנות ושמרנות בפסיקת בית־הדין הרבני על אכיפת גירושים בטענת –
מאיס עלי" עיוני משפט מב 639 (2020) (להלן: מאיס עלי) .
למקרים נדירים שבהם הופנו הצדדים גם לבירור טענות נפשיות או סובייקטיביות ראו
ע׳ גדול( 1303564/1 פלונית נ ' פלוני )נבו 5.10.2021 ; ת׳ אזורי אש׳(1081331/2
פלונית נ ' פלוני) 17.9.2017 (; וכן במידת מה בת׳ אזורי נת׳ 271060/8 פלונ י נ'
פלונית, נבו 13.12.2016 ; וכן ערעור תשנ"ט, לעיל ה"ש 18 .
24 ראו לעיל ה"ש 3 .
25 בטרם ייבחנו הדברים במאמר זה, ואך בשביל לסבר את האוזן על כך שזאת עמדה
מקובלת, אף אם סביר שהיא לוקה בגוזמה, ראו במאמרו של אבי לפ "גבר שהתחמק
מבדיקת פוליגרף ישלם לגרושתו 180,000 ש״ח" (13.1.2019)
https://www.polygraphexam.co.il/polygraph-and-rabbinical-court אשר כתב:
״בתי הדין הרבניים פונים יותר ויותר לשימוש באמצעי עזר חיצוני לבירור העובדות
וחשיפת האמת בדיקת פוליגרף. כיום במרבית הדיונים שבהם עולה מחלוקת –
עובדתית, דייני בית הדין הרבני מציעים לצדדים לפנות לפוליגרף״. דברים ברוח זו אף
נאמרו בשיחות שבעל פה עם עורכי דין וטוענים רבניים, ראו לעיל בה"ש 3 .
וראו בדברי הדיינים בת׳ אזורי חי׳ 1014535/1 פלונית נ ' פלוני, נבו 29.11.2016,
שם נאמר כי: ״בדרך כלל, בנסיבות בהן קיים חשד או חשש כי הטענות נכונות, או
במקרה של הכחשה גורפת, בית הדין מצפה כי הצדדים יסכימו לבדיקת העובדות
באמצעות פוליגרף״.
המעבר של בדיקת הפוליגרף מראיה שנדחתה על הסף לראיה בעלת מעמד כה
איתן, הינה מהפכה הלכתית רבת משמעות והשלכות. כפי שיתואר, הפוליגרף הפך
לכלי דיוני וראייתי רב עוצמה. לא רק שביכולת הבדיקה לבסס לבדה את הכרעת
הדין במגוון רחב של הליכים וסעדים, אלא גם להוביל להכרעה הנראית מנוגדת
לכללי הראיות המקובלים בהלכה, ואף לריקון למעשה מתוכן של כללי פסלות
העדים בהלכה. 26 עוד יתואר, כי גם אם סביר שהשימוש הנרחב בבדיקה נועד
בראשיתו לסייע לדיינים להתמודד עם מחסור ראייתי, 27 ההיקף והטיב של השימוש
בפוליגרף יכול להוביל לעיתים גם לתוצאה הפוכה המשמשת היטב שקרנים וחסרי
ראיות. 28 נוסף על כך, עמידה על משמעות הנימוקים ההלכתיים המבססים את
המשקל הרב המוענק לפוליגרף, מלמדת כי נימוקים אלו אף פותחים דלת רחבה
להענקת משקל הלכתי רב עוצמה למגוון רחב של ראיות וחוות דעת מומחים. 29 יתר
על כן, ההסכמה הרחבה של דיינים רבים להעביר להכרעת בודק הפוליגרף את
ההכרעה בין אמת ושקר, תוך עידוד והפעלת לחץ על בעלי הדין להסכים לכך, אף
פותחת פתח לשינוי יסודי בתפקידם המסורתי של הדיינים ושל מערכת המשפט
ההלכתית כולה. 30
ראוי להקדים ולציין כי כמות פסקי דין שבהם ישנה התייחסות למקורות
המדעיים והמחקריים שעליהם נשענים הדיינים בבואם לדון במעמדה של הבדיקה,
ניתנים לספירה על יד אחת. 31 לפעמים הדיינים מתארים את אופן פעולתה של
במקום אחר אף נכתב על ידי הדיינים שהעובדה שבעל דין לא ביקש להיבדק
בפוליגרף, היא כשלעצמה נימוק, לצד נימוקים נוספים, לחוסר האמינות שייחסו לו
הדיינים, ראו בת׳ אזורי חי׳ 1059931/2 פלוני ת נ ' פלוני, נבו 15.6.2017
26 ראו להלן ליד ציון ה"ש 356 .
27 ראו להלן ליד ציון ה"ש 370 .
28 ראו להלן ליד ציון ה"ש 180 וה"ש 357 עד 358 .
29 ראו להלן ליד ציון ה"ש 353 עד 355 .
30 ראו להלן ליד ציון ה"ש 359 עד 365 .
31 למעשה, רק בשלושה מקרים התייחסו הדיינים בפירוש למקורות המדעיים שעליהם
הם נשענים. הראשון הוא ת ׳ אזורי ב״ש 763672/2 פלונית נ' פלוני, נבו 5.9.2014
במסגרתו הסתמך הרב נהרי על הנאמר בכנס הדיינים תשע"ג כדי לקבוע שמעמדה של
הבדיקה הוא כ"אומדנא גדולה", ראו להלן ליד ציון ה"ש 187 . המקרה השני הוא ע׳
גדול 1219529/1 פלוני, נבו 26.10.2020, בו הרב איגרא הסתמך על מחקרים שונים
שהופיעו באתרי האינטרנט של מכוני פוליגרף. מתוך מודעות לכך שאין "הנחתום
מעיד על עיסתו" השווה הרב איגרא את המחקרים האמורים לנאמר באתר של מכון
דווידסון. המקרה השלישי הוא פסק דינו המפורט של הרב וידאל בת ׳אזורי י ם –
1180997/1 פלונית, נבו 31.7.2019, בו ביקר הרב וידאל בחריפות ובהרחבה את
ההסתמכות הרבה של דיינים על הפוליגרף והביא לדבריו כמה מחקרים אקדמאיים
על המכונה ואת נתוני הצלחתה כעובדות ידועות בלא שהובא לכך כל מקור, 32 לפעמים
מפנים לפסק דין אחר, 33 ולפעמים הדיינים מתארים שעובדות אלו "נאמרו להם" על
ידי גורם בעל סמכא, ללא התייחסות לזהותו. 34 אף שאין מטרתו של מאמר זה לדון
בטיעונים המדעיים והמשפטיים בעד ונגד קבילותה הראייתית של בדיקת הפוליגרף,
דומה שיש טעם לפגם בכך שלמרות מעמדה יוצא הדופן של בדיקת הפוליגרף בבתי
הדין, כמעט אין בנמצא דיון מעמיק ומקצועי במעמדה המדעי והמשפטי של הבדיקה
והשלכות השימוש בה.
בחלקו הראשון של המאמר אתאר כיצד הלכה והתפתחה במרוצת השנים
התופעה שבגדרה מוענק לממצאי בדיקת הפוליגרף כוח הלכתי וראייתי רב המתבסס
רק על הסכמת הצדדים לכך. ניכר כי באמצעות פרקטיקה זו מבקשים הדיינים
להכשיר את הפוליגרף כראיה ולפסוק את הדין לאורה, מבלי לערער על מוסכמות
הפסיקה המקובלת בדבר חוסר תוקפה המשפטי וההלכתי של הבדיקה. ברם, גם
תופעה זו אינה חפה מקשיים הלכתיים ומשפטיים. בחלקו השני של המאמר אבקש
לעמוד על תופעה נרחבת, שבגדרה דיינים מעניקים משקל ראייתי רב מאוד לסירו ב
בעל דין לבצע את בדיקת הפוליגרף, אם קדמה לכך הסכמה ואם לאו. התופעה שבה
מוענק משקל כה רב לסירוב להצעה להיבדק, לא רק שעל פניו קשה למצוא לה
צידוק משפטי או הלכתי, אלא אף דומה שמטילה צל כבד על מידת הרצון החופשי
שבפוליגרף, על כל הכרוך בכך. בחלקו השלישי של המאמר אבקש לתאר מגמת
פסיקה הולכת ומתרחבת שבגדרה דיינים מעניקים קבילות הלכתית ומשקל ראייתי
רב עד מאוד לבדיקת הפוליגרף עצמה באופן שאינו נובע או תלוי בהסכמת הצדדים
לכך. הנימוקים ההלכתיים המובאים לכך, לא רק שמשלימים את המהפכה בדבר
מעמדה ההלכתי של הבדיקה, אלא אף ביכולתם לחולל מהפכה מרחיקת לכת בכלל
דיני הראיות ההלכתיים.
וממשלתיים שעסקו בנושא. ביניהם: ועדת כהן, לעיל ה"ש 5 ; הנחיות היועמ"ש, לעיל
ה"ש 5 ; משה אדד ויובל וולף עבריינות וסטיה חברתי ת כרך ו 1978 ; המחלקה
לקרימינולוגיה באוניברסיטת בר אילן נושאי הפוליגרף מהיבטים שונים; וכן מאמר
שפורסם ע"י האגודה לבודקי פוליגרף בארה"ב: Ad-Hoc Comm. on Validated Tech., Meta-Analytic Survey of Criterion Accuracy of Validated Polygraph Techniques, 40 POLYGRAPH 193 (2011), https://polygraph.org/docs/polygraph_404.pdf .
32 ראו למשל במתואר בספרו של הרב יצחק אושינסקי אורות המשפט רטז (התשע"ב);
ובת׳ אזורי ב״ש 974127/1 פלונית נ ' פלוני, נבו 9.9.2015
33 ראו במקורות המוזכרים בה"ש 187 .
34 ראו ת ׳ 1299443/1 , לעיל ה"ש 2; וכן בדבריו של הרב יועזר אריאל דיני בוררות:
הדין, הפשרה ושטר הבוררות, רו (התשס"ה).
בחלקו האחרון של המאמר אבקש לבחון אם המסקנות המתוארות סותר ות את
הוראות הדין הישראלי באופן שייתכן שיוביל בקרוב להתנגשות נוספת בין בג"ץ
לבין בתי הדין הרבניים. לאחר מכן, אבקש להציע בזהירות הסבר רב שלבי –
למוטיבציה המשפטית שבגינה התפתחה המהפכה המתוארת. לסיום אבקש להעלות
כמה הרהורי מדיניות משפטית והלכתית על האופן שבו דומה כי השימוש בבדיקת
הפוליגרף בבתי הדין טומן בחובו שינוי מוסכמות יסוד בדבר דיני הראיות
ההלכתיים, ותפקידם ומעמדם של הדיינים בהליך השיפוטי ההלכתי.
ב . חלק ראשון: הענקת משקל ראייתי לפוליגרף – מתוקף הסכמת הצדדים
עיקר השימוש בפוליגרף בבתי הדין הרבניים הוא בכל הנוגע לתובענות ממוניות,
שהרווחת ביניהן היא תביעת כתובה. זאת באמצעות מנגנון הסכמי שלמעשה מאפשר
לחרוג מכללי הראיות, ולעקוף את הבעייתיות ההלכתית שבהסתמכות על
הפוליגרף. 35 כפי שיוצג להלן, אפשרות זו היא האפשרות הוותיקה והמקובלת ביותר
בפסיקות בתי הדין.
ויובהר, בגדר האפשרות שתתואר בחלק זה, הדיינים מבססים אמנם את
הכרעתם על תוצאות הפוליגרף, אך תוך הימנעות מסטייה מהפסיקה הוותיקה בדבר
אי -קבילותה ההלכתית של הבדיקה. כפי שיוסבר, השימוש בבדיקה מיוסד רק על
זכותם הדיונית או החוזית של בעלי הדין להסכים שההכרעה במחלוקת תתבסס על
ראיה חסרת משקל הלכתי. הדיון באפשרות לסטות מפסיקת הדיינים בעבר ולהעניק
לבדיקה משקל שתוקפו ההלכתי אינו נובע מהסכמת הצדדים, תידון בחלקו השלישי
של המאמר. עוד יצוין, שאף שבבתי הדין ישנם דיונים על השאלה העקרונית אם ניתן
מבחינה הלכתית לחייב בעל דין לקיים בדיקת פוליגרף, 36 בפועל דומה שלכל
הפחות בעשור האחרון 37 כמעט אין בנמצא פסקי דין המחייבים בעלי דין להיבדק
אם לא קדמה לכך הסכמה. 38
35 דוגמה לפסקי דין שבהם הובהר במפורש שמבחינה הלכתית אין לבדיקה כל תוקף
וכוחה הראייתי של הבדיקה נובע רק מהסכמת הצדדים, ראו ע׳ גדול (873340/1
פלונית נ ' פלוני), נבו 22.5.2013; ת׳ אזורי ב״ש 141110/8 פלונית נ' פלוני, נבו
21.10.18
36 לסקירה ראו אליאב שוחטמן סדר הדי ן בבית הדי ן הרבני 1074 (2011).
37 שני המקרים האחרונים שפורסמו ש בהם התקבלה החלטה לחייב בעל דין לבצע בדיקת
פוליגרף היו בשנת 2008 , ראו ת׳ אזורי חי׳ 2823-21-1 הבעל נ ' האשה, נבו
1.5.2008; וכן החלטהאזורי חי׳ פלונ י נ' פלונית, נבו 1.5.2008 ; וראו בת׳ אזורי
טב׳ 871774/1 פלוני נ' פלונית, נבו 7.3.2013, שם דחה בית הדין בקשה לחייב את
1 . הענקת משקל לבדיקה על פי הסכמת הצדדים בתובענות ממוניות
האפשרות להכריע בתובענות ממוניות 39 באמצעות בדיקות הפוליגרף תוך הסתמכות
על הסכמת הצדדים לכך, עלתה כבר בשלב מוקדם של הדיון במעמד הפוליגרף בבתי
הדין. כבר בראשית שנות ה- 80 מצאנו עדות לכך שבמקרים נדירים בתי הדין נעזרים
בבדיקות פוליגרף, בהישענם על הסכמת הצדדים שטענותיהם יוכרעו ויבוררו
באמצעות הבדיקה. 40 ובכל הנוגע לתובענות ממוניות, היו שהכירו באפשרות
הסכמית זו גם בקרב דיינים שהתנגדו בתקיפות להענקת משקל ראייתי לבדיקת
הפוליגרף עצמה. 41
ברם, התייחסויות אלו היו נקודתיות ותמציתיות. רק מאמצע העשור הראשון של
שנות האלפיים החל להתפרסם דיון הלכתי מפורט על אודות יסודות וגבולות
אפשרות זאת, וזאת בעיקר הודות למאמרו רב ההשפעה של הרב צבי יהודה בן
יעקב. 42 כפי שיורחב להלן, הרב בן יעקב תיאר כי האפשרות להכריע את הדין
באמצעות הפוליגרף בהסתמך על הסכמת הצדדים, מתבססת הלכתית על שני
מסלולי הסכמה נפרדים, בעלי כללים והגבלות שונות:
(1) התחייבות ממונית חוזית לפעול לאור תוצאות הפוליגרף.
הנתבעת לעשות בדיקת פוליגרף בין היתר באומרו ״שאין יסוד בהלכה או בחוק לאכוף
בדיקה כזו״ .
38 לעומת זאת כאשר קדמה לכך הסכמה להיבדק, פעמים שהדיינים כן מבקשים לאכוף
על הצדדים את קיום הפוליגרף, ראו למשל בת׳ אזורי ת״א 190175/15 פלונית נ'
פלונית, נבו 22.4.2012. אומנם, הרב הישריק, אחד מדייני ההרכב בתיק האמור, כתב
במסגרת ע׳ גדול 927675/4 אלמונים נ' פלמוני, נבו 4.12.2016, שאין הצדקה
מבחינה הלכתית לקיים התחייבות שכזאת היות שמדובר ב"קניין אתן" שלא ניתן
לאכוף את קיומו, ובדומה לכך ראו בדברי הרב בן יעקב, להלן ה"ש 42 , בעמ' רנה.
יצוין כבר עתה, כי כן מצאנו מקרים שבית הדין מבהיר לצדדים שלא יעניק היתר
נישואין לפני ביצוע בדיקת פוליגרף. ראו להלן ליד ציון ה"ש 267 .
39 על ההבחנה בין דיני הממונות לבין שאר ענפי המשפט בדיני הראיות במשפט העברי,
ולאפשרות לזהות בין הבחנה זו להבחנה בין דין פלילי לבין דין אזרחי במשפט
המודרני, ראו שמשון אטינגר ראיות במשפט העברי 20 (2011).
40 ראו בפסק הדין אשר ניתן ב- 1981 בדברי הרב מירון, לעיל ה"ש 20 : ״בהצעה זו […]
להיבדק במכונת אמת הלך בית הדין בעקבות כמה בתי דין חשובים אחרים שהסתייעו
במכשיר זה לפתרון בעיות בין בני זוג בהסכמתם״ . אף שהרב מירון היה בדעת מיעוט
עמדתו התקבלה בערעור.
41 דוגמת הרב אליעזר שפירא, ראו ערעור תשמ"ג, לעיל ה"ש 1, והרב שרמן, ערעור
תשנ"ט, לעיל ה"ש 18 .
42 הרב צבי בן יעקב ״פוליגרף כראיה בדין״ שורת הדין י, רכו (התשס"ו); משפטיך
ליעקב, חלק ד, סימן כג.
(2) להכשיר את הפוליגרף כראיה מדין " קבלת עד פסול".
א. התחייבות ממונית חוזית להכריע בתובענה על פי תוצאות הפוליגרף
בגדר האפשרות הראשונה, הצדדים למעשה מקבלים על עצמם התחייבו ת ממוני ת
חוזית, שהתוצאות הממוניות של התובענה יוכרעו באמצעות בדיקת הפוליגרף.
ההתחייבות תקפה על פי ההלכה מדין "כל ת נאי שבממון קיים" 43 ו"הודאת בעל דין
כמאה עדים דמי". 44 כוחה המרכזי של התחייבות זו נובע מכך שלמעשה ככל
שההסכם תקף, ולא הוסכם אחרת מראש, 45 כוחה של בדיקת הפוליגרף כבר אינו
נובע ונמדד מקבילותה ומשקלה הראייתי. במילים אחרות, ככל שהצדדים מסכימים
להתחייב כן, מעמדה ותוקפה ההלכתי של בדיקת הפוליגרף לא ייבחנו על פי דיני
הראיות, אלא על פי דיני חוזים. 46 והלכה למעשה, ההכרעה בתובענה עוברת מבית
הדין אל בודק הפוליגרף. 47 כאשר עומדים בדרישות ההלכה, 48 דומה שאין היום מי
שחולק על תוקפה המחייב של הסכמה זו בתובענות ממוניות. 49
בהתאם לכך, לאחר שהסכמה שכזו התקבלה על הצדדים, אין עוד תועלת
בטענות כנגד אמינותה של הבדיקה. והצד המפסיד בבדיקה יוכל להתנגד לחיובו רק
43 על כך ראו דוד ניסני "התניה על דיני הראיות" פרשת השבוע 354 (פרשת ראה
התשס"ט).
44 ראו שוחטמן, לעיל ה"ש 36 , בעמ' 878 .
45 לדוגמה להסכמה שכזו, ראו בת׳ (אזורי חי׳) 578896/1 פלונית נ ' פלוני (נבו
7.9.2011).
46 השוו לדבריו של השופט אלון בהלכת ביאזי, לעיל ה"ש 8. וראו בחוות דעתו של
השופט ברק ברע"א 6383/98 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' סרחאן (נבו
3.2.1999).
47 ראו למשל בת ׳ (אזורי ת״א) 852097/3 פלונית נ' פלוני (נבו 18.3.2014) שבו נאמר
"בכך שעשה קניין התחייב למעשה כי ללא בדיקה הרי הוא מחויב בכתובה. שהרי
קיבל עליו דרך זו בלבד לבירור״. וכן ראו בת ׳ 141110/8 , לעיל ה"ש 35 .
48 המכשול ההלכתי העיקרי לתוקפה של ההסכמה הוא הצורך להתגבר על בעיית
ה"אסמכתא" , כפי שהבעיה נידונה באריכות במאמרו של הרב בן יעקב, לעיל ה"ש 42 ,
ובפסקי דין רבים נוספים; להרחבה על בעיית האסמכתא במשפט העברי ודרכי
ההתמודדות עימה, ראו ברכיהו ליפשיץ אסמכתא : חיוב וקניין במשפט העברי (התשמ"ח).
49 כך למשל הסכימו גם גדולי המסתייגים מהשימוש הרב בפוליגרף כגון הרב בן יעקב,
לעיל ה"ש 42 , בעמ' רנט, והרב וידאל בת ׳ 1180997/1 , לעיל ה"ש 31 , בעמ' 22 .
והשוו להסתייגותם הכללית מהבדיקה להלן ליד ה"ש 65 ו- 171 .
באמצעות העלאת טענות בדבר פגמים חוזיים צורניים שנפלו בהתחייבותו, 50 או
במידת הרצון החופשי שבהתחייבותו, כגון חוסר מודעות למהימנותה המוגבלת של
הבדיקה 51 וכן טענת אונס. 52 לחלופין, בעל הדין יוכל לטעון שנפל פגם בהליך
הבדיקה, כגון שינוי השאלות שעליהן הסכים להיבדק או התנהלות לא תקינה של
בודק הפוליגרף. 53 אומנם, הרב בן יעקב כת ב 54 שלאור המורכבות ההלכתית הקיימת
בהתחייבות שכזו, 55 יש להוסיף להתחייבות הסכמה שבית הדין יוכל לפסוק לאור
הבדיקה גם בכפוף לשיקול דעתו. 56 ובמקרה שכזה, בית הדין אינו מחויב לפסוק רק
על פי תוצאות הבדיקה.
ב. הסכמה לקבל את הפוליגרף כראיה כשרה
בניגוד לאפשרות שתוארה לעיל, שבגדרה הצדדים מתחייבים לפעול לאור בדיקת
הפוליגרף ותוקף מחויבותם נבחן על פי דיני חוזים, בגדר האפשרות השנייה הצדדים
מסכימים לקבל את הפוליגרף כראיה כשרה. כלומר, בדיקת הפוליגרף עודה נבחנת
על פי דיני הראיות, 57 אלא שאף על פי שאין לה תוקף הלכתי ראייתי, היא מתקבלת
מתוקף הסכמת הצדדים לסטות מכללי הראיות. 58 אפשרות זו נשענת על דין "קבלת
50 ראו לעיל ה"ש 48 . דומה שאין מחלוקת בבתי הדין לגבי כך שלהתחייבות ממונית
חוזית אין תוקף בלא מעשה קניין, ראו למשל בת׳ )אזורי אר ׳( 464559/6 פלונ י נ '
פלונית )נבו 29.11.2020 (; ע ׳ 873340/1 , לעיל ה"ש 35 ; וראו ת ׳ 141110/8 , לעיל
ה"ש 35 .
51 ראו בע׳ 873340/1 , לעיל ה"ש 35 ; ע׳ )גדול( 986239/1 פלוני נ ' פלונית )נבו
28.4.2015 (; וכן בע ׳ )גדול( 1161474/4 פלונ י נ' פלונית )נבו 20.11.2018 .)
52 ראו בדברי הרב בן יעקב, לעיל ה"ש 42 , בעמ' רלט. וראו להלן ליד ציון ה"ש 171
ובה"ש 169 .
53 ראו להלן במקורות המובאים בה"ש 106 .
54 ראו בדברי הרב בן יעקב, לעיל ה"ש 42 , בעמ' רמב.
55 לאור בעיית "קניין דברים" . קניין דברים הינו קניין על זכות או על נכסים מופשטים
ושאינם ממשיים. על פי ההלכה, קניין מסוג זה אינו תקף ועל כן גם אם לפעמים יש
תוקף להתחייבות לשלם, קיימת בעיה לאכוף התחייבות לעשות מעשה, להרחבה ראו
איתמר ורהפטיג ההתחייבות תוקפה, אופיה וסוגיה פרקים רביעי חמישי – –
(התשס"א).
56 ראו בדברי הרב בן יעקב, לעיל ה"ש 42 , בעמ' רנא ובעמ' רנה.
57 על מעמדה ההלכתי החריג של התחייבות זו ראו בדברי ורהפטיג ההתחייבות, לעיל
ה"ש 55 , בעמ' 222 . ברוח זו ראו בדברי הרב דוד בס "חוזים על פי דיני התורה" כתר א
115 (התשנ"ו) ולהלן בה"ש 264 .
58 ראו אטינגר, לעיל ה"ש 39 , בעמ' 91 .
עד פסול", 59 אשר בגדרו נקבע כי הצדדים רשאים לסטות מכללי הראיות ולהכשיר
גם עדים פסולים. 60
באשר למשקלה של הבדיקה במקרה זה, לדעת חלק מהפוסקים והדיינים, כל עוד
לא הוסכם אחרת, 61 הסכמת בעל דין להכשיר עד פסול, כמוה כהודאת בעל הדין
בתוכן העדות, שלה נאמנות מוחלטת בדיני ממונות "כמאה עדים". 62 לעומת זאת,
דיינים אחרים סוברים שאין דין "קבלת עד פסול" בהכרח מעניק לבדיקה נאמנות
מוחלטת, ובית הדין לא מוכרח לפסוק רק על פיה. 63
למרות הדמיון בין האפשרויות המתוארות, קיימים כמה הבדלים הלכתיים
ומעשיים בין משמעותה של התחייבות חוזית לפעול לאור תוצאות הבדיקה, לבין
משמעותה של ההסכמה לקבל את הפוליגרף כראיה כשרה. ראשית, בעוד אין חולק
על כך שיש תוקף הלכתי להתחייבות חוזית של הצדדים לפעול לאור תוצאות
הפוליגרף רק בתובענות ממוניות, קיימות דעות שונות בקרב הדיינים על אודות
האפשרות ההלכתית לסטות מכללי הראיות ו להכשיר את הפוליגרף כראיה מדין
"קבלת עד פסול" בתובענות שאינן ממוניות, כפי שיורחב בהמשך. 64 שנית, אף על
פי שאין חולק על כך שככל שעומדים בתנאים חוזיים וצורניים מסוימים, התחייבות
חוזית לפעול בהתאם לפוליגרף תקפה. ישנם החולקים על האפשרות להכשיר את
הפוליגרף כראיה מדין "קבלת עד פסול", וזאת אפילו בתובענות ממוניות. זאת לאור
הבדלים מהותיים הקיימים בין האפשרות ההלכתית המוסכמת להכשיר עדים פסולים
59 מקורו ההלכתי של דין זה הוא בדין המאפשר למנות בהסכמה גם דיינים פסולים, על
כך ראו שוחטמן, לעיל ה"ש 36 , בעמ' 878 ; שם בה"ש 879 .
60 לדיון בתוקפה של אפשרות זאת בדיני ממונות ראו ניסני, לעיל ה"ש 43 ; אומנם, קיימת
מחלוקת לגבי השאלה אם כדי שהצדדים לא יהיו רשאים לחזור בהם מהסכמה ז ו,
נדרש שההסכמה תלווה במעשה "קניין", או שמא די בכך שתיעשה בפני בית הדין;
למצדדים בדעה הראשונה ראו למשל בנידון בע׳ 873340/1 , לעיל ה"ש 35 , וראו
בדברי הרב לאו בע׳ (גדול) 1029614/1 פלוני ת נ ' פלוני (נבו 31.5.2016). למצדדים
בדעה השנייה ראו למשל בת ׳ 1139437/5 , להלן ה"ש 62 .
61 כגון שתוצאות התובענה יוכרעו גם על פי שיקול דעתו של בית הדין, כבקשתו של
הנתבע בת ׳ 763672/2 , לעיל ה"ש 31 .
62 ראו למשל בת ׳ (אזורי י ם) – 1139437/5 פלוני נ ' פלונית (נבו 18.3.2021); בדומה לכך
אף עולה בת׳ (אזורי אשד׳) 10836/6 פלונית נ׳ פלוני (נבו 6.3.2011).
63 ראו בדברי הרב בר שלטון בת׳ (אזורי חי׳) 586734/1 פלונית נ ' פלוני (נבו 6.5.2013):
״שגם אם נדמה הסכמה לבדיקת פוליגרף לקבל קרוב או פסול […] אין זה הופך את
הקרוב או הפסול וכן את הבדיקה לעדות של שני עדים שלהם נתנה וגזרה תורה שיש
נאמנות מוחלטת״ .
64 ראו להלן ליד ציון ה"ש 74 .
בהסכמה, לבין האפשרות להכשיר כן את הפוליגרף. כך, הרב בן יעקב טען 65
שהאפשרות להכשיר עדים פסולים אמורה רק לגבי עדים בני אנוש ובני דעת
היודעים את עובדות המקרה מתוך ידיעה או ראיה, אלא שנפסלו בשל חוסר אמינותם
או בשל " גזרת הכתוב": 66
מי שנותן נאמנות למקרה, דהיינו שאם יארע מקרה כך וכך, הרי שזה מהוה
ראיה שהוא חייב לפלוני, אין זה בגדר קבל עליו קרוב או פסול אלא בגדר של
אסמכתא גדריה ותנאיה, אם מהני בכגון זה. והוא הדין כאשר מקבל עליו
תוצאות פוליגרף. הבדיקה אינה בגדר עדות על פי דיני הראיות שבהלכה,
ואינה אף בגדר עדות פסולה. דבעדות פסולה יש כאן עדות "הוא עד או –
ראה או ידע" אלא שהיא פסולה, מה שאין כן בתוצאות פוליגרף אין כאן –
עדות כלל ולא מהני הקבלה.
כמו הרב בן יעקב הכריעו גם דיינים נוספים, 67 אך היו שחלקו על דברי הרב בן יעקב
וכתבו שדבריו אלו אינם אלא סברתו שלו ואין לדבר כל מקור הלכתי. 68 ולכל הפחות
65 ראו לעיל ליד ציון ה"ש 56 .
66 על "גזרת הכתוב" לעניין פסולי עדות, ראו אטינגר, לעיל ה"ש 39 , בעמ' 32 ו- 88 .
67 ראו למשל בע ׳ 873340/1 , לעיל ה"ש 35 , שם אימץ ביה"ד הגדול את דעת הרב בן
יעקב שלא ניתן ללמוד מדין קבלת עד פסול להסכמת בעלי דין לקבל את הפוליגרף
כראיה כשרה; וכן ראו בדברי הרב צדוק בת׳ 10836/6 , לעיל ה"ש 62 . סיוע נוסף
לעמדתו זו של הרב בן יעקב ניתן להביא משו"ת משפטי עוזיאל, חו שן משפט, סימן
יח, אשר הכריע שאין בידי בעלי הדין להסכים להכשיר עדות של שוטה, וזאת בנימוק
שדעתו משובשת "ואין לסמוך על עדותם לגמרי, אפילו קבלו עליהם, הואיל ואינם
בגדר עדות כלל". וכך אף עולה שסובר היועץ המשפטי לבתי הדין הרבניים, ראו
בדבריו של הרב שמעון יעקבי כנס הדיינים התשע"ג 158 (הרב אברהם צבי שינפלד,
הרב שמעון יעקבי והרב רפי רכס עורכים התשע"ד) (להלן: כנס הדיינים תשע" ג) .
אף הרב וידאל התנגד לאפשרות להכשיר את בדיקת הפוליגרף מ"דין קבלת עד פסול" ,
אך מנימוק שונה, ראו ת ׳ 1180997/1 , לעיל ה"ש 31 . לדבריו, הסיבה שאדם חייב
לפעול לפי עדות פסולה שהסכים להכשירה, הינה שהסכמתו מבטאת את הוודאות
שבליבו בדבר אמיתות גרסת העד, וכמוה כהודאה. לדבריו, על פי ההלכה, אין
להודאת בעל דין תוקף אם היא תלויה בתנאי כלשהו. ובבדיקת הפוליגרף לא ניתן
לומר שלצדדים יש ודאות לגבי כך שתגלה האמת, משום שתוצאותיה תלויות גם
באומדן דעת הבודק. ולכן לא ניתן לומר שהצדדים "מודים" מראש בתוצאות
הפוליגרף .
68 ראו בנאמר בת ׳ 1139437/5 , לעיל ה"ש 62 . ודומה כי כתשובה לכך שאין לטענתו
בסיס הלכתי, יכול הרב בן יעקב להפנות לדברי הרב עוזיאל לעיל בה"ש 67 .
"ביקש קהלת לדון על פי דברים שבלב" 15
בתובענות ממוניות, ישנם פסקי דין רבים שבהם הדיינים ראו בהסכמה לפוליגרף
קבלת עד פסול, ודומה שזה המנהג הרווח והמקובל בבתי הדין. 69
2 . הענקת משקל לבדיקה על פי הסכמת הצדדים בתובענות שאינן ממוניו ת
אף שגם בדברי דיינים שקדמו לכך ניתן למצוא הדים להבחנה זו, 70 הפעם הראשונה
שהוסברה במפורש הבחנה בין תובענות ממוניות לשאינן ממוניות לעניין האפשרות
להסתמך על הפוליגרף כראיה מכוח הסכמת הצדדים, הינה במאמרו רב ההשפעה
של הרב בן יעקב משנת 2006 . כפי שהוצג לעיל, 71 לדברי הרב בן יעקב הדרך
היחידה להסתמך על הפוליגרף היא על בסיס זכותם של הצדדים להתחייב חוזית
לשלם ממון על פי ראות עיניהם. ולדבריו, ספק רב אם לאור בעיית "קניין דברים" יש
תוקף להתחייבות בעלי הדין לפעול בהתאם לבדיקה בתובענות שאינן ממוניות, 72
כגון התחייבות לתת גט בהתאם לתוצאות הבדיקה. 73 ודומה כי גם החולקים על הרב
בן יעקב וסוברים שניתן להסתמך על בדיקת הפוליגרף כראיה מדין "קבלת עד
69 ראו למשל בת ׳ אזורי ת״א 964071/13 פלונית נ' פלוני, נבו 12.2.2019, שבו הדיינים
נימקו את מעמד ההסכמה לפוליגרף בדין קבלת עד פסול, ולצד ציון עמדת הרב בן
יעקב שלעיל, הובהר כי "מנהג בתי הדין להסתמך על בדיקת הפוליגרף הבאה
בהסכמת הצדדים "; ובדומה לכך ראו בת ׳ אזורי חי׳ 1035933/7 פלוני נ ' פלונית, נבו
19.1.2017; בדעת הרוב בת ׳ 1180997/1 , לעיל ה"ש 31 ; בע ׳ 1029614/1 , לעיל ה"ש
60 ; ובת ׳ אזורי אר׳ 1011697/2 פלונית נ' פלוני, נבו 2.6.2019.
70 ראו בנאמר בת׳ אזורי ת״א (8618 /תשמ"ד פלוני נ ' פלונית), נבו 4.3.1985; וכן ראו
בדברי הרב שפירא בערעור תשמ"ג, לעיל ה"ש 1; כן ראו בסוף דברי הרב שרמן
בערעור תשנ"ט, לעיל ה"ש 18 .
71 ראו לעיל ליד ציון ה"ש 54 .
72 על "קניין דברים " ראו לעיל ה"ש 55 .
73 הרב בן יעקב, להלן ה"ש 42 , בעמ' רמב, אשר כתב כן בהתאם לנאמר בתרומת הדשן
חלק ב, סימן קעג, וברמ"א, אבן העזר, סימן קלד , סעיף ד. וראו שם שהרב בן יעקב
נשאר ב"צריך עיון" לגבי האפשרות להתחייב לקבל את תוצאות הפוליגרף כממצא
עובדתי שאם הוא מתקיים, יש עילה לחייב את הצדדים בגט.
פסול", 74 יסכימו שדין זה נאמר אך לגבי תובענות ממוניות. 75 כפי שהסביר הרב
רלב"ג באשר לתביעה ל"חיוב גט": 76
לגבי ממון, ההלכה היא שיכול אדם לקבל על עצמו קרוב או פסול ]…[ שהרי
בממון הודאת בעל דין כמאה עדים דמי ]…[ אולם לגבי הנידון האם אפשר
לחייב את הבעל במתן גט לאשה. נדון זה מסור לביה"ד בלבד, מכיוון שנדון
זה הוא מהלכות אבן העזר, ובמקרה שכזה צריך ביה"ד להכריע על פי
שמיעת דברי הצדדים והבאת הראיות ושמיעת העדויות.
אף שעל פניו אין פסקי דין אשר חלקו על מסקנות אלו, 77 כמעט אין בנמצא פסקי דין
נוספים אשר התייחסו להבחנה זו. 78 ומעניין לראות, שאף שטרם מאמרו של הרב בן
יעקב המקרים שמצאנו שבהם הסתמכו על הסכמת הצדדים כדי להעניק לפוליגרף
74 ראו לעיל ליד ציון ה"ש 65 .
75 ראו שוחטמן, לעיל ה"ש 36 , ב עמ' 882 . וראו בת ׳ 1517 /תשכ"ב, פד"ר ד 346 349
(התשכ"ג), שם נאמר: ״דכל דין קבלת קרובים ופסולים הוא רק לענין דיני ממונות
דמועיל בזה התחייבות […] אמנם לענין נתינת גט או קבלתו, דבזה לא מועיל בכלל
שום קנין והתחייבות מצד הבעל או האשה, לתת או לקבל הגט״.
76 ראו בדברי הרב רלב"ג בת׳ 10836/6 , לעיל ה"ש 62 . ובדומה לכך גם כתב הרב רלב"ג
בית יצחק תקיג (התשע"ה).
עוד מעניין לראות שהיו דיינים שכתבו שכאשר תביעת הגירושין מבוססת על טענת
בגידה, מלכתחילה אין בית הדין צריך לברר באופן אקטיבי אם אכן הייתה בגידה,
ובהתאם לכך, ראוי שבמצב שכזה יימנעו בתי הדין מליזום או להיענות לבקשה
להפנות את הצדדים להיבדק בפוליגרף, ראו בדברי הרב יצחק אלמליח אמרי משפט א,
יא (התשע"ה) (להלן: הרב אלמליח). על האפשרות לחייב בגט על בגידה מצד הבעל,
ראו אליאב שוחטמן "בגידה וחיים עם ׳ידועה בציבור ׳ עילה לכפיית גט?" משפחה –
במשפט א 259 (2007); בנציון שרשבסקי ומיכאל קורינאלדי דיני משפחה 608
(2015).
77 גם מי שחלקו על מסקנתו של הרב בן יעקב שלא ניתן לראות בפוליגרף עד פסול שניתן
להכשירו בהסכמת הצדדים, ראו לעיל ליד ציון ה"ש 68 , לא חלקו על ההבחנה בין דיני
ממונות לחיוב גט.
78 אך ראו בדברי הרב אושינסקי, לעיל ה"ש 32 , בעמ' רכו. וכן ראו בדברי הרב וידאל בת ׳
1180997/1 , לעיל ה"ש 31 , אשר קבע שלא ניתן ללמוד מדין קבלת עד פסול לענייני
חיוב גט. לדבריו, ברי שאם נבין שהיסוד המחייב בדין "קבלת עד פסול" הוא קניין,
אין לקבלת הצדדים כל משמעות לענייני איסורים וחיוב גט, ואף אם נלמד שהיסוד
המחייב בדין זה הוא הודאה, יש הסוברים שאין ל"קניין או דיתא" כל תוקף לעניין
איסורים וחיוב גט . על "קניין אודיתא" ראו "אודיתא" אנציקלופדיה תלמודית כרך א ;
אטינגר, לעיל ה"ש 39 , ב עמ' 234 .
תוקף הלכתי עסקו בתביעות לחיוב גט, 79 עם השנים מקרים אלו הלכו והתמעטו.
למעשה, דומה שזולת פסק דין אחד שנהפך בבית הדין הגדול, 80 ומקרה שני שבו
הדיין שהציע לעשות שימוש בפוליגרף נשאר בדעת מיעוט , 81 מאז מאמרו של הרב
בן יעקב אין ולו פסק דין אחד שבו הדיינים אכן עשו שימוש בפועל בתוצאו ת
הבדיק ה בהתבסס על הסכמת הצדדים, לשם קבלת תביעת גט או דחייתה. 82 ככל
שדיינים עשו שימוש בתוצאות הבדיקה, הקבילות והמשקל שהוענקו לבדיקה לא
התבססו על הסכמת הצדדים, אלא על הענקת תוקף הלכתי לבדיקת הפוליגרף עצמה,
פסיקה שתתואר בחלקו השלישי של המאמר.
על פניו, ניתן היה להסיק שמאז מאמרו של הרב בן יעקב מוסכם בבתי הדין
שככל שההצדקה להענקת משקל לפוליגרף מתבססת רק על הסכמת הצדדים , 83 אין
להצדקה זו בסיס הלכתי בתובענות שאינן ממוניות. ברם, מסקנה זאת נסתרת לכאורה
מעשרות פסקי דין שעסקו בתביעה לחיוב גט, ובגדרם הדיינים כן הפנו את הצדדים
לפוליגרף בהסכמתם. ומהפניות אלו ניתן לכאורה להסיק כי הסכמת הצדדים בכוחה
להכשיר את הפוליגרף כראיה קבילה, ואף מכרעת, גם בתובענות שאינן ממוניות. 84
עם זאת מאלף להיווכח כי בדיקה פרטנית של פסקי הדין מעלה כי בכל עשרות פסקי
הדין הללו, הדיינים עשו בפועל שימוש ראייתי אך ורק בעובדה שאחד מהצדדים
סירב להצעה לקיים בדיקת פוליגרף 85 או שחזר בו מהסכמה קודמת לכך. 86 יתר על
כן, פסקי דין אלו מאופיינים בכך שלעיתים קרובות אין בנוסח ההסכמה לפוליגרף
79 ראו בדברי הרב מירון, לעיל ה"ש 20 ; על האפשרות לחייב גט על בסיס בדיקה שתברר
את כנות תביעת שלום הבית ראו ת׳ 1535 /תשמ"א, לעיל ה"ש 20 ; וכן ראו בע׳ (גדול)
9698-21-1 אלמוני נ ' אלמונית (נבו 20.5.2002); על חיוב גט בגין מחלת הנפילה
שהכחשתה נמצאה שקרית בפוליגרף ראו ת׳ (אזורי י ם) – 1879-21-1 פלוני נ' אלמוני ת
(נבו 8.12.2003).
80 ראו ע ׳ 873340/1 , לעיל ה"ש 35 . אומנם ראו שם שהערעור התקבל בשל אי הבנת –
המערערת את הבעייתיות שבבדיקת הפוליגרף.
81 ראו בדעת הרב הישריק ת ׳ 190175/15 , לעיל ה"ש 38 .
82 אומנם בכל הנוגע לבקשות להיתר נישואין, מצאנו פסק דין אחד שבו בדעת רוב
הדיינים, הרב רלב"ג והרב יקותיאל כהן, הוזכר כי הסכמת הצדדים להיבדק מעניקה
לבדיקה משקל ראייתי מדין "נאמן עלי אבא", ראו לעיל בה"ש 59 . ברם, מעבר לכך
שבמקרה האמור מדובר היה בנימוק שולי, העובדה שדין זה נאמר רק לגבי דיני
ממונות, נאמרה גם על ידי הרב רלב"ג בעצמו, ראו לעיל ליד ציון ה"ש 76 .
83 לדיון באפשרות להעניק לבדיקה משקל ראייתי שכוחו אינו נובע מהסכמת הצדדים,
ראו בחלקו השלישי של המאמר.
84 ראו להלן ליד ציון ה"ש 131 , וכן להלן ליד ציון ה"ש 157 – 159 .
85 ראו להלן ליד ציון ה"ש 131 .
86 ראו להלן ליד ציון ה"ש 157 – 159 .
התייחסות לשאלה מה יהיו ההשלכות הראייתיות של תוצאות הבדיקה. לרוב
ההסכמה הינה "הצהרתית" לתת גט לפי תוצאות הבדיקה, 87 ללא הנמקת תוקפה
ההלכתי של ההצהרה ובלא ש נאכפה בפועל . 88
מכל האמור עולה כי אף שספק אם ניתן להסתמך על הסכמת הצדדים לפוליגרף
כדי להעניק לתוצאות הבדיקה משקל בתובענות שאינן ממוניות, בתי הדין מרבים
למרות זאת לשלוח את הצדדים לפוליגרף גם בתובענות אלו, ומעניקים משקל
ראייתי להסכמה או לסירוב לבצע את הבדיקה. כל זאת מתוך הנחה משתמעת
שקבילותה הראייתית של הבדיקה נובעת ותלויה רק בהסכמת הצדדים. 89
דומה שככל שישנם דיינים הסוברים שאין בה סכמת הצדדים כדי להכשיר את
הפוליגרף כראיה, ובכל זאת הם מפנים צדדים לפוליגרף במטרה לגזור ממצא ראייתי
מהסכמתם או מסירובם להיבדק, 90 דומה שהדבר כרוך בכמה בעיות, הלכתיות
ומשפטיות, אשר בהן אדון בהרחבה בחלקו השני של המאמר. 91 עוד יש לציין בעיה
עקרונית, לכל הפחות מבחינת הדין הישראלי : ככל שדיינים אכן מרבים להפנות
בעלי דין בתובענות שאינן ממוניות לבצע בדיקה גופנית פולשנית כאמצעי חקירה,
87 וראו בת׳ 974127/1 , לעיל ה"ש 32 , שם נידונה התביעה לחייב בגט את הנתבע בגין
בגידה והוסכם כי: ״במידה ויתברר בבדיקה כי האישה צודקת בטענותיה, ביה"ד רושם
בפניו את הצהרת הבעל שייתן מידית גט לאשתו״; בדומה לכך ראו בתיק המתואר
להלן ליד ציון ה"ש 102 .
אף שחוסר בהירות זה מאפיין לפעמים גם הסכמות לפוליגרף בתובענות ממוניות ,
התופעה מובהק ת יותר בתביעות גט בשל הספק בדבר מעמדה ותוקפה של הסכמה זו
כמבואר בפרק זה.
88 על כך אף יש לתהות גם לאור מעמדה ההלכתי המפוקפק של " התחייבות לעשות
מעשה" המהווה "קניין דברים', כמצוין אצל הרב בן יעקב, לעיל ה"ש 42 , בעמ' רנא.
וזאת במיוחד לאור התפיסה ההלכתית הרווחת בגדרה יש חשש של "גט מעושה"
כאשר הגט ניתן מתוך אילוץ לקיים התחייבות קודמת, ראו עמיחי רדזינר "גיטין –
מצוות התלויות בארץ? הסכם קדם נישואין למניעת סרבנות גט: בין אמריקה –
לישראל" משפטים מז 5 (2018); רחל לבמור "הסכמי קדם נישואין למניעת סרבנות
גט בישראל" שנתון המשפט העבר י כג 127 (2005).
89 מובן הדבר שהבהרה זו אינה מופיעה מפורשות בכל פסקי הדין, אך לרוב כך משתמע
מלשון פסקי הדין, כדוגמה לכך ראו בת׳ אזורי חי׳ 936701/1 פלונית נ ' פלוני, נבו
23.2.2014; וראו בת ׳ 190175/15 , לעיל ה"ש 38 ; וראו בדברי הרב אוריאל לביא
עטרת דבורה א 322 (התשס"ט).
90 כפי שמתאר למשל הרב וידאל בדבריו המובאים להלן ליד ציון ה"ש 117 .
91 ראו להלן בפרק ג 3 . "עמידה על מחירי הפסיקה כנגד המסרב להיבדק
בפוליגרף" .
מתוך מצג שהסכמת הצדדים תאפשר לקבל את הפוליגרף כראיה קבילה, ייתכן
שהדבר מהווה מצג שווא ופגיעה חמורה בזכויותיהם. 92
3 . חוסר הבהירות והעקביות בדבר משמעותה של ההסכמה
אף על פי שלצורך בהירות המאמר שני המסלולים השונים שנידונו לעיל הוצגו
והובחנו באופן נפרד, וישנם דיינים המקפידים להסביר לצדדים את משמעות
הסכמתם ופועלים בהתאם לכך, 93 עיון בשימוש שנעשה במסלולים אלו בפסקי הדין
הרבניים, מעלה שדומה שפעמים רבות ההבחנה בין מסלולים אלו אינה בהירה כלל.
ישנם מקרים שבהם כלל לא ברור על מה בדיוק הסכימו בעלי הדין. בהתאם לכך, לא
רק שהצדדים נחלקו במשמעות הסכמתם, אלא אף הדיינים עצמם הבינו את המסלול
ההסכמי שאליו הסכימו הצדדים באופן השונה איש מרעהו, וכתוצאה מכך הגיעו
למסקנות הלכתיות הפוכות בדבר משמעותה של הבדיקה. 94
92 ראו בהנחיות היועמ"ש, לעיל ה"ש 5, בס' 2 (א).
93 ראו למשל בת ׳ 964071/13 , לעיל ה"ש 69 ; ת׳ 852097/3 , לעיל ה"ש 47 ; ת׳ (אזורי
נת׳) 1047225/1 פלוני נ ' פלונית (נבו 23.7.2018).
94 כך למשל, בת ׳ 10836/6 , לעיל ה"ש 62 , מנוסח הסכמת הצדדים ניתן היה להסיק
שלכל היותר הם הסכימו להיבדק. ברם, שני הצדדים בסיכומיהם הסבירו באופן שונה
את הסכמתם ואת משמעותה הראייתית של הבדיקה. אי הבנה זו לא נשארה אך –
בגבולות הבנת הצדדים. הרב צדוק ראה בהסכמה התחייבות שתביעת הגט תוכרע
בהתאם לתוצאות הפוליגרף, התחייבות חסרת כל תוקף הלכתי. בהתאם לכך, הרב
צדוק הכריע שאין לבדיקה כל משמעות גם לגבי העניינים הממוניים שבתביעה. ויוער
כי לשיטתו כלל לא ברור מה הייתה התועלת בשליחת הצדדים לבדיקה. לעומתו הרב
רלב"ג תיאר נוסח הסכמה שונה, ואף על פי שמנוסח זה מדובר היה לכאורה
בהתחייבות חוזית לפעול לאור התוצאות, הרב רלב"ג בנימוקיו מבסס הלכתית את
מעמדה של הסכמת הצדדים על דין "קבלת עד פסו ל", ובהתאם קבע שכוח הבדיקה
הוא "כמאה עדים" בענייני ממון. הרב רלב"ג הסכים שאין להסכמה תוקף לעניין חיוב
הגט, אך פסק חיוב גט מסיבות נפרדות, ועל כך ראו להלן ליד ציון ה"ש 243 . יצוין כי
עמדתו של הרב רלב"ג בנושא משמעות דין "קבלת עד פסול" בתובענות שאינן
ממוניות, אינה אחידה, ראו להלן בה"ש 268 .
דוגמה נוספת למקרה שבו לכאורה מתואר לכל היותר כי הצדדים הסכימו להיבדק, אך
בית הדין ייחס לבדיקה משמעות רבה החורגת מכך, ראו בת׳ 1011697/2 , לעיל ה"ש
69 , שם מתואר שהתובעת הסכימה לכל היותר להיב דק על טענת הנתבע כי בגדה בו,
והנתבע הוא אשר הסכים לשלם את תשלום הכתובה אם תימצא דוברת אמת. למרות
זאת כאשר חזרה בה האישה מהסכמתה נכתב כי "יתכן שיש לראות בהכחשה ובסירוב
האמורים הודא ה במעשים שיחס הבעל לשעבר לאשה" תוך שהוסבר שהסכמתה
להיבדק, הינה כ" קבלת עד פסול" .
גם כאשר נוסחה ההסכמה באופן ברור, משמעותה יכולה להיות מרחיקת לכת
הרבה יותר מאשר ניתן היה להסיק מנוסח ההסכמה. כך, למשל, באחד המקרים 95
נידונה תביעת האישה לכתובתה. הצדדים נשלחו לפוליגרף תוך שהוסכם: "שני
הצדדים קיבלו בקניין פסיקת הכתובה והרכוש אף בהתאם לתוצאות בדיקת
הפוליגרף". כן קיבלו הצדדים בקניין שהכתובה תיקבע "על פי שיקול דעת רחב של
בית הדין". בבדיקת הפוליגרף נמצאה התובעת דוברת שקר והנתבע דובר אמת .
לאחר שהתקבלו תוצאות הבדיקה והוסכם על הגשת סיכומים, ביקשה התובעת
להביא ראיות נוספות, בין השאר ביקשה להעיד את שני הגברים שנטען שקיימה
עימם רומן. בית הדין דחה את בקשת התובעת ממגוון נימוקים: 96 " ובעיקר בנימוק
כי הצדדים קיבלו בקניין שבית הדין יסמוך על תוצאות בדיקת הפוליגרף, ולאו
דווקא על העובדה שהאישה אכן בגדה או שלא". –
כלומר, אף על פי שבלשון ההסכמה נאמר במפורש שהצדדים הסכימו שהתביעה
תיקבע "אף" בהתאם לבדיקת הפוליגרף, נוסח שחזר על עצמו כמה פעמים לאורך
פסק הדין, בית הדין ראה בהסכמה זו הסכמה המייתרת כל צורך בדיון והבאת ראיות
נוספות, 97 אף שמדובר בשני עדים כשרים הלכתית. 98 את קביעתו זו ביסס בית הדין
על כך שעל פי המשפט הישראלי הסכמה להיבדק אינה כרוכה מאליה בהסכמה
לקבילותה הראייתית של הבדיקה, ראו יעקב קדמי על הראיות חלק רביעי 1292
(התש"ע).
95 ראו לעיל ה"ש 69 .
96 ראו שם. בהחלטתו בית הדין דחה את בקשת התובעת גם בשל נימוקים נוספים .
97 יתר על כן, במסגרת בקשתה להציג ראיות נוספות, ביקשה התובעת להעיד את בודק
הפוליגרף שלעמדתה חרג מגבולות ההסכמה ופעל בניגוד לכללי האתיקה של מכוני
הפוליגרף, וכן העלתה התובעת טענות בדבר כשירותה הקוגניטיבית לעבור בדיקת
פוליגרף. גם בקשה זו נדחתה על ידי בית הדין. אומנם לבסוף, "לפנים משורת הדין" ,
זימן בית הדין את בודק הפוליגרף לחקירה שלאחריה דחה בית הדין את טענות
התובעת. בין היתר נטען בפסק הדין, שמרגע שהסכימה האישה לבדיקת הפוליגרף,
מדין קבלת עד פסול, אין היא יכולה לעלות טענות בדבר פסול שנפל בהליך הבדיקה:
"ואם קבלת הצדדים על עצמם התחייבות בהתאם לבדיקת הפוליגרף הוויא כקיבלו על
עצמם עדות עד פסול אז אין להם להלין עתה ולטעון נגד הבדיקה כי היא פסולה, –
שדומה הדבר למי שקיבל על עצמו עד פסול ועתה טוען 'העד הוא פסול'!". אף –
שבית הדין נימק את אמינות הבודק גם על התרשמותו ממהימנות הבודק, הטענה
המצוטטת תמוהה. שהרי טענת התובעת כנגד הבודק לא התבססה על עילת הפסלות
הנובעת מאי קבילותה ההלכתית של בדיקת הפוליגרף, אלא על כך שבדיקת הפוליגרף –
לא התבצעה בהתאם לכללי בדיקות הפוליגרף שעל דעתם הסכימה לבדיקה. ואם כן,
טענתה דומה לבעל דין המסכים לקבל עד הפסול מחמת קרבה משפחתית, ולאחר
על כך שהיות שתוקפה ההלכתי של הסכמת הצדדים לפוליגרף הוא דין "קבלת עד
פסול", הדבר מעניק לעדות הפסולה כוח ראייתי כהודאת בעל דין. 99 אומנם, לאור
נוסח ההסכמה, וטענות הצדדים בסיכומים, ספק גדול אם זו אכן הייתה כוונתם.
הטענה שהסכמה לבדיקת פוליגרף כמוה כהסכמה לאי הבאת ראיות נוספות –
חוזרת על עצמה בפסקי דין נוספים . 100 ודומה שאף כשיש לדבר הצדקה הלכתית
ומשפטית, זאת רק אם ניתנה ההסכמה מתוך מודעות לכך. 101 כך, במקרה אח ר 102
שבו נידונה בקשת התובעת לחייב את הנתבע בגט, הסכימו הצדדים להיבדק
בפוליגרף וכי אם "יימצא דובר אמת הצדדים יפנו לטיפול מקצועי, ואם יימצא דובר
שקר יימשכו ההליכים בדרישת האישה לגירושין". לאחר מכן, חזר בו הנתבע
מהסכמתו בטענה שאינו כשיר לבדיקה מבחינה רפואית. מעבר לכך שקיים ספק
בדבר תוקפה ההלכתי של ההתחייבות המתוארת, 103 ואף שמנוסחה היה ניתן להסיק
לכל היותר שאם הנתבע נמצא דובר שקר אזי "יימשכו ההליכים", קבע בית הדין
"שסירובו ללכת לפוליגרף לאחר הסכמתו הוא כהודאה על העובדות", ולאור זאת,
ולצד נימוקים נוספים, חויב הנתבע בגט .
במקרים המתוארים לעיל נראה כי בית הדין ייחס לבדיקת הפוליגרף משקל רב
ומכריע מהמשקל שהצדדים הסכימו לו, אך לעיתים מתקיימת גם תופעה הפוכה. 104
הסכמתו התברר שאותו העד גם נטל שוחד. או לחלופין למקרה שבו הצדדים אכן
הסכימו לפוליגרף וכעת טוענת התובעת שהייתה תקלה טכנית במכשיר.
98 אם כי לא מדובר ב"שני עדים כשרים" המעידים כאחד על מאורע ספציפי.
99 ראו לעיל ליד ציון ה"ש 62 .
100 ראו ת ׳ 964071/13 , לעיל ה"ש 69 .
101 מבחינה הלכתית בוודאי תלוי תוקפה של התחייבות זו במודעות למשמעותה של
ההסכמה, כמתואר אצל ורהפטי ג ההתחייבות, לעיל ה"ש 57 . גם המשפט הישראלי
מכיר באפשרות שהסכמת הצדדים לפוליגרף תמנע הבאת ראיות נוספות וזאת בתנאי
שעל דעת כן ניתנה ההסכמה, ראו רע"א 8298/07 דנציגר משק פרחים "דן" נ ' –
"תעשיות ביולוגיות" בית העמ ק (נבו – 20.1.2008). דוגמה למקרה שבו ייתכן שאכן
מוצדק לראות בהסכמה ויתור על הבאת ראיות נוספות, ניתן למצוא בת ׳ 141110/8 ,
לעיל ה"ש 35 .
102 ת׳ אזורי ב״ש (1002103/1 פלונית נ ' פלוני) נבו 4.11.2018.
103 בהיותן "קניין דברים", ראו לעיל ה"ש 55 .
104 ראו ת׳ (אזורי אשד׳) 42437/4 פלוני נ ' פלונית (נבו 6.1.2016), שם נידונה בקשת
התובע להכריז על בטלות הסכם הגירושין בטענה שמדובר בהסכם פיקטיבי,
ו"הצדדים הסכימו וקיבלו בקנין שביה"ד יפסוק בהתאם לתוצאות הפוליגרף ועל פי
שיקול דעתו של ביה"ד". התובע נבדק ונמצא דובר אמת, והנתבעת התחמקה מביצוע
הבדיקה במכון המוסכם. למרות הסכמתם הברורה של הצדדים, בית הדין לא נתן
לבדיקה החיובית של התובע ולהתחמקות הנתבעת כל משקל. בפסק הדין הוסבר, שאף
עוד ראוי לציין, כי קיימת אי ודאות משפטית נוספת גם ביחס לזכותו של המתחייב –
לחזור בו מהסכמתו טרם ביצוע הבדיקה, 105 וכן לגבי השפעת שינוי השאלות
אם הייתה הנתבעת מודה שמדובר בהסכם פיקטיבי, מבחינה הלכתית אין זה בהכרח
משנה את תוקפו, ועל כן אין לתת לתוצאות הבדיקה ולהתחמקות הנתבעת כל משקל.
ואומנם, הצדדים אכן הסכימו שבית הדין יכריע על פי "שיקול דעת ו", ברם, הסכמה
זאת לוותה בהסכמה כי הכרעת בית הדין תהיה "בהתאם לתוצאות הפוליגרף", ולא
ברור כיצד ומדוע בחר בית הדין להתעלם מהבדיקה לחלוטין. יתר על כן, אם סברו
הדיינים שאין כל תועלת ראייתית והלכתית בביצוע הבדיקה, הרי גם כאן ייתכן
שהצדדים נשלחו לעבור את הבדיקה הגופנית לחינם. ויוער, כי הקביעה שאין לתת
לבדיקה כל משקל בשל כך שלעובדה הנבחנת אין כל משמעות הלכתית, סותרת פסקי
דין אחרים שבהם דיינים נתנו משקל רב ומכריע לבדיקת פוליגרף, תוך שהובהר על
ידם שמרגע שהוסכם על כך, לא זו בלבד שניתן להסתמך על הבדיקה כממצא עובדתי,
אלא שכבר אין להכריע את הדין על פי כללי ההלכה הרגילים, ראו למשל לעיל ליד
ציון ה"ש 96 , וכ ן בת ׳ 964071/13 , לעיל ה"ש 69 . למקרה דומה ראו בת׳ (אזורי י ם) –
672502/11 פלונית נ ' פלוני (נבו 4.7.2016) , שם נשלחה האישה לפוליגרף כדי
להוכיח את טענתה שהגרוש חייב כסף לאביה, ולאחר שיצאה דוברת אמת קבעו
הדיינים שמכיוון שהיא עדה הקרובה לאביה אין להתחשב בבדיקה "גם אם נניח
שאמינות הפוליגרף היא אמינות מוחלטת". ברם, בתיק זה לא ברור אם גם הנתבע
הסכים להעניק משקל לבדיקה.
וראו בת׳ אזורי חי׳ 585306/2 פלוני ת נ ' פלוני, נבו 19.5.2011, שם הוסכם לפוליגרף
ושבית הדין יפסוק "בהתאם לשיקול דעתו עם קבלת תוצאות הבדיקה". לאחר מכן
פירש בית הדין הסכמה זו כהסכמה כללית לפסוק על פי שיקול דעתו ואף במנותק
מתוצאות הפוליגרף; ברוח זו ראו בדברי דיין ג בת׳ 464559/6 , לעיל ה"ש 50 . דומה
כי נוסח הסכמה לפוליגרף הכולל הסכמה לפסיקה על פי שיקול דעת בית הדין, הינו
נוסח נפוץ ודומה שמקורו בדברי הרב בן יעקב לעיל, ליד ציון ה"ש 56 . וראו גם בת׳
אזורי חי׳ 564987/1 פלונ י נ ' פלונית, נבו 4.10.2010.
105 דוגמה טובה לאי הבהירות ולבלבול בין התחייבות חוזית לפעול לאור תוצאות –
הבדיקה לבין הסכמה להכשיר את הפוליגרף כראיה כשרה, והשלכות אי הבהירות על –
יכולת בעל דין לחזור בו מהסכמתו, ניתן לראות בשלושה פסקי דין שניתנו על ידי
נשיא בית הדין הגדול, הרב דוד לאו:
במקרה הראשון, ע׳ 1029614/1 , לעיל ה"ש 60 , קבע הרב לאו שאדם אשר הסכים
לקבל את הפוליגרף כראיה כשרה, הרי הוא כמקבל על עצמו עד פסול ורשאי לחזור ב ו
טרם ביצוע הבדיקה. אלא שהמעיין בפסק הדין רואה שלמרות דברי הרב לאו, הצדדים
בבית הדין האזורי כלל לא קיבלו עליהם את הבדיקה כראיה כשרה אלא ש"הסכימו
הצדדים כי שאלת הכתובה תוכרע על פי בדיקות פוליגרף שיערכו לצדדים", נוסח
הסכמה הדומה יותר להתחייבות ממונית חוזית לשלם בהתאם לתוצאות הבדיקה.
שהצדדים הסכימו עליהן על ידי הבודק 106 או על ידי בית דין, 107 על תוקפה של
ההסכמה.
במקרה השני, ע׳ 1161474/4 , לעיל ה"ש 51 , התחייבו הצדדים בקניין כי "תוצאות
הפוליגרף, ועל פי שיקול בית הדין, יחייבו את הצדדים". לאחר מכן המערער סירב
לבצע את הבדיקה בטענה שלא הבין את משמעות הסכמתו וכן בשל מצבו הבריאותי.
בשל סירובו זה חייבו בית הדין האזורי במלוא סכום התביעה. הרב לאו ובית הדין
הגדול דחו את הערעור וקבעו שכאשר אדם מבצע קניין אין הוא יכול לטעון שלא הבין
את משמעות הדברים ואינו רשאי לחזור בו. וראו שם שהשוו את הסכמתו של המערער
להיבדק, להודא ה בפני בית דין, אשר על פי ההלכה לא ניתן לחזור ממנה לאחר כדי
דיבור.
במקרה השלישי, ע ׳ 986239/1 , לעיל ה"ש 51 , הסכימו הצדדים בקניין כי פסק הדין
"יקבע בהתאם לתוצאות הבדיקה". בבדיקה נמצא המערער דובר שקר וחויב במלוא
סכום הכתובה. בית הדין הגדול קיבל את הערעור באופן חלקי, ומדבריו נראה שמעמד
ההסכמה הוא כהתחייבות חוזית, ושלכאורה רשאים לחזור ממנ ה: "לא נראים דברי
ביה"ד הקובע מסמרות שלא ניתן לחזור מקניין להיבדק לפוליגרף […] בעוד שנראה
שקניין זה נחשב קניין דברים כשהמדובר בחזרה לפני עריכת הבדיקה. וכן גם
כשנערכה הבדיקה לא ניתן לפסוח ולדלג על כמה תהיות ועיקולי ופשורי במהימנות
הבדיקה מצד קניין אסמכתא וקניין בטעות, שלו ידע טיב מהימנות הפוליגרף לא היה
מתחייב, וכן לו ידע שביה"ד לא היה צריך להציע זאת לאור המחילה הברורה לא היה
מתחייב".
על פניו, לא ברור מדוע במקרה הראשון הושוותה ההסכמה לקבלת עד פסול, ונקבע כי
ניתן לחזור ממנה טרם ביצוע הבדיקה, ובמקרה השני הושוותה ההסכמה להודאה שלא
ניתן לחזור ממנה, אומנם לכאורה היה ניתן ליישב את הפער בין פסקי הדין בכך
שההבדל נובע מכך שבמקרה הראשון לא מוזכר שנעשה קניין, ואילו במקרה השני
נעשה קניין. אלא שמסקנה זו אינה מתיישבת עם המקרה השלישי שבו נעשה קניין
ובכל זאת נקבע שניתן לחזור מההסכמה, וזאת אף על פי שנקבע שמעמדה הוא
כהתחייבות חוזית מחוזקת בקניין שדומה ואין חולקים על תוקפה, ראו לעיל ליד ציון
ה"ש 49 .
106 ראו בת׳ 190175/15 , לעיל ה"ש 38 , שם הנתבע סירב להיבדק בטענה שהבודק שינה
מנוסח השאלות שהוסכם עליו בבית הדין. על אף שבית הדין נדרש לסירובו וקבע כי
שינוי השאלות מקובל עליו, הרב מלכה והרב כהן בדעת רוב קבעו, שהיות ולבסוף
בודק הפוליגרף חרג מנוסח השאלות עליו הוחלט בבית הדין, אין לבדיקה ולהתחמקות
הנתבע כל תוקף ראייתי. וראו בכנס הדיינים תשע" ג, לעיל ה"ש 67 , בעמ' 157 שהרב
יעקבי ביקר החלטה זו של בית הדין באומרו שעל בית הדין להשאיר לבודק הפוליגרף
מרווח תמרון; בדומה לדעת הרב מלכה והרב כהן אף נפסק בבית הדין הגדול במסגרת
ע׳ גדול, שורת הדין יא שע"ט התשס"ד. וכן ראו ת ׳ 964071/13 , לעיל ה"ש 69 ,
ג . חלק שני המשקל הראייתי הרב המיוחס להימנעות מבדיקת הפוליגרף –
עד כה עסקנו בשימוש הרב הנעשה בבתי הדין הרבניים בבדיקת הפוליגרף תוך
הקפדה על כך שהמשקל הראייתי המוענק לה יתבסס רק על הסכמת הצדדים. אומנם,
החוקרים הצביעו על כך שאחת מהסכנות הגדולות שבהתרחבות יתרה של השימוש
בפוליגרף הינה החשש מכך שגם כאשר הבדיקה תיעשה בהסכמה ומתוך מודעות
למגבלותיה, עצם האפשרות להפנות לבדיקה תיצור בקרב השופטים דעה קדומה
כנגד בעל דין שיסרב לכך, בלא שהדבר בהכרח מוצדק לאור מגבלות הבדיקה. 108
ואכן, בחלק זה אבקש לעמוד על כך שבמידה רבה, אחת הסיבות המרכזיות שבעטיין
בדיקת הפוליגרף הפכה להיות בעלת משמעות כה גדולה בהליכים המתנהלים בבתי
ממנו ניתן להסיק שככל ולא הוסכם אחרת, שינוי בנוסח השאלו ת על ידי בודק
הפוליגרף מבטל את תוקף ההסכמה להיבדק.
לעומת זאת, בדעת המיעוט בת ׳ 190175/15 , לעיל ה״ש 38 , הרב הישריק הסיק שבודק
הפוליגרף הוא כידו הארוכה של בית הדין ויש לפסוק כנגד הנתבע הן בשל כישלונו
בבדיקה והן בשל התחמקותו; ובדומה לכך ראו ב ת ׳ 464559/6 , לעיל ה"ש 50 , שם
התובע סירב לבצע את הבדיקה בטענה שהבודק שינה מנוסח השאלות שנקבע בבית
הדין. בית הדין דחה את טענות התובע ופסק נגדו הן בשל סירובו להיבדק והן בשל
הצלחת הנתבעת בבדיקה.
107 ראו בע ׳ 1029614/1 לעיל ה"ש 60 , שם הוסכם בבית הדין האזורי שהצדדים ייבדקו
בפוליגרף על טענותיהם בנוגע לאלימות המערערת ועל בגידת המשיב. לאור הערות
בודק הפוליגרף, בית הדין האזורי שינה את נוסח השאלות . בשל כך המשיב טען
שהסכמתו להיבדק לא הייתה על דעת נוסח זה והוא מסרב לעבור את הבדיקה. בפסק
דינו בית הדין האזורי חייב את המערערת עקב כישלונה בבדיקה וזאת על אף שהמשיב
סירב למלא את חלקו בהסכמה. במסגרת הערעור, בית הדין הגדול הפך החלטה זו
בקבעו שאמנם צדק המשיב והוא זכאי לחזור בו מהסכמתו בטרם הבדיקה, אלא
שמרגע שהמשיב סירב להיבדק, גם הסכמת המערערת מאבדת מתוקפה. וראו שם
שלאחר מכן הסכים המשיב להיבדק ויצא דובר שקר, בהתאם לכישלון ההדדי
בפוליגרף וחוסר היכולת לרדת לשורש האמת, בית הדין הגדול פסק פשרה. למקרה
נוסף בו לאחר שהוסכם על בדיקה הדדית צד אחד חזר בו מהסכמתו ולסירובו כמעט
ולא ניתן משקל, ולעומת זאת נקבע שהבדיקה שעשה הצד השני עודה מחייבת אותו
ראו בת׳ אזורי ב״ש 1326712/4 פלוני נ ' פלונית, נבו 6.11.2022.
108 ראו פינק ורוזנברג רובינס, לעיל ה"ש – 4, בעמ' 31 ו- 34 ; זגורי, לעיל ה״ש בעמ' 247
ו- 255 ; וראו גם Vincent V. Vigluicci, Calculating Credibility: State v. Sharma and the Future of Polygraph Admissibility in Ohio and Beyond, 42 AKRON L. REV. 319, 349 (2009) .
הדין, הינה המשקל הראייתי הגדול שמייחסים דיינים רבים לסירוב של בעל הדין
להיבדק בפוליגרף. 109
פסקי הדין הרבים שבהם הוענק משקל רב לסירוב להיבדק בפוליגרף מתפרשים
על פני כל ענפי המשפט הנידונים בבתי הדין, הן בתובענות ממוניות והן בתובענות
שאינן ממוניות. ניתן להיווכח בתפוצתה וברוחבה של מגמת פסיקה זו, בתופעה
שבגדרה בעלי הדין ובאי כוחם מתווכחים ומתכתשים בשאלה מי הוא אשר מנע את
ההסכמה לסטות מכללי הראיות ולהיבדק בפוליגרף. 110 ברוח זו, אף אין זה חריג
להיתקל במקרים שבהם באי כוח הצדדים מנסים לחלץ את מרשם מנשיאה באחריות
לסירוב, בכך שהם נוטלים על עצמם את האחריות לסירוב, 111 תופעה שדיין אחד כבר
109 יצוין, כי קיימת גם פסיקה, אך קטנת היקף בהרבה, בגדרה דיינים מעניקים אמינות
יתרה לבעל דין, או לעד, רק בשל הסכמתו להיבדק. ראו למשל בת׳ (אזורי ב״ש)
113995/3 פלונית נ' פלוני (נבו 4.1.2018); בת׳ 1081331/2 , לעיל ה"ש 23 ; ובת׳
)(אזורי חי׳) 832730/13 פלוני נ' פלונית (נבו 2.1.2014). לדוגמה מעניינת להענקת
מהימנות רבה יותר לעד המסכים להיבדק בפוליגרף בתיק ממזרות, ראו בת׳ (אזורי
ת״א) 961000/1 פלוני נ' פלונית (נבו 9.2.2014).
תופעה זו מתקיימת גם בתובענות לחיוב גט שבמרכזן שאלת האפשרות ל"שלום בית",
ראו בדברי הרב פרדס בת ׳ 1902-21-2 , לעיל ה"ש 23 ; בדעת מיעוט בת׳ (אזורי חי׳)
564023/1 , הדין והדיין 33 , 7 (2013); בת׳ (אזורי חי׳) 1068557/5 פלונית נ ' פלוני ת
(נבו 21.7.2017). וראו יוסף שרעבי ״׳מלחמה ושלום׳: תביעות שלום בית בבתי הדין – –
הרבניים וכשלונן ביישוב משברי נישואים״ משפט ועסקים יט 1351 , 1403 (2016).
להענקת משקל להסכמת בעל דין להיבדק לשם פסיקת חיוב כתובה, ראו בע׳ (גדול)
1053135/3 פלוני נ ' פלונית (נבו 27.10.2016); וראו בדברי הרב לבנון בת׳
1081331/2 , לעיל ה"ש 23 .
110 ראו למשל בת׳ )אזורי נת׳ (1098599/4 פלונית נ ' פלוני) נבו 11.12.2019 ; ת׳ אזורי
חי׳573821/2 פלוני נ ' פלונית,נבו 28.2.2012 ; ת׳ (אזורי ת״א) 315058/4 פלוני נ '
פלונית) נבו 22.3.2022 ; ת׳ (אזורי אש׳) 1193294/2 פלונית נ' פלוני (נבו 3.7.2022).
עדות נוספת להבנת העוסקים בפרקטיקה את משמעות הסירוב להיבדק ניתן לראות
בדבריו של אבי לפ, ראש מכון הפוליגרף "אמינות", לעיל ה"ש 25 : ״כיום במרבית
הדיונים שבהם עולה מחלוקת עובדתית, דייני בית הדין הרבני מציעים לצדדים לפנות
לפוליגרף, ובכך משיגים מטרה כפולה: הם יכולים ללמוד על אמינות הצדדים לא רק
מתוצאות בדיקת הפוליגרף אלא גם מבחינת תגובת הצדדים להצעה לפנות –
לפוליגרף״. כן ראו "הפוליגרף בבתי דין רבניים" טל פוליגרף
https://tal-polygraph.co.il/?p=2423 , שם נאמר כדבר שבעובדה כי: ״לסירוב לבצע
בדיקה יהיה בצידה סנקציה מצד בית הדין״.
111 ראו למשל ת׳ (אזורי חי׳) 959287/3 פלוני נ ' פלונית (נבו 1.1.2017); ת׳ 974127/1 ,
לעיל ה"ש 32 ; ת׳ (אזורי ת״א) 301468/1 פלונית נ ' פלוני (נבו 26.11.2009); ת׳
כינה "טקטיקה ידועה". 112 אף מבחינה סטטיסטית גרידא, מתוך מאות פסקי הדין
שנבחנו לצורך מאמר זה, מספר פסקי הדין שהעניקו משקל ראייתי לסירוב לבדיקה
גדול פי שניים ממספר פסקי הדין שהעניקו משקל לממצאי הבדיקה מכוח הסכמ ת
הצדדים, בהם דנו בחלק הקודם, וגדול פי שלושה מפסקי הדין שהעניקו לבדיקה
משקל עצמאי שלא מכוח הסכמת הצדדים, בהם נדון בחלקו השלישי של
המאמר. 113
בחלק זה אבקש לעמוד על כך שלמרות ההבדלים ההלכתיים והמשפטיים
המהותיים שבין מקרה שבו בעל דין חוזר בו מהסכמתו לבצע את הבדיקה, לבין
מקרה שבו בעל דין מראש מסרב לעצם ההצעה להיבדק, בפסקי דין רבים אין הבחנה
בין המקרים. דיינים מעניקים משקל ראייתי רב לסירוב, בין כך ובין כך. יתר על כן,
בשני המקרים הדיינים מבססים פסיקתם על מקורות זהים, שבמרכזם דינו של המסרב
לענות לשאלות בית הדין או להציג ראיות. אין זה המקום להרחיב בדיון על דין זה,
אך בקצרה יצוי ן שמכמה מקורות הלכתיים עולה שכאשר בית הדין דורש מבעל הדין
להשיב לשאלותיו, ובעל הדין מסרב לשתף פעולה עם בית הדין, לפעמים רשאי בית
הדין לראות בכך עילה לפסוק כנגדו. 114
אזורי חי׳ 985146/6 פלוני נ ' פלונית, נבו 19.11.2016; ת׳ אזורי נת׳ 982961/1
פלוני נ' פלונית, נבו 9.8.2016.
112 ראו ת׳ אזורי נת׳ 859651/1 פלוני נ ' פלונית, נבו 18.3.2013. וראו במאמרו של אבי
לפ, לעיל ה"ש 25 , שם נאמר כי: ״דייני בתי הדין הרבניים כבר מכירים גם את התרגיל
של עורכי הדין לומר כי מרשם רצה להסכים אך הם יעצו שלא להיבדק, וגם בכך הם
רואים סרבנות שיכולה 'לתת רגליים' לגרסת הצד שכנגד״ .
113 בזהירות רבה אף אציע, כי התופעה שבגדרה הענקת משקל לסירוב להיבדק בפוליגרף
רחבה הרבה יותר מאשר המקרים שבהם בפועל מוענק משקל לבדיקה עצמה, בין
מכוח הסכמת הצדדים ובין מכוח הבדיקה עצמה, נובעת גם מכך שבאופן כללי
לפסיקת דין על בסיס טענות הצדדים יש תשתית הלכתית ברורה ופשוטה יותר, בדיני
"עדויות" ו"טוען ונטען" , מאשר הסתמכות על ראיות מדעיות ו"נסיבתיות". ראו
אברהם וינרוט שיקול דעת ביחסי הלכה ומדע (התשנ"ב); חיים ש' חפץ "מקומן של
ראיות נסיבתיות במשפט העברי" משפטים א 67 (1968); יעקב שפירא "על ראיות
נסיבתיות" פרשת השבוע 440 (התשע"ד). ייתכן שלאור הבנה זו יש לנתח את העדפת
הדיינים להסתמך על סירובם או הסכמתם של בעלי הדין לפוליגרף, מאשר להיכנס
להכרעות סבוכות יותר בדבר משמעותה של הבדיקה עצמה. בדומה לכך אף הצעתי
במאמרי אברהם קלמנזון "התנגדות להגשת ראיה: התפתחויות בפסיקת בתי הדין
הרבניים בנושא פסילת ראיות עקב פגיעה בפרטיות" מחקרי משפ ט לד 3, ה"ש 125
)צפוי להתפרסם ב- 2024 .)
114 להרחבה ראו לעיל ה"ש 113 . שני המקורות ההלכתיים העיקריים המבססים פסיקה זו
הינם:
בחלקו הראשון של הפרק תתואר הפסיקה כנגד בעל דין אשר סירב לעצם
ההצעה להיבדק. אבקש לטעון שלא זו בלבד שיש להציב סימן שאלה גדול מעל
פסיקה זו, הן מבחינת הדין הישראלי והן מבחינה הלכתית גרידא, אלא שפסיקה
שכזו אף שומטת את הרגליים ההלכתיות והמשפטיות מתחת להסתמכות הגדולה
הקיימת בבתי הדין על בדיקת פוליגרף מכוח הסכמת הצדדים .
בחלקו השני של פרק זה תתואר הפסיקה כנגד מי שחזר בו מהסכמתו לבצע את
הבדיקה. אבקש לטעון שאף על פי שיש מקום לתהות על הצדקתה ההלכתית של
פסיקה שכזו כאשר מדובר בתובענות שאינן ממוניות, בכל הנוגע לתובענות ממוניות
יש לפסיקה זו רגליים איתנות, הן בהלכה והן בדין הישראלי. ברם, במידה רבה,
המשקל הרב שניתן לסירוב להצעה להיבדק בפוליגרף שומט את הקרקע גם מתחת
פסיקה שכזו.
בשני הפרקים המתוארים, אקפיד להבחין בין הענקת משקל למסרב להיבדק
בתובענות ממוניות, לבין פסיקה שכזו בתובענות שאינן ממוניות.
1 . משקלו הראייתי של הסירוב להצעה להיבדק בפוליגרף
אף שיש דיינים המתנגדים לכך, 115 דומה שהעמדה הרווחת ביותר בבתי הדין הינה
שיש להעניק משקל ראייתי משמעותי מאוד לסירוב אחד מבעלי הדין להצע ה
להיבדק בפוליגרף גם אם לא קדמה לכך הסכמה.
חשוב להקדים ולהבהיר. לכאורה היה ניתן להניח שמחלוקת זו הינה רק נגזרת
של השאלה אם לבדיקה יש משקל הלכתי גם שלא מכוח הסכמת הצדדים. שהרי רק
לדעה החדשנית כי יש לבדיקה תוקף הלכתי עצמאי, דעה שתתואר בחלקו השלישי
( 1 ) הדין התלמודי בדבר אישה המסרבת לשתות מי סוטה אשר פעמים שדינה כמי
ששתתה ונמצאה דוברת שקר, ראו רמב"ם משנה תורה, סוטה, פרק ג, הלכה א, ובכסף
משנה, שם . וראו ירושלמי, סוטה טו, א .
( 2 ) דינו של אחד מגדולי הראשונים, רבי אשר בן יחיאל המכונה הרא"ש, אשכנז –
ספרד, 1327-1250 . אחד מגדולי פוסקי ההלכה ומפרשי התלמוד הראשונים, ראו
ישראל מ׳ תא שמע הספרות הפרשנית לתלמוד באירופה ובצפון אפריקה חלק ראשון –
78 (התשנ"ט); התשובה מצויה בשו"ת הרא"ש סימן קז, סעיף ו. הרא"ש קבע כי
כאשר ניכר לדיין שמדובר ב"דין מרומה" והנתבע מסרב לענות לשאלות בית הדין
באופן המונע את בירור האמת, ניתן להסיק שקיים "אומדנא דמוכח" שהמסרב נוהג כן
מכיוון שהוא יודע שהוא משקר וניתן לפסוק כנגדו (להלן: תשובת הרא"ש). על "דין
מרומה" בהלכה ראו יובל סינ י השופט וההליך השיפוטי במשפט העברי 389
(התש"ע).
115 ראו להלן ליד ציון ה"ש 172-171 ; וראו בדברי הרב הישריק בת ׳ 190175/15 , לעיל
ה"ש 38 , וכך אף עולה מדבריו בת ׳ 927675/4 , לעיל ה"ש 38 ; וראו בת׳ 573821/2 ,
לעיל ה"ש 110 .
של המאמר, יש היגיון לראות במסרב להצעה להיבדק בפוליגרף כמי שמונע ראיות
כשרות מבית הדין. אלא שאין הדבר כן. לדעת דיינים רבים המשקל הרב המוענק
לסירוב להיבדק אינו מהווה כלל נגזרת לשאלה זו, והם מעניקים משקל לסירוב
להצעה להיבדק למרות עמדתם השלילית כלפי תוקפה ההלכתי של הבדיקה
עצמה. 116 ומעניין לראות שישנם שתיארו שמלכתחילה הסיבה המרכזית שבגינה
מפנים בתי הדין את הצדדים לבדיקת פוליגרף, אינה התקווה לגזור ממצא ראייתי
מתוצאות הבדיקה, אלא הרצון לבחון את תגובת הצדדים להצעה. כדברי הרב וידאל :
117
116 הדבר כבר נאמר בדברי הרב מירון, לעיל ה"ש 20 , בפסק דין אשר ניתן ב- 1981 והיווה
את התקדים המצוטט ביותר להענקת משקל לסירוב להצעה. הרב מירון העלה כמה
טענות נגד הענקת משקל ראייתי לבדיקת הפוליגרף עצמה, ובכל זאת הכריע כי הסירוב
להצעה להיבדק יכול להוות "רגליים לדבר".
בדומה לכך הרב יצחק אושינסקי אשר התנגד בתקיפות להענקת תוקף הלכתי לבדיקת
הפוליגרף עצמה, ראו להלן ליד ציון ה"ש 209 , הבהיר בכמה פסקי דין שיש להעניק
משקל ראייתי לסירוב להצעה להיבדק. ראו למשל בת ׳ 1014535/1 , לעיל ה"ש 25 , שם
נקבע כי הענקת משקל ראייתי לתוצאות הבדיקה יכולה להתבסס רק על הסמכת
הצדדים, ואף על פי כן הובהר שניתן לייחס משקל רב לסירוב להצעה; וראו בת׳
אזורי חי׳ 849079/2 פלונית נ ' פלוני, נבו 17.10.2012.
וראו בת׳ אזורי פ״ת 4927-21-1 פלונית נ ' אלמוני, נבו 13.7.2005 (שם נאמר כי
״בלא להיכנס לשאלה מה משקלה של בדיקה זו בהלכה. אולם עצם הסירוב של הבעל
להיבדק או להישבע, אלא אם כן יש חיוב מן הדין, אומרת דרשני, ומלמדת שיש לו מה
להסתיר״); וראו בת׳ 936701/1 , לעיל ה"ש 89 ; וראו בדברי הרב וידאל בת ׳
1180997/1 , לעיל ה"ש 31 , שאף שבפסק דין זה הוא יצא בחריפות נגד הענקת משקל
ראייתי לבדיקה, ואף קבע שניתן לחזור מהסכמה להיבדק, אע"פ כן הוא הסכים שיש
מקום להענקת משקל לסירוב להצעה להיבדק. אומנם ראו בדבריו שיצוטטו להלן ליד
ציון ה"ש 172 , מהם נשמע שהוא כשלעצמו מתנגד לכך.
אומנם, ישנם דיינים מעטים יותר שעמדתם היא אחרת, ולעמדתם משקלו הראייתי של
הסירוב להצעה להיבדק נובע רק מהשאלה מה היה משקלה הראייתי של הבדיקה, לו
התקיימה. כך, ראו למשל בדברי הרב בירנבאום בת ׳ 1081331/2 , לעיל ה"ש 23 , אשר
קבע שמכיוון שהמקרה הנידון עניינו בשאלה ממונית, ומשקלה של הבדיקה הוא כרוב,
ובממונות לא הולכים אחר הרוב, ראו לעיל ליד ציון ה"ש 249 , אין לתת לסירוב
הנתבע להיבדק כל משקל ראייתי.
117 ההדגשות אינן במקור, ראו ת ׳ 180997/1 , לעיל ה"ש 31 , וראו להלן ליד ציון ה"ש
172 ; ברוח דברי הרב וידאל המצוטטים, ראו בדברי הרב אושינסקי שיובאו להלן ליד
ציון ה"ש 120 ; וראו בדברי הרב שטיינהוז בת ׳ 1081331/2 , לעיל ה"ש 23 .
"ביקש קהלת לדון על פי דברים שבלב" 29
שמנהג בתי דין מסוימים להציע לצדדים להיבדק הוא לאו דווקא בשביל
לחתור להבאת ראיה לאיסור, אלא כהפחדה אולי יודה מי מהצדדים בשקרו,
וגם כדי להיווכח כי בעל הדין דבק בגרסתו ואם לאו הרי זו [הסירוב להיבדק.
א"ק] לפחות כדמות ראיה נגדית שהוא משקר .
על פניו, ההצדקה להענקת משקל לסירוב להצעה להיבדק, נובעת מהנחה שהסיבה
היחידה לסירוב היא ידיעת המתנגד שגרסתו שקרית. 118 ברם, לפעמים הסירוב
משמש משקל ראייתי משמעותי כנגד בעל דין, אף שהתנגדותו מנומקת בחשש שמא
יתברר בבדיקה דובר שקר, אף על פי שהוא יודע שהוא דובר אמת. ויצוין, כי אכן
בקרב החוקרים ישנם שכתבו שלבדיקת הפוליגרף מהימנות פחותה עוד יותר כאשר
מדובר בחשש שדוברי אמת יימצאו דוברי שקר, "תוצאה שלילית שגויה" False negative) 119).
כך, למשל, באחד מפסקי הדין של הרב אושינסקי, 120 אשר בעצמו כתב על
הספק במהימנותה של הבדיקה וכנגד הענקת משקל הלכתי לפוליגרף, 121 סירבה
התובעת להצעת הצד השני להיבדק בפוליגרף בטענה כי "אני לא מאמינה למכשיר
הפוליגרף, הוא לא נוצר למי שדובר אמת,. על כך קבע בית הדין:
בדרך כלל, בנסיבות שבהן קיים חשד או חשש כי הטענות נכונות, או במקרה
של הכחשה גורפת, בית הדין מצפה כי הצדדים יסכימו לבדיקת העובדות
באמצעות פוליגרף, ואם אחד מהם מתנגד ללא עילה סבירה, נוצר רושם כי
יש לו מה להסתיר, וזהו אף הרושם שנוצר בנסיבות דנן שההכחשה היא
גורפת והעילה להימנע מהבדיקה אינה מתקבלת על הדעת. –
בדומה לכך, באחד מפסקי הדין ניתן משקל לסירוב להצעה להיבדק אף שהמסרב
הביע הסכמה עקרונית להיבדק למרות פקפוקיו במהימנותה, אלא שלא הסכים
להתחייב לשאת במלוא סכום התביעה אם ייכשל, זאת מכיוון שבכל מקרה אין לו
כסף והוא "חי על ביטוח לאומי". על כך קבע בית הדין: "סירובו של הבעל להיבדק
118 כפי שדין המסרב לענות לשאלות בית הדין מנומק בתשובת הרא"ש, לעיל ה"ש 114 :
״שאינו רוצה להשיב על חקירות ודרישות כדי שיתברר שקרו״. וכפי שדין אישה
המסרבת לשתות מי סוטה. הוסבר בדברי הכסף משנה, לעיל ה"ש 114 : ״דכיון
שפחדה מלשתות, מוכחא מילתא ]מוכח הדבר. א"ק[ ודאי שהיא טמאה, שאילו היתה
טהורה לא היתה נמנעת מלשתות״.
119 ראו בן שחר, בר הלל וליבליך, לעיל ה"ש 5, בעמ' 280 ; וכן פינק ורוזנברג רובינס, –
לעיל ה"ש 4, בעמ' 21 . ברוח זו אף ראו בדברי הרב יעקבי בכנס הדיי נים תשע"ג, לעיל
ה"ש 67 , בעמ' 155 , 159 .
120 ת ׳ 1014535/1 לעיל ה"ש 25 ; והשוו לדבריו של הרב אושינסקי בת׳ )אזורי חי׳(
969969/3 פלונית נ ' פלוני )נבו 3.4.2016 (. וראו לעיל ליד ציון ה"ש 51 .
121 ראו להלן ליד ציון ה"ש 302 .
בבדיקת פוליגרף היא הוכחה על כך שיש לו קשר עם נשים אחרות או מכל מקום יש
כאן רגליים לדבר". 122
בבית הדין האזורי בחיפה נדונה תביעת האישה לכתובתה לנוכח העובדה
שהנתבע נהג כלפיה באלימות קשה, עליה כבר הורשע בבית המשפט. הנתבע טען
שמדובר היה באלימות הדדית ושיש לפטור אותו מתשלום הכתובה מכיוון
שהדרישה לגירושין באה רק מצד התובעת. 123 בית הדין קבע, שאף שלפי הראיות
שבתיק מן הדין היה לדחות את טענת הנתבע, 124 לנוכח העובדה שהתובעת סירבה
להצעת בית הדין כי גורל הכתובה יוכרע בהתאם לפוליגרף יש לראות בתובעת כמי
שמונעת ראיות. בית הדין קבע כי לא על דעת כן התחייב הנתבע בשעת הנישואין
בתשלום זה, ולפיכך אין לחייב אותו בכך. 125
בדומה לדוגמאות אלו נפסק בפסקי דין רבים אחרים אשר עסקו בתובענות
ממוניות ובהם סירוב להצעת בית הדין, 126 ואף להצעת הצד השני, 127 להיבדק
בפוליגרף שימש כמשקל לפסיקה כנגד המסרב.
122 ת׳ )(אזורי חי׳) 821836/1 פלוני ת נ ' פלוני (נבו 27.5.2013). למקרה דומה ראו בת׳
849079/2 אשר תואר לעיל בה"ש 116 .
123 על השפעת האשמה בגירושין על שאלת הכתובה ראו שרשבסקי, לעיל ה"ש 76 , בעמ'
653 ; שרעבי, לעיל ה"ש 109 , בעמ' 1410 .
124 הראיה העיקרית הנוספת שהובאה הייתה תסקיר עו"ס אשר תמך בגרסת התובעת.
לדברי בית הדין, אף שלא מדובר בראיות כשרות הלכתית, לפעמים ובנושאים
המתרחשים בין כותלי הבית, ניתן להכשיר גם ראיות פסולות. ככל הנראה רמז בכך
בית הדין ל"תקנת הקדמונים", ראו להלן ליד ציון ה"ש 234 .
125 ת׳ אזורי חי׳ 1113 ס"א, שורת הדין יב, רסח (התשס"א); בדומה לכך ראו ת׳ אזורי
חי׳ 5619393/3 , הדין והדיין 33 , 4 (התשע״ג).
126 ראו למשל ת׳ אזורי י ם – 1221082/4 פלוני נ ' פלונית, נבו 30.6.2020 (שם קבע בית
הדין שסירוב להצעה לפוליגרף מוביל להערכה שיש ממש בעילת התביעה, דבר
שמאפשר לבית הדין לפסוק פשרה בשווי שליש מהתביעה, בעל כורחם של הצדדים,
וזאת במקום לחייב את הנתבע בשבועת היסת) בדומה לכך ראו בדברי הרב רפפורט
בת׳ 1011697/2 , לעיל ה"ש 69 , אשר ראה בסירוב עילה לחיוב בשבועת היסת ותשלום
שליש. אומנם, שם מדובר היה בחזרה מהסכמה להיבדק, ולא בסירוב להצעה; וראו
בת׳ (אזורי חי׳) 480172/6 פלוני נ ' פלונית (נבו 9.3.2017); בדומה לכך ראו ת׳ (אזורי
חי׳) 827983/4 פלוני נ ' פלונית (נבו 26.3.2015); ת׳ אזורי אש׳ 59647/9 פלונית נ '
פלוני, נבו 13.6.2014 .
127 כך למשל ראו בת׳ (אזורי אר׳) 849938/4 פלוני ת נ' פלוני (נבו 13.12.2017); בת׳
(אזורי חי׳) 7347-21-2 פלוני נ' פלונית (נבו 21.3.2010); בת׳ 1139437/5 , לעיל ה"ש
62 ; בת׳ (אזורי ת״א) 8089 ס"ה שורת הדין יג, רסא (התשס"ו); בת׳ (אזורי רח׳) 2897-21-1 פלונית נ ' פלוני (נבו 31.10.2006); ת׳ (אזורי נת׳) 901478/18 פלוני נ ' פלונית
אף שיש הטוענים שרק בתובענות ממוניות ניתן לפסוק על בסיס סירוב להצעה
להיבדק , 128 יש הטוענים שאין להבחין כן וניתן לפסוק בגין כך גם בתובענות שאינן
ממוניות כפסיקת חיוב גט, 129 ואף יש הטוענים שהבסיס ההלכתי לפסיקה כנגד
המסרב להיבדק הוא אף מוצק יותר בתובענות אלו. 130 ואכן, קיימים עשרות פסקי
דין שבהם סירוב בעל דין 131 להצעה להיבדק בפוליגרף שימש משקל ראייתי גם
בתובענות שאינן ממוניות, כפסיקת חיוב גט ובבקשות להיתר נישואין. 132 בשלושה
פסקי דין שונים שניתנו לאורך השנים, 133 סירוב הנתבע להצעת בית הדין להיבדק
בפוליגרף נתפס כ"רגליים לדבר " 134 להוכחת האלימות ופסיקת חיובו בגט בגין כך.
בתיק אחר אף נקבע כי סירוב הנתבע להיבדק הרי הוא כהודאה בטענת האלימות. 135
בפסקי דין נוספים, סירוב אחד מבעלי הדין להצעה להיבדק בפוליגרף שימש משקל
לקבלת עילת "רועה זונות" , 136 וזאת אף כאשר ההצעה עלתה מבעל הדין
(נבו 30.9.2013); ת׳ (אזורי נת׳) 922361/3 פלונית נ ' פלוני (נבו 9.8.2016); ראו
בדברי הרב לבנון בת׳ 1081331/2 , לעיל ה"ש 23 .
128 ראו בת׳ (אזורי חי׳) 887640/1 פלונית נ ' פלונ י (נבו 11.2.2015), שם מתואר ת׳
562959/1 אשר נידון בבית הדין האזורי בחיפה ולא פורסם, ובגדרו חויבה הנתבעת
בגט, על יסוד כך שסירובה להיבדק מוכיח את בגידתה, וזאת על בסיס תשובת הרא"ש,
לעיל ה"ש 114 . בערעור על תיק זה בבית הדין הגדול, שאף הוא לא פורסם אך מתואר
שם, הרב חשאי הרב שרמן והרב אלגרבלי קבעו שדינו של הרא"ש נאמר רק לגבי
ענייני ממון, ולא ניתן לחייב גט על יסוד סירוב להיבדק בפוליגרף.
129 כראיה לכך מובא דין סוטה המסרבת לשתות, ראו לעיל ליד ציון ה"ש 114 , שאינו
עוסק בדיני ממונות, וכן שו"ת המהרש"ם, חלק ב, סימן כד. ראו בת׳ )אזורי י ם( –
754405/5 פלונית נ ' פלוני (נבו 16.12.2010); וכן בת׳ 1068557/5 , לעיל ה"ש 109 .
130 ראייתם היא מדין נאמנות האישה בטענת "חוסר גבורת אנשים" אין אונות, אשר –
מתקבלת לעניין חיוב גט, אך לא לשם הוצאת ממון, ראו בת׳ 1068557/5 , לעיל ה"ש
109 , אשר למדו כן מדברי הבית שמואל, סימן עז, סעיף לב. על עילה זו ראו
שרשבסקי, לעיל ה"ש 76 , בעמ' 597 .
131 ופעמים אפילו סירוב של עד, ראו בת ׳ 113995/3 , לעיל ה"ש 109 .
132 ראו למשל בת ׳ 936701/1 , לעיל ה"ש 89 ; והשוו לפסיקה נגדית בת׳ (אזורי ב״ש)
888520/6 פלונית ופלוני (נבו 16.12.2015); וראו בדעת רוב בת ׳ 1180997/1 , לעיל
ה"ש 31 .
133 ראו בדברי הרב מירון, לעיל ה"ש 20 , בשנת 1981 ; ראו בת ׳ 4927-21-1 , לעיל ה"ש
116 , משנת 2005 ; וראו בת ׳ (אזורי י ם) – 728531/4 , הדין והדיין 36 , 11 (התשע״ד).
134 על מונח זה ומשמעותו, ראו להלן בה"ש 212 .
135 ראו בת ׳ 1068557/5 , לעיל ה"ש 109 .
136 ראו בת׳ (אזורי אש׳) 1044930/2 פלונית נ ' פלוני (נבו 5.8.2018); בדומה לכך ראו
בדברי הרב עמאר בת ׳ 9698-21-1 , לעיל ה"ש 79 .
שכנגדו; 137 משקל להוכחת בגידה; 138 משקל לקביעה שהצדדים עודם מקיימים
יחסים והאשמה בגירושין מוטלת על תובע הגט; 139 ומשקל לקבלת בקשה לשלום
בית ודחיית תביעה לחיוב גט. 140 יצוין, כי באחד המקרים הסירוב אף הצטרף
לראיות נוספות שבגינן נפסקה כפיית גט באמצעות מאסר. 141
לסיום פרק זה יצוין, כי ישנם דיינים שכתבו שניתן לתת משקל לתגובת הצדדים
לפוליגרף, רק באין ראיות חלופיות. כך למשל הרב שלמה שפירא מציין שיש לעשות
כן רק בלית ברירה באין ראיות אחרות 142 או כאשר עולה החשד שמדובר ב "דין
מרומה". 143
137 ראו למשל בת ׳ 859651/1 , לעיל ה"ש 112 ; ת׳ (אזורי נת׳) 292906/1 פלוני נ ' פלוני ת
(נבו 22.4.2012).
138 ראו ת ׳ 8089 ס"ה, לעיל ה"ש 127 ; ובדומה לכך בת ׳ 562959/1 , לעיל ה"ש 128 ; ת ׳
292906/1 , לעיל ה"ש 137 ; ובת ׳ 859651/1 , לעיל ה"ש 112 .
נוסף על כך, פעמים שגם בתביעות לחיוב גט, סירוב להיבדק בפוליגרף הוליד פסיקה
שבני הזוג אסורים לחיות ביחד, קביעה שמובילה בתורה לפסיקת חיוב גט, ראו למשל
ת׳ (אזורי נת׳) 826201/2 פלונ י נ ' פלונית )נבו 4.7.2013 (; וכן ת׳ )אזורי ת״א(
1023982/1 פלוני נ ' פלונית (נבו 15.3.2016).
139 ראו בת ׳ 1254104/2 , לעיל ה"ש 23 . אומנם ראו שם שלבסוף הוכרע שלמרות אשמתו
של התובע, יש לחייב את הנתבעת בגירושין לאור חוסר הסיכוי להשבת שלום הבית.
140 ראו בדברי הרב פרדס בת ׳ 1902-21-2 , לעיל ה"ש 23 .
141 ראו בת ׳ 754405/5 , לעיל ה"ש 129 .
142 ראו בדבריו בת׳ (אזורי נת׳) 1056047/2 פלוני נ ' פלונית (נבו 26.1.2016); בת׳
1161474/4 , לעיל ה"ש 51 ; וראו בת׳ (אזורי נת׳) 211720/10 פלונית נ ' פלוני (נבו
21.10.2014). ודומה שגישתו זו של הרב שפירא עולה בקנה אחד עם גישתו הייחודית
כלפי האפשרות לפסוק כנגד המתנגד להגשת ראיות בשל פגיעה בפרטיות, כמתואר
במאמרי המוזכר לעיל בה"ש 113 .
כעין דברי הרב שפירא אף כתב הרב בן יעקב, ראו בדבריו בת׳ (אזורי ת״א)
1174161/3 פלונית נ ' פלוני (נבו 12.6.2019); וכ ן אף עולה שזו עמדת הרב הישריק,
ראו בדבריו בת׳ 190175/15 , לעיל ה"ש 38 .
143 ראו בדברי הרב שפירא בע׳ (גדול) 1175940/1 פלוני נ ' פלונית (נבו 14.11.2018).
המונח "דין מרומה" מתייחס למצב שבו שורת הדין מורה על פסיקה מסוימת, אלא
שהדיין חש שיש לפניו רמאות. במצבים אלו, לפעמים בכוח הדיין לפסוק על פי ראות
עיניו ולא בהכרח בכפוף לסדרי הדין המקובלים. להרחבה ראו שוחטמן, לעיל ה"ש
36 , בעמ' 1047 . וראו בשו"ת אלשיך, סימן מ, אשר מנה חמישה סוגים של דין מרומה.
2 . משקלה הראייתי של החזרה מההסכמה להיבדק בפוליגר ף
גם באשר לפסיקה כנגד בעל דין שחזר בו מהסכמתו להיבדק בפוליגר ף חשוב
להקדים ולהבהיר, שלדעת דיינים רבים המשקל הראייתי הניתן לחזרה מהסכמ ה
להיבדק אינו מהווה כלל נגזרת לשאלה אם יש משקל הלכתי לבדיקה עצמה . 144
בכל הנוגע לתובענות ממוניות, הבסיס ההלכתי והמשפטי להענקת משקל ראייתי
לחזרה מהסכמה להיבדק ברור ומקובל. מבחינה הלכתית, ככל שמדובר בבעל דין
המסרב לבצע את בדיקת הפוליגרף לאחר שהסכים לקבלה כראיה כשרה, אף שיש
אומרים שניתן לחזור מהסכמה זו קודם הבדיקה, 145 לדעת רבים אין הדבר כן. 146
ולאור הסכמתו להכשיר את הפוליגרף כראיה, מוצדק לדון את המסרב כמי שמונע
מבית הדין ראיות כשרות. 147 בדומה לכך, ככל שמדובר בבעל דין שחזר בו
144 לדוגמאות לדיינים שקבעו שמשקל חזרה מהסכמה להיבדק אינו קשור לשאלת
המשקל הראייתי של הפוליגרף ללא הסכמה ראו בת ׳ 873340/1 , לעיל ה"ש 35 ;
בדברי הרב הישריק להלן בה"ש 154 ; וראו בת ׳ 1011697/2 , לעיל ה"ש 69 , שם אף
על פי שבית הדין הבהיר שאינו רואה בבדיקה בירור שיש בו כדי להכריע בתביעה, את
חזרת הנתבעת מהסכמתה להיבדק הוא רואה "כהודאה"; בדומה לכך ראו אף בת׳
1068557/5 , לעיל ה"ש 109 .
וראו בת ׳ 974127/1 , לעיל ה"ש 32 , שם שכנע בית הדין את הנתבע, בטרם היה מיוצג,
להיבדק בפוליגרף. לאחר מכן שכר הנתבע עורך דין אשר ייעץ לו לא להסכים לכך
לאור חוסר מהימנות הבדיקה. כתגובה לחזרה זו הבהיר בית הדין שהוא לא תכנן
להעניק לבדיקה אמינות מלאה: ״אמנם, אין ספק, שבדיקה מעין זאת יכלה להוות
׳סניף׳ נוסף בשיקולים בעניין הכתובה, אך לא הייתה יכולה לשמש כהוכחה חד
משמעית״. ברם, למרות קביעה זו, לעצם הסירוב להיבדק, בית הדין נתן בהכרעתו
משקל רב הרבה יותר: ״הנתבע מסרב לשתף פעולה ואינו רוצה להשיב על מה שנחקר,
יש בכך ׳דין מרומה׳, וניתן לפסוק כאילו השיב והתברר שהוא שקרן״.
145 כמתואר לעיל בה"ש 105 .
146 אומנם יש אומרים שכדי לפסוק כן צריך שההסכמה תהיה מלווה בקניין, ראו בת׳
464559/6 , לעיל ה"ש 50 ; לעומת זאת יש אחרים הסוברים שגם אם הסכים בעל דין
לבדיקה ולא עשה קניין, ניתן לפסוק נגדו בגין סירובו להיבדק, ראו בת ׳ 1011697/2 ,
לעיל ה"ש 69 , וכך אף עולה מת ׳ 1139437/5 , לעיל ה"ש 62 .
147 אומנם קיימות גישות שונות לעניין השאלה מהי משקלה הראייתי של החזרה
מהסכמה. כך, ישנם פסקי דין שבהם ניתן לסירוב משקל שולי יחסית: ראו בת׳
586734/1 לעיל ה"ש 63 , שם נקבע שאין מאבדים את הזכות לכתובה רק בשל חזרה
מהסכמה בקניין להיבדק בפוליגרף; וכן ראו בע׳ (גדול) 1269273/1 פלונ י נ ' פלוני ת
(נבו 25.8.2020), שם התקבלה טענת המערער שגם אם קיבל בקניין להיבדק
בפוליגרף, לא ניתן רק בשל כך לחייבו במלוא סכום הכתובה והתנגדותו לביצוע
הבדיקה "אינו אלא אומדנא בלבד ולא הוכחה"; וראו בת׳ (אזורי חי׳) 1022071/5
מהסכמתו שתוצאות הבדיקה יכריעו את הדין כהתחייבות ממונית חוזית, אף שיש
חולקים גם על כך, 148 לדעת רבים הימנעות מקיום ההסכם וסירוב לבצע את
הבדיקה, כמוה כמצב שבו הצדדים נבדקו וממצאי הבדיקה הורו שהמסרב משקר . 149
גם מבחינת הדין הישראלי, אף שלא נקבעו כללים ברורים בדבר, כבר נקבע בבית
המשפט העליון שייתכן שלחזרת בעל דין מהסכמתו להיבדק יהיו השלכות על
מהימנותו. 150
ברם, כל האמור לעיל מתקבל על הדעת, כשמדובר בבעל דין שחזר בו מהסכמה
שניתנה מרצון חופשי ומתוך מודעות מלאה למשמעות הבדיקה ותוצאותיה. אם לא
כך, דומה שקיים קושי ממשי בהענקת משקל ראייתי לחזרה מהסכמה, בין על פי
המשפט הישראלי 151 ובין על פי ההלכה. 152 ולאור המשקל הרב שמייחסים דיינים
רבים לסירוב להצעה להיבדק בפוליגרף, 153 דומה שאכן מוטל צל כבד על תוקף
הסכמת הצדדים, ובהתאם לכך גם קיים קושי הלכתי ומשפטי בהענקת משקל ראייתי
לחזרה מהסכמ ה להיבדק.
גם בכל הנוגע לתובענות שאינן ממוניות, נפוצה הטענה כי חזרה מהסכמה
להיבדק כמוה כסירוב לענות לשאלות בית הדין, וכהודאה בעובדות. 154 אומנם,
דומה שפסיקה שכזו בתובענות שאינן ממוניות מעלה כמה קשיים. ראשית, ההנחה
שהבסיס ההלכתי לפסיקה כנגד המסרב להצגת ראיות תקף גם בתובענות שאינן
פלוני נ ' פלונית (נבו 15.3.2016) , שם סירוב האישה להיבדק בפוליגרף אף שהסכימה
לכך, היווה משקל שולי יחסית בפסק הדין ונפסקה פשרה.
לעומת זאת ישנם פסקי דין שבהם ניתן לחזרה מהסכמה להיבדק משקל רב עד מאוד:
ראו בת׳ 141110/8 , לעיל ה"ש 35 , שם קבע הרב אריאל אדרי שאף שיש מחלוקת אם
ניתן להוציא בימינו ממון על פי אומדנא, במקרה של חזרה מהסכמה להיבדק, מדובר
באומדנא גמורה שהיא כהודאת בעל דין, וודאי ניתן להוציא ממון על פיה. וראו
במקורות שהובאו לעיל בה"ש 144 .
148 ראו בת ׳ 42437/4 , לעיל ה"ש 104 ; וכך אף עולה מדברי הרב לאו בע ׳ 986239/1 ,
לעיל ה"ש 51 .
149 ראו ת ׳ 852097/3 , לעיל ה"ש 47 ; וראו בת ׳ 141110/8 , לעיל ה"ש 35 , בדברי הרב
גאופטמן.
150 ראו ע"א 551/89 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' סדובניק, פ״ד מו(3) 158 (1992). וראו
זגורי, לעיל ה"ש 4, בעמ' 263-262 ושם, בה"ש 470 ; תמ"ש (משפחה ת״א) 4590/00
ו.ש. נ ' ו.ש. (נבו 3.5.2004); תמ"ש (משפחה ק״ש) 32338-12-11 א. י . נ' ח. י . (נבו
4.6.2013).
151 כפי שנפסק בהלכת ביאזי, לעיל ה"ש 8 .
152 ראו להלן ליד ציון ה"ש 172-171 .
153 כמתואר בפרק הקודם.
154 ראו בדברי הרב הישריק בת ׳ 190175/15 , לעיל ה"ש 38 , בעמ' 15-14 .
ממוניות נתונה במחלוקת. בערעור שלא פורסם משנת 2008 , 155 קבע בית הדין
הגדול שאף אם נעשה קניין בהסכמה לבצע את בדיקת הפוליגרף, לא ניתן לחייב גט
על יסוד הסירוב לבצעה. שנית, כפי שפורט בחלקו הראשון של המאמר, 156 לא ברור
אם אכן יש תוקף הלכתי להסכמת הצדדים להכשיר את הפוליגרף כראיה, או
להתחייבות לפעול לאור תוצאותיה, בתובענות שאינן ממוניות. וכנגזרת לכך לא
ברור מדוע תהיה הבחנה בין סירוב להצעה להיבדק לבין חזרה מהסכמה להיבדק,
בין כך ובין כך מדובר על סירוב להציג ראיה, שאין לה כל תוקף ראייתי.
למרות האמור, ישנם פסקי דין רבים שמהם עולה שבתי הדין מרבים להציע
לצדדים להיבדק בפוליגרף בתובענות שעניינן חיוב גט, והדיינים מעניקים משקל
ראייתי רב לחזרה מהסכמה זו, כאשר הנימוק לכך הוא שההסכמה שקדמה לסירוב,
מאפשרת לראות במסרב מי שמונע ראיות כשרות. 157 כך למשל בבית הדין האזורי
בבאר שב ע 158 נדונה בקשת התובעת לחייב את הנתבע בגט, בין היתר בגין הבגידות
שהוכחשו על ידו. הנתבע הסכים להצעת בית הדין להיבדק בפוליגרף על טענת
הבגידה ונקבע כי "הצדדים הסכימו שאם יימצא דובר שקר יהיה גט במקו ם". 159
לאחר מכן, חזר בו הנתבע מהסכמתו, בין השאר בשל טענות בריאותיות, ובית הדין
הכריע שיש לפסוק חיוב גט, זאת בין היתר לאחר שהזהיר את הנתבע: "שסירובו
ללכת לפוליגרף לאחר הסכמתו הוא כהודאה על העובדות".
מכל האמור עולה שבעוד הבסיס ההלכתי להענקת משקל ראייתי לחזרה
מהסכמה להיבדק מובן במידת מה בכל הנוגע לתובענות ממוניות, אין הדבר כן לגבי
תובענות שאינן ממוניות. ובשני המקרים, המשקל הרב המוענק להצעה להיבדק,
מטיל צל כבד על תוקפה ההלכתי והמשפטי של הסכמת הצדדים.
3 . עמידה על מחירי הפסיקה כנגד המסרב להיבדק בפוליגרף
בפרק זה תוארה התופעה הרחבה של דיינים רבים המעניקים משקל ראייתי רב
לסירוב להיבדק בפוליגרף. הפסיקה כנגד המסרב רווחת הן בתובענות ממוניות והן
155 ערעור על ת ׳ 562959/1 , וראו לעיל ה"ש 128 .
156 ראו לעיל ליד ציון ה"ש 73 .
157 ראו למשל ת׳ 315058/4 , לעיל ה"ש 110 ; וראו בת׳ (אזורי חי׳) 1034051/1 פלונית נ '
פלונ י (נבו 25.6.2019), ובדברי הרב אילוז בערעור על תיק זה, ע׳ (גדול) 1166084/5
פלוני נ ' פלונית (נבו 6.2.2020); וראו ת ׳ 32555/1 , לעיל ה"ש 23 , שם נקבע כי חזרת
בעל דין מהסכמתו להיבדק בפוליגרף על כנות בקשתו לשלום בית, יכולה להוביל
לחיוב גט.
158 ת ׳ 1002103/1 , לעיל ה"ש 102 .
159 על המורכבות של התחייבות זו בהיותה "קניין דברים" שאף מעלה חשש לגט מעושה,
ראו לעיל בה"ש 55 ולעיל בה"ש 88 .
בתובענות שאינן ממוניות, הן כאשר מדובר בחזרה מהסכמ ה להיבדק והן כאשר
הסירוב הוא להצעה להיבדק, אם ההצעה באה מבית הדין ואם מבעל הדין שכנגד.
בכל הנוגע לפסיקה כנגד המסרב להצעה לסטות מדיני הראיות ולהיבד ק
בפוליגרף, הדיינים מבססים פסיקה זו על דינו של המסרב לענות לשאלות בית הדין
או להציג ראיות ומונע את בירור האמת והדין. ודומה שישנם קשיים רבים בהשוואה
זו.
ראשית, הבסיס ההלכתי למקורות שמהם נלמד כן, ה וא הנחת היסוד שעל פי
כללי ההלכה בעל הדין מחויב לענות לשאלות בית הדין או להציג את הראיות,
ושסירובו מונע את בירור האמת על פי כללי ההלכה. בהינתן כן, ספק כיצד ניתן
ללמוד מכאן למקרה של בעל דין המסרב להצעה לסטות מכללי ההלכה. כפי שעל
פניו ברי שאין מקום בהלכה לפסיקה כנגד בעל דין המסרב לסטות מדיני הראיות
ולהכשיר את עדותו של אחיו של בעל דינו, 160 כך לכאורה אף אין כל מקום לפסיקה
כנגד בעל דין המסרב לסטות מכללי הראיות ולהעניק משקל ראייתי כשר לבדיקת
הפוליגרף. ואכן , ישנם דיינים שהקפידו להבהיר שאין מקום לפסיקה כנגד המסרב
להצעה להיבדק. 161 שנית, בפוסקי ההלכה גם מצאנו התייחסות לכך שאין לפסו ק
כנגד בעל דין המסרב להציג ראיה אם יש לו עילה טובה להתנגדותו. 162 ועל פניו, יש
מקום רב להנחה שגם בעל דין המשוכנע בצדקתו, ייתכן שיחשוש מפני האפשרות
שמהימנותה המפוקפקת של הבדיקה תוביל לתוצאה מוטעית . 163 מה גם שבעבר היו
שכתבו שבשל כך שהבדיקה נתפסת כהליך פולשני שאינו נעים כלל, בלשון המעטה,
אין לייחס משקל לסירוב לבצעה. 164
160 אומנם ייתכן כי כל עוד לא ייאסר להביא לידיעת בית הדין את עמדת הצדדים בנושא,
בלתי נמנע הוא שדיינים יגבשו את עמדתם כלפי אמינותם של בעלי הדין גם לאור
תגובתם להצעה לסטות מכללי הראיות ולגבי האפשרות להכשיר עדים פסולים, אך
דומה שקיים פער בין אפשרות זו לבין הקביעה שעל סירוב זה נאמר דינו של המסרב
לשתף פעולה עם בית הדין .
161 כפי שמשתמע מדברי חלק מהדיינים, ראו במקורות המובאים לעיל בה"ש 115 . וכן
ראו בת ׳ 42437/4 , לעיל ה"ש 101 , שם עמד בית הדין על ההבדל בין המתואר
בתשובת הרא"ש, לעיל ה"ש 114 , לבין המסרב להציג ראיה חסרת קבילות הלכתית
כפוליגרף.
162 ראו במאמרי המוזכר בה"ש 113 , ליד ציון ה"ש 205-187 .
163 ראו לעיל ה"ש 119 .
164 איתמר ורהפטיג "סירוב בעל דין לברר דבריו" תחומין ז 394 , 397 (התשמ"ו). בדומה
לכך ראו בדברי Norman Lamm, The Fourth Amendment and its equivalent in the Halacha, JUDAISM, Summer 1967, 300, 306 ; ומנגד ראו דב פרימר "קביעת אבהות
על ידי בדיקת דם במשפט הישראלי ובמשפט העברי" שנתון המשפט העברי ה 219 ,
239 (התשל"ח).
עוד חשוב להדגיש ולהבהיר, כפי שנראה בחלקו השלישי של המאמר, שישנם
דיינים הסוברים שיש לבדיקת הפוליגרף משקל הלכתי עצמאי שכוחו אינו נובע
מהסכמת הצדדים, ולשיטתם ניתן היה לומר שהמסרב להיבדק בפוליגרף אינו מסרב
לסטות מכללי ההלכה, אלא מונע הבאת ראיות כשרות. ברם, רבים מהדיינים
הפוסקים כנגד המסרב להיבדק מבהירים שפסיקתם זו כלל אינה קשורה לשאלת
משקלה של הבדיקה עצמה, לו בוצעה . 165
ועוד, גם אם במקרה ספציפי מדובר בסירוב להצעת דיינים שכן אוחזים בגישה
שמדובר בראיה כשרה בלא ת לות בהסכמת הצדדים, דומה שראוי שדיינים אלו
יבהירו לבעלי הדין מפורשות שלעמדתם הייחודית אין מדובר בהצעה, ובעלי הדין
מחויבים הלכתית להיבד ק ולהעמיד בפני בית הדין את הראיה הכשרה. 166 ככל
שדיינים אלו יבחרו מסיבותיהם להימנע מהבהרה זו, ובמיוחד כאשר בית הדין מנסח
את שאלתו כהצעה, ברי שאין לבעל הדין שום עילה להניח שהוא מחויב הלכתית
להיענות להצעה, או שסירובו מונע את בירור האמת והדין. 167 ובוודאי אין הצדקה
לפסיקה כנגד המסרב כאשר ההצעה באה מבעל הדין שכנגדו. 168
על כל האמור יש להוסיף, שדומה שלתופעה המתוארת בפרק זה יש מחירים
והשלכות נוספים, החורגים מגבולותיו של תיק ספציפי כזה אחר. ראשית, כפי שכבר
הוזכר פעמים מספר, מגמת פסיקה זו מטילה פגם כבד גם על פסקי דין שבהם הוכרע
על פי בדיקת פוליגרף, כאשר הבסיס ההלכתי לכך הוא הסכמתם החופשית של
הצדדים. 169 ומעניין לראות, שגם בקרב הדיינים היו שעמדו על בעיה זו וניסו להזהיר
מפניה את חבריהם. 170 כך למשל כבר בשנת 2006 כתב הרב בן יעקב: 171
165 כפי שתואר לעיל ליד ציון ה"ש 116 ו- 144 .
166 ראוי לציין, שאף שלא מצאנו לכך עדויות, ייתכן ש ישנם דיינים שנוהגים להסביר כן
בטרם הם מעניקים לסירוב להצעתם משקל ראייתי. ברם, במרבית המקרים בתי הדין
מקפידים מאוד לנסח את הצעתם באופן שברור שמדובר בהצעה ולא בהחלט ה
מחייבת, וראו להלן ליד ציון ה"ש 341 .
167 כפי שעל פי ההלכה אין אדם מחויב להציג מסמכים וראיות לבעל דינו, מבלי שבית
הדין יכריע שהוא מחויב לעשות כן, ראו שוחטמן, לעיל ה"ש 36 , בעמ' 1059 .
168 וכך אף עולה מתקדימי הדין האזרחי הישראלי, ראו בדברי השופט פאול בתמ"ש
(משפחה ת״א) 11492/07 ש. מ. נ' ל. ג . (נבו 26.6.2007).
169 ראו לעיל בה"ש 52 . יוער כי על פי המשפט העברי לפעמים לא יבוטלו חוזה והסכמה
לפשרה אף אם הושגו בכפייה, וזאת אם ההסכמה משרתת את שני הצדדים, ראו בני
פורת "חוזים בכפייה וצדק מהותי: עיון בספרות השו"ת" משפטי ארץ ד 89 , 102
(התשע"ו). אלא שאין הדבר כן לגבי כפייה להסכים לסטות מכללי הדין לעניין מקום
השיפוט , אשר תמיד בטלה אם הושגה בפשרה, ראו שם בעמ' 107 . ומכיוון שמקור דין
קבלת עד פסול הוא דין קבלת דיין פסול, ראו לעיל בה"ש 59 , דומה כי הסכמה לסטות
במקרים בהם אחד הצדדים מתנגד מסיבה כזו או אחרת להיבדק –
בפוליגרף, פשוט שאין לביה"ד לכופו על כך, ואין לביה"ד לראות בסירובו
משום אומדנא דמוכח שהצדק עם שכנגדו. לחץ מוכח על אחד הצדדים שאי
הסכמתו להיבדק בפוליגרף יביא לפסק דין כנגדו, מהוה טענת אונס על עצם
הקנין, וכשאנן סהדי [כשאנחנו העדים. א"ק] שקיבל בקנין מחמת אונסו,
הקנין בטל.
בדומה לכך כתב הרב וידאל: 172
ואף אם קיבלו בקניין [שהפוליגרף ישמש כראיה. א "ק] הרי זה מחוסר
ברירה, שאם לא כן ביה"ד לא יזדקק לבקשתם […] אלא לדרישת ביה"ד הוא
נאלץ לקבל את תוצאת הבדיקה. אשר נראה מכל זה, שכהאי גוונא [גם
במקרה שבו ניתנה הסכמה להיבדק. א"ק] אין הדבר מחייבו […] ייתכן שהוא
חושש להיבדק מחמת שדובר שקר, אבל אין לו כ"כ ברירה כי אם יסרב
להיבדק יראה כשקרן, ויש לראותו כאנוס להיבדק.
יתר על כן, גם בקרב החוקרים שצידדו בשימוש בפוליגרף כראיה, היו שעמדו על כך
שאם תיעשה הבדיקה שלא מתוך רצון חופשי מלא, לא זו בלבד שתוקפה המשפטי
של הבדיקה ילקה, אלא אף תיפגע מהימנותה המדעית של הבדיקה עצמה . 173 ודומה
מכללי הראיות מתוך כפייה תהיה בטלה אף אם ניתן היה לומר שההסכמה שירתה את
שני הצדדים בצורה שווה.
170 וראו בדברי הרב יעקבי בכנס הדיינים תשע"ג, לעיל ה"ש 67 , בעמ' 155 ו- 159 .
171 ראו הרב בן יעקב, לעיל ה"ש 42 , בעמ' רס.
172 ההדגשות אינן במקור. ראו בדבריו בת ׳ 1180997/1 , לעיל ה"ש 31 . וראו שם שהחלק
הראשון של הציטוט נאמר בהקשר של דיני איסורים והחלק השני של הציטוט נאמר
גם לגבי דיני ממונות. וראו להלן ליד ציון ה"ש 230 , על נסיבות המקרה הספציפי
שבמסגרתו נאמרו דברים אלו.
173 ראו זגורי, לעיל ה"ש 4, בעמ' 100 ו- 103 , שם נאמר כי: ״הלחץ הכבד המופעל על
הנבדק מבחינה סובייקטיבית עקב מעמד החקירה והתנהגות החוקרים, עלול להביא
לסטיית תקן גבוהה יחסית בנכונות אבחון מידת הכנות של הנבדק על סמך בדיקת
הפוליגרף. כל אלה מחייבים להקשות ולהחמיר בכל הנוגע לאישוש קיומה של הסכמה
חופשית לביצוע הבדיקה מצד הנבדק״. וראו שם, בעמ' 106 על כך שיש אפילו טעם
לפגם בהסכמה החופשית הקיימת אצל נבדק המחויב להיבדק בשל הסכמתו לכך
בחוזים אזרחיים, כמו ביטוח וחוזה עבודה. זאת לאור המעמד המוחלש של הצד
המסכים להיבדק וחוסר יכולתו המעשית לסרב לדרישה. ודומה שאם הדבר כן בחוזים
אזרחיים , על אחת כמה וכמה שיש לחשוש מפני כך שהכפייה העקיפה הקיימת בבתי
הדין הרבניים להיבדק בפוליגרף פוגמת במהימנותה המדעית של הבדיקה.
שלאור המשקל המוענק לסירוב להצעה להיבדק, לא זו בלבד שתקפותה המשפטית
וההלכתית של הבדיקה נתונה בספק, אלא אף תוקפה המדעי . 174
שנית, דומה שאי הבהירות הקיימת בדבר השלכות הסירוב מהווה פגיעה –
ביכולתם של בעלי דין ובאי כוחם לשקלל בתבונה את תשובתם להצעה להיבדק
בפוליגרף, ובהינתן כן, הדבר כרוך בפגיעה בזכויותיהם, 175 וזאת אף מעבר לפגיעה
בזכות לסרב לבדיקה הגופנית החודרנית. ויודגש, אי הוודאות המשפטית בדבר –
משמעותו של הסירוב להיבדק אינה נגרמת רק בשל השוני בפסיקתם של דיינים
שונים, אלא של פעמים אף אם מעיינים בפסקי דין שונים אשר ניתנו על ידי אותם
הדיינים ממש, 176 עדיין לא ניתן לדעת מה תהיה משמעותו של הסירוב, אם קדמה לו
הסכמה ואם לאו. 177
174 וראו גם לעיל ליד ציון ה"ש 110 ולעיל ליד ציון ה"ש 112 , והמובא בהערות שוליים
אלו.
175 שהרי בלא שבעל דין מודע למשמעות הסכמתו הוא יוכל לטעון ל"מקח טעות".
176 ישנם מקרים שבהם אותו דיין ייחס לסירוב להיבדק משקל קל בפסק דין אחד, בפסק
דין אחר נתן לו משקל רב מאוד ובפסק דין שלישי כלל לא נתן לסירוב משקל. לאור
חשיבותה של טענה זו, ובאין דרך אחרת להוכחתה, אבקש להאריך בהערת שוליים זו
ולהביא דוגמאות שונות לחוסר הבהירות והעקביות המונעים מבעלי הדין ומבאי כוחם
את היכולת לשקלל את תגובתם להצעה בתבונה.
נוסף על המתואר לעיל בה"ש 105 על אודות הפער בין שלושה פסקי דין שונים שנתן
הרב לאו בנושא, אדגים את הטענה בעוד שלוש דוגמאות המתארות פערים שכאלו
בפסקי דין שונים של אותו הדיין. ויושם אל לב ויודגש, הדוגמאות שלהלן מעידות על
הפערים הללו תוך עמידה על ההבחנה בין סירוב להצעה להיבדק, לבין חזרה מהסכמה
להיבדק, וכן על ההבחנה בין תובענות ממוניות לתובענות שאינן ממוניות:
הרב יצחק אושינסק י בת ׳ – 1014535/1 , לעיל ה"ש 25 , דחה הרב אושינסקי את הסבר
התובעת שאינה מסכימה להצעה לעשות את בדיקת הפוליגרף בשל חוסר מהימנות
הבדיקה, וקבע ״כי בית הדין מצפה כי הצדדים יסכימו לבדיקת העובדות באמצעות
פוליגרף, ואם אחד מהם מתנגד ללא עילה סבירה, נוצר רושם כי יש לו מה להסתיר״;
בדומה לכך בת ׳ 849079/2 , ראו לעיל בה"ש 116 , אף ששני הצדדים סירבו להצעה
שבית הדין יכריע בהתאם לתוצאות בדיקת פוליגרף, למרות זאת הסירוב שימש רק
לרעת התובעת והצטרף לנימוקים אחרים לחוסר האמינות שנתנו לגרסתה. לדברי הרב
אושינסקי, הבדל זה נעוץ בכך שאין לייחס משקל לסירוב הנתבע משום שרק התובעת
יודעת אם אכן בגדה; וכן בת ׳ 985146/6 , לעיל ה"ש 111 , שם הנתבעת חזרה בה
מהסכמתה להיבדק, ולאור כך ולצד התנגדות לראיות נוספות נאמר: ״וכבר ידוע
האמור בפסקי דין רבי ם כי אם הבדיקות נצרכות לחקר האמת, וצד אחד מסרב להיבדק
בפוליגרף או מסרב להצגת ראיות בעילה זו או אחרת, אזי הדבר אומר שיש לו מה
להסתיר […] שהימנעות מבירור הספק ומעשיית פעולות היכולות לשפוך אור ולברר
את המציאות הנדרשת, כמוה כהודאה בטענות הצד שכנגד״.
לעומת זאת בת׳ (אזורי חי׳) 764231/9 פלונית נ ' פלוני (נבו 4.2.2016) סירבה התובעת
שוב ושוב להצעה ללכת לפוליגרף בטענה של חוסר מהימנות הבדיקה, ובכל זאת
סירובה כלל לא הוזכר כמשקל נגדה; בדומה לכך, ראו בת׳ (אזורי חי׳) 920688/2
פלונית נ ' פלוני (נבו 24.8.2016); וכן בת׳ (אזורי י ם) – 1075557/3 פלוני נ ' פלוני ת
(נבו 10.9.2020); וראו בת׳ (אזורי חי׳) 1151268/2 פלונ י נ ' פלוני ת (נבו 31.5.2018)
שם התובע ביקש להיבדק בפוליגרף על טענת הנתבעת כי גנב חלק מהרכוש המשותף,
והנתבעת סירבה לכך, למרות זאת התייחס בית הדין לכך כחוסר הסכמה כללית ״לא
נראה כי קיימת הסכמה בין הצדדים להכריע בשאלה זו על פי פוליגרף״, ולכאורה,
לאור הרציונל שהציג הרב אושינסקי בת׳ 849079/2 , היה עליו להעניק משקל לסירוב
הנתבעת. שהרי לא זו בלבד שהיא המסרבת היחידה להיבדק, אלא שהתובע המסכים
להיבדק הוא הצד היודע אם אכן ביצע את הגנבה הנטענת.
הרב דניאל אדר י מעניין לראות, שאף שהרב דניאל אדרי עקבי בשיטתו שסירוב –
להיבדק בפוליגרף הוא כ"רגליים לדבר" לכל היותר, הרי שמשמעותו המעשית של רף
ראייתי זה, אינו ברור ממגוון פסקי הדין שנתן בנושא. כן לא ברור אם רף ראייתי זה
מתקיים רק אם מדובר בחזרה להסכמה, או שמא הוא מתקיים גם כאשר מדובר בסירוב
להצעה להיבדק .
כך למשל בכל הנוגע לשלילת כתובה בשל סירוב להיבדק: ראו בת ׳ 586734/1 , לעיל
ה"ש 63 , שם נקבע שחזרה מהסכמה להיבדק היא כ"רגליים לדבר" אך לא ניתן לאבד
כתובה רק על פי זה. וראו שם שמפסק הדין עולה שהענקת המשקל לסירוב תלויה
לחלוטין בכך שלסירוב קדמה הסכמה להיבדק (אומנם פסק הדין נכתב על ידי הרב בר
שלטון, אך הרב אדרי הסכים לדברים). לצד זאת, בת ׳ 561939/3 , לעיל ה"ש 125 , אף
שסירוב התובעת היה רק להצעה להיבדק בפוליגרף בלא שקדמה לכך הסכמה, הסירוב
מובא למעשה כנימוק המרכזי, לצד ראיה בעייתית נוספת, לקבלת טענת הנתבע על
בגידתה, ובהתאם לכך נשללה ממנה כתובתה, בטענה שהסירוב מהווה "רגליים לדבר"
שהיא אכן בגדה.
בדומה לכך בכל הנוגע לחיוב כתובה בשל סירוב להיבדק: ראו בע ׳ 1269273/1 , לעיל
ה"ש 147 , שם התקבלה טענת המערער שגם אם חזר בו מהסכמתו בקניי ן להיבדק
בפוליגרף, לא ניתן רק בשל כך לחייבו במלוא סכום הכתובה והתנגדותו לביצוע
הבדיקה ״אינו אלא אומדנא בלבד ולא הוכחה, על מנת לחייב את המערער במלא סכום
הכתובה״. וראו שם שדומה שברור היה הן לאזורי והן לביה"ד הגדול שהדבר תלוי
בכך שקדמה לסירוב הסכמה בקניין.
לעומת זאת, בת ׳ 821836/1 , אשר תואר לעיל ליד ציון ה"ש 122 , הנתבע אשר סירב
להצעה להיבדק בטענה שאין לו כסף, חויב במלוא סכום הכתובה. זאת בהתבסס על
הקביעה כי ״סירובו של הבעל להיבדק בבדיקת פוליגרף היא הוכח ה על כך שיש לו
קשר עם נשים אחרות או מכל מקום יש כאן רגליים לדבר, ולכן אינו רוצה להיבדק,
וא"כ יש לבעל דין רועה זונות שחייב בכתובת אשתו״. וראו בת ׳ 480172/6 , לעיל
ה"ש 126 , שבו קבע הרב אדרי שהסירוב להצעה להיבדק הוא "רגליים לדבר" אך אין
להוציא על פי זה ממון. וראו בת׳ (אזורי חי׳) 1021648/2 פלוני נ ' פלונית (נבו
10.4.2018) , שם טען התובע על גניבת חפצים מצד הנתבעת אשר הכחישה זאת. הרב
אדרי דחה את טענת הגניבה משום שהתובע מסרב להצעה להיבדק בפוליגרף ו"ד"ל "
בלא שנאמרו הסברים נוספים לדחיית טענה הגניבה (אומנם בתיק זה כמובן שהנתבעת
היא המוחזקת וחובת הראיה היא בכל מקרה על התובע).
ולעומת כל המקרים המתוארים עד כה, ראו בת׳ (אזורי חי׳) 858610/3 פלוני נ ' פלונית
(נבו 14.4.2015), סירב התובע להיבדק על טענתו בפוליגרף, ולא מוזכר כי הייתה לכך
השלכה כלשהי.
בכל הנוגע לבקשות להיתר נישואין: ראו בת ׳ 936701/1 , לעיל ה"ש 89 , שם סירוב
האישה להיבדק שימש רגליים לדבר לכך שהאישה אכן קיימה יחסים עם הגבר הנטען
בזמן שהייתה נשואה, והשניים אסורים .
בכל הנוגע לתביעות לחיוב גט: בשורה של פסקי דין מתאר בית דינו של הרב אדרי
שבמסגרת ת׳ 562959/1 , ראו לעיל ה"ש 128 , הכריע בית הדין כי סירוב לפוליגרף (לא
ברור אם במקרה זה קדמה לסירוב הסכמה) יכול להוות עילה לקבלת תביעה לחיוב גט.
אלא שפסק דין זה נהפך בערעור על ידי בית הדין הגדול בהרכב הרב שרמן הרב חשאי
והרב אלגרבלי, אשר קבעו שניתן לפסוק כן רק בענייני ממון. ומאז, בית דין זה, כאשר
הוא נותן משקל לסירוב לפוליגרף, הוא מקפיד לציין שמקרים אלו שונים בגלל שהם
עוסקים רק בענייני ממון (כמתואר לעיל בת ׳ 821836/1), או שהם עוסקים גם בענייני
ממון.
כך בת ׳ 1034051/1 , לעיל ה"ש 157 , עולה כי הרב אדרי סובר שסירוב הוא רגליים
לדבר שניתן על פיו הן לחייב בכתובה והן לחייב גט. ובהתייחס להחלטת בית הדין
הגדול בעבר, נאמר כי "נידון דידן העוסק גם בחיוב כתובה שהוא תביעה ממונית, יתכן
שגם הרב שרמן וחברי בית הדין הגדול יודו". אומנם יצוין, שבנסיבות תיק זה, לא היה
צורך להסתמך רק על הסירוב והיו ראיות נוספות. וכעין זאת ראו גם בת׳ 887640/1 ,
לעיל ה"ש 128 , שם נדונה תביעת האישה לחיוב גט ולכתובה, הנתבע הסכים להיבדק
בפוליגרף על הטענה שיש לו קשר עם נשים נוספות וקיבל על כך בקניין, אף שבפסק
הדין נכתב כי בכל הנוגע לטענה כי לנתבע קשר עם נשים אחרות "אין לאשה הוכחות
מספקות על טענותיה אלו", נקבע כי חזרת הנתבע מהסכמתו היא כרגליים לדבר אשר
הצטרפו לטענות אחרות לחיוב הנתבע בכ תובה, ומנימוקי פסק הדין עולה שבית הדין
סבר כן גם בכל הנוגע לשאלת חיוב הגט. פסק הדין זה בוטל בערעור שלא פורסם
בפסק דין שניתן ביום כ"ד בניסן תשע"ט (29.4.2019).
הרב אריאל אדר י ראו בת ׳ – 141110/8 , לעיל ה"ש 35 , הרב אריאל אדרי קבע כי אף
שיש מחלוקת אם ניתן להוציא בימינו ממון על פי אומדנא, במקרה שבעל דין חזר
מהסכמה להיבדק בפוליגרף, מדובר באומדנא גמורה שהיא כהודאת בעל דין וודאי
שניתן להוציא ממון על פיה. אך מנגד, ראו בת׳ (אזורי ת״א) 891643/4 פלונית נ'
שלישית, הענקת משקל כה רב לסירוב להצעה להיבדק בפוליגרף, יכולה
להשפיע באופן עמוק על כללי הראיות וחובת ההוכחה הנדרשים בבתי הדין,
ואסביר. המציאות המתוארת מעניקה למעשה כלי משפטי דיוני בעל עוצמה גם בידי
מי שאין לו כל ראיה אחרת, ואף יודע שאין האמת עימו. ביד בעל דין זה להציע
תמיד פוליגרף ללא חשש שיפסיד דבר מה. סירוב של הצד דובר האמת להצעה יפגע
קשות במהימנותו ובמעמדו הראייתי היציב, וגם אם יסכים מתוך חשש למשמעות
הסירוב או מתוך אמונה בצדקתו, לכל הפחות יש כעת למשקר חסר הראיות סיכוי
שבדיקת הפוליגרף תעלה מסקנה מוטעית. בכך למעשה נוצרת פסיקה אבסורדית
שלמרות הבעייתיות הרבה בקבילותה ההלכתית של בדיקת הפוליגרף, כוחה הראייתי
הוא כמעט חסר תקדים. שהרי, ככל שאחד הצדדים יעלה הצעה להיבדק בפוליגרף
כראיה, המציאות שתיווצר הינה שבעל דינו יסכים לכך, ובכך יעניק לבדיקה כוח רב
כ"מאה עדים", 178 או שיסרב להצעה, ייפגע קשות באמינותו, ויקים לבית הדין עילה
לפסוק כנגדו ולו רק בשל כך .
עדות לתופעה שכזו ניתן למצוא בתסכול שבדבריו של עורך דין שנאלץ להסביר
לבית הדין מדוע הוא מסרב להצעה להיבדק בפוליגרף אף על פי שהוא בטוח
שהאמת והצדק עימו: 179
פלוני (נבו 8.1.2017) שם אין שום התייחסות למשקל שהעניק הרב אריאל אדרי
לחזרה מהסכמה להיבדק.
177 ראו בה"ש הקודמת. נוסף על כך , פעמים שגם כאשר ההסכמה הייתה שהפוליגרף
יכריע בעניין מסוים, שימשה החזרה מהסכמה זו משקל לעניין אחר. ראו למשל בת ׳
974127/1 , לעיל ה"ש 32 , שם נידונה התביעה לחייב בגט את הנתבע בגין בגידה
והוסכם כי: "במידה ויתברר בבדיקה כי האישה צודקת בטענותיה, ביה"ד רושם בפניו
את הצהרת הבעל שייתן מידית גט לאשתו" . אף על פי שלכאורה הובהר שמטרת
הבדיקה היא נתינת הגט, לאחר שהנתבע שינה דעתו והסביר את סירובו בטענות
שונות, בין השאר בטענה שאין ברצונו שכל התביעה תקום ותיפול על הבדיקה, בית
הדין ראה בסירובו הוכחה לכך שמדובר בדין מרומה ושהוא משקר, ובהתאם לכך פסק
נגדו חיוב כתובה, אף שבשורת הדין נקבעה פשרה. כלומר אף שהמטרה המוסכמת
לבדיקה הייתה לתת גט, ה שלכות הסירוב היו גם לגבי חוב הכתובה.
יתר על כן, ישנם מקרים שבהם אף על פי שהסירוב להיבדק היה הדדי, בפועל ניתן
משקל לסירוב רק כנגד אחד מהצדדים ראו למשל בת ׳ 849079/2 , ראו לעיל ה"ש 116 ,
וראו לעיל ה"ש 176 וכן ת ׳ 826201/2 , לעיל ה"ש 132 .
178 כמוסבר לעיל ליד ציון ה"ש 44 .
179 ההדגשות אינן במקור. ראו ת ׳ 1098599/4 , לעיל ה"ש 110 . והשוו לת ׳ 1014535/1 ,
לעיל ה"ש 25 .
הכלל בבתי הדין הרבנים זה האמת והצדק. האמת עולה מהעדויות. כבר
ראיתי שיכול להיות עו"ד מצוין שכותב כתבי טענות, אך בסופו של דבר
ביה"ד מתרשם מהצדדים ומתום ליבם. אז בא עו"ד ואומר אני אעשה איקס
על מה שנאמר [=ומציע שהצדדים יישלחו לפוליגרף שעל פיה יוכרע התיק.
א"ק]. אני לא מהמר בקזינו. לא בשביל זה אני נמצא פה .
ברוח זו, גם הרב בן יעקב הצביע על סכנה בכך שהענקת משקל לסירוב להצעה
להיבדק, תשמש בעל דין להפוך את הדין גם כאשר אינו דובר אמת ונטל הראיה
מוטל עליו: 180
בקשת הבעל להיבדק בפוליגרף נדחתה […] הנכונות של הבעל להיבדק –
בפוליגרף, אינה הופכת אותו לדובר אמת […] בהחלט ניתן לחוש שהסיבה להסכמתו
לבדיקה זו מבוססת על שיטת "מצליח". הרי ברור לבעל שלא הרים את נטל ההוכחה
[…] ותביעתו עשויה להידחות בדין, ולכן מכריז על נכונותו לבצע בדיקת פוליגרף,
בדיקה שאינו יכול להפסיד בה מאומה, שאם ימצא שלא שיקר, יטען שיש בידו
הוכחה […] ואם ימצא דובר שקר, לא נגרם לו בכך כל נזק.
ד . חלק שלישי הענקת משקל ראייתי לבדיקת הפוליגרף עצמה –
כפי שהוצג לעיל, כבר מראשית שנות השמונים התפתחה בבתי הדין האפשרות
להכשיר את בדיקת הפוליגרף כראיה מכוח הסכמת הצדדים. אפשרות זו מוכרת אף
במשפט הישראלי ואינה שונה באופן מהותי מהוראות הלכת ביאזי. לצד זאת, בעשור
וחצי האחרונים התפתחה בבתי הדין הרבניים גם מגמת פסיקה חדשנית הרבה יותר,
שלפיה בדיקת הפוליגרף הולכת וזוכה למשקל ראייתי עצמאי הולך וגובר, שכוחו
אינו נובע מהסכמת בעלי הדין לכך. 181
יש להקדים שמבחינה משפטית ופרקטית בבתי הדין אין חולק על כך שנדרשת
הסכמת בעל הדין לשם ביצוע הבדיקה. אלא שבחלק זה נדון בדעה שהסכמת
180 ההדגשות אינן במקור. ראו בדבריו בת ׳ 1174161/3 , לעיל ה"ש 142 .
181 חשוב להקדים ולהבהיר, גם כאשר אתייחס אל דיינים המעניקים משקל עצמאי
לבדיקת הפוליגרף, דומה שאין בנמצא דיינים שיעניקו משקל לבדיקה שלא נעשתה
בפיקוח של בית הדין, וזאת בשל החשש שמדובר ב"בודק מטעם". ראו למשל בת ׳
1014535/1 , לעיל ה"ש 25 ; ת׳ (אזורי ת״א) 902297/3 פלוני ת נ ' פלוני (נבו
5.12.2019); וראו הרדוף, לעיל ה"ש 4, בעמ' 168 . מקרה חריג שבו ניתן מעמד
לבדיקה עצמאית שנעשתה על ידי עדה ניתן למצוא בת׳ (אזורי ת״א) 1159653/1
פלונ י (נבו 12.3.2019), ואכן במסגרת הליכי הערעור על תיק זה, ראו ע׳ 1219529/1 ,
לעיל ה"ש 31 , בית הדין הגדול שלח את העדה לבדיקה חוזרת, על מקרה זה ראו להלן
ליד ציון ה"ש 271 .
הצדדים נדרשת רק לשם ביצוע הבדיקה בפועל, אך קבילותה ומשקלה אינם נובעים
רק מהסכמת הצדדים. אבהיר, אין מדובר רק בהבדל תיאורטי חסר נפקות מעשית.
לניתוק שאלת קבילותה ומשקלה של הבדיקה מהסכמת הצדדים ישנה משמעות
מעשית רבה. ראשית, לאור זאת שקבילות הבדיקה אינה נגזרת רק מרצונם החופשי
של הצדדים להיבדק, ייתכן שמבחינה הלכתית קיימת הצדקה לחייב בעלי דין
להיבדק . 182 שנית, ייתכנו מקרים ש בהם גם בדיקת פוליגרף חד צדדית של בעל דין –
תהיה קבילה, בלא תלות בהסכמת הצד השני. 183 שלישית, גם כאשר הבדיקה תעשה
בהסכמת שני הצדדים, ייתכן שתוצאותיה ההלכתיות ייגזרו גם מהמשמעות
שהדיינים מעניקים לה, ולא רק מגבולות הסכמת הצדדים . 184
אף על פי שקשה לקבוע מסמרות בשאלה אם מדובר במגמת פסיקה שכבר נפוצה
בקרב מרבית הדיינים, או שמא מדובר עדיין אך בנחלתם של כמה דיינים פורצי דרך,
אין ספק שמדובר במהפכה של ממש בפסיקת בתי הדין.
כך או כך, אין ספק כי בשנים האחרונות מגמה זו אף הולכת וג וברת. 185 וגם אם
קשה להעריך מה הוביל למגמה חדשה זו, ואף כי ניצנים למגמה ניתן למצוא כבר
קודם לכן, 186 דומה כי לכנס הדיינים בשנת 2013 הייתה השפעה רבה על השינו י
באמון של דיינים כלפי בדיקת הפוליגרף. 187 בכנס זה הציג סגן ניצב אלכסנדר
182 כפי שנראה להלן שנעשה באופן עקיף בת ׳ 1180997/1 , להלן ליד ציון ה"ש 230 , וכן
בת ׳ 1299443/1 , להלן ליד ציון ה"ש 270 .
183 ראו להלן במתואר בה"ש 218 .
184 ראו להלן בדיון על ע ׳ 1161474/4 , ליד ציון ה"ש 213 .
185 ששת פסקי הדין המרחיקים לכת ביותר בנושא זה, ניתנו החל מ- 2019 , דבריהם של
הרב איגרא והרב פרימן בת ׳ 1159653/1 (2019) ובע ׳ 1219529/1 (2020), ראו להלן
ליד ציון ה"ש 271 ; דעת הרוב בת ׳ 1180997/1 (2019), ראו להלן ליד ציון ה"ש 230 ;
ע׳ (גדול) 1122060/2 פלונית נ ' פלוני (נבו 22.3.2020); ת ׳ 1139437/5 (2021) ראו
להלן ליד ציון ה"ש 244 ; וכן שני המקרים המתוארים בת ׳ 1299443/1 (2022), ראו
להלן ליד ציון ה"ש 264 .
186 כך , למשל, מהמובא בספרו של הרב יועזר אריאל, בשם הרב שיינפלד, ראו להלן
בה"ש 253 , עולה שכבר בעת יציאת הספר בשנת 2005 היו בתי דין שפסקו בדיני
ממונות על פי בדיקה כפולה, וכן כפו פשרה בהתאם לפוליגרף מדין "רוב". וראו
בפסקי הדין המתוארים להלן ליד ציון ה"ש 243 וה"ש 224 , ששניהם ניתנו קודם ל-
2013 .
187 עדות ברורה להשפעה ישירה זו ניתן לראות בת ׳ 763672/2 , לעיל ה"ש 31 , שם קבעו
הדיינים שמעמדה של בדיקת הפוליגרף היא כ"אומדנא גדולה". הדיינים התבססו על
ההרצאות שניתנות בכנס הדיינים כדי לטעון שהיום השתנתה מהימנותה של הבדיקה
וגם דיינים אשר התנגדו לכך בעבר, יסכימו להסתמך עליה היום מדין אומדנא.
גרשפלד 188 בפני הדיינים את ההתפתחויות הטכנולוגיות שעברה בדיקת הפוליגרף
בעשורים האחרונים, וכן את ספרם של אברהם ואסף זגורי, אשר ביקרו את מעמדה
השלילי הגורף של בדיקת הפוליגרף בדין הישראלי. 189 בספר זה זגורי וזגורי אף
קראו ישירות לבתי הדין הרבניים להיות הראשונים לשנות את הגישה הספקנית כלפי
הפוליגרף. 190 לא מיותר לציין כי אסף זגורי היה אזי שופט בית המשפט לענייני
משפחה, והיום במחוזי, וייתכן כי בעיני הדיינים ביטאה עמדתו את רחשי הלב
האקטואליים של מערכת המשפט האזרחית.
בחלק זה אבקש לעמוד על הכללים והתקדימים ההלכתיים שבאמצעותם דיינים
מבקשים להכשיר את הפוליגרף כראיה קבילה, ובסיומו של הפרק תתואר הביקורת
המעטה שהושמעה כנגד מגמה זו. כפי שנראה להלן, ישנם כללים הלכתיים
שביכולתם להכשיר את הפוליגרף כראיה קבילה בענף הלכתי אחד אך לא באחר,
והשימוש בכלל מסוים ולא באחר אף גוזר את ה משקל הראייתי שיינתן לבדיקה. כמו
כן, ישנם מקורות הלכתיים שבגינם הדיינים מעניקים לבדיקה מעמד ראייתי עצמאי
להוכחת הנסיבות העובדתיו ת שבתיק, וישנם מקורות אחרים שבגינם בדיקת
הפוליגרף משמשת לחיזוק נאמנות של עד שיש קושי הלכתי בהסתמכות עליו. כך,
למשל, להלן נעמוד על כך שישנם הסוברים שדווקא בתובענות שאינן ממוניות, כגון
בתביעות לחיוב גט, ובצורה עזה אף יותר בבקשות להיתר נישואין, האפשרות
ההלכתית להסתמך על בדיקת הפוליגרף עצמה מבוססת יותר מאשר בתובענות
ממוניות. 191 פסקי הדין העוסקים בבקשות להיתרי נישואין הם אומנם מעטים יחסית,
אך דווקא בשל כך, ובשל החומרה ההלכתית שבתיקים אלו, בולטת העובדה
מסקנותיו של פסק דין זה צוטטו רבות על ידי דיינים המבקשים להעצים את משקלה
ההלכתי הראייתי של בדיקת הפוליגרף. ראו למשל בת ׳ 1139437/5 , לעיל ה"ש 62 ; ע ׳
1122060/2 , לעיל ה"ש 185 ; בת׳ 964071/13 , לעיל ה"ש 69 ; וכן בע ׳ 1219529/1 ,
לעיל ה"ש 31 .
188 תוארו אז היה ראש מדור פסיכולוגיה חקירתית , מעבדת זיהוי פלילי במשטרת ישראל.
189 ראו זגורי , לעיל ה"ש 4 .
190 ראו להלן ליד ציון ה"ש 372 . אומנם ראוי להבהיר שגם זגורי וזגורי הסתייגו
מהאפשרות להעניק לבדיקה קבילות בבתי הדין בלא שהדבר ילווה בקביעת הנחיות
וכללים מחייבים התוחמים את גבולות השימוש בה, ראו להלן ליד ציון ה"ש 362 .
191 זאת כפועל יוצא מכך שההכרעה ההלכתית ב" דיני איסורים" אינה נתפסת בהכרח
כנושא משפטי הכפוף לדיני הראיות המקובלים בדיני ממונות או נפשות, ראו יהושע
בן מאיר "ראיה נסיבתית במשפט העברי" דיני ישראל יח, פז, קלח )התשנ"ה התשנ"ו( –
)להלן: בן מאיר( .
46 אברהם קלמנזון
שהמשקל הראייתי הרב שדיינים מוכנים להעניק בהם לבדיקת הפוליגרף עצמה, הוא
רב עד מאוד. 192
192 חשוב להבהיר, אף שהן בקשות להיתר נישואין והן תביעות לחיוב גט אינן נחשבות
ל"דיני ממונות" ומתכנסות לעיתים יחד תחת הכותרת "דיני איסורים", יש מקום
להבחין בין דיני הראיות שייפסקו בשני סוגי תובענות אלו. זאת בין היתר לאור
החומרה הרבה שנהוגה בהלכה כלפי אכיפת גט בשל החשש מגט מעושה. חומרה
שפעמים מובילה להימנעות מפסיקת גט גם כאשר כללי ההלכה המקובלים מורים
אחרים, על כך ראו למשל עמיחי רדזינר "טענת ׳קים לי׳ בכפיית גט" דיני ישראל ל ה-
לו 397 (2021), וראו שם, בה"ש 57 ; על ההבחנה בין תביעת "חיוב גט" המופנית
כלפי האישה לבין תביעה כזו המופנית כלפי הגבר, ראו עמיחי רדזינר "רבינו גרשום
במדינת ישראל: כפיית גט מול היתר נישואין ושרשי 'מנהג בתי הדין'" דיני ישראל לד
351 (2020). בהתאם לכך יש להיזהר מהשלכה ישירה ממקרים ש בהם הסתמכו על
בדיקת פוליגרף כדי להכריע בבקשות להיתרי נישואין, לבין האפשרות לעשות כן אף
בתובענות שעניינן חיוב גט.
ברם, על אף האמור, דומה שלא ניתן להפריד לחלוטין בין כללי הראיות והפסיקה
הנהוגים בתובענות השונות, ופעמים שהכשרת הפוליגרף כראיה בסוג תובענה אחד,
משפיעה על הפסיקה בסוג תובענה שני. כך, לפעמים הכשרת הפוליגרף כראיה נעשית
כדי לקבוע שאישה קיימה יחסים עם גבר זר בעודה נשואה, קביעה שכזו מובילה
לפסיקה שהאישה אסורה הן לאותו הגבר והן לבעלה, והאישה מחויבת בגט משניהם.
כך , למשל, בשני פסקי הדין שניתנו בבית הדין בצפת, בהם נדון להלן ליד ציון ה"ש
258 , המבקשת העידה על כך שהיא אסורה לבעלה כדי להוביל לחיובו בגט. לדוגמאות
נוספות שבהן ההכרעה בדיני איסורים על פי פוליגרף הובילה אף לפסיקת חיוב גט,
ראו בדברי הרב אוריאל לביא עטרת דבור ה חלק א 323 (התשס"ט); וכן ראו בדברי
הרב אלמליח, לעיל ה"ש 76 , בעמ' טז; ת ׳ 1023982/1 , לעיל ה"ש 132 .
יתר על כן, כפי שנראה להלן בה"ש 248 , ה"ש 268 , וכן ליד ציון ה"ש 257 וליד ציון
ה"ש 280 , דיינים שונים ציינו שלעמדתם יש כללים הלכתיים שבגינם ניתן לפסוק על
פי עדות יחיד שאומתה בפוליגרף אפילו בנושאים הנחשבים כ"דבר שבערווה". אף
שאין זה המקום להרחיב בגדרו של המושג "דבר שבערווה", יוסבר כי המושג מתייחס
אל קטגוריה של הכרעות הלכתיות הכרוכות בהיתרן ובאיסורן של נשים להינשא,
ואשר הרף הראייתי הנדרש בהן הוא של שני עדים כשרים, וכן עמידה בכללים
הלכתיים נוספים, שלרוב מתקיימים רק בדיני נפשות. זאת בניגוד לשאר דיני איסורים
שבהם ניתן להכריע ולהוכיח באמצעות עד אחד. להרחבה ראו "דבר שבערווה"
אנציקלופדיה תלמודית כרך ו. וראו בן מאיר, לעיל ה"ש 191 , בעמ' צג. אף על פי
שקיימות דעות שונות בשאלה איזה רף ראייתי נדרש כדי לחייב גט, דומה שהדעות
המחמירות ביותר מתבססות על ההנחה שפסיקה שכזו נחשבת כפסיקה ב"דבר
שבערווה", ראו שוחטמן, לעיל ה"ש 36 , בעמ' 888 . ואם כן, אם ניתן להכריע על פי
עדות יחיד שאומתה בפוליגרף "אפילו בדבר שבערווה", ניתן גם לפסוק חיוב גט על
1 . הכשרת הפוליגרף כראיה מכוח אומדנא ורגליים לדבר
הגדרת המונח ההלכתי הרחב "אומדנא" ועמידה על הדעות השונות הקיימות בכך,
הוא רחב מגבולותיו של מאמר זה. לענייננו נסתפק בתיאור תמציתי שלו, הנדרש
לשם עמידה על האופן של השימוש בו לשם הענקת תוקף ראייתי הלכתי לבדיקת
הפוליגרף.
באנציקלופדיה התלמודית המונח אומדנא הוגדר כ "הערכת כוונת האדם במעשה
ידוע או בדיבורו; קביעת המציאות של המעשה על ידי הערכת תנאים ונסיבות
ידועים". 193 השימוש באומדנא משתנה בהתאם לענף ההלכתי הרלוונטי: דיני נדרים,
אישות, ממונות ועוד. 194 אצל דיינים השימוש באומדנא רלוונטי בעיקר במקרים
שהדיינים נדרשים להעריך באומדן דעתם דבר שאינו ניתן לבירור על ידי עדים, כגון
כאשר מדובר על "ראיות נסיבתיות", 195 או כאשר נדרשת הערכ ה של כוונת האדם
בעת ביצוע מעשה כלשהו. 196 מעיקר הדין, יכולים היו הדיינים להכריע בדיני
ממונות בהתאם לאומדן דעתם, אלא שבמרוצת הדורות הגבילו הפוסקים את היכולת
לפסוק באומדנא. 197 לצד זאת, הסכימו הפוסקים שבסוגי אומדנא חזקים במיוחד
("אומדנא דמוכח לכל העולם"), 198 ובהינתן תנאים מסוימים, גם היום רשאים דיינים
לפסוק על פי אומדנא. 199
פי עדות יחיד שאומתה בפוליגרף. ועל אחת כמה וכמה שהדבר כן לדעות הסוברים
שפסיקות חיוב גט, ואפילו כפיית גט, אינן נחשבות כ"דבר שבערווה " ודי ברף ראייתי
נמוך יותר, ראו למשל בת׳ (אזורי נת׳) 878656/1 פלונית נ' פלוני (נבו 13.11.2012),
וכן בע׳ (גדול) 850106/2 פלונ י נ' פלונית (נבו 9.1.2012).
193 ראו "אומדנא" אנציקלופדיה תלמודית כרך א .
194 להרחבה ראו שם.
195 ראו חיים חפץ, לעיל ה"ש 113 ; אטינגר, לעיל ה"ש 39 , בעמ' 185 .
196 כגון דברי ר' יוסף קולון (איטליה, המאה החמש עשרה), בשו"ת המהרי"ק, סימן קכט.
וראו בדברי הרב צבי יהודה בן יעקב משפטיך ליעקב, חלק ג, סימן לד, סעיף ד
(התשנ"ט).
197 משנה תורה, סנהדרין, פרק כד, הלכות א ב. –
198 או משפטיך ליעקב, חלק ג, סימן לד, סעיף ב וסעיף ז (התשנ"ט). וראו שם שיש
שלמדו מהרמב"ם שאין להוציא ממון גם באומדנא חזקה.
199 כך , למשל, השולחן ערוך כתב שדרוש "דיין מומחה" ואף "יחיד בדורו" כדי לפסוק
על פי אומדנא. אף רבים מהדיינים סברו שמעמד בתי הדין הרבניים בימינו עונה ע ל
תנאים אלו. ראו בדברי הרב אליהו בע׳ (גדול) תשל"ג/ 216 , פד"ר ט 331 , 349
(התשל״ד); משפטיך ליעקב, שם; ומנגד ראו דעתו החולקת של הרב אלמליח בת׳
)אזורי אש׳( 063337216-41-1 , פד"ר י"ט 106 .
באשר לבדיקת הפוליגרף, בעוד בעבר העמדה החד משמעית בבתי הדין הייתה –
שיש לראות בבדיקה "אומדנא גרועה" ולא קבילה שלא ניתן להסתמך עליה כלל, 200
והיו שכתבו שדין זה לא ישתנה אף אם הבדיקה תשתכלל בעתיד, 201 בעשור וחצי
האחרון אנו עדים לכך שיותר ויותר דיינים סבורים, שניתן להעניק לפוליגרף משקל
ראייתי ולראות בה "אומדנא דמוכח לכל העולם". כפי שיפורט להלן, משקלה של
בדיקת הפוליגרף כאומדנא דמוכח משתנה בהתאם לדיין ולנסיבות התובענה.
ובהתייחס להתנגדות גדולי הדיינים בעבר לאפשרות זו, נטען על ידי דיינים שלאור
השתכללותה הטכנולוגית של בדיקת הפוליגרף גם דייני העבר היו מסכימים
להסתמך בימינו על הפוליגרף. 202
א. השימוש בפוליגרף כאומדנא בתובענות ממוניות
בכל הנוגע למשקלה של הבדיקה בדיני ממונות מכוח קבלתה כאומדנא דמוכח,
דומה שעדיין קיימת הסכמה שאין בכוח תוצאות בדיקות הפוליגרף להביא לב דן
להוצאת ממון מבעליו . 203 כך, אף שיש דיינים הסבורים שבדיקת פוליגרף יכולה
ליצור אומדנא דמוכח, 204 לרוב מסקנה זו שימשה לדחיית תביעה והשארת הממון
בידי המוחזק בו, 205 ולחלופין נעשתה תוך צירופה לראיות נוספות כדי להוציא
ממון. 206
200 ראו לעיל בה"ש 19-17 .
201 ראו במאמרו של הרב קורח, לעיל ה"ש 19 ; וכך אף עולה מדברי הרב ולדנברג והרב
שפירא , ראו לעיל ליד ציון ה"ש 1 , ולעיל בה"ש 19-17 .
202 כך, דיינים שונים מסתמכים על דבריו של הרב עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר ז,
חו"מ , סימן ח, אשר כתב: ״כי אם במשך הזמן ישכללו אנשי המדע את המכונה
שתהיה אמתית ומדויקת יותר, אז יש לדון בהתאם לתוצאות הבדיקה של המכונה״,
כדי לטעון שגם הרב עובדיה היה מסכים בזמננו לסמוך על בדיקת הפוליגרף. ראו
למשל בת׳ 763672/2 , לעיל ה"ש 31 , אשר דבריו הובאו גם בת ׳ 1139437/5 , לעיל
ה"ש 62 ; וכן ראו בע ׳ 1122060/2 , לעיל ה"ש 187 ; בע ׳ 1219529/1 , לעיל ה"ש 31 ;
בת ׳ 964071/13 , לעיל ה"ש 69 .
203 כך , למשל, ראו בדברי הרב פרימן בת ׳ 964071/13 , לעיל ה"ש 69 ; בדברי הרב איגרא
שיובאו להלן בה"ש 206 ; ובדברי דעת הרוב בת ׳ 1180997/1 להלן ליד ציון ה"ש 230 .
204 לדוגמה לדיינים שכתבו כן ראו במקורות שהובאו לעיל בה"ש 203 ; וכן בנאמר בת ׳
763672/2 , לעיל ה"ש 31 , שם בדיקת הפוליגרף הוגדרה כ"אומדנא גדולה"; ובדבר י
הרב אלמליח, לעיל ה"ש 76 , עמ' טז.
205 ראו למשל בת ׳ 1139437/5 , לעיל ה"ש 62 .
206 ראו למשל בדבריו של הרב איגרא בע׳ (גדול) 1201276/1 פלונית נ ' פלוני (נבו
6.5.2020). והשוו לנאמר להלן ליד ציון ה"ש 208 ; לדוגמה נוספת ראו בדעת הרב
שריון בת׳ (אזורי ב״ש) 820962/3 פלוני נ ' פלונית (נבו 6.8.2013). מנגד ראו שם
ברם, למרות מסקנתנו זו, יושם אל לב שאין להמעיט בחשיבות הגדרת משקלה
ההלכתי של הבדיקה כאומדנא דמוכח. לדעת פוסקים ודיינים רבים, כאשר יש לדיין
בבית הדין הרבני אומדנא דמוכח בתובענה מסוימת, ובוודאי כאשר עולה החשש
שמדובר ב"דין מרומה", 207 לפעמים ודי ברף ראייתי זה כדי להוציא ממון. 208
בדומה לכך, ישנם דיינים הסוברים שאם הנתבע או עדיו נמצאו דוברי שקר בבדיקה,
ניתן לראות בבדיקה אומדנא המאפשרת לפסוק פשרה גם בלא הסכמת הצדדים. 209
ועוד, ישנם שכתבו שגם במקרים שהתקבלות עילת גירושין מסוימת מלווה באובדן
הזכות לכתובה, לפעמים הצלחה בבדיקת פוליגרף תמנע את אובדן זכות ממונית
זו. 210 עוד יצוין שדיינים שונים כתבו שכאשר מדובר ב"בדיקה כפולה" שנעשית
לשני הצדדים, יש לתת לבדיקה משקל ראייתי רב עוד יותר וניתן על פיה להוציא
ממון מבעליו. 211 אומנם, ישנם דיינים שנמנעו מלהגדיר את הבדיקה כאומ דנא
דמוכח והסתפקו בקביעת משקלה כ"רגליים לדבר". אלא שאין להמעיט אף בקביעה
בדעת הרב אילוז שחלק על כך; ת ׳ 959287/3 , לעיל ה"ש 111 ; וראו אף במקורות
שהובאו לעיל בה"ש 203 .
207 כמתואר בע׳ 1201276/1 , לעיל ה"ש 206 . וראו בין היתר בדבריו של הרב יהושע
בוימל בשו"ת עמק הלכה ב, סימן יד, סוף עמ' רלו (התשל"ו), אשר קבע כן כבר
בשנות השבעים. ברם, ראו בדברי הרב עובדיה יוסף, לעיל בה"ש 202 , אשר חלק על
כך. וראו יובל סיני "כוחו של הדיין בדין מרומה ובקים לי בגווה" מעליות כה 269
(התשס"ה). וראו על כך בהרחבה בספרו של סיני, לעיל ה"ש 114 .
208 ראו שוחטמן, ל עיל ה"ש 36 , בעמ' 1108 .
209 ראו במתואר להלן בה"ש 212 .
210 ראו למשל בדברי הרב איגרא בע ׳ 1219529/1 , לעיל ה"ש 31 . לדבריו, אף כאשר ישנו
חשש שהתובעת משקרת בעילת הגירושין, חשש שבגינו על פי כללי ההלכה
המקובלים האישה מאבדת את זכות הכתובה, אם האישה נמצאה דוברת אמת
בפוליגרף, היא לא תאבד את כתובתה. וראו שם שהוכיח כן מדין אשת כוהן שטוענת
שנאנסה, שאף שלפעמים היא מאבדת את זכות כתובתה בשל חש ש שהיא משקרת
ו"עיניה נתנה באחר", כאשר לטענתה יש "רגליים לדבר", היא נאמנת ומקבלת את
כתובתה.
211 ראו ת ׳ 190175/15 , לעיל ה"ש 38 ; ת ׳ 1299443/1 , לעיל ה"ש 2; דברי הרב דניא ל
אדרי בת ׳ 827983/4 , לעיל ה"ש 126 ; וראו בדברי דורון מנשה "יותר מדי תיקים ומעט
מידי שופטים" ג'וקופוסט (31.10.2021) https://jokopost.com/law/35568 / אשר כתב
כי כדי שבדיקת פוליגרף כפולה תשיג את יתרונה, ראוי שהבדיקות ייעשו על ידי
חוקרים נפרדים.
זו, ובפועל גם עמידה ברף ראייתי זה יכולה לעיתים להוביל להוצאת ממון
מבעליו . 212
ויודגש, אף על פי שבאופן מעשי נדרשת תמיד הסכמת הצדדים לבדיקה,
הקביעה שהמשקל ההלכתי של הבדיקה אינו נובע רק מהסכמת הצדדים הינה בעלת
212 המונח "רגליים לדבר" הינו מונח חמקמק וקשה להגדרה בספרות ההלכה, ואין זה
המקום לנסות לרדת לפשרו. לעניינו די אם נביא את דברי הרב יצחק שכטר, בשו"ת
ישיב יצחק, סימן ל, בעמ' קעד, אשר כתב: ״ובעיקר גדר רגליים לדבר […] דהוא ענין
וסמכות שהענין מתיישב בשכל ולכן כל הכא דניכר לבית דין לסמוך על הענין שהוא
אמת מקרי רגליים לדבר״. אלא שאף על פי שקשה להגדיר את המונח, ודומה שמוסכם
שמשקלו פחות מ"אומדנא דמוכח", כלל אין להקל ראש במשמעות של הגדרת
תוצאות בדיקת הפוליגרף כ"רגליים לדבר".
דומה שההצעה שאף שלא ניתן להוציא ממון על פי תוצאות הבדיקה, עדיין ניתן
לראות בה "רגליים לדבר", ולתת לכך השלכות, הובאה לראשונה אצל הרב יצחק
זילברשטיין בשם הרב יוסף אלישיב, בספר חשוקי חמד על מסכת בבא מציעא, דף לז,
ע"א (התשס"ט). לדבריו, ככל שתוצאות בדיקת פוליגרף יעידו כ"רגליים לדבר" כנגד
המוחזק בממון, המוחזק יתחייב ב"שבועת היסת" . ויובהר, שאף על פי שבתי הדין
הרבניים אינם נוהגים להשביע היום, מדובר בחיוב בעל משמעות מעשית גדולה, זאת
משום שלדעת דיינים רבים, כאשר אחד מבעלי הדין מחויב בשבועת היסת, יש בידי
הדיינים הסמכות ההלכתית לפשר בדין אף בעל כורחם של בעלי הדין, ראו שוחטמן,
לעיל ה"ש 36 , בעמ' 740 ; וראו כך למשל בת ׳ 1221082/4 , לעיל ה"ש 126 ; פד"ר י,
בעמ' 30 ; ת ׳ 891643/4 , לעיל ה"ש 176 . וראו בת ׳ 964071/13 , לעיל ה"ש 69 , שם
הרב פרימן קבע שאם בעל דין או עד נמצא משקר בבדיקת פוליגרף, ייתכן שניתן
לפסוק שהנתבע מחויב "שבועת היסת" ולחייבו בפשרה בדיני ממונות. וראו גם בת ׳
1159653/1 , לעיל ה"ש 181 , שם הרב פרימן למד מדברי הרב אלישיב שבדיקת
הפוליגרף יכולה להיות כעד אחד לעניין חיוב שבועה אף בדיני איסורים; וראו בדברי
הרב יועזר אריאל, לעיל ה"ש 34 , בעמ' רח אשר כתב למעשה כעין כך; וראו בדברי
בית הדין הגדול בע ׳ 1161474/4 , להלן ליד ציון ה"ש 213 .
נוסף על כך, ישנם פסקי דין שמהם עולה שעמידה ברף ראייתי של "רגליים לדבר",
מצדיקה אף חיוב גט, ראו ת ׳ 1068557/5 , לעיל ה"ש 109 . וכך אף עולה מדברי הרב
איגרא בע ׳ 1219529/1 , לעיל ה"ש 31 .
וראו בת ׳ 873340/1 , לעיל ה"ש 35 , שם אף על פי שהוכרע שהסכמת הצדדים
לפוליגרף במקרה זה אינה תקפה, נקבע שהבדיקה עצמה מהווה ראיה של "בירור
מסוים" שבגינו יש לפסוק פשרה; וכן ראו בת ׳ 959287/3 , לעיל ה"ש 111 ; בת ׳
585306/2 , לעיל ה"ש 104 ; ובדברי הרב לבנון בבית הדין הגדול בע ׳ 1029614/1 .
מנגד, ראו בת ׳ 871774/1 , לעיל ה"ש 37 , שם נאמר שמעמדה של בדיקת הפוליגרף
"אינה יותר מרגליים לדבר או רוב", ולדבריהם במשקל ראייתי זה אין אפילו כדי לחייב
שבועה, וקל וחומר שלא להשפיע על שאלת הכתובה.
משמעות מעשית רבה. כך, למשל, במסגרת ערעור 1161474/4 , 213 הצדדים קיבלו
על עצמם בקניין שבית הדין יפסוק על פי שיקול דעתו בהתאם לתוצאות בדיקת
הפוליגרף שיבצעו הצדדים. המשיבה ביצעה את הבדיקה ונמצאה דוברת אמת,
והמערער סירב לבצע את הבדיקה. לאור סירובו זה, בית הדין האזורי פסק כנגדו את
מלוא סכום הכתובה: "כאילו המשיב נבדק ונמצא שאינו דובר אמת". בערעורו טען
המערער שהוא היה זכאי לחזור בו מהסכמתו לבדיקה, בין היתר בשל חוסר מודעות
למשמעות ההסכמה, וכן משום שהוא מנוע מלבצע את הבדיקה לאור מצבו
הבריאותי והכלכלי. בית הדין הגדול דחה את הערעור. לדבריו, די בתוצאות הבדיקה
שביצעה האישה כדי להצדיק את הכרעת בית הדין האזורי, וזאת אף בלא תלות
בשאלה אם המערער אכן מחויב להסכמתו. 214 זאת משום שבאין ראיות אחרות, או
כאשר יש חיוב שבועה, בית דין רשאי אפילו להוציא ממון מבעליו על פי שיקול
דעתו כאילו ה צדדים הסכימו לפשרה. 215 שיקול דעת זה יכול להסתמך גם על
פוליגרף. במקרים האמורים, הסכמת בעלי הדין לפוליגרף נדרשת רק לשם ביצוע
הבדיקה בפועל : 216
בית הדין יכול להסתמך על הבדיקה גם ללא הסכמת האיש […] במקרים שיש
ספק לפי טענות הצדדים ויודע בית הדין שאי אפשר לברר, 217 פסק השולחן ערוך
[…] שבית הדין מחרים ומפשר […] אם כן, כיוון שבימינו מתרחקים מן השבועה ומן
החרם, בשל חומרתם […] היה צריך בית הדין לדון לפי הנראה בעיניו. משום כך יפה
עשה בית הדין שקיבל את ההצעה לבדיקת פוליגרף בהסכמת הצדדים "שעל פי
תוצאות הבדיקה ושיקול בית הדין יחייבו את הצדדים". בדיקה זו אולי אינה –
הוכחה ניצחת לנכונות הדברים, אבל כשהיא נעשית מרצון שני הצדדים בוודאי יש
בה יותר מ"רגליים לדבר", וכשהיא נעשית בהסכמת הצדדים ובקניין כוחה יפה ג ם –
מצד ההסכם […] כאשר קיבל האיש את הכרעת בית הדין לפי תוצאות הבדיקה, לא
הייתה כאן הסתמכות על הבדיקה בלבד אלא על שיקול דעת בית הדין המצרף
לשיקוליו את תוצאות הבדיקה. לקבלת שיקול דעת בית הדין [אשר רשאי במקרה זה
לפסוק על פי הפוליגרף. א"ק] אין צורך בהסכמת הצדדים, אלא שלעשיי ת הבדיקה
נצרך בית הדין להסכמת הצדדים.
213 לעיל ה"ש 51 .
214 וראו לעיל ה"ש 105 על חוסר העקביות שבפסיקה זו.
215 על הסכמה בפשרה שהושגה מתוך כפייה, ראו במאמרו של פורת, לעיל ה"ש 169 ,
בעמ' 102 .
216 ההדגשות אינן במקור. ראו ע ׳ 1161474/4 , לעיל ה"ש 51 .
217 אומנם ייתכן שדברים אלו נאמרו רק לגבי שאלת הכתובה ולא לגבי שאלות ממוניות
אחרות.
מפסק דין זה עולה, שאף שבית הדין הגדול לא הרחיק לכת במשקל ההלכתי
שיש להעניק לפוליגרף, הוא סבור שככל שעל פי ההלכה הבדיקה עומדת ברף
הראייתי הנדרש לשם פסיקת הדין בהתאם לנסיבותיו, ניתן לפסוק בהתאם לתוצאות
בדיקה חד צדדית, בלא תלות בתוקפה ההלכתי, או המשפטי, של הסכמת שני –
הצדדים. 218
ב. השימוש בפוליגרף כאומדנא בתובענות שאינן ממוניות
ישנם הסוברים שבתובענות של חיוב גט יש חומרה מיוחדת שבגינה לא ניתן לפסוק
על פי אומדנא, 219 לעומתם ישנם דיינים הסוברים שגם בתובענות אלו ניתן לפסוק
על פי הפוליגרף ולראות בו אומדנא דמוכח, 220 או לכל הפחות "רגליים לדבר ". 221
וישנם דיינים הסוברים שהאפשרות ההלכתית לפסוק על פי אומדנא כפוליגרף
פשוטה יותר בתובענות אלו מאשר בתובענות ממוניות. 222 באחד המקרים, הרב
שלמה שפירא קבע, שבאין ראיות אחרות, 223 בדיקת פוליגרף התומכת בטענת
218 לדוגמה נוספת שבה ניתן משקל עצמאי לבדיקת פוליגרף שביצע רק אחד מבעלי הדין,
וזאת אף על פי שבעל דינו לא הסכים מעולם להכשיר את הבדיקה כראיה, ראו בדברי
הרב דניאל אדרי בת ׳ 827983/4 , לעיל ה"ש 126 . ובדומה לכך, אך במידה פחותה , בת ׳
959287/3 , לעיל ה"ש 111 . למקרה שבו ניתן משקל לבדיקה שנעשתה כבר בטרם
ההליך המשפטי ובלא שבעל הדין הסכים לכך, ראו בדעת הרב שריון בת׳ 820962/3 ,
לעיל ה"ש 206 , והשוו שם לדעתו החולקת של הרב אילוז. וראו בת׳ 581601/1 (אזורי
חי׳)פלוני נ ' פלונית, נבו 1.9.2010 (שם נדחתה בקשה לפסוק חיוב גט כנגד הנתבעת
בשל בגידתה, זאת בין היתר, וכ"סניף בלבד", בשל כך שהנתבעת נמצאת דוברת אמת
בבדיקת הפוליגרף, וזאת אף שהתובע התנגד נחרצות להפניית הנתבעת לבדיקת
פוליגרף והעלה טענות בדבר אי קבילותה) –
219 כך עולה מדבריו של הרב עובדיה יוסף בשו"ת חלק ז, חושן משפט, סימן ח; וכן ראו
בדברי הרב שרמן בערעור תשנ"ט, לעיל ה"ש 18 ; וראו בדברי הרב אושינסקי, לעי ל
ה"ש 32 , בעמ' רכג; וראו בת ׳ 1139437/5 , לעיל ה"ש 62 ; וראו במאמר של שוחטמן ,
לעיל ה"ש 22 , אשר כתב שאף על פי שלעמדתו אם הבדיקה תגיע למהימנות של
"אומדנא דמוכח בכל העולם" ניתן יהיה לפסוק על פיה בדיני ממונות, אין הדבר כן
בענייני אישות; וראו ת׳ (אזורי נת׳) 265646/2 , הדין והדיין 33 , 6 (התשע״ב); ת׳
(אזורי ת״א) 1004627/1 פלוני נ ' פלונית (נבו 7.12.2016).
220 ראו במקרים המובאים להלן; וכן ראו בת ׳ 964071/13 , לעיל ה"ש 69 .
221 על גדרו של המונח ומשמעותו המעשית ראו לעיל בה"ש 212 . וראו בדברי הרב
אלמליח, לעיל ה"ש 76 , אשר קבע שמעמדה של הפוליגרף הוא כ"אומדנא חזקה"
ו"רגליים לדבר", גם באשר לקבלת עילה לחיוב גט.
222 ראו ת ׳ 1068557/5 , לעיל ה"ש 109 , להוכחתם ראו לעיל ה"ש 130 .
223 זאת בהתאם לעמדתו הקבועה של הרב שלמה שפירא, ראו לעיל ליד ציון ה"ש 142 .
התובעת שהנתבע נקט נגדה אלימות קשה, יכולה להצדיק אפילו פסיקת כפיית
גט, 224 וזאת מדין אומדנא דמוכח. 225 בדומה לכך, נפסק שתוצאת בדיקת הפוליגרף
יכולה לאפשר עמידה ברף הראייתי הנדרש להוכחת ה"אמתלא" שלעיתים נדרשת
לקבלת עילת גירושין הסובייקטיבית "מאיס עלי". 226
224 ת׳ (אזורי נת׳) 4564-24-1 פלונית נ ' פלוני (נבו 6.2.2006). לפסק דין נוסף וקדום
הרבה יותר ממנו עולה שלפעמים ניתן להסתמך על בדיקת פוליגרף אפילו כדי לאכוף
גט, ראו בפסק הדין של בית הדין הגדול המתואר על ידי הרב אריה הורביץ לב אריה,
סימן כז (התשס"ד). לדברי הרב הורביץ, יש להעניק לטענת האישה שנמצאה דוברת
אמת בבדיקת פוליגרף את אותה האמינות הניתנת לאישה הטוענת שלבעלה "חוסר
גבורת אנשים". לאישה הטוענת כן יש נאמנות שעל פיה ניתן לפסוק אף כפיית גט,
וזאת בהתבסס על החזקה שהאישה "לא תעז פניה" לשקר בנושא זה בפני בעלה. ברם,
לאור נסיבות המקרה הספציפי, בגדרו טענת האישה הייתה שבעלה כופה עליה את
עצמו בזמן שהם אסורים, לא נפסק שם אפילו חיוב גט, אך זאת רק בשל הכלל ההלכתי
הקובע שאין החזקה המתוארת מתקיימת, כאשר התקבלות טענת "חוסר גבורת
אנשים" גם מגדירה את הנתבע כ"רשע".
225 הרב שלמה שפירא התייחס בדבריו לתשובה מתוך שו"ת שבות יעקב, חלק א, סימן
קיג, שם דן הרב יעקב ריישר [פראג, 1732-1661] בטענת האישה על אלימות קשה
שננקטה נגדה על ידי הבעל. במקרה האמור האישה הציגה חבורות על גבה באופן
שהיה ברור שרק בעלה היה יכול לגרום להן. הרב ריישר הכריע, שאף שיש כאן
"אומדנא דמוכח" שהבעל אכן נהג באלימות, לא ניתן לפסוק כפיית גט בלא שהאישה
תישבע על כך. הרב שלמה שפירא קבע שבמקרה העומד לפניו, גם הרב ריישר היה
מסכים לכאורה לכך שניתן לכוף גט ללא שבועה, וזאת מדין "אומדנא דמוכח" העולה
מתוצאות בדיקת פוליגרף שעשתה האישה. במידת מה, ניתן להציע שהרציונל העולה
מדברי הרב שפירא דומה במידת מה לדברי הרב אלישיב שהובאו לעיל ה"ש 212 ,
שעל פיהם בדיקת פוליגרף יכולה להוביל לחיוב שבועה. אך מעניין להשוות דברים
אלו לדברי הרב שרמן בערעור תשנ"ט, לעיל ה"ש 18 , אשר ניתן אך שנים ספורות
קודם לפסק הדין של הרב שפירא, ובמסגרתו הסיק הרב שרמן מדברי הרב ריישר שאף
אם ניתן לראות בבדיקת הפוליגרף "אומדנא דמוכח", לעולם לא ניתן יהיה אפילו
לחייב גט על בסיס הבדיקה.
226 ראו בדבריו של הרב הישריק בת׳ 190175/15 , לעיל ה"ש 38 , אומנם ראו שם שהרב
הישריק הביא לפסיקתו זו גם נימוקים נוספים, ושעמדתו נשארה בדעת מיעוט; וראו
ערעור תשנ"ט, לעיל ה"ש 18 בדעת הרב גולדברג. הן מדברי הרב הישריק והן מדברי
הרב גולדברג עולה שבדיקת פוליגרף, אפילו חד צדדית, יכולה לבסס את נאמנות –
הטוענת לעילת " מאיס עלי" לשם חיוב גט.
בדומה לכך, בספר בית יצחק, לעיל ה"ש 76 , קבע הרב רלב"ג שאף אם להסכמת
הצדדים אין כל תוקף לעניין חיוב גט, ניתן להכיר לפסוק בהתאם לתוצאות הבדיקה
מכוח אומדנא, ולחלופין מכוח תקנת הקדמונים, ראו להלן ליד ציון ה"ש 243 . ואף
ועוד, אף שישנם הסוברים שבבקשות להיתר נישואין ישנה חומרה מיוחדת
שבגינה לא ניתן לפסוק בהן על פי אומדנא, 227 ישנם הסוברים שהאפשרות לפסוק
בהתאם לאומדנא כעין בדיקת פוליגרף אפשרית גם כאן, 228 ואף בנימוקים מרחיקי
לכת עוד יותר. כך, באחד המקרים, המבקשת ובן זוגה התבקשו על ידי בית הדין
להיבדק בפוליגרף על הכחשתם את הטענה שהם קיימו יחסים במהלך נישואיה
הקודמים של המבקשת. על פי ההלכה, אם אישה קיימה יחסים עם גבר בזמן
נישואיה לאחר היא אסורה להינשא לאותו הגבר. 229 המבקשת סירבה להצעה
להיבדק, ובן זוגה הסכים לכך בהתחלה, אך לאחר מכן ביקש לחזור בו. כתגובה לכך
הורה בית הדין : "ביה"ד דחה את בקשתו, והורה לו כי לא יוכל להשלים את ההליך
בלא שילך להיבדק". באין ברירה בן הזוג נבדק ונמצא דובר שקר. בדעת הרוב, הרב
שלהלן יוצג שהשימוש שנעשה בהגדרת הפוליגרף על ידי הרב רלב"ג הוא כדי להוכיח
את עילת הגירושין העובדתית "רועה זונות". ייתכן שיש להבין את דברי הרב רלב"ג
שם באופן שונה, וכוונתו הייתה שהגדרת הבדיקה כאומדנא משמשת משקל להוכחת
האמון בטענת האישה לעילת הגירושין הסובייקטיבית "מאיס עלי" . עובדת היות הבעל
"רועה זונות", הייתה אומנם האמתלא למאיסה, אך לא עובדה זו הוכחה באמצעות
הבדיקה.
למקרה שנדחתה תביעה לחיוב גט בשל בדיקת פוליגרף שמעמדה כאומדנא, ראו בת׳
581601/1 , לעיל ה"ש 218 .
מנגד ראו בדעת הרב שרמן בערעור תשנ"ט , לעיל ה״ש 18 , אשר חלק על דברי הרב
גולדברג לעיל והתנגד נחרצות לכך שניתן לחייב גט על יסוד אומדנא ככלל, ובוודאי
כאשר מדובר על אומדנא המבוססת על בדיקת פוליגרף. הרב שרמן קבע שגם כאשר
מדובר בעילות גירושין עובדתיות ״יש אולי מקום לצרף במדה מסוימת של ערך ראייתי
כלשהו את בדיקת הפוליגרף לחזוק לראיות אחרות שביה"ד יכול לסמוך עליהם
ולחייב גט פטורין״ (שם, בעמ' 131), אך אין הדבר כן כאשר מדובר בעילות
סובייקטיביות. זאת משום שגם אם נאמין שבכוח בדיקת הפוליגרף להוכיח את מה
שבלב בעלי הדין, זאת רק לגבי הרגע הספציפי שבו נעשתה הבדיקה. אומנם ייתכן
שיש מקום להקשות על סברה זו, בכך שאם כן, אין כל אפשרות מעשית להוכיח עילות
אלו בלי קשר לפוליגרף, שהרי תמיד ניתן לומר שייתכן שמאז זמן ההוכחה ועד למועד
סידור הגט, המצב הנפשי ישתנה. ברם ייתכן ששלילת כל אפשרות מעשית להוכחת
עילת "מאיס עלי ", עולה בקנה אחד עם הסתייגותו הקבועה של הרב שרמן מעילות
גירושין סובייקטיביות. על עילת "מאיס עלי", ועל דרישת ה"אמתלא " ראו מאיס עלי,
לעיל ה"ש 23 , על עמדתו של הרב שרמן בנושא זה ראו שם, בעמ' 659 ; וכן ראו
אבישלום וסטרייך הזכות לגירושין: גירושין ללא אשָם במסורת היהודית 87 ( 2014 . )
227 ראו במקורות המצוינים לעיל ה"ש 219 .
228 ראו למשל בת ׳ 964071/13 , לעיל ה"ש 69 ובדברי הרב אלמליח, לעיל ה"ש 76 .
229 ראו שולחן ערוך אבן העזר, סימן יא, סעיף א.
רלב"ג והרב יקותיאל כהן, הרחיבו בדבר משקלה של הבדיקה שלא בכוח הסכמת
הצדדים, והכריעו שדי בה כדי לאסור על בני הזוג להינשא, בין היתר מתוך קביעה
שלאור הבדיקה יש אומדנא שהזוג אכן אסור. 230
ויושם אל לב, גם מקרה זה מדגים היטב את הטענה שאף אם בפועל הבדיקה
בוצעה בהסכמה, פסיקה הלכתית שכוחה הראייתי של הבדיקה אינו נובע רק
מהסכמת הצדדים, תוביל לפעמים לחריגה מגבולותיה של ההסכמה ואף לכפיי ה
בעקיפין של ביצוע הבדיקה. שהרי אילו במקרה זה היו הדיינים סוברים שכוחה של
הבדיקה נובע רק מהסכמתם החופשית של הצדדים לכך, ספק מה הייתה ההצדקה
לכפות ביצוע הבדיקה ולהעניק לה משקל כה רב. מה גם שהרב רלב"ג בעצמו קבע
בעבר שלהסכמת הצדדים אין כל תוקף בעניינים שאינם ממוניים. 231
ואכן, כאשר הרב רלב"ג והרב כהן נדרשו לפסיקה הוותיקה בבתי הדין אשר
שללה הסתמכות ראייתית על בדיקת הפוליגרף, ננקטה פרשנות מקורית ומרחיקת
לכת עד מאוד. לדבריהם, גדולי הדיינים שקבעו כן בעבר, לא התייחסו לשאלת
משקלה ההלכתי של הבדיקה לאחר שבוצעה, אלא אך לשאלת האפשרות לחייב אדם
לבצעה ו"אין זה דומה לנדון דידן שכבר נעשתה בדיקה כזו, ויש לדון מה הדין, האם
יש לבדיקת הפוליגרף גדר של אומדנא, ולכל הפחות כוח ליצור ספק כדי שנאסור
אותם להינשא זה לזה, או שאין הבדיקה ולא כלום". 232 כלומר, אף שהלכה למעשה
הדיינים כפו בעקיפין את ביצוע הבדיקה, מרגע שהיא נעשתה, הדיינים דנו במשקלה
הראייתי באופן שאינו תלוי בהסכמת הצדדים ובשאלה אם אכן ניתן היה לחייבם
לבצעה .
2 . הכשרת הפוליגרף כראיה מכוח "תקנת הקדמונים"
בהסתמך על דין תלמודי, 233 במרוצת הדורות התפתחה בעולם ההלכה, בעיקר
האשכנזי, תקנה המכונה "תקנת הקדמונים", שעל פיה במקום שבו אין רגילים להיות
עדים כשרים, ניתן לסמוך גם על עדים פסולים. 234 בבתי הדין הרבניים השימוש
230 ראו בדעת הרוב בת ׳ 1180997/1 , לעיל ה"ש 31 . לעומת זאת בדעת מיעוט, הרב וידאל
סבר שאין להעניק לבדיקה מעמד, אפילו מדין אומדנא, נימוקיו יובאו להלן ליד ציון
ה"ש 307 . למקרה נוסף שבו לאחר שהמבקשים חזרו בהם מהסכמתם להיבדק
בפוליגרף בית הדין סירב להזדקק לבקשתם להיתר נישואין עד שייבדקו, ראו בת׳
(אזורי ב״ש) 1390100/1 פלונית (נבו 9.1.2023).
231 ראו לעיל ליד ציון ה"ש 94 .
232 שם.
233 ראו בבלי, קידושין עג, ע"ב, על אודות נאמנות מיילדת להעיד על ייחוסו של הוולד.
234 ראו בהגהת הרמ"א על חושן משפט, סימן לה, סעיף יד. וראו אטינגר, לעיל ה"ש 39 ,
בעמ' 94 .
בתקנה זו רווח גם מפני שרוב התיקים הנידונים בבתי הדין עוסקים בסכסוכי
משפחה, אשר באופן טבעי נדיר יותר שיימצאו בהם עדויות כשרות שביכולתן לאמת
את טענות הצדדים. 235
האפשרות להישען על תקנת הקדמונים כדי להסתמך על בדיקת פוליגרף בלא
תלות בהסכמת הצדדים, הועלתה על ידי הרב זלמן נחמיה גולדברג כבר בפסק הדין
שניתן ב- 1999 ובו נדונה תביעה לחיוב גט. 236 הרב שרמן בדעת רוב התנגד לכך
בתוקף, וטען בין היתר שגם כאשר ניתן להסתמך על "תקנת הקדמונים", זהו כאשר
העדים הפסולים ידועים לבית הדין כנאמנים. מה שלא ניתן לקבוע לגבי פוליגרף . 237
למרות זאת, בעשור האחרון דומה שהאפשרות שהציע הרב גולדברג הולכת וקונה
מקום נרחב יותר בקרב הדיינים.
גם כאן, במרבית המקרים ההסתמכות על תקנת הקדמונים לא היוותה נימוק
יחידי להכרעת הדין. אך דומה שהיתרון המרכזי בשימוש בתקנת הקדמונים כדי
לאפשר הסתמכות על הפוליגרף, נובע מכך שעל פניו ניתן להסתמך רק על תקנה
זו 238 כדי להכריע בתובענות ממוניות 239 ולדעות מסוימות 240 אף בתביעות לחיוב
גט 241 והיתרי נישואין. 242 כך, הרב רלב"ג קבע שאף שלהסכמת הצדדים להכשיר
235 ראו שוחטמן, לעיל ה"ש 36 , בעמ' 822 ; לדיון נרחב ומסודר במעמדה של התקנה
והשלכותיה, ראו במאמרו של הרב שניאור זלמן פרדס "קבלת עדות מפסולי עדות"
דעת https://daat.ac.il/he-il/mishpat_ivri/maamraim/pardes-kabalat.htm (להלן:
הרב פרדס). וראו בדברי הרב וידאל על תקנת הקדמונים בת ׳ 1180997/1 , לעיל ה"ש
31 . יצוין שאף שהרב פרדס והרב וידאל נקטו כשלעצמם גישה מצמצמת כלפי
אפשרויות השימוש ב"תקנת הקדמונים", השימוש בה באופן רחב יותר מופיע בפסקי
דין רבים .
236 ערעור תשנ"ט, לעיל ה"ש 18 , בעמ' 133 , דעת הרב גולדברג מתוארת על ידי הרב
שרמן.
237 ראו שם. עוד כתב הרב שרמן, שניתן לסמוך על "תקנת הקדמונים" רק במקרה שבו
קיומו של המקרה הנידון ידוע לבית דין אך לא ידוע מיהו האשם (בשפה ההלכתית –
"גילוי מילתא בעלמא", ראו שוחטמן, לעיל ה"ש 36 , בעמ' 775), אבל במקרה שאחד
הצדדים מכחיש באופן גורף את עצם קיומו של המקרה, לא ניתן לסמוך על תקנת
הקדמונים.
238 לסקירה על כך ראו בדברי הרב פרדס , לעיל בה"ש 235 .
239 כפי שנאמר בת ׳ 1139437/5 , לעיל ה"ש 62 , ובדברי הרב איגרא בע ׳ 1122060/2 ,
לעיל ה"ש 187 .
240 לסקירה נוספת על כך ראו שוחטמן, לעיל ה"ש 36 , בעמ' 888 .
241 כדעת הרב גולדברג שהובאה לעיל ליד ציון ה"ש 236 ; וכדעת הרב רלב"ג המובאת
בספר בית יצחק, לעיל ה"ש 76 ; כך אף עולה בצורה ברורה מדברי הרב איגרא בע ׳
1122060/2 , לעיל ה"ש 187 .
את הפוליגרף כראיה אין כל תוקף לעניין פסיקת חיוב גט, מכוח "תקנת הקדמונים "
ניתן לפסוק כן בהסתמך על תוצאות הבדיקה עצמה. 243
עוד מעניין לראות, שדומה שלעיתים ניתנת פרשנות רחבה למקרים העונים
לקטגוריה "מקום שאין רגילים להיות בו אנשים" שבהם ניתן להכשיר את הפוליגרף
כראיה מכוח תקנת הקדמונים. כך, למשל, באחד המקרים נדונה בקשת התובע לחייב
את גרושתו לשאת במשותף בתשלום חוב של הלוואה שהם נטלו מאביו. הנתבעת
הכחישה שמדובר בחוב משותף וטענה שככל הנראה היא חתמה בעבר לבקשת
התובע על דף ריק, עליו הוא כתב בהמשך את יתר שטר החוב. הצדדים הסכימו
להצעת בית הדין להיבדק בפוליגרף על טענותיהם, הנתבעת נבדקה ונמצאה דוברת
אמת והתובע התחמק מקיום הבדיקה. בית הדין דן בהרחבה במעמדה של הבדיקה,
הוא אומנם פותח בקביעה כי "אין ספק שבדיקת הפוליגרף אינה הוכחה מוחלטת",
אך בדיון ההלכתי הוא מעניק לפוליגרף מעמד הלכתי רב שאינו נובע מהסכמת
הצדדים. באחד מנימוקי פסיקתו לטובת הנתבעת, קבע בית הדין שניתן להסתמך על
הפוליגרף במקרה זה ולראות בו עדות כשרה בהתאם לתקנת הקדמונים מכיוון ש"גם
בנידונים כדידן, על פי רוב אין מצוי שיהיו עדים בדבר". אומנם בית הדין הבהיר
שהפוליגרף משמש במקרה זה רק לשם דחיית התביעה ו"העמדת הממון בחזקתו" .
אך על פניו, לאור קביעתו שניתן לפסוק על פי פוליגרף במקרים שעליהם תוקנה
תקנת הקדמונים, אין מניעה גם להוציא ממון על פי הפוליגרף לו הייתה הבדיקה
מעלה תוצאה הפוכה. 244
על משמעותה הראייתית מרחיקת הלכת של הכשרת הפוליגרף מכוח תקנת
הקדמונים, ניתן ללמוד מערעור שנידון בבית הדין הגדול על פסק דין אשר שלל
מהמערערת את כתובתה מכיוון שעזבה את הבית, לכאורה ללא הצדקה. המערערת
מצידה טענה שעזבה את הבית מפני שהמשיב איים בפניה, בעודו מחזיק אקדח,
שייטול את נפשו. על אירוע זה הגישה המערערת תלונה במשטרה, אך לאחר מכן
חזרה בה והתיק נסגר. במסגרת הערעור, נשלחו הצדדים לבדיקת פוליגרף שבה יצאה
המערערת דוברת אמת והמשיב דובר שקר. בפסק הדין קבע הרב איגרא שיש להפוך
את פסק דינו של בית הדין האזורי והמערערת זכאית לכתובתה. לדברי הרב איגרא:
"דיינו בתוצאות בדיקת הפוליגרף כדי לקבוע כי גרסת האישה בנוגע לסיפור האקדח
אמיתית וכי האיש נמצא משקר". הרב איגרא קבע כן למרות הודאת האישה
242 ראו בדברי הרב פרימן בת ׳ 1159653/1 , לעיל ה"ש 181 ; ובדברי הרב איגרא בע ׳
1219529/1 , לעיל ה"ש 31 .
243 זאת בשל עילת " רועה זונות", ראו בספר בית יצחק, לעיל ה"ש 76 , וככל הנראה מדובר
במקרה מושא ת׳ 10836/6 , לעיל ה"ש 62 . נוסף על כך כותב הרב רלב"ג שניתן לפסוק
על פיה מדין אומדנא, ראו לעיל ה"ש 226 .
244 ראו בת ׳ 1139437/5 , לעיל ה"ש 62 , וכנאמר שם בשם המהרי"ק בסימן קעט.
במשטרה על כך שהאירוע מעולם לא קרה. 245 הרב איגרא הבהיר כי המשקל הרב
המוענק במקרה זה לבדיקת הפוליגרף אינו מסתמך על הסכמת הצדדים, אלא על כך
שמדובר בסוג התרחשות שעדים אינם מצויים בו, ועל כן יש להכשיר את הפוליגרף
כראיה כשרה בהתאם לתקנת הקדמונים, ולחייב את המשיב בכתובה. 246
3 . הכשרת הפוליגרף כראיה מכוח "חזקת רוב "
כלל הכרעה הלכתי שבו נעשה שימוש הולך וגובר בשנים האחרונות כדי להעניק
תוקף הלכתי לבדיקת הפוליגרף כראיה, הוא הכרעה בהתאם ל" חזקת רוב". השימוש
ב"חזקת רוב", הגדרתו והיכולת להיעזר בו להכרעות במצבי ספק, הוא נושא מורכב
ורחב. 247 בקצרה נ אמר שעל פי ההלכה, לפעמים קיומו של רוב הסתברותי סטטיסטי
בנתונים מסוימים, לנכונות או התקיימות עובדה כלשהי, מאפשר להתייחס למצב
הנתון בספק בעל נתונים דומים, כאילו ידוע לנו שאותה עובדה נכונה לגביו.
ישנם דיינים הסוברים שלאור המהימנות הסטטיסטית שנטען שיש לממצאי
בדיקות הפוליגרף, ניתן להתייחס אל סכסוך שבו הכריעה בדיקת הפוליגרף לטובת
אחד הצדדים, כמצב שבו קיימת "חזקת רוב " המורה שהא מת היא כעולה מחוות
דעתו של בודק הפוליגרף. 248 יובהר כי על פי ההלכה, לכל הדעות לא ניתן להסתמך
על "חזקת רוב" כדי להוציא ממון מהמוחזק בו, 249 ועל כן הגדרת בדיקת הפוליגרף
כיוצרת "חזקת רוב" נפסקה למעשה בבתי הדין רק בענייני היתר נישואין 250
245 וראו שם בדבריו של הרב איגרא שהאמון שהוא העניק לבדיקה היה כה רב עד כי הוא
ביקר בלשון חריפה את המשטרה שסגרה את התיק לאור הודאת האישה. במילים
אחרות, הרב איגרא נתן לבדיקה משקל גדול יותר מאשר להודאתה במשטרה.
246 ע ׳ 1122060/2 , לעיל ה"ש 187 .
247 למגוון מאמרים הלכתיים בנושא זה ראו "רוב באיסור, בממון ובנפשות" אסי ף –
http://asif.co.il/?page_id=5385 .
248 נראה שבדומה למתואר לעיל בה"ש 212 , גם האפשרות להכיר בפוליגרף מכוח "רוב"
הובאה לראשונה בספר " חישוקי חמד" , ראו שם. וראו בדברי הרב איגרא בע ׳
1219529/1 , לעיל ה"ש 31 . לדבריו, אין הבדל מעשי בדיני איסורים בין הגדרת
הבדיקה כ"אומדנא דמוכח" לבין הגדרתה כ"רוב" , וכך או כך ניתן להסתמך עליה
בשביל להכריע באיסורים אפילו ב"דבר שבערווה "; וראו להלן במקורות המוזכרים
בה"ש 254 , 258 , 250 .
249 ראו בדברי הרב בירנבאום בת׳ 1081331/2 , לעיל ה"ש 23 ; וראו בת ׳ 1139437/5 ,
לעיל ה"ש 62 ; וכן בע ׳ 1201276/1 , לעיל ה"ש 206 .
250 שני המקרים אשר תוארו בת ׳ 1299443/1 , וראו להלן ליד ציון ה"ש 264 ; וכן ת ׳
936701/1 , ל עיל ה"ש 89 ; וכך אף עולה שנפסק בדעת רוב בת ׳ 1180997/1 , לעיל
ה"ש 31 .
ויוחסין, 251 או לחלופין כדי להעמ יד את הממון בידי המוחזק בו. 252 ברם, היו דיינים
אשר כתבו שייתכן שכאשר מדובר ב"בדיקה כפולה", שבגדרה שני הצדדים נבדקים
ואחד נמצא דובר שקר והאחר אמת, יש שבדיקת הפוליגרף יכולה לשמש כהוכחה
גם בדיני ממונות מדין רוב כפול )"תרי רובי"(. 253
אף שהקביעה שמעמדה ההלכתי של הבדיקה היא כ"רוב" , מתבססת בדרך כלל
על הנחת הדיינים שהוודאות הסטטיסטית של הפוליגרף היא כ- 95% , 254 יש דיינים
הסוברים שאפילו אם הוודאות הסטטיסטית של בדיקת הפוליגרף היא 60% בלבד,
עדיין ניתן להגדירה כרוב ולפסוק על פיה, בין להיתר ובין לאיסור "ואפילו בדבר
שבערווה". כדברי הרב איגרא: 255
בין שהנתונים ה"טובים" שמציגים המכונים הם נתוני האמת, ובין שהנתון
ה "גרו ע" של כשישים אחוזים בלבד הוא הנתון שעליו יש לסמוך את ידינו,
251 ראו בת ׳ 1159653/1 , לעיל ה"ש 181 ; ע ׳ 1219529/1 , לעיל ה"ש 31 ; וכן ת ׳
1040737 , לעיל ה"ש 258 .
252 ת ׳ 1139437/5 , לעיל ה"ש 62 ; וראו שוחטמן, לעיל ה"ש 36 , בעמ' 821 .
253 ראו למשל בדברי הרב איגרא בע׳ 1122060/2 , לעיל ה"ש 187 ; וכן ראו בדבריו בע׳
1201276/1 , לעיל ה"ש 231 ; וראו בדברי הרב הישריק בת ׳ 190175/15 , לעיל ה"ש
38 ; וראו בהחלטה של הרב דניאל אדרי בבית הדין האזורי בחיפה מיום 4.7.2022 שם
נאמר כי: ״בדיקת הפוליגרף כאשר הצדדים נישאלים אותם השאלות האמינות שואפת
לכמאה אחוז [הטעות במקור. א"ק]״.
וראו בת ׳ 1299443/1 , לעיל ה"ש 2, שם נכתב שבבדיקה כפולה ניתן אפילו להתיר
ממזרות, ובוודאי איסורים חמורים פחות: ״כאשר בודקים גם את האישה וגם את
הנטען, הסיכוי ששניהם דוברים שקר הוא 4% בלבד […] כך שבדיקה כפולה מעלה את
האמינות לשיעור גבוה באופן ניכר, ומקנה לבדיקת הפוליגרף נאמנות גבוהה יותר
מהערכת רופא מומחה או חזקה או רוב רגיל״. יוער כי אף שדברים אלו הובאו בפסק
הדין כציטוט מדברים של הרב שיינפלד שהובאו בספרו של הרב יועזר אריאל, לעיל
ה"ש 34 , בעמ' רז, ציטוט זה כלל אינו מופיע שם.
254 ראו בת ׳ 820962/3 , לעיל ה"ש 206 ; ובת ׳ 1159653/1 , לעיל ה"ש 181 .
255 ההדגשות אינן במקור. דברים אלו נאמרו בע׳ 1219529/1 , לעיל ה"ש 31 . ומעניין
לראות שאף שמהדברים המצוטטים עולה שהרב איגרא סבר שאין להעניק לבדיקה
משקל בדיני ממונות, בפסק דין מוקדם יותר, בע ׳ 1122060/2 , לעיל ה"ש 187 , הרב
איגרא כתב דברים כמעט זהים כדי לבסס הסתמכות על הפוליגרף גם בדיני ממונות.
מדבריו עולה שהוא נקט כן גם בפסק דין נוסף בעבר. אומנם בע ׳ 1122060/2 , ראו
לעיל ה"ש 185 , אשר עסק בחיוב כתובה, נוסח הדברים הוא מעט שונה ועיקר
ההסתמכות על בדיקת הפוליגרף היא מכוח היותה " אומדנא דמוכח" ו"רגליים לדבר".
בדומה לדבריו של הרב איגרא, ראו בת ׳ 1299443/1 , לעיל ה"ש 2, שם נאמר שניתן
לפסוק על פי פוליגרף מדין רוב אף אם הבדיקה מהימנה רק ב" 70 או 80 אחוז".
נראה כי בצדק גם בהשקפה הלכתית נקבע שאין לסמוך על בדיקת – –
הפוליגרף כראיה בדין הפלילי ואף לא בדין האזרח י 256 […] אך לאידך גיסא
יש מקום לתת לה משקל בענייני איסור והיתר שבהם אזלינן בתר רובא.
אף שאין בנמצא פסק דין שבו נידונה ישירות השאלה אם האפשרות ההלכתית
לראות בממצאי הפוליגרף "חזקת רוב", מאפשרת אף לפסוק חיוב גט, ישנו פסק דין
שבו נקבע שהיות שלפוליגרף יש "כוח רוב", הסירוב להצעה להיבדק הינו סירוב
לגילוי ראיה בעלת תוקף הלכתי, ועל כן הסירוב מהווה נימוק לפסיקת כפיית גט . 257
יתר על כן, בשני פסקי הדין שניתנו בבית הדין האזורי בצפת, 258 נקבע שבידי בדיקת
הפוליגרף לשנות את שורת הדין בבקשה להיתר נישואין, בין להיתר ובין לאיסור,
וזאת בין השאר לאור כוחה הראייתי העצמאי של בדיקת הפוליגרף להכריע בדינים
כעין אלו מדין "חזקת רוב". 259 במקרים נוספים ננקט שניתן אף להתיר ממזרות על
סמך "חזקת הרוב" שיוצרת הבדיקה. 260
4 . הכשרת פגם בנאמנות בעל דין או עדות פסולה באמצעות פוליגרף,
והגדרתה כ"מילתא דעבידא לאיגלויי "
עד כה עסקנו בכללים הלכתיים שבאמצעותם קיבלה בדיקת הפוליגרף תוקף ראייתי
הלכתי ולמעשה שימשה ראיה עצמאית להוכחה או לשלילה של קיומן של הנסיבות
הנטענות בתובענה. להלן יתואר שלפעמים הענקת המשקל הרב לבדיקת הפוליגרף
פועלת באופן שונה, וזאת במסגרת בקשות להיתר נישואין.
256 וראו אטינגר, לעיל ה"ש 39 .
257 ראו בת ׳ 754405/5 , לעיל ה"ש 129 , שם צירפו את הסירוב לנימוקים נוספים. וראו שם
שביססו זאת על דין סוטה המסרבת לשתות, ראו לעיל ליד ציון ה"ש 114 . מכאן
לכאורה ניתן להסיק, שלדעת בית דין זה, בידי הפוליגרף לייצר "חזקת רוב" שניתן על
פיה לפסוק כפיית גט, ובוודאי חיוב גט .
258 שני המקרים תוארו בת ׳ 1299443/1 , לעיל ה"ש 2 , לתיאור נסיבות המקרים ראו להלן
ליד ציון ה"ש 264 .
259 וראו להלן ה"ש 266 .
260 ראו בת ׳ 1299443/1 , לעיל ה"ש 2. לפסק דין אחר שבו בדיקת פוליגרף היוותה משקל
לנתינת אמון לגרסת ההורים כדי להתיר ממזרות , וזאת בין היתר בשל מעמדה כרוב
ואף כתרי רובי, ראו בת׳ (אזורי ת״א) 1040737/1 פלוני (לא פורסם, ניתן ביום
3.5.2020). ראו שם בעמ' 69 . פסק הדין המלא מצוי בידי המחבר. התייחסות ותמיכה
של הרב יהודה דרעי במסקנות פסק הדין פורסמה תחת השם ת ׳ (אזורי רח׳) 1040737
פלוני (נבו 30.4.2020).
בקצרה אקדים ואומר שבענף המשפטי הלכתי של "דיני איסורים", הכלל הוא
שמעיקר הדין ניתן להכריע על פי עד אחד כשר, 261 אלא שכאשר מדובר בעד
פסול, 262 או שנופל "פגם" בנאמנות אותו העד, 263 לא ניתן להכריע את הדין על פי
עדותו. במקרים כעין אלו, לפעמים בדיקת הפוליגרף אינה משמשת בבתי הדין
כראיה המוכיחה בעצמה את נסיבות המקרה, אלא כראיה שכוחה בכך שהיא
"מתקנת" את הפגם או הפסול שבעדות, ומאפשרת לפסוק את הדין על פי העדות.
בשני פסקי דין בעלי רקע עובדתי דומה שניתנו בבית הדין האזורי בצפת, 264
נדונו בקשות להיתר נישואין. בשני המקרים, בני הזוג נרשמו כפסולי חיתון לאחר
שבעת שנידונה תביעת המבקשת לחייב בגט את בן זוגה הקודם, היא הודתה שקיימה
יחסים בזמן נישואיה עם הגבר שעימו היא מבקשת להינשא כעת. 265 בשני המקרים
טוענות כעת המבקשות, לאחר שהגט סודר, שהודאתן בהליך הקודם הייתה שקרית
וניתנה מתוך רצון למנוע סרבנות גט. בית הדין קבע שבאופן כללי כאשר אדם אסר
על עצמו דבר מסוים הוא גם נאמן להתירו, " הפה שאסר הוא הפה שהתיר" , ואף
אישה שטענה שאסורה לבעלה בגין בגידתה, נאמנת לאחר מכן לטעון אחרת אם
הביאה לכך אמתלא. ברם, במקרים אלו נאמנותן של המבקשות לחזור בהן נפגמה.
במקרה הראשון הפגם נבע מכך שהמבקשת עמדה על טענתה שקיימה יחסים אסורים
גם לאחר שסודר הגט, ובמקרה השני הפגם נבע מכך שגם כעת המבקשים מודים
שהם עשו בעבר "מעשי כיעור".
בשני המקרים הכריע בית הדין שניתן לתקן את הנאמנות הפגומה של המבקשת
באמצעות ביצוע בדיקת פוליגרף על ג רסתה. בית הדין אף האריך והביא נימוקים
רבים נוספים לקבילותה ההלכתית של הבדיקה 266 ולפי אחד מנימוקי הדיינים,
261 ראו בדברי בן מאיר, לעיל ה"ש 191 .
262 ראו אטינגר, לעיל ה"ש 39 , בעמ' 87 והלאה; שוחטמן, לעיל ה"ש 36 , בעמ' 794
והלאה.
263 כגון במקום שיש סיבה לחשוב שהוא משקר, ראו שוחטמן, לעיל ה"ש 36 , בעמ' 793 .
264 ראו ת ׳ 1299443/1 , לעיל ה"ש 2, העוסק במקרה השני, ובפסק דין זה מתואר גם
המקרה הראשון, שלא פורסם.
265 וראו לעיל ליד ציון ה"ש 229 .
266 בין השאר בית הדין קבע שמעמדה של הבדיקה הוא כ"רוב", ראו לעיל ליד ציון ה"ש
259 . וראו שם שהדיינים הציעו להכשיר את הפוליגרף כראיה הלכתית על פי דיני
"סימנים", דינים שנאמרו בהלכה בעיקר סביב שאלות של זיהוי חללים ו"השבת
אבדה". וראו שם שהדיינים לא הסתפקו בהצעה שכלל ממצאי הבדיקה יכולים
להיחשב "סימן בינוני " שניתן לסמוך עליו באיסורי דרבנן, אלא אף כתבו שייתכן שיש
לראות בכל אחד מהמדדים הגופניים הנבדקים בפוליגרף "סימן בינוני" כשלעצמו,
ולעמדתם ניתן לצרפם יחד בשביל שבדיקת הפוליגרף תיחשב כסימן מובהק שניתן
לפסוק על פיו גם באיסורי דאורייתא. ואף שאין זה המקום להרחיב, לענ"ד דומה שיש
62 אברהם קלמנזון
מעמדן של תוצאות הפוליגרף הוא כאומדנא של "עד מומחה", אשר ניתן להסתמך
עליה לא רק בדיני איסורים אלא אף בדיני נפשות. 267 ומעניין לראות שבית דין זה
סבר שלאור קיומה של האפשרות לבחון את הנאמנות בפוליגרף, ניתן על פיה לסטות
משורת הדין ההלכתית בין להתיר ובין לאסור. 268 במקרה הראשון הכריע בית הדין
שמעיקר הדין יש לאסור את בני הזוג להינשא, והשימוש שנעשה בפוליגרף הוא כדי
לתקן את נאמנות המבקשת ולהתיר את בני ה זוג. במקרה השני הכריע בית הדין
שמעיקר הדין בני הזוג מותרים, 269 ולמרות זאת סירב בית הדין להתירם מלהינשא
בלא שיבצעו בדיקת פוליגרף. ויושם אל לב, במידה מסוימת הכרעת בית הדין
במקרה השני מהווה דוגמה נוספ ת 270 לכך שככל שהדיינים סבורים שיש להעניק
לבדיקת הפוליגרף משקל עצמאי, מוצדק יהיה להימנע מלהזדקק לבקשה בטרם
יסכימו המבקשים להיבדק.
במקרים המתוארים, בדיקת הפוליגרף שימשה לשינוי מעמד ומהימנות העדים,
ומעניין לראות שבמקרה אחר בדיקת הפוליגרף לא רק שימשה לשינוי מעמד הע ד
ומהימנותו, אלא גם אפשרה להגדיר את מושא העדות, באופן שמאפשר לקבלה אף
כאשר העד עודו נחשב לפסול לעדות.
בתיק חריג שנידון בראשיתו בבית הדין האזורי בתל אבי ב 271 ולאחר מכן בבית
הדין הגדול, 272 נידונה בקשתו של כוהן להכירו כ" חלל" כדי שיוכל לשאת גיורת. על
פי ההלכה, כ והנים אסורים להינשא עם גיורת, ובקשת הכוהן התבססה על עדותה של
אימו על כך שבצעירותה קיימה יחסים עם אדם שאינו יהודי, דבר שעל פי ההלכה
כאן חוסר הבנה לטיבה של בדיקת הפוליגרף; וראו שם שהדיינים גם הציעו להשוות
את האפשרות להסתמך על בדיקת הפוליגרף בדיני איסורים ונפשות, לאפשרות
ההלכתית להשוות בטביעת עין בין חתיכות בשר שונות בשביל להכריע איזו מהן
אסורה ואיזו מותרת באכילה.
267 ראו שם. כנגד אפשרות זו ראו בדברי הרב וידאל בת ׳ 1180997/1 , לעיל ה"ש 31 ,
שכתב שלכל היותר בדיקת הפוליגרף היא כחוות דעת מומחה ב"רפואה טבעונית"
שאין לסמוך עליה.
268 כעין כך מעניין לראות, שאף שדעת הרבנים רלב"ג וכהן בת ׳ 1180997/1 , לעיל ליד
ציון ה"ש 232 , הייתה שניתן לפסוק על פי פוליגרף כד י לאסור על בני זוג, בת ׳
1299443/1 , לעיל ה"ש 2 , בא כוח האישה הביא את דעתם כהוכחה לכך שבדיקת
פוליגרף גם יכולה להסיר "לזות שפתיים" כדי להתיר את הזוג להינשא.
269 ראו שם להרחבה על ההבחנה ההלכתית בין המקרים.
270 בדומה למובא לעיל ליד ציון ה"ש 232 .
271 ת ׳ 1159653/1 , לעיל ה"ש 181 .
272 ע ׳ 1219529/1 , לעיל ה"ש 31 .
הופך את צאצאיה ל"חללים" שמותרים לשאת גיורות. 273 על פי ההלכה, אֵם אינה
נאמנת לפסול את בנה, 274 ובהתאם לכך בבית הדין האזורי נדחתה הבקשה בדעת
רוב. לעומת זאת, בדעת מיעוט קבע הרב פרימן שניתן להאמין לגרסתה של האֵם ,
זאת בעיקר לאור הצלחתה בבדיקת פוליגרף המחזקת את מהימנותה. במסגרת
הערעור בבית הדין הגדול נשלחה האֵם פעם נוספת לבדיקת פוליגרף, ונמצאה שוב
דוברת אמת. לאור זאת, הרב איגרא קיבל את עמדתו של הרב פרימן. 275 הרב פרימן
והרב איגרא קבעו שבדיקת הפוליגרף מהווה אומדנא דמוכח, או "אומדנא גדולה" ,
והיא אף יוצרת "חזקת רוב" שהאמת היא כגרסת האֵם. כסיכומו של הרב איגרא: 276
ויהיה הביאור אשר יהיה, כללו של דבר מכל מקום הוא שראיה זו ]הפוליגרף.
א"ק[ יש בה כדי להצטרף לאחרות ולדברי עד שאין לו מהימנות מצד עצמו,
כדי להכריע בענייני איסור והיתר ואפילו כשהללו מוגדרים לכאורה "דבר –
ערווה" ועל אחת כמה וכמה במה שלכאורה אינו מוגדר כך, כאיסורי כהונה.
יושם אל לב, הרב איגרא כותב שכוח בדיקת הפוליגרף הוא רק "כדי להצטר ף
לאחרות ולדברי עד שאין לו מהימנות מצד עצמו", ואם כן לכאורה אין לפסוק רק –
על פי פוליגרף. אולם בפועל, כל תוצאה של פוליגרף מלווה בעדותו של הנבדק,
ולפיכך ברי שמשמעותה המעשית של פסיקה שכזו הינה שניתן לפסוק על בדיקת
פוליגרף בדיני איסורים, 277 "ואפילו בדבר שבערווה ". 278
273 על פי ההלכה, נאסר על כוהנים לשאת גיורת. אך בן כוהן שנולד מאישה שאסור היה
לאביו לשאתה, כגון אישה שקיימה יחסים עם מי שאינו יהודי, נחשב כ"חלל" ולא
ככוהן, ובהתאם לכך אין מניעה שיישא גיורת, ראו שולחן ערוך, אבן העזר, סימן ו ;
משנה תורה, איסורי ביאה, פרק יט, הלכות ו, יד טז. –
274 ראו שולחן ערוך, אבן העזר, סימן ו, סעיף יג .
275 דעתם של הרב פרימן והרב איגרא נסמכה על דברי הרב פיינשטיין [ארה"ב 1986-1895] בשו"ת אגרות משה, אבן העזר, חלק ד, סימן יב. הרב פיינשטיין קבע שניתן
לקבל במקרה דומה עדות אֵם, משום שעדותה נאמרה "כמשיח על פי תומו" וכן משום
שהאֵם אומרת גנות על עצמה. שני הדיינים הסיקו, שאף שבמקרה הנידון אין האֵם
נחשבת "משיחה על פי תומה", עדיין קיים הנימוק השני, וניתן להאמין לאֵם בגלל
שהיא אומרת גנות על עצמה. על כך הוסיפו הדיינים שבדיקת הפוליגרף שעשתה האֵם
כראיה עצמאית מדין אומדנא, והן את העובדה שהסכמת שהאֵם להיבדק, הופכת את
עדותה לכזאת העוסקת ב"מילתא דעבידא לאיגלויי", כפי שיתואר להלן .
276 ע ׳ 1219529/1 , לעיל ה"ש 31 .
277 וראו לעיל בה"ש 210 , שמנימוקי הרב איגרא עולה שאף ניתן לפסוק בכל מקרים אלו
גם חיוב כתובה.
278 על משמעותה הגדולה של קביעה זו לעניין פסיקת חיוב גט, ראו לעיל בה"ש 192 .
לצד האמור, הן הרב פרימן והן הרב איגרא הוסיפו נימוק הלכתי חדשני נוסף
ונפרד, שאינו מסתמך על משקל תוצאות הבדיקה, אלא על כך שעצם ההסכמה
להיבדק משנה את מעמ ד העדות ש ל אֵם הכוהן. 279 נימוק זה הוא בעל משמעויות
והשלכות מרחיקות לכת בדיני הראיות ההלכתיים, וכפי שנראה להלן, קבלתו
מובילה למסקנה שבכוח בדיקת פוליגרף להכשיר במקרים רבים גם את עדותם של
פסולי עדות נוספים. הרב פרימן והרב איגרא הכריעו שעצם הסכמת בעל דין או עד
להיבדק בפוליגרף, ולאמת באמצעות הבדיקה את טענותיו, נותנת אפשרות לקבל גם
עדות של מי שעדותו פסולה על פי כללי ההלכה. זאת מכיוון שהאפשרות לאמת
לכאורה את העדות באמצעות הפוליגרף, הופכת את מושא העדות להיחשב כעדות
העוסקת ב"מילתא דעבידא לאיגלויי" דבר העשוי להתגלות. ויוסבר שעל פי –
ההלכה לפעמים תתקבל גם עדות פסולה, ואפילו ב"דבר שבערווה ", 280 אם העדות
עוסקת בדבר שנכונותו עשויה להתגלות בעתיד. ההנחה שעומדת לרוב כבסיס לכך
הינה שהעד לא יעז לשקר בדבר שנכונותו עתידה להתברר. 281
על כך שדיני גירושין נחשבים ל "דבר שבערווה" שבהם נהוגה חומרה יתרה יותר
מאשר בשאר דיני איסורים, ראו בן מאיר, לעיל ה"ש 191 , בעמ' צג.
279 ראו בדברי הרב פרימן, אשר לאחר שדן בהשלכות הסכמת האֵם להיבדק בפוליגרף,
הוסיף שיש משקל ראייתי גם לתוצאות הבדיקה " גם העובדה שבבדיקת הפוליגרף
שעשתה האֵם היא נמצאה דוברת אמת, יש בה כדי לחזק במקצת את האומדן שדבריה
הם אמת"; גם הרב איגרא, התייחס לכך כשני נימוקים נפרדים: "ייתכן שמספיק אפילו
אחד מן הטעמים מילתא דעבידא לאיגלויי שעל ידי הבדיקה או הרוב שמכוחה של –
הבדיקה".
280 ראו לעיל ה"ש 192 .
281 על כך ראו משנה תורה, גירושין, פרק יג, הלכה כט; ובדברי הראב"ד שם; שוחטמן,
לעיל ה"ש 36 , בעמ' 819 .
אומנם ישנן דעות שונות בהלכה כלפי השלכות כלל זה כלפי כל אחד מפסולי העדות,
אך לדעת רבים מפוסקי ההלכה כלל זה תקף הן לפסולי עדות מפאת החשד שהם
משקרים, כגון עדות קרוב ועדות נוגע, והן לפסולי עדות מפאת "גזרת הכתו ב", ראו
לעיל ה"ש 66 . לסוברים שכלל זה תקף גם לגבי עדות נוגע ראו בשו"ת מחנה חיים
[הרב חיים סופר, הונגריה 1886-1821], חלק ב, אבן העזר, סימן מט. לחולקים
וסוברים שכלל זה אינו תקף בעדות נוגע, לכל הפחות בכל הנוגע לדיני ממונות, ראו
שו"ת נודע ביהודה קמא, אבן העזר, סימן כז; לסוברים שכלל זה תקף גם לגבי עדות
קרוב ראו ראבי"ה , חלק ד, סימן תתצד וכן ראו במרדכי על יבמות, דף נח, שכתב כן אף
בשם רבנו תם; לסוברים שכלל זה תקף גם לגבי עדות שאינו יהודי ראו בדברי הרמב"ם
לעיל, וכן ראו בשו"ת התשב"ץ, סימן פב; לסוברים שכלל זה תקף גם לגבי עדות
אישה ראו בפירוש הר"ן לדפי הרי"ף על מסכת קידושין, דף לא, ע"א, ד"ה "אבל
היכא".
אף על פי שכלל הלכתי זה מתייחס לרוב למקרים שבהם העדות עשויה להתברר
בעתיד כשקרית באופן ודאי, כגון עדות על מותו של אדם, אשר יכולה בעתיד
להתבדות באמצעות הופעתו של אותו "הרוג " ("בא הרוג ברגליו"). 282 הרב פרימן
והרב איגרא טענו שכלל זה מתאים גם כאשר ישנה אפשרות שהעדות תימצא שקרית
בבדיקת פוליגרף. כך, הרב פרימן מביא לטענה זו ראיה מההלכה הקובעת שאף אינו
יהודי 283 המוכר ביצים, נאמן בשאלה מאיזה עוף באו הביצים ש הוא מוכר. 284 הרב
פרימן מסביר כי עדותו הוכשרה, משום שניתן להפריכה באמצעות השוואת הביצים
לביצים ממקור הידוע לנו, ועל כן מושא העדות נחשב "דבר העשוי להתגלות". 285
לדבריו, אם מקרה זה הוגדר כ "דבר העשוי להתגלות" , למרות האפשרות לטעות
בהשוואת הביצים, אין מניעה מלומר כן גם לגבי בדיקת פוליגרף: 286
נראה שהבירור של השוואת הביצים בהסתמך על דמיון הביצים של אותו
עוף, אינו בירור מוחלט של מאה אחוז שהרי ייתכן שיהיה דמיון בין ביצת
עוף כשר לביצת עוף טמא […] אלא שקיימת הסתמכות על הרגילות וטבע
העולם בדמיון הביצים של אותו מין, ודי בכך כדי להגדיר את האמירה כדבר
יתר על האמור, אף שיש פוסקים שהסתייגו מהקביעה שכלל זה תקף לגבי פסולי עדות
מסוימים, דומה שקיימת הסכמה נרחבת בין הפוסקים באשר לכך שכאשר העד
ב"מילתא דעבידא לאיגלויי" הוא בעל הדין בעצמו, האמון אשר ניתן לטענותיו עולה
בהרבה על האמון אשר ניתן לרוב לעדות של בעל דין, וניתן על פי עדות זו אף להוציא
ממון, ראו בדעת הראב"ד המובאת בשיטה מקובצת על בבא בתרא, דף מה, ע"א, וכן
ראו בפירוש ר' יוסף קארו לרמב"ם, בכסף משנה על הלכות אישות, פרק טז, הלכה לא.
282 בדומה לכך, ראו בדברי שו"ת הריב"ש, סימן רנה, וכן בשו"ת הנודע ביהודה, סימן כז,
אשר קבעו כללים מכבידים כדי שהאמור בעדות ייחשב כדבר העשוי להתגלות. קושי
נוסף לאפשרות שעדות שיכולה להיבדק בפוליגרף תיחשב כ"מילתא דעבידא
לאיגלויי", עולה משו"ת ר' עקיבא איגר, סימן קכד, אשר כתב שאין אומרים "מילתא
דעבידא לאיגלויי" כאשר האפשרות להתבררות הדבר בעתיד היא על ידי עדים. זאת
משום שיכול העד לטעון שהעדים משקרים. וראו שם שכתב שאף שלכל עניין אחר
האמינה התורה לשני עדים המכחישים עד אחד, ובוודאי עד פסול, מכל מקום לעניין
רמת ההרתעה הנדרשת בשביל שעדות תיחשב כ"מילתא דעבידא לאיגלויי" אין הדבר
כן, משום שהעד הפסול ימשיך לטעון לצדקתו. ודומה שאם האפשרות להזים את
העדות באמצעות עדים כשרים אינה מאפשרת להגדיר את העדות כ "מילתא דעבידא
לאיגלויי", קשה לומר שעדות תוגדר ככזאת רק מפאת חוות דעת בודק פוליגרף. וראו
בדברי הרב לאו , להלן ה"ש 292 .
283 הנחשב לפסול עדות. ראו שוחטמן, לעיל ה"ש 36 , בעמ' 835 .
284 כמובא בדברי הרמ"א יורה דעה, סימן פו, סעיף א.
285 כמוסבר בפירוש הש"ך שם, סעיף ג .
286 ראו בדבריו בת ׳ 1159653/1 , לעיל ה"ש 181 .
העשוי להתגלות. גם בדיקת הפוליגרף בנויה על טבע העולם, שהרי אדם ניכר
בשקרו בלחץ הדם, בזיעה, בקצב הנשימות, במצמוצי עיניים ובשאר תגובות
ביולוגיות היכולות להימדד ולהתברר. לכן נראה שיש להגדיר את הבדיקה
כדבר היכול להתגלות בטבע העולם, והרי אדם מפחד לשקר כששקרו עלול
להתגלות ומשום ששיקרו סותר את טבע העולם. לכן נראה שהסכמה לעריכת
הבדיקה מקנה מקצת נאמנות, בדומה לדין דבר היכול להתגלות.
כלומר, לפי הרב פרימן, אף שעברו עשרות שנים מהאירוע האינטימי שתיארה אימו
של הכוהן, וספק אם קיימת אפשרות כלשהי לאמתו, עדיין ניתן להגדיר את עדותה
ככזאת העוסקת בדבר העתיד להתגלות, וזאת רק לאור הסכמתה להיבדק בפוליגרף.
בדומה לכך, הרב איגרא הביא את דברי "אבן האזל" על כך שהיסוד ההלכתי
לקבלת עדות פסולה ב"מילתא דעבידא לאיגלויי" נובע מדין " חזקת רוב". 287 ולאור
עמדתו של הרב איגרא שיש לראות בממצאי בדיקת פוליגרף כיוצרים " חזקת
רוב", 288 האפשרות לבחון את הנבדק בפוליגרף עומדת בתנאי הכלל ההלכתי
"מילתא דעבידא לאיגלויי" למרות האפשרות של הנבדק לכפור בממצאי
הבדיקה : 289
וגם אם נאמר דזו [האפשרות להיבדק בפוליגרף. א "ק] כשלעצמה אינה
אלימא כולי האי [אינה חזקה כל כך. א " ק] כיוון שאין השקר "עביד
לאיגלויי" לגמרי, שהרי הנתפס בשקרו יכול לתרץ עצמו שבדיקת הפוליגרף
אינה ראיה מוחלטת […] תוצאות בדיקות הפוליגרף אין ספק שיש בהן –
משום רוב, ולא גרע אפוא מסברת "עבידא לאיגלויי" גופא שכבר ביאר האבן
האזל שייתכן שאינה אלא בגדר רוב.
אף שייתכן שהצעה להכיר בכך שהסכמה להיבדק בפוליגרף מאפשרת לראות בעדות
"מילתא דעבידא לאיגלויי" עלתה דווקא במקרה זה בשל נסיבותיו הייחודיות והרצון
למצוא להן מענה, אין להקל ראש במשמעותה מרחיקת הלכת. ככל שהצעה זו
תתקבל על ידי דיינים ופוסקי הלכה רבים, הלכה למעשה בדיקת הפוליגרף יכולה
287 אבן האזל, גירושין, פרק יג, הלכה כט [הרב איסר זלמן מלצר, 1870 רוסיה – 1953
ישראל]. אומנם ייתכן שניתן להקשות על מסקנתו זו של הרב איגרא מכך שאבן האזל
לא הסביר באילו מקרים ניתן לקבוע שמדובר בעדות בדבר העתיד להתגלות. לכל
היותר אבן האזל הסביר שכאשר מדובר בדבר שעתיד להתגלות , היסוד ההלכתי
להסתמכות על עדות פסולה הוא דין חזקת "רוב". ייתכן שאין הכרח להסיק מדבריו
שעדות יכולה להיחשב כעוסקת בדבר העתיד להתגלות גם כאשר בעתיד יתברר שקיים
"רוב" סטטיסטי לכל היותר לכנות העד.
288 ראו לעיל ה"ש 255 .
289 ראו בדבריו בע ׳ 1219529/1 , לעיל ה"ש 31 .
לשנות באופן יסודי את הדין ההלכתי הנפסק בפועל לגבי קבילותם של עדים
פסולים. 290 על פי האמור, די בהסכמה להיבדק, ובוודאי כאשר הבדיקה התקיימה,
כדי שתוכן העדות יוגדר כ"דבר העתיד להתגלות", אשר ניתן לפסוק בו גם על פי
פסולי עדות. נוסף על כך, כאשר מתקבלת ההנחה שמדובר בעדות ב"מילתא דעבידא
לאיגלויי", לא זו בלבד שקבילותה של העדות משתנה, אלא גם משקלה גדל
מאוד. 291 ולאור כך שבפועל כמעט אין בנמצא עדות שלא ניתן להיבדק עליה
בפוליגרף, נסללה הדרך להכשיר עדות פסולי העדות כמעט בכל תיק ותובענה.
290 אומנם קיימת מחלוקת הלכתית לגבי האפשרות להסתמך על עד אחד ב"מילתא
דעבידא לאיגלויי" בדיני ממונות. לדעת ר ' יחיאל עפשטיין [רוסיה, 1908-1829]
בספרו ערוך השולחן, חושן משפט, סימן ל, סעיף יח, הסיבה שמסתמכים על עדות
פסולה ב"מילתא דעבידא לאיגלויי" בדיני איסורים, היא שבדיני איסורים אין צורך
בהכרח בעדות כשרה אלא ניתן לפסוק על פי "נאמנות", מה שאין כן לגבי דיני ממונות
שבהם "גזרת הכתוב" היא שצריכים שני עדים. לעומת זאת, לפי ר' שמעון בן צמח
דוראן [אלג'יריה, 1444-1361] בשו"ת התשב"ץ, חלק א, סימן עז, פג ופד, ניתן לפסוק
כן גם בדיני ממונות, וזאת משום שכאשר מדובר ב "מילתא דעבידא לאיגלויי", בית
הדין פוסק לא על פי עד אחד ודיני העדות, אלא מתוך ידיעתו. יצוין, שאף שיש
המציינים את ר' יצחק בר ששת [ברצלונה, 1408-1326] בספרו שו"ת הריב"ש, סימן
קנה וקפא, כמקור המרכזי להתנגדות לפסיקה בדיני ממונות על פי עדות פסולה
ב"מילתא דעבידא לאיגלויי", מדבריו עולה שהוא סובר כן רק כאשר מדובר בעדות
שלא ניתן לבררה לאלתר, כגון עדות עד אחד על מות המוריש. אך כאשר מדובר על
עדות שניתן לבררה לאלתר, כגון עדות פסולה על כך שקטנה הביאה סימני בגרות, ניתן
לפסוק בגינה אף בדיני ממונות לכל הדעות. ואם כן, לפי הדעות שהאפשרות להיבדק
בפוליגרף הופכת עדות להיות ב"מילתא דעבידא לאיגלויי", מדובר באפשרות מיידית
לברר את העדות, ואם כן לשיטה זו אף הריב"ש יסכים שניתן לפסוק על פי עדות זו גם
בדיני ממונות .
עוד יצוין, שהיו שפסקו שכאשר עדות פסולה התקבלה בדיני איסורים בשל כך
שהוגדרה כעוסקת ב"מילתא דעבידא לאיגלויי", אם לנאמר בעדות יש גם משמעות
ממונית, ניתן לסמוך עליה גם כדי להוציא ממון מבעליו. זאת גם לדעת המתנגדים לכך
במצב אחר. ראו בדברי הרב מאיר אריק [גליציה, 1925-1855] בשו"ת אמרי יושר,
חלק ב, סימן יז, סעיף ה. וכך אף דומה שהכריע החתם סופר, ראו שו"ת חתם סופר,
אבן העזר, חלק א, סימן צד; וכן הרב אליעזר ניצברג [ליטא, 1935-1849] בספרו
דמשק אליעזר, חושן משפט, סימן ל, סעיף ט. ודומה שלמסקנה הלכתית זו יש
משמעות רבה לפסיקת כתובה, שפעמים רבות מתבססת על המסקנות העובדתיות
המתבררות בדיון שהתקיים להוכחת תביעת הגירושין .
291 אין זה המקום להרחיב בנושא זה, לעניינו אך יצוין שאף שיש מחלוקת בדבר, רבים
הפוסקים הסוברים שכאשר עדות פסולה מתקבלת, משקלה גדול מעדות כשרה רגילה
ואף יותר משאר חזקות, ראו שו"ת שואל ומשיב [ר' יוסף שאול הלוי נתנזון, גליציה
אף שהן הרב איגרא והן הרב פרימן נשארו בדעת מיעוט בשתי הערכאות, מעניין
לראות שבנימוקי דעת הרוב, הדיינים החולקים כמעט לא התייחסו לנימוקים
המתוארים, ולחלופין דחו אותם בלשון קצרה. 292 יתר על כן, בפסק דין נוסף שניתן
באותה שנה הצליחו דיינים להביא להתרת ממזרים ארבעים שנה לאחר שנאסרו
ולסיים תיק יוחסין סבוך. זאת בין היתר באמצעות הענקת עדיפות ומשקל רב יותר
לעדות ולגרסאות התומכות בהיתר הממזרים בשל כך שגרסאות אלו אומתו כעת
בפוליגרף. 293 בפסק הדין נטען כי ניתן לאפשר לבעל דין לחזור בו מגרסתו הראשונה
כאשר הגרסה החדשה אומתה בבדיקת פוליגרף, 294 שבדיקת פוליגרף יכולה אף
להכשיר עדות של רשע, 295 ושלנוכח הבדיקה ניתן לראות בעדות עדות העוסקת
בדבר העתיד להתגלות. 296 אומנם, ראוי לציין שגם במקרה זה ייתכן שהנכונות
להעניק לבדיקה משמעות כה רבה נבעה מהמוטיבציה למצוא היתר לממזרים.
5 . הביקורת וההתנגדות לאפשרות להעניק תוקף ראייתי לבדיקת הפוליגרף
מרתק להיווכח בכך שאף שהטלת הספק בדבר מעמדו ההלכתי של הפוליגרף
מוזכרת בפסקי דין רבים, ברובם המוחלט של המקרים הטענה עולה כהערת אגב
1875-1810], סימן יא (מהדורא קמא). ולחלק מהדעות זאת אף בדיני ממונות, ראו
לעיל בה"ש 290 .
292 דעת הרוב בבית הדין האזורי התעלמה לחלוטין מתוצאות הבדיקה ולא התייחסה כלל
למעמדה של בדיקת הפוליגרף ולדבריו של הרב פרימן בנושא זה. בבית הדין הגדול
הרב עמוס לא כפר בהכרח בכך שייתכן שיש לפוליגרף משקל ראייתי רב, אך לעמדתו
במקרה הנידון ברי לו שעדותה של האם היא שקרית ועל כן אין לו אלא להסיק כי היא
״מן המיעוט שאין בדיקת הפוליגרף מצליחה לזהות את שקריהם״. א ומנם הרב לאו,
אשר הצטרף לדעתו של הרב עמוס, אכן הביע עמדה עקרונית במילים ספורות כנגד
הסתמכות על הפוליגרף כאשר מדובר באיסורי דאורייתא, וכן העלה ספק לגבי
האפשרות שניתן להגדיר עדות שהוסכם שתיבחן בפוליגרף כעדות ב" מילתא דעבידא
לאיגלויי" משום ״שידוע לכול שבדיקה זו אינה אמינה לגמרי הרי שגם אם תמצא
משקרת תוכל לתלות שהבדיקה לא הייתה מדויקת״.
293 ת ׳ 1040737/1 , לעיל ה"ש 260 .
294 ראו שם, בעמ' 50 .
295 ראו שם, בעמ' 101 : "שכל רשע שיודע בודאות שדברו דבר אמת, מותר לו להעיד,
שכל הפסול ברשע הוא מחמת משקר וכשאין חשש זה שוב לא נחוש לפסולו. ואם
נתאר לנו מצב שעד כזה יבדק בפוליגרף בעל איכות גבוהה מאד, נוכל לקבל עדות
רשעים ללא פיקפוק ע"י הבדיקה הזו" .
296 שם, בעמ' 61 .
ובהסתמכות על פסיקת גדולי הדיינים בעבר כי מדובר ב"אומדנא גרועה" . 297 לרוב,
טענה זו עולה כהערת הסבר קצרה, הנאמרת לבעלי הדין בטרם הדיינים מפנים אותם
לבדיקת פוליגרף בהסכמה . 298 למעשה, בעשרים השנים החולפות, מצאנו רק שני
דיינים שהסתייגו באופן מפורט ומנומק מהטענות המבקשות להעניק לפוליגרף תוקף
הלכתי עצמאי הרב צבי בן יעקב – 299 והרב יצחק אושינסקי. 300 ובעשור החולף,
שבו המגמה המתוארת לעיל התעצמה, עשה כן רק דיין אחד הרב חיים וידאל . – 301
הטענות שיובאו בפרק זה מתבססות בעיקר על טענותיהם של הרב אושינסקי והרב
וידאל.
כנגד הטענה שניתן לראות בבדיקת הפוליגרף אומדנא דמוכח, הרב אושינסקי
כתב שגם אם נכריע שהדיינים בימינו רשאים להכריע על פי אומדנא דמוכח, לא ניתן
להגיד כן באשר לבדיקת פוליגרף. לדבריו, ממצאי הבדיקה הם לכל היותר מסקנות
העולות מאומדן דעתו של הבודק לנוכח הנתונים וניסיונו האישי, ואין מדובר
באומדנא דמוכח המתגבשת בדעת הדיין לנוכח הממצאים . 302 בנוסף, לאור מעמדה
המשפטי השלילי של הפוליגרף ברחבי העולם, ספק כיצד ניתן לראות בפוליגרף
'אומדנא דמוכח בכל העולם '. 303 דומה כי דבריו של הרב אושינסקי על אודות
הבעייתיות בהסתמכות על אומדן דעת הבודק, עולים בקנה אחד עם המקורות
ההלכתיים המעידים על כך שגם כאשר ניתן לפסוק בהתאם לאומדנא, זאת רק כאשר
297 כך למשל הרב שלמה שפירא הביע בכמה פסקי דין את הסתייגותו מהענקת משקל
לבדיקת הפוליגרף, אך בלא שהרחיב על כך, ראו למשל ע׳ (גדול) 1084448/1 פלונית
נ ' פלוני (נבו 10.7.2018). אומנם, גם לעמדתו ני תן לעשות שימוש ראייתי בבדיקה
עצמה באין אפשרות אחרת, ראו לעיל ליד ציון ה"ש 142 . לדוגמה לפסקי דין שבהם
ההסתייגות מהענקת משקל לפוליגרף הובעה בקצרה או כהערת אגב בלבד, ראו דעת
המיעוט בת׳ 581601/1 , לעיל ה"ש 243 ; דברי הרב לאו שהובאו לעיל ה"ש 292 ; דברי
הרב אילוז בע ׳ 820962/3 , לעיל ה"ש 206 ; ת׳ 42437/4 , לעיל ה"ש 104 ; ת׳
573821/2 , לעיל ה"ש 110 ; ת ׳ 1004627/1 , לעיל ה"ש 219 . על פסיקת הדיינים בעבר
על כך שהפוליגרף נתפס כ"אומדנא גרועה" ראו לעיל בה"ש 19-17 .
298 ראו לעיל במקורות המובאים בה"ש 35 ; וכך אף מצוין בדעת הרוב בת ׳ 190175/15 ,
לעיל ה"ש 38 .
299 עמדה זו הובעה על ידו כאקסיומה שאין חולקים עליה במאמרו משנת 2006 , ראו לעיל
ליד ציון ה"ש 42 . גם היום ניכר שהרב בן יעקב עודו סבור כן, ראו למשל בת׳ (אזורי
ת״א) 1116997/4 פלונית נ ' פלונ י (נבו 1.5.2019).
300 ראו במאמרו, הרב אושינסקי, לעיל ה"ש 32 .
301 במסגרת פסק הדין בת ׳ 1180997/1 , לעיל ה"ש 31 .
302 עיל ה"ש 32 . וזאת בניגוד לאומדנא דמוכח המתקיימת בדעת הדיין.
303 טענה זאת אף הובעה על ידי הרב וידאל בת ׳ 1180997/1 , לעיל ה"ש 31 , וכן על ידי
הרב שלמה שפירא בע׳ 1084448/1 , לעיל ה"ש 297 .
הסקת המסקנות מהעובדות הידועות נעשית על ידי בית הדין, ולא כאשר הסקת
מסקנות מהעובדות נעשית על ידי עדים. 304
עוד כתב הרב אושינסקי שיש להפריד בין האפשרות הקיימת בהלכה לפסוק
לעיתים גם על פי "ראיות נסיבתיות" או "עדות ידיעה", 305 שהן ראיות המעידות על
עובדות המקרה ונסיבותיו בעת התרחשותו, לבין בדיקת פוליגרף המנסה להתחקות
בהווה אחר העבר. 306
בדומה לכך טען גם הרב וידאל. לדבריו, גם בדוגמה המובהקת ביותר שהובאה
בתלמוד ובפוסקים להתקיימות אומדנא דמוכח, 307 מתוארת אומדנא שעולה לנוכח
עובדות חלקיות הידועות לנו מפי הנוכחים בשעת המעשה עצמו, ולא על אומדנא
המנסה להתחקות אחר העבר, כגון חוות דעתו של בודק הפוליגרף: 308
שתוצאות הפוליגרף הם פחותים וגרועים מאומד כזה של מעשה דר"ש בן
שטח, 309 שהרי שם האומדנא היא מתוך ראיית חלק מהדברים שהביאו לעצם
הרצח, ראיה וידיעה כל מה שקדם לגוף המעשה מכלי ראשון שהיה נוכ ח
בעת המעשה, אבל בבדיקת פוליגרף האומדנא נוצרת ע"י סימנים שלאחר
המעשה, שע"י סימנים אלו אנו מבקשים ליצור תמונת מצב על מה שקרה
בעבר. נתון זה גורם לחוקרים רבים לפקפק מאד בהצלחת הפוליגרף. זאת
ועוד האומדנא נקבעת בצורה סובייקטיבית בהפעלת שיקול הדעת עפ"י
התנהגות של הנבדק מלבד בדיקת המכונה, ונמצא שקביעתו של הבודק היא
בגדר אומדנא על אומדנא .
בדומה לכך הרב וידאל גם התנגד לאפשרות להסתמך על הפוליגרף מדין תקנת
הקדמונים. לדבריו, תקנת הקדמונים הכשירה עדות פסולה רק של עד הנאמן על בית
הדין 310 ואשר נכח באותו אירוע ומעיד על מה שראה, 311 מה שאינו מתקיים אצל
בודק הפוליגרף.
304 על כך ראו במאמרו של בן מאיר, לעיל ה"ש 191 , בעמ׳ צד.
305 על מעמדה של "עדות ידיעה", ראו אטינגר, לעיל ה"ש 39 , בעמ' 213 .
306 ראו הרב אושינסקי, לעיל ה"ש 32 , בעמ' רכא.
307 כוונתו למקרה המתואר בבבלי, סנהדרין לז, ע"ב ש בו נכנס ר' שמעון בן שטח לחורבה
נטושה בראותו אדם רץ אחרי אדם אחר לאותה החורבה, ובכניסתו ראה ר' שמעון בן
שטח את הרודף וחרב נוטפת דם בידו, עומד מעל גופת הנרדף. ראו משנה תורה,
סנהדרין, פרק כ, הלכה א. וראו בדברי המהרי"ק, סימן קכט, אשר כתב שאין לך
"אומדנא דמוכח" גדול מזה.
308 ההדגשות אינן במקור. ראו ת ׳ 1180997/1 , לעיל ה"ש 31 , בעמ' 11 .
309 ראו לעיל ה"ש 307 .
310 ראו ת ׳ 1180997/1 , לעיל ה"ש 31 , וראו לעיל ה"ש 237 .
311 שם, בעמ' 17 .
הרב וידאל אף דחה את האפשרות להתייחס לבדיקה כיוצרת חזקה מסוג "רוב".
הוא מבקר את ההסתמכות הרבה של בתי הדין על הפוליגרף, וכן את האמון המלא
שהם מעניקים לנתונים הסטטיסטיים המוצגים על ידי מכוני הפוליגרף תוך שהוא
מתייחס לביקורות המדעיות כלפי המסקנות שתומכי הפוליגרף גוזרים מהממצאים
הסטטיסטיים. 312 מבחינה הלכתית, הוא מונה כמה נימוקים כנגד האפשרות שיש
"חזקת רוב" לנכונות חוות דעתו של בודק הפוליגרף. 313 ודומה כי המשותף
לטיעונים אלו הוא הקביעה שניתן לפסוק שקיימת "חזקת רוב" במקרה ספציפי רק
כאשר בירור נכונות קיומו האובייקטיבי של הרוב הסטטיסטי במציאות אינה תלויה
בפרשנות של גורם סובייקטיבי. לדבריו, אף אם נקבל את יכולתה של הבדיקה לאתר
ממצאים פיזיולוגיים, וכן את ההנחה שממצאים אלו מעידים לעיתים על שקרים, אין
חולק על כך שהתאמת הנבדק הספציפי לבדיקה, ניתוח הממצאים וההגעה למסקנה
שנבדק מסוים משקר או דובר אמת, הינם תולדה של התרשמות ושיקול הדעת
הסובייקטיבי של הבודק, שלנכונותם אין להתייחס כתופעות פיזיולוגיות
אובייקטיביות ומכאן שלא ניתן להסיק שמתקיימת "חזקת רוב" לנכונותן . 314
אף על פי שאין כאן מקום להרחיב, על דברי הרב וידאל ניתן להוסיף שדווקא אם
הקביעה שממצאי הפוליגרף מהווים "חזקת רוב" מתבססת רק על ההסתברות
הסטטיסטית של נכונות הבדיקה, ולא בהכרח מתוך אמון בתיאוריה המדעית של
הבדיקה בדבר הקשר הסיבתי שבין חוסר כנות לבין המאפיינים הפיזיולוגיים
שהבדיקה חושפת, על הדיינים הטוענים כן להיות מודעים ו להתייחס אף לביקורת
המתימטית סטטיסטית הקיימת נגד הדרך ש בה מוצגת האמינות הסטטיסטית של –
ממצאי הפוליגרף. 315
312 שם, בעמ' 11 .
313 בין היתר הוא מוכיח שלא ניתן לסמוך על הרוב, במיוחד לא כאשר מדובר בשאלות
של קידושין, כאשר קיומו של הרוב תלוי במנהג בני האדם. וראו שם בדבריו על כך
שאפילו בנושאים עם מובהקות סטטיסטית מובהקת כגון בדיקות רקמות, שנכונותם
אינה תלויה בחוות דעת סובייקטיבית ״אפילו הכי לא כל פוסקי ההלכה תמים דעים כי
ניתן לסמוך על בדיקות אלו, וקל וחומר בנדון דידן״.
314 על דברי הרב וידאל ניתן להוסיף, שעל פי רבים מפוסקי ההלכה, ניתן לפסוק בדיני
איסורים על פי "רוב", רק כאשר אין כל אפשרות אחרת לברר את הדין. ראו במאמרו
של הרב אייל רזניקוביץ ״חובת בירור ברוב או חזקה״ הכרעות ובירורי ם 281
)התשע"ט(. מה שאין כן בחלק מהמקרים שהובאו לעיל, אשר הסתמכו בהם על בדיקת
הפוליגרף מדין "רוב", תוך שהובהר שגם בלא בדיקת הפוליגרף ניתן להגיע להכרעת
הדין באופנים חלופיים. כפי שנאמר למשל במפורש בפסקי הדין שניתנו בבית הדין
האזורי בצפת, ראו לעיל ליד ציון ה"ש 268 .
315 על כך ראו מנשה, לעיל ה"ש 14 , בעמ׳ 186 , ה"ש 183 . ועוד, הקביעה שניתן להניח
התקיימות של חזקת "רוב" הקיים בכלל העולם ("רובא דליתא קמן" במונחים
באשר לטענה שכאשר העד מסכים להיבדק בפוליגרף ניתן להגדיר את עדותו
כעדות העוסקת ב"דבר שעתיד להתגלות ", כתב הרב דוד לאו בקצרה כי היא : 316
"אינה טענה, שכיוון שידוע לכול שבדיקה זו אינה אמינה לגמרי הרי שגם אם תימצא
משקרת תוכל לתלות שהבדיקה לא הייתה מדויקת".
מכל האמור עולה שישנם דיינים, בודדים ביותר, החולקים על מגוון הכללים
והנימוקים שהועלו במטרה להעניק לממצאי בדיקת הפוליגרף תוקף הלכתי ראייתי.
בין היתר הוזכר כי הרב אושינסקי והרב וידאל כתבו שצריך להבדיל בין האפשרות
ההלכתית להסתמך על אומדנא העולה מראיות נסיבתיות הידועות לדיין, לבין בדיקת
הפוליגרף. וזאת מכיוון שהבדיקה אינה עדות מתוך האירוע עצמו, אלא היא ניסיון
בהווה לעמוד על מה שקרה בעבר. אבקש להתעכב מעט על נקודה זו.
דומה שהן המצדדים מקרב הדיינים באפשרות לראות בפוליגרף ראיה קבילה והן
החולקים על כך מניחים שבדיקת הפוליגרף מבקשת לחשוף את אשר אירע בעבר.
ברם, דומה שגם בקרב תומכיה המדעיים והמשפטיים הנלהבים ביותר של בדיקת
הפוליגרף מחוץ לכותלי בית הדין אין בנמצא מי שטוען כן. 317 בדיקת הפוליגרף
אינה מתיימרת בשום צורה לחשוף את העבר. מומחי הפוליגרף מתיימרים, לכל
היותר, לדווח על קיומם או על אי קיומם של ממצאים פיזיולוגיים המעידים על חוסר –
כנות הנבדק בשעת הבדיקה. בהתאם לכך, המומחים אף מקפידים להימנע מלכנות
את המכונה "מכונת אמת" , וזאת כדי למנוע מצג שווא שממצאי הבדיקה מעידים על
שאלת האמת העובדתית שעליה נשאלו הנבדקים. 318 על כן, גם אם עולם המדע,
ההלכתיים) רק בשל נתונים סטטיסטיים ולא בהכרח מתוך אמון בתיאוריה המדעית,
דומה שאינה עולה בקנה אחד עם הנחת רבים מפוסקי ההלכה שכדי שחזקת "רוב"
שכזו תתקיים, אין די בנכונות סטטיסטית, אלא צריך שנכונות זו תעלה בקנה אחד עם
הטבע המציאותי המוליד את הנכונות הסטטיסטית. על כך ראו במאמרו של הרב משה
גנץ "שני סוגי רוב" שעלי דעת ד 32 (התשמ"ו).
316 בע׳ 1219529/1 , וראו לעיל ה"ש 292 .
317 ראו במבוא לספרם של זגורי, לעיל ה"ש 4 ; הרדוף, לעיל ה"ש 4, בעמ' 154 ; וראו פינק
ורוזנברג רובינס, לעיל ה"ש – 4, בעמ' 8 , 39 אשר אף הוסיפו כי החשש מפני כך
ששופטים לא יבינו את משמעותה של בדיקת הפוליגרף ויראו בה "מכונת אמת" היא
החשש המרכזי הניצב בלב ההתנגדות ברחבי העולם לקבילותה הראייתית של בדיקת
הפוליגרף. וראו מנשה, לעיל ה"ש 14 , בעמ' 188 בדברים שהביא בשם TAL GOLAN, A LECTURE GIVEN AT THE BERKLEY HISTORIAN SERIES: GALILEO AND SOLMON SPEAKING TONGUES: A SHORT HISTORY OF SCIENTIFIC EXPERT TESTIMONY (1996) .
וראו בדברי הרב יעקבי בכנס הדיינים תשע"ג, לעיל ה"ש 67 , בעמ' 155 , אשר עמד על
טעות עממית זו והזהיר כי "חשוב שהדיינים לא ייגררו לכך" .
318 ראו בסקירתם של זגורי, לעיל ה"ש 4, בעמ' 28 והלאה, את ההגדרות השונות שניתנו
לבדיקה על ידי האיגודים המקצועיים השונים.
המשפט וההלכה יעניקו אמינות של 100% לממצאי הפוליגרף, דומה שהבדיקה לא
תוכל להוות ראיה על העובדות האובייקטיביות אשר אירעו בעבר, אלא על כך
שהנבדק מגלה תסמינים פיזיולוגיים המעידים על חוסר כנות סובייקטיבית בשעת
הבדיקה .
אף שהיה ניתן לחשוב שמדובר בדקדוק מיותר, וכך או כך הוכחת כנות הנבדק
מוכיחה מאליה את העובדות שעליהן הוא נשאל, אין הדבר כן, ולהבחנה זו יש
משמעות רבה לדיון ההלכתי שהוצג עד כה. ראשית, היות ש הבדיקה מעידה לכל
היותר על כנות הנבדק, מובן שכדי לבחון אם בדיקת הפוליגרף יכולה לשמש משקל
ראייתי להכרעה הלכתית מסוימת, יש לבחון קודם כול את השאלה, אם אותה הכרעה
ההלכתית תלויה ר ק באמון הניתן לנבדק. אם כל הנדרש כדי להגיע להכרעה הלכתית
מסוימת הוא שכנוע הדיינים באמינות הנבדק, ייתכן שבדיקת הפוליגרף יכולה
לשמש הוכחה, ואף לתקן "פגם " שנפל באמינות הנבדק. 319 אך ככל שהנבדק נחשב
לעד פסול בהכרעה ההלכתית שעל הפרק, 320 אף אם אין לדיינים כל ספק
במהימנותו, בדיקת הפוליגרף המעידה על כנותו כלל לא תועיל . ואף כאשר הנבדק
כשר לעדות, אך נדרש סיוע חיצוני או עד נוסף בשביל להגיע להכרעה ההלכתית
שעל הפרק, מובן שבדיקת הפוליגרף לבדה לא תועיל. וכך, ככל שעדות הנבדק היא
עדות נסיבתית או עדות שמיעה, ואין די בה כדי להוכיח את עצם קיומו של האירוע
אף אם תוענק לה אמינות מלאה, בדיקת הפוליגרף המעידה על כנות הנבדק לא
תועיל.
שנית, גם אם מעניקים לבדיקה אמינות מוחלטת, לאור כך שבדיקת הפוליגרף
מוכיחה לכל היותר כנות סובייקטיבית של הנבדק, הרי שאין לבדיקה היכולת
להוכיח ולאמת ממצאים עובדתיים ואובייקטיביים. בהתאם לכך ספק אם האפשרות
לבדוק את כנותו הסובייקטיבית של העד בפוליגרף, מאפשרת לקבל עדות פסולה
בטיעון שהנכונות האובייקטיבית של מושא עדות "עתידה להתגלות". 321 בדו מה
לכך, ייתכן שקיימת אפשרות להשוות בין מעמדה של עדות המחוזקת בפוליגרף
319 כגון עדות "נוגע בדבר" ראו אטינגר, לעיל ה"ש 39 , בעמ' 107 .
320 ובהתאם לכך, כאשר פסול העדות נובע מפגם שאינו במהימנות העד אלא מסיבות
אחרות, כגון "גזרת הכתוב" אשר על פיה אין להאמין לעד פסול אפילו הוא "כמשה
ואהרן", ראו לעיל ה"ש 66 , קשה יותר יהיה להצדיק פסיקה המכשירה עדות זו רק
בשל בדיקת פוליגרף המחזקת את אמינותו.
321 כמתואר לעיל ליד ציון ה"ש 281 . שהרי גם אם העד ייכשל בבדיקת הפוליגרף, עדיין
לא התגלה שום ממצא עובדתי מוחלט שסותר את עדותו, לכל היותר מדובר בפגיעה
במהימנותו. וכפי שראינו, לעיל בה"ש 282 , גם אם קיימת אפשרות בעתיד שיבואו שני
עדים כשרים שיכחישו את עדות העד, פוסקי ההלכה קבעו שלא ניתן לראות בעדותו
"מילתא דעבידא לאיגלויי" למרות העליונות הנורמטיבית המוחלטת של שני העדים.
למעמדה של עדות הניתנת בנסיבות שפוסקי ההלכה קבעו שיש בהן כדי ליצור חזקה
סובייקטיבית שהעד או בעל הדין דובר אמת, כגון חזקת האמון המיוחסת בהלכה
לאישה הטוענת בפני בעלה "גרשתני" . 322 לעומת זאת, קיים קושי בקבלת תוצאות
הפוליגרף כראיה שביכולתה להעיד על קיומ ה של חז קה עובדתית באשר למציאות
האובייקטיבית, כגון "חזקת רוב ". ברוח זו, קיים קושי באפשרות להשתמש בבדיקה
המוכיחה כנות סובייקטיבית לשם פסיקה בהתאם לכללי האומדנא, כאשר נדרשים
דיינים לאמוד מציאות עובדת ית . 323 לעומת זאת, ייתכן שניתן להשתמש בממצאי
בדיקת הפוליגרף כראיה כאשר הדיינים נדרשים לאמוד את דעתם הסובייקטיבית של
הצדדים. 324
העולה מכל האמור, שדומה שגם אם יוכרע שעל פי ההלכה יש להעניק לתוצאות
בדיקת הפוליגרף אמינות מלאה ובת תוקף הלכתי, לא ברור כיצד ניתן לגזור
מהבדיקה מסקנות ראייתיות שגם מצדדיה הגדולים ביותר של הבדיקה אינם טוענים
שהבדיקה מעידה עליהן. בדיקת הפוליגרף אינה מעידה על עובדות ואינה מתחקה
אחר העבר, היא לכל היותר מעידה על כנותו של הנבדק, ובהתאם לכך היא יכולה
לשמש כראיה לכל היותר על שאלה זו.
6 . הענקת משקל ראייתי לבדיקת הפוליגרף עצמה סיכום –
בחלק זה הוצגה מגמת הפסיקה החדשה שבה מוענק לבדיקת הפוליגרף עצמה
משקל ראייתי עצמאי רב עוצמה שאינו נובע מהסכמת הצדדים לכך. באשר למשקל ה –
של הבדיקה בתובענות שאינן ממוניות, ובעיקר בבקשות להיתר נישואין, משקלה של
הבדיקה הוא מרחיק לכת ורב עד מאוד. לצד נימוקים הלכתיים המתאימים גם
לתובענות ממוניות, כגון השימוש בכללי אומדנא ותקנת הקדמונים, בעשור האחרון
322 וראו בדומה לכך שכתב הרב אריה הורביץ, דיין בית הדין הגדול, בספרו לב אריה,
סימן כז, בעמ' צט .323 להבחנה בין אומדנא המשמשת להערכת הדיינים את כוונת בעלי הדין לבין אומדנא
המשמשת דיינים לקביעת נסיבות עובדתיות, קיים בסיס איתן במשפט העברי. ראו בן
מאיר, לעיל ה"ש 191 , וכן אטינגר, לעיל ה"ש 39 , בעמ' 189 .
324 ובדומה לכך כאשר הנבדק מעיד על נסיבות עובדתיות, אך ייתכן וכנותו הסובייקטיבית
הנתמכת על ידי פוליגרף, לא בהכרח מעידה על אמת עובדתית.
דוגמה טובה להבחנה בין אומדן הנסיבות העובדתיות באמצעות הפוליגרף לבין אומדן
הכנות הסובייקטיבית באמצעות הפוליגרף, ניתן למצוא בדברי הרב הישריק בת ׳
190175/15 , לעיל ה"ש 38 , אשר בו טענה האישה הן לעילת "מאיס עלי" והן לעילת
"עובר על דת" כאשר שתי העילות נשענו על אותה טענה עובדתית ש״בעלה מנסה
להכריח אותה לקיים מגעים ויחסים בזמן נידותה״. הרב הישריק שם קבע שניתן
להסתפק בתוצאות הפוליגרף כדי לקבל את עילת "מאיס עלי" הסובייקטיבית, אך לא
כן לגבי עילת הגירושין האובייקטיבית "עובר על דת ".
ישנם דיינים אשר קבעו שממצאי הבדיקה לא זו בלבד שמהווים למעשה "חזקה של
רוב" שהמציאות העובדתית היא כממצאי הבדיקה, דבר המאפשר לפסוק את הדין
רק בהתאם לבדיקה ו"אפילו בדבר שבערווה", אלא שבידי הבדיקה, ואפילו בידי
עצם ההסכמה להיבדק, לאפשר לדיינים לפסוק גם בהתאם לעדות פסולה מדין
"מילתא דעבידא לאיגלויי דבר שעתיד להתגלות". –
בכל הנוגע למשקלה של הבדיקה בתובענות ממוניות, אף שהנימוקים והכללים
ההלכתיים להכשרת קבילותה של הבדיקה כראיה הם נימוקים שבמקרים שונים
דיינים קובעים שדי בהסתמכות עליהם כדי להכריע בתובענות ממוניות, 325 בפועל
כמעט אין בנמצא פסק דין שבו התקבלה תביעה ממונית רק בשל בדיקת
הפוליגרף. 326 בדיקת הפוליגרף משמשת לרוב לדחיית התביעה והשארת הממון בידי
המוחזק בו, או שצטרפת לראיות נוספות. 327 ברם, קיימים מקרים שבהם משקלה של
הבדיקה הוביל לקביעת הדיינים שבכוחם לפסוק פשרה בעל כורחם של הצדדים,
ולקבל את התביעה באופן חלקי.
מכל האמור עולה המגמה המרתקת, שבעשור וחצי האחרון התחוללה מהפכה
של ממש במעמדה הראייתי של בדיקת הפוליגרף בבתי הדין הרבניים. לאחר
כארבעים שנה שבהן דומה היה שקיים קונצנזוס בין הדיינים לעניין כך שמדובר
בראיה לא קבילה שהסתמכות עליה יכולה להיעשות רק מכוח הסכמת הצדדים
לסטות מכללי הראיות, בעשור וחצי האחרון הולכים וגוברים הקולות המבקשים
להעניק לבדיקת הפוליגרף עצמה מעמד הלכתי של ראיה קבילה ורבת משקל. לא זו
אף זו, ככל שההצעות העולות בדברי הדיינים ימשיכו לקנות רגליים איתנות במערכת
בתי הדין הרבניים דומה שבכוחה הראייתי של בדיקת הפוליגרף לחולל שינויים
מרחיקי לכת בדיני הראיות ההלכתיים. מהנימוקים המתוארים עולה שלא רק שבכוח
בדיקת הפוליגרף להוביל לקבלת התביעה בתובענות ממוניות ובתובענות שאינן
ממוניות ו "אפילו בדבר שבערווה", אלא שעצם האפשרות להיבדק מאפשרת לבתי
הדין להסתמך גם על עדים רבים שלאורך ההיסטוריה ההלכתית נחשבו כפסולי
עדות. כפי שיורחב להלן, 328 היו שהסבירו את הצורך בבדיקת הפוליגרף במצוקה
הראייתית הקיימת בבתי הדין לאור נוקשות כללי ההלכה בדבר כשרות וקבילות
עדים וראיות. לכן, אין ספק שככל שהפסיקה המתוארת תקנה אחיזה בקרב דיינים
רבים, בכוחה של הבדיקה לחולל מהפכה של ממש במערכת המשפט ההלכתית.
325 ראו לעיל ליד ציון ה"ש 207 , 208 , 238 ו- 239 .
326 לדוגמה לחריג לכך, ראו בע ׳ 1122060/2 , לעיל ה"ש 185 .
327 אומנם לדעת הסוברים שכאשר יש בדיקה כפולה, אזי ניתן לראות בכך "תרי רובי"
ולפסוק על פי זה גם בדיני ממונות, ראו לעיל ה"ש 253 וה״ש 186 , וכן ראו לעיל ליד
ציון ה"ש 211 .
328 ראו להלן ליד ציון ה"ש 372 .
גם באשר להשלכות המגמה המתוארת על היחסים שבין הדין ההלכתי הנפסק
בבתי הדין לבין הדין הישראלי וגבולותיו, למגמת הפסיקה המתוארת בחלק זה ישנה
משמעות רבה. בחלקים הקודמים ניתן היה להסביר שהרציונל ההלכתי הבסיסי של
הענקת משקל לבדיקת הפוליגרף מתוקף הסכמת הצדדים, וכן הענקת משקל לחזרה
מהסכמה להיבדק, עולים בקנה אחד עם הוראות המשפט הישראלי. ועל כן באופן
בסיסי, לכאורה ישנה מוטיבציה הלכתית ומשפטית משותפת למנוע את הפגמים
שנידונו . אולם, המגמה הפסיקתית המתרחבת המתוארת בחלק השלישי, שלפיה
בעשור וחצי האחרון ישנם דיינים המעניקים לבדיקת הפוליגרף קבילות ומשקל
עצמאי, מהווה למעשה נקודת פיצול יסודית בין הדין ההלכתי לבין הדין הישראלי
ביחס, במעמד ובשימוש בבדיקת הפוליגרף.
אומנם, בבתי הדין אין חולק על כך שלמעשה נדרשת הסכמת בעל הדין לשם
ביצוע הבדיקה, וזאת בדומה להוראות הלכת ביאזי, ואם כן לכאורה גם כאשר
מעניקים הדיינים לבדיקה משקל ראייתי עצמאי, מדובר בשיח הלכתי פנימי
ותיאורטי חסר משמעות מעשית. ברם, נוכחנו לראות שכאשר דיינים רואים בבדיקה
ראיה קבילה ובעלת משקל רב, הרי שלעמדתם מבחינה הלכתית הסכמת הצדדים
נדרשת אך לשם הביצוע בפועל של הבדיקה. לאור זאת, לפעמים הדיינים עושים
שימוש באמצעים עקיפים כדי לחייב בעלי דין להיבד ק. 329 שנית, ישנם מקרים
שבהם גם בדיקת פוליגרף ח ד צדדית של בעל דין הייתה קבילה, וזאת אף בלא –
שקדמה לכך הסכמת הצד האחר. 330 שלישית, גם כאשר הבדיקה נעשתה בהסכמת
שני הצדדים, תוצאותיה ההלכתיות נגזרו גם מהמשמעות שהדיינים מעניקים לה, ולא
רק מגבולות הסכמת הצדדים . 331 ודומה שכאשר אחת מהאפשרויות הללו מתקיימת,
הדבר מהווה סטייה ברורה מהוראות הלכת ביאז י, כפי שיורחב בחלק הבא.
ה . חלק רביע י מהפכת הפוליגרף בבתי הדין: מבט ע ל –
1 . הדיון הנורמטיבי
יסוד מוסד בפסיקותיו של בג"ץ הינו שבג"ץ אינו מתערב בפסיקת ההלכה הנעשית
בבתי הדין הרבניים. 332 אומנם בהלכת בבלי נקבע שהכרעת בתי דין בעניינים
329 ראו לעיל ליד ציון ה"ש 231 ו- 270 .
330 ראו לעיל במתואר בה"ש 218 .
331 ראו לעיל ליד ציון ה"ש 213 .
332 כפי שנפסק בבג"ץ 1000/92 בבלי נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד מח(2) 221 (1994).
וכדברי השופט עמית בבג"ץ 4602/13 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בחיפה (נבו
18.11.2018).
אזרחיים מחויבת להיות לאור הוראות הדין האזרחי ולא בהתאם לדין ההלכתי. 333
ברם, בג"ץ הבהיר שהוא אינו ערכאת ערעור על בית הדין הגדול 334 וככלל אינו
מתערב בסדרי הדין ודיני הראיות הנקבעים בבתי הדין הרבניים "עם זאת, הם חייבים
לתאום לעקרונות היסוד של המשפט הישראלי". 335 התערבותו של בג"ץ תיעשה
בעיקרה רק כאשר הכרעת בית הדין הגדול פוגעת בכללי הצדק הטבעי , 336 כאשר
ישנה סטייה מהוראות חוק המכוונות לבית הדין הדתי 337 או כאשר בית הדין פעל
בחוסר סמכות. 338
אף שעד היום לא התקיים בבג"ץ דיון סדור בנושא זה, עיון בפסיקות בג"ץ שבהן
ישנה התייחסות קצרה למעמד הפוליגרף בבתי הדין מעלה כי אף על פי שלא נקבעה
הלכה פוזיטיבית בעניין, ברי ששופטי בג"ץ סברו שהלכת ביאזי מחייבת את בתי
הדין. 339 במסגרת בג"ץ 3122/12 , 340 נידונה טענת העותרת שבית הדין הרבני
מחייב אותה לבצע בדיקת פוליגרף. השופט רובינשטיין הכריע כי "אין חולק כי
פוליגרף הוא כלי שניתן לעשות בו שימוש אך ורק בהסכמה". אך לאור הסבר היועץ
המשפטי של בתי הדין, שההחלטה ניתנה מתוך הנחה שהעותרת מסכימה, השופט
רובינשטיין נמנע "לעת עתה" מלהתערב בהחלטות בית הדין , אך הזהיר את בתי הדין
מפני הפניית הצדדים לפוליגרף ב"אופן העשוי להיראות כמחייב בעיני אדם מן
היישוב". 341 שנים אחדות לאחר מכן חזר השופט רובינשטיין על קביעתו ואף הבהיר
שהוא נוטה לקבל את הטענה שאין מקום לכך שהדיינים הם אשר ייזמו את הפנייה
333 שם.
334 זאת בהתאם לס׳ 15 (ג) ו- 15 (ד)( 4 ) לחוק יסוד: השפיטה. –
335 בג"ץ 6650/04 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בנתניה, פ"ד סא( 1 ) 581 (2006).
336 ראו בג"ץ 10138/09 פלוני נ' בית הדין הרבני ה גדול בירושלים (נבו 30.12.2009).
337 ראו שם .
338 כהוראות ס׳ 15 (ד) 4 לחוק יסוד השפיטה.
339 כפי שיורחב להלן. אומנם במסגרת עתירות שונות נידונו מקרים שבהם עשה בית הדין
הרבני שימושים שונים בבדיקות פוליגרף, אך לרוב הדברים הופיעו בשולי הדברים
כאזכור עובדתי ולא כטענה המשפטית שעליה עתרו בעלי הדין. ראו בג"ץ 4435/94
טל נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים, פ״ד מט(2) 630 (1995); בע"מ
5357/06 פלוני נ' פלונ י (נבו 22.10.2006); בג"ץ 6839/17 פלונ י נ' בית הדין הרבני
הגדול בירושלים (נבו 3.1.2018); בג"ץ 2819/09 פלונית נ' ביה"ד הרבני הגדול (נבו
13.7.2009); בג"ץ 7407/11 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (נבו
27.1.2013); בג"ץ 8449/19 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (נבו
7.1.2020).
340 בג"ץ 3122/12 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בחיפה (נבו 6.5.2013).
341 וראו שם שלכאורה עולה מתשובת יועמ"ש בתי הדין הרבניים, שאף הוא ובית הדין
הגדול מסכימים לקביעה זו.
לפוליגרף, וקרא לבית הדין הגדול לקבוע הלכה ברורה ואחידה בעניין זה. 342 ההנחה
שבתי הדין מחויבים להוראות הלכת ביאזי עולה אף מפסקי דין נוספים של בג"ץ. 343
ודומה שישנה הנחה שכך הדבר גם לגבי כללי פסיקה אזרחיים נוספים בנושא
הפוליגרף. כך הבהיר השופט עמית שגם בתי הדין רשאים להעניק משקל לחזרה
מהסכמה להיבדק. 344
לאור הנחות אלו, שבמרכזן מחויבות בתי הדין להלכת ביאזי, יש לבחון את
המסקנות שהוצגו בשלושת חלקי המאמר. דומה כי באשר למתואר בחלקו הראשון
של המאמר בדבר חוסר העקביות וחוסר הבהירות שלפעמים קיימת בדבר השלכות
הסכמת הצדדים להיבדק, מדובר בבעיה הלכתית כשם שהיא משפטית, ולדיינים
עצמם יש אינטרס הלכתי למנעה. 345 התערבותו של בג"ץ תידרש רק אם יתעלמו
הכרעות בית הדין הגדול מפגיעות שכאלו באופן המהווה "פגיעה בתקנת הציבור
וכללי הצדק הטבעי". 346 בכל הנוגע למתואר בחלקו השני של המאמר, על פניו אין
מקום להתערבות במשקל המוענק בבתי הדין לחזרה מהסכמה להיבדק . 347 אך ייתכן
שקיימת ההצדקה מבחינת הדין הישראלי להתערבות בג"ץ בכל הנוגע למשקל
הראייתי הרב המוענק לסירוב להצעה להיבד ק, אף אם ההצעה עולה מבעל הדין
342 ראו בדבריו בבג"ץ 3689/15 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בתל אביב (נבו
17.5.2016).
343 ראו בדברי השופט הנדל בבג"ץ 6332/13 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלי ם
(נבו 11.5.2014). וכך אף עולה מבג"ץ 3122/12 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי
בחיפה (נבו 6.5.2013); ומבג"ץ 5463/21 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי בירושלים
(נבו 5.10.2021). אומנם יצוין שיש החולקים על ההנחה שפסק הדין בהלכת ביאזי,
לעיל ה"ש 8 , הינו הלכה מחייבת אף במערכת המשפט האזרחית; ראו הרדוף, לעיל
ה"ש 4, בעמ' 131 .
344 ראו בג"ץ 557/17 פלוני נ' פלונית (נבו 23.1.2017). מדבריו עולה שהסירוב יכול
לשמש כנגד המתנגד במיוחד אם הוא הצד התובע או לחלופין הצד שיזם את הפנייה –
לפוליגרף, ובדומה לכך ראו בדברי השופט הנדל בבג"ץ 6332/13 , לעיל ה"ש 343 .
345 שהרי הגיונה וכלליה של המדיניות ההלכתית, המכירה במשקל הבדיקה רק מכוח
הסכמת הצדדים, עולים בקנה אחד עם ה היגיון וכללי הדין האזרחי הישראלי. זאת
באשר שתי המערכות גוזרות את קבילות ומשקל הבדיקה רק מהסכמת הצדדים.
בהתאם לכך, גם אם פעמים קיימת בבתי הדין אי בהירות ועקביות בדבר משמעותה –
של הסכמת הצדדים והשלכותיה, הגברת ערנות הדיינים למקרים אלו ומניעתם הינה
אינטרס הלכתי ומשפטי משותף.
346 כמתואר לעיל ליד ציון ה"ש 336 . התערבות לאור סטייה מהוראות המחוקק אינה
רלוונטית לדיוננו זה באשר המחוקק טרם אמר את דברו בעניין מעמדה הראייתי של
בדיקת הפוליגרף.
347 כדברי השופט עמית לעיל, ליד ציון ה"ש 344 .
שכנגד, 348 ובמיוחד אם היא עולה מבית הדין. 349 זאת מכיוון שפסיקה זו מהווה
הלכה למעשה כפייה עקיפה להיבדק בפוליגרף, ויש אף מי שטוען שהפעלת לחץ לא
מידתי להיבדק בפוליגרף מהווה בפגיעה חמורה בזכות לכבוד של בעלי הדין. 350
יתר על כן, לא יהיה זה מופרך שבג"ץ יסיק כי כפייה עקיפה זו אף מטילה צל כבד על
תוקפה המשפטי של הסכמת הצדדים, ומכאן אף על פסקי הדין שבהם הוענק
לבדיקה משקל בהסתמך על הסכמת הצדדים, וכן על פסקי הדין שנתנו משקל לחזרה
מהסכמה להיבדק. בכל הנוגע למתואר בחלקו השלישי של המאמר בדבר המגמה
המתרחבת של הענקת משקל ראייתי לבדיקת הפוליגרף עצמה שלא מכוח הסכמת
הצדדים, ספק אם יש טעם להתערבותו של בג"ץ במקרים שבהם יתברר שהמשקל
שהדיינים העניקו לבדיקה עצמה לא חרג בפועל מגבולות המשקל שהסכימו לו
הצדדים. 351 אולם אין הדבר כן ככל שיתברר כי בשל המשקל שהדיינים מייחסים
לבדיקה עצמה , הוענק לפוליגרף משקל שלא מכוח ובגבולות הסכמת שני
הצדדים, 352 או לחלופין לכפייה עקיפה על בעלי דין להיבדק. 353
2 . השלכות רוחב של השימוש בפוליגרף בבתי הדין והרהורי מדיניות
שיפוטית הלכתית
כפי שראינו התופעה שבגדרה הדיינים מעניקים לבדיקה עצמה משקל ראייתי רב
הולכת ומתרחבת, והשימוש הראייתי בבדיקה בהתבסס על הסכמת הצדדים, הוא
כבר כעת בהיקף יוצא דופן במדדיו. בהתאם לכך, אבקש להעלות כמה הרהורי
348 ונראה שיש אף מקום לאסור להביא לידיעת בית הדין את העובדה שבעל הדין סירב
להצעה לפוליגרף, בדומה לדין הקיים במשפט הפלילי בישראל. אומנם ככל שהסירוב
כבר הובא לידיעתו של בית הדין ומדובר בעניינים שאינם אזרחיים , ספק אם יש דרך
מעשית למנוע מהדיינים להביא את הסירוב בשיקוליהם. אומנם ייתכן שהכרעה אשר
תורה לבתי הדין להימנע מראש מהפניה לפוליגרף, בלא שהדבר בא מיוזמה עצמאית
משותפת של בעלי הדין, ותאסור על הבאת הסירוב לידיעת בית הדין, יכולה למנוע
הישנות של מקרים שכאלה בעתיד.
349 כעולה מדברי השופט רובינשטיין לעיל, ליד ציון ה"ש 341 .
350 ראו לעיל ה"ש 12 .
351 יוער כי לצד כך שבשנים האחרונות נשמעים קולות המבקשים לבחון מחדש את כללי
קבילותה הראייתית של הבדיקה בדין הישראלי, ראו לעיל ה"ש 4, עצם הקביעה
שהסכמת הצדדים מאפשרת הסתמכות ראייתית על הבדיקה, מהווה נקיטת עמדה
ברורה שעצם ההסתמכו ת על הבדיקה אינה מנוגדת ל"תקנת הציבור וכללי הצדק
הטבעי". שהרי כאשר פגיעה שכזו מתקיימת, הדין הישראלי אינו מאפשר זאת אפילו
מתוך הסכמה. כדברי השופט אלון בהלכת ביאזי, לעיל ה"ש 8, בעמ' 476 .
352 כמתואר לעיל ליד ציון ה"ש 330 ו- 331 .
353 כמקרים המתוארים לעיל ליד ציון ה"ש 231 ו- 270 .
מדיניות משפטית בדבר השלכות רוחב ועומק הנובעות מהשימוש בפוליגרף בבתי
הדין. אבקש לטעון, שהאופן שבו דיינים עושים שימוש בבדיקת הפוליגרף לא זו
בלבד שמשפיע רבות על ההליך הדיוני כולו, אלא אף ייתכן שטומן בחובו שינוי
מוסכמות יסוד בדבר תפקידם ומעמדם של הדיינים בהליך השיפוטי ההלכתי. דומה
שגם אם יימצאו נימוקים בשבח השימוש הראייתי שנעשה בפוליגרף בבתי הדין, ואף
אם במקרה פרטני כזה או אחר לא יימצא כל פגם, הלכתי או משפטי, בשימוש
הראייתי שנעשה בבדיקה, ראוי ואף הכרח לתת את הדעת להשלכות אלו.
ראשית, באשר למתואר בחלקו השלישי של המאמר בדבר הענקת משקל הלכתי
רב עוצמה לבדיקה עצמה, מעבר לכך שמדובר התפתחות הלכתית דרמטית, ומבלי –
לנקוט עמדה לגבי נכונות דעה זו ונימוקיה, ברי שבכוח הנימוקים שתוארו לחולל
מהפכה של ממש בדיני הראיות ההלכתיים. כפי שראינו, היו מן הדיינים שביקשו
לקבוע שלבדיקת הפוליגרף היכולת לקבוע שקיימת "חזקת רוב" שהדין הוא כעולה
מחוות דעתו של בודק הפוליגרף. זאת רק בהסתמך על הנתונים הסטטיסטיים בדבר
מהימנותה של הבדיקה, ומבלי להידרש כלל לשאלת נכונות התיאוריה המדעית
שבבסיס הבדיקה.
דומה שהקביעה שקיימת חזקה הלכתית מסוג "רוב" לנכונות ממצאי חוות דעת
מומחה, שמחקרים מסוימים, ואף נתונים במחלוקת, מעידים על מהימנותה מבחינה
סטטיסטית גרידא, פותחת דלת רחבה מאוד להענקת משקל ראייתי הלכתי, – 354
להסתמכות על מגוון רחב של ראיות וחוות דעת שונות ומגוונות. 355 אף אם ברי
שאין הדבר כשלעצמו מהווה נימוק כנגד פסיקה זו, ואף ייתכן שמדובר בפתיחת דלת
מבורכת, דומה שעל הדיינים הפוסקים כן לתת גם על כך את הדעת, ולהסביר אם
לשיטתם אכן כל ראיה או חוות דעת מומחה המציגה מחקרים סטטיסטיים בדבר
354 זאת בעיקר בדיני איסורים, אך במקרים רבים אף בדיני ממונות, כמתואר לעיל ליד ציון
ה"ש 253 .
355 זאת ככל שאכן תתרחב בבתי הדין המגמה המכירה בכוחה של בדיקת הפוליגרף לייצר
חזקת "רוב" רק בשל הנתונים הסטטיסטיים שמציגים מכוני הפוליגרף, ותוך ויתור על
הצורך לנקוט עמדה ברורה לגבי נכונותה המדעית של התיאוריה שבבסיס הבדיקה.
זאת במיוחד לסוברים שדי בוודאות סטטיסטית הגדולה מ- 60% או 70% . לרציונל זה,
דומה שאין מניעה הכרחית מלפסוק כן גם בכל הנוגע לראיות פורנזיות או חוות דעת
מקצועיות אחרות המציגות מחקרים המעידים על עמידה בדרישה סטטיסטית של 60%
הצלחה, אף אם המחקרים הטוענים לכך נתונים במחלוקת. כך, מדוע המשקל ההלכתי
הרב המתואר במאמר זה לא יינתן גם לחוות דעתו של גרפולוג או מטפל באשר
לאמינותו של עד או בעל דין? יתר על כן, לכאורה אין מניעה שככל שיימצאו מחקרים
שיטענו ששופטי בתי המשפט האזרחיים מגיעים למסקנות מהימנות במרבית האחוזים,
גם ניתן לפסוק שקיימת חזקה של "רוב" שהכרעתם של בתי המשפט נכונה .
מהימנותה, תיחשב כיוצרת "חזקת הרוב" לאמיתות תוכנה , ואם לא, במה שונה מהן
בדיקת הפוליגרף. כך, למשל, אם יימצאו מחקרים שבמרבית המקרים, ואפילו ב-
60% בלבד, עובד סוציאלי או מטפל משפחתי מנוסה יודע לזהות אם יש אמת בטענת
אלימות, האם בגין כך יש לפסוק שקיימת "חזקת רוב" שהאמת היא כחוות דעתו ?
נוסף על כך, מבלי לנקוט בעמדה חיובית או שלילית כלפי אפשרות זו, ככל שתתקבל
ההנחה שהאפשרות לבחון עדויות בפוליגרף מאפשרת לראותן כעוסקות " בדבר
העתיד להתגלות", יש לתת את הדעת לכך שייתכן שהלכה למעשה כללי פסלות
עדים בהלכה ירוקנו ממשמעותם כמעט לחלוטין. 356
שנית, באשר למתואר בחלק הראשון והשני של המאמר בדבר הענקת משקל
לבדיקה מכוח הסכמת הצדדים, אף שלכאורה אין מדובר בשינוי מהדין ההלכתי
המהותי המקובל, השילוב של המשקל הרב שמוענק לבדיקה כאשר היא נעשית
מתוך הסכמה, יחד עם המשקל הרב שמוענק לסירוב להצעה להיבדק, יצר למעשה
כלי משפטי דיוני רב עוצמה גם בידי מי שאין לו כל ראיה אחרת, והוא אף יודע שאין –
האמת עימו. דיינים שונים כבר הצביעו על כך שפסיקה זו מובילה לכך שתמיד בידו
של בעל דין שקרן וחסר ראיות להציע לסטות מכללי הראיות ולהיבדק בפוליגרף
ללא שיש לו דבר להפסיד. 357 סירוב של הצד דובר האמת להצעה יפגע קשות
במהימנותו ובמעמדו הראייתי היציב. וגם אם יסכים, לכל הפחות כעת למשקר חסר
הראיות ישנו הסיכוי שבדיקת הפוליגרף תעלה מסקנה מוטעית ותעניק לו ראיה
שכוחה לדעת רבים הוא "כמאה עדים". 358 בכך למעשה נוצרת פסיקה אבסורדית
שדווקא לדעות המבקשות להימנע מהכרה בקבילות בדיקת הפוליגרף עצמה, כוחה
הראייתי בפועל הוא כמעט חסר תקדים.
אך יתר על שתי ההשלכות המתוארות, וגם אם הדיינים לא ימצאו כל פגם
בהשלכות המתוארות עד כה, דומה שעל הדיינים לתת את הדעת לאופן שבו בחירתם
זו עשויה לטמון בחובה שינוי יסוד בדבר תפקידם המסורתי של הדיינים לאורך
הדורות, ושל מערכת המשפט ההלכתית כולה. כפי שכבר הוזכר, 359 החוקרים
והשופטים השונים אשר דנו בהתנגדות הרבה להענקת קבילות ומשקל לפוליגרף
במערכות המשפט ברחבי העולם, ציינו שבשורש ההתנגדות לבדיקה לא עומד ר ק
הפקפוק הרב במהימנותה, אלא גם החשש מהאופן שבו בדיקת הפוליגרף יכולה
להשפיע באופן עמוק על ההליך השיפוטי כולו. לאור התאמת השימוש בבדיקה
כמעט לכל תיק ותובענה, קיים החשש שבודק הפוליגרף יערער ויירש את תפקידו
המהותי והבסיסי ביותר של השופט במערכת המשפט להכריע בין אמת ושקר.
356 ראו לעיל ה"ש 290 .
357 ראו לעיל ליד ציון ה"ש 180 .
358 כמוסבר לעיל ליד ציון ה"ש 44 .
359 ראו לעיל, ליד ציון ה"ש 15-10 .
אין מדובר אך בחשש תדמיתי כלפי חוץ, 360 הוא כולל אף חשש ששימוש לא
מבוקר בפוליגרף ישפיע באופן עמוק על יכולתם הפנימית של שופטים להגיע
להכרעה המנוגדת לממצאי הבדיקה. כך, אף זגורי וזגורי, שייתכן שלקריאתם לבתי
הדין לאמץ את בדיקת הפוליגרף הייתה השפעה רבה, 361 הסתייגו מהאפשרות
להעניק לבדיקה קבילות בלא שקדמה לכך קביעת הנחיות וכללים מחייבים לכלל
המערכת התוחמים את המקרים שבהם ייעשה שימוש בפוליגרף. כללים שמטרתם
לאזן את החשש האמור ואת הסכנות והנזק הכרוכים בשימוש נרחב מדי בפוליגרף.
לדבריהם, כללים אלו הכרחיים במיוחד בנושאים הדומים לרבים מהנושאים
הנידונים בבתי הדין: 362
[…] הפוליגרף נתפס ככלי חזק מדי. קיים חשש אינהרנטי אפוא ביישור קו
של בית המשפט עם ראיית הפוליגרף ובכך עלול להתבטל בפועל שיקול
הדעת השיפוטי. הבעייתיות גוברות כאשר מדובר בעבירות אלימות
במשפחה או בעבירות נגד המוסר, שבהן ברוב הפעמים מדובר במילה נגד
מילה, עדות מול עדות, ודווקא כאן נחיצותו של הפוליגרף גוברת.
ודומה כי דווקא במערכת בתי הדין הרבניים כדאי יהיה להטות אוזן קשבת לחשש
זה. לא רק בשל כך שחלק מאזהרות החוקרים שעסקו בסכנות הפוליגרף נדמה שכבר
הוכחו במאמר זה כמדויקות, 363 אלא בעיקר לנוכח התפיסות המטא משפטיות –
העומדות בלב מערכת המשפט ההלכתית. לאורך הדורות התקיימה בהלכה
המוסכמה שבירור השאלה מי הוא דובר האמת ומי הוא דובר השקר, וכן גזירת
המסקנות העובדתיות וההלכתיות מהכרעה זו, הינם חלק מתפקידיו המובהקים
והייחודיים של הדיין, שהוא אשר מופקד על הציווי "שמוע בין אחיכם ושפטתם
360 עוד על חשש תדמיתי זה ראו בדבריהם של זגורי הסמוכים לדברים המצוטטים להלן.
361 ראו לעיל ליד ציון ה"ש 190 ו- 372 .
362 ההדגשות אינן במקור. ראו זגורי, לעיל ה"ש 4, בעמ' 297 .
363 בכוונתי להרחיב בנושא זה במאמר נפרד, אך בקליפת אגוז אציין כי המהירות שבה
התרחשה בבתי הדין המהפכה ההלכתית בדבר מעמדה הראייתי של בדיקת הפוליגרף
והמשקל הרב ויוצא הדופן המיוחס לבדיקה, אימתה במידה רבה את אזהרות החוקרים
מפני "אופייה השתלטני" של הבדיקה, ראו לעיל ליד ציון ה"ש 15 ; המשקל הרב
שהחלו הדיינים לייחס לסירוב להצעה להיבדק מאמת במידה רבה את אזהרות
החוקרים מפני שהפניה מרובה של בעלי דין לפוליגרף יוליד בקרב שופטים דעה
קדומה כנגד המסרב, ראו לעיל ליד ציון 108 ; והתפיסה המוטעית העולה לכאורה
מדברי רבים מהדיינים בכך שמדובר ב"מכונת אמת" המוכיחה נסיבות עובדתיות,
מאמתת במידה רבה את אזהרות החוקרים מפני כך ששופטים יתקשו להבין את
משמעותה הראייתית של הבדיקה ואת מגבלותיה, ראו לעיל ליד ציון ה"ש 317 .
צדק". 364 גם כאשר ההלכה הכירה בכך שלפעמים הדיין נאלץ לחרוג מכללי הפסיקה
המקובלים ולפסוק על דרך האומדנא, על האומדנא להתקיים בדעת הדיין, ואסור לו
להסתמך בפסיקתו על אומדנא שנעשית בדעת העדים. 365
במידה רבה, תפיסה שורשית זאת ניצבת במבוכה לנוכח היקף התופעה, שלפיה
הדיינים בעצמם הם המפנים וה לוחצים על בעלי הדין להעביר את ההכרעה בעובדות
ובטענות אל חוות דעתו של בודק הפוליגרף. לא רק אמונם של הדיינים ביכולת
שלהם לברר את האמת ולשאת בתפקידם המסורתי נתון בפקפוק לנוכח היקף תופעה
זו, גם אמונם ביכולת דיני הראיות ההלכתיים להעמיד מערכת משפט איתנה ואמינה
נתון בסימן שאלה לנוכח בחירתם ללחוץ על בעלי הדין להסכים לסטות מכללי
הראיות ולהעניק עליונות ראייתית לבדיקה "כמאה עדים". כדברי הרב בן יעקב
בנימוקו את סירובו לבקשה שהצדדים ייבחנו בפוליגרף: 366
364 ראו חיים שפירא "׳כי המשפט לאלהים הוא׳ על הזיקה בין האל להליך השיפוטי –
במקרא ובמסורת הלכתית" מחקרי משפט כו 51 (2010); וראו שוחטמן, לעיל ה"ש
36 , בעמ' 1013 ; וראו בספרו של סיני, לעיל ה"ש 114 ; יעקב חבה "כי יבֹא אלי העם
לדרוש א להים" דף שבוע י – 1356 (פרשת יתרו התש"פ) .
ודומה כי במובנים רבים תפקיד זה הינו המלאכה שהבחינה בין מעמדו של הדיין
כ"אלוהים" לבין כל רב המכריע בשאלה הנשלחת אליו מארבע כנפות הארץ בהסתמך
על העובדות המתוארות בפניו. ראו בפירוש הרמב"ן על התורה, שמות, פרק כא, פסוק
ו, אשר פירש כי משמעות כינוים של הדיינים במקרא "אלוהים", הינו שבעת שניגשים
הדיינים לשפוט בין איש לבין רעהו, האל איתם ומנחה את הכרעתם לזהות בין הצדיק
לבין הרשע: ״ולדעתי יאמר הכתוב והגישו אדניו אל האלהים, עד האלהים יבא דבר
שניהם (שמות כב 8), לרמוז כי האלהים יהיה עמהם בדבר המשפט, הוא יצדיק והוא
ירשיע״. דומה כי תפיסה זו היא גם אשר עמדה בלב הדין שאסור שחשש מפני הכרעה
שגויה, יוביל דיין להימנע מנטילת האחריות להכריע כמי הדין. כמובא בבבלי,
סנהדרין ו, ע"ב: ״שמא יאמר הדיין מה לי בצער הזה תלמוד לומר עמכם בדבר –
משפט אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות״. –
365 ראו לעיל ליד ציון ה"ש 304 .
366 ראו בת ׳ 1174161/3 , לעיל ה"ש 142 , ומעניין להיווכח שהרב בן יעקב טען כן בשנת
2019 , בחלוף עשור וחצי מאז שהיה היה הראשון לדון באריכות באפשרויות השונות
להסתמכות דיינים על בדיקת הפוליגרף מתוקף הסכמת הצדדים ראו לעיל ליד ציון
ה"ש 42 . וייתכן שאין זה מפתיע שהנימוק המצוטט לא צוין במאמרו בשנת 2006 , אזי
רחוק מן הדעת היה לתאר את המהירות שבה תתפשט תופעת השימוש בפוליגרף בבתי
הדין, וטרם היה בנמצא מי שהעלה בדעתו לתת לבדיקה משקל עצמאי, שלא מתוקף
הסכמת הצדדים.
לא יעלה על הדעת שהתרשמותו של בית הדין מהצדדים תהיה חסרת
משמעות, שאם כן אולי נוותר באופן גורף על הצורך בדיוני הוכחות, ונפנה
את הצדדים ישירות לבדיקת פוליגרף?
ו . סיכום המאמר וניתוח מהפכת הפוליגרף בבתי הדין
במאמר זה ביקשתי לחשוף ולרדת לפשרה של המהפכה ההלכתית שהתחוללה בבתי
הדין הרבנים בדבר מעמדה הראייתי של בדיקת הפוליגרף. מבט על בתופעה זו יכול
ללמד אותנו רבות על האופן שבו מתפתחות לאיטן מהפכות הלכתיות, ואף יכול
להעניק לנו תובנות רבות על טבעה הראייתי הייחודי של בדיקת הפוליגרף, ועל
האופן שבו היא משפיעה על מערכות משפט.
משלושת חלקי המאמר מצטיירת התמונה המלאה של אופן התפשטות התופעה
בבתי הדין הרבניים שלב אחר שלב. בחלק הראשון תואר שלצד הפסיקה הגורפת
בעשורים האחרונים של המאה הקודמת שעל פי ההלכה אין להעניק לבדיקת
הפוליגרף כל משקל ראייתי, הן מחמת פקפוקים במהימנותה והן מחמת תפיסות
מטא הלכתיות, בהליך הדרגתי התפשטה התופעה שדייני בתי הדין הרבניים מרבים –
להפנות את בעלי הדין להיבדק בפוליגרף, וזאת בהתבסס על הסכמתם לסטות מכללי
הראיות ההלכתיים. למרות היקפה הנרחב של תופעה זו, בשלב זה ניתן בהחלט לומר
שתופעה זו אינה סותרת את הפסיקה ההלכתית הוותיקה של בתי הדין בדבר חוסר
קבילות הפוליגרף, ובמידה רבה אף עולה בקנה אחד עם הוראות הדין הישראלי.
בחלקו השני של המאמר הוצג כיצד הלכה והתרחבה מגמת פסיקה נוספת
שבגדרה החלו הדיינים להעניק משמעות הלכתית וראייתית רבה לסירוב להצעה
להיבדק בפוליגרף. אף שמדובר בסירוב לסטות מכללי ההלכה, הסירוב הושוו ה
לתקדימים הלכתיים אשר עסקו בסירוב בעל דין לעמוד בחובתו ההלכתית לענות
לשאלות בית הדין או להציג ראיות כשרות. ודומה שפסיקה זו מטילה צל כבד על
מידת הרצון החופשי שבהסכמה להיבדק בפוליגרף בבתי הדין, ואף פוגעת בתוקפה
המדעי של הבדיקה אשר נכונות ממצאיה מושפעת ממידת הרצון החופשי שבקיום
הבדיקה. מקרב הדיינים היו שעמדו על הבעייתיות שבפסיקה זו. כאשר מדובר
בחזרה מהסכמה להיבדק, התשתית ההלכתית והמשפטית לפסיקה כנגד מסרב
ברורה, בהיותו מסרב להציג ראיה שהוא בעצמו הכשיר. אלא שבתי הדין פסקו כנגד
החוזר בו מהסכמתו גם בתובענות שאינן ממוניות, בהן ספק אם להסכמתו היה בכלל
תוקף הלכתי. במידת מה, ניתן לומר שהמשקל הרב שהדיינים מעניקים לסירוב
להצעה להיבדק, מהווה את הצעד הראשון בהפיכת הפסיקה המקובלת בדבר אי-
קבילותה של בדיקת הפוליגרף. תופעה זו אף עולה בקנה אחד עם החשש שתואר על
ידי חוקרים שונים מכך שהסתמכות רבה על הפוליגרף תוליד אף הענקת משמעות
יתרה לסירוב להצעה להיבדק.
בחלקו השלישי של המאמר הוצגה מגמת הפסיקה החדשה שהתפתחה בבתי
הדין בעשור וחצי האחרונים, שלפיה יותר ויותר דיינים מעניקים לבדיקת הפוליגרף
עצמה משקל הלכתי רב שכוחו אינו נובע או תלוי רק בהסכמת הצדדים. אף אם
ברמה המעשית נדרשת הסכמת בעלי הדין לשם ביצוע הבדיקה, נוכחנו שפסיקה זו
מובילה במהרה גם לכך שמוענק לבדיקה משקל החורג מגבולות הסכמת הצדדים.
לצד עמידה על טענותיהם של הדיינים הספורים שהתנגדו ישירות לתופעה זו, הוצגה
האפשרות שחלק מהנימוקים מרחיקי הלכת בדבר משקלה של הבדיקה, נובעים
מחוסר היכרות עם הביקורת המדעית והמשפטית הקיימת גם היום כלפי הבדיקה
ומגבלותיה, ומתוך הנחות מוטעות בדבר מגבלותיה.
ברי שככל שמגמת פסיקה חדשנית זו תמשיך להתרחב, ניתן לראות בכך את
השלמת המהפכה ההלכתית. ואין מדובר רק במהפכה הלכתית במעמדה של ראיה
ספציפית, עמדנו על כך שבכוח הנימוקים המובאים להכשרתה ההלכתית של בדיקת
הפוליגרף לשנות באופן חסר תקדים אף את כלל דיני הראיות והעדויות, וכן את
מקומם ותפקידם של הדיינים במערכת המשפט ההלכתית. דומה כי התרחבות מגמה
זו, אף תוביל מאליה להתפשטות ההתנגשויות והחיכוך בין פסיקת בתי הדין, לבין
הוראות הדין הישראלי.
לסיום מאמר זה, אבקש להציע כעת גם הסבר התפתחותי למהפכה ההלכתית
המתוארת.
בהתייחסם לפסיקת בתי הדין בעבר כנגד קבילותה ההלכתית של בדיקת
הפוליגרף, טענו דיינים שונים כי דייני העבר לא חזו בהתפתחות הטכנולוגית שעברה
בדיקת הפוליגרף. 367 ברם, גם אם נתעלם מכך שהספקנות המדעית והמשפטית
קיימת גם כיום, על פניו אין בנמצא התייחסות לטענות המטא הלכתיות שהעלו –
הדיינים בעבר כנגד השימוש הראייתי בפוליגרף . 368 טענות שמהן עולה שפסיקתם זו
לא תשתנה גם אם הבדיקה תוכח כאמינה לחלוטין. יתר על כן, אף אם נאמץ את
ההנחה שמה שאפשר את המהפכה ההלכתית הייתה ההתפתחות הטכנולוגית, אין
הדבר מעניק מענה לשאלה מדוע בבתי הדין הרבניים נוצרה המוטיבציה לאמץ את
הפוליגרף כראיה קבילה, ועוד בהיקף חסר תקדים ובמשקל כה מרחיק לכת. ועוד,
אף אם אכן חל שינוי טכנולוגי כה גדול בבדיקה, מדוע דווקא מערכת המשפט
ההלכתית והשמרנית של בתי הדין מבכרת להפוך את פסיקות גדולי הדיינים בעבר
367 בדומה לטענת זגורי, לעיל ה"ש 4 , באשר למקומה של הלכת ביאז י לנוכח השינויים
הטכנולוגיים שעבר הפוליגרף.
368 ומעניין לראות שדווקא הרב וידאל בת׳ 1180997/1 , לעיל ה"ש 31 , אשר כתב
בהרחבה כנגד תופעת ההסתמכות על הפוליגרף בבתי הדין, בחר להתייחס, ואף
לדחות, חלק מטענות אלו .
86 אברהם קלמנזון
ולהיות חלוצה, אולי אף בקנה מידה עולמי, בהיקף ובעוצמת השימוש בפוליגרף
כראיה קבילה ?
בזהירות רבה אציע, כי אין מדובר בהכרח בהחלטה נקודתית ומודעת, והמהפכה
הינה פרי התפתחות רב שלבית שראשיתה במצוקה הראייתית שאליה נקלעו בתי –
הדין בראשית המאה ה- 21 . בבתי הדין הרבניים ישנו קושי בהצגת ראיות קבילות
מבחינה הלכתית ומבחינה משפטית. זאת כתוצאה מהשילוב של חלק מכללי קבילות
הראיות והעדים הנוקשים שבהלכה, עם האופי הפרטי של ההליכים והטענות
הנידונים בבתי הדין. 369 קושי זה החריף לאחר קביעת בג"ץ בשנת 2005 שבתי הדין
כפופים להוראות החוק והפסיקה בנושא פסילת ראיות שהושגו תוך פגיעה
בפרטיות. 370 ואף שגם בעבר היו מקרי קצה שבהם הדיינים הפנו את הצדדים
לפוליגרף בהסכמה, 371 ייתכן כי על רקע המצוקה המתוארת, הלכו וגברו המקרים
שבהם הרגישו דיינים שאין בידם הכלים המשפטיים וההלכתיים לברר את האמת.
כתוצאה מחוסר הרצון המובן לפסוק את הדין בלא ראיה ובלא בסיס הלכתי, החלו
הדיינים להכווין את בעלי הדין, בהסכמתם, לפוליגרף. ואכן, בשנת 2006 כבר נכתב
מאמרו רב ההשפעה של הרב בן יעקב שהיה הראשון לפרט ולדון לעומק בפרקטיקה
זו. ולא מפתיע אם כן שבשנת 2011 זגורי וזגורי כבר הצביעו בספרם על מצוקה זו
כנימוק מדוע כדאי לבתי הדין לאמץ את הפוליגרף כראיה: 372
ברורה לכול ההתנגשות בין החיוב הערכי, נורמטיבי ומצפוני של בית הדין
עם המגבלות המעשיות באיתור ראיות מזה, בחשיפת האמת מזה ובהגנה על
הפרטיות מזה. נראה כי אין קרקע פורייה מזו להציע את בדיקת הפוליגרף
כראיה קבילה בבתי הדין הרבניים.
אבקש להציע שההתפשטות וההתפתחות המהירה של הפרקטיקה הנידונה הינ ה פרי
השילוב בין המצוקה הראייתית של בתי הדין הרבניים אשר " אין קרקע פורייה מזו
להציע את בדיקת הפוליגרף כראיה קבילה" לבין אופייה הטבעי של ראיית
הפוליגרף. אופי שתלטני שהחוקרים הזהירו מפניו לנוכח התאמת הבדיקה כמעט
לכל הליך משפטי, והרצון המובן לבסס את ההכרעה בין דובר אמת לדובר שקר על
אדנים מדעיים לכאורה. 373 לא יהיה זה אף מן המופרך להוסיף שהתפשטות השימוש
369 ראו רות זפרן "'סקס שקרים ווידאוטייפ': על הגנת הפרטיות בהליכים המתנהלים בבתי
הדין הרבניים" משפט וממשל ז 813 , 818 ( 2004 .)
370 ראו בג"ץ 6650/04 , לעיל ה"ש 335 ; וראו במאמרי המוזכר לעיל בה"ש 113 .
371 ראו בפסק הדין אשר ניתן ב- 1981 בדברי הרב מירון, לעיל ה"ש 20 , אשר כתב כי
הצעתו להפנות את הצדדים לבדיקת פוליגרף נעשית באין פתרון אחר.
372 זגורי, לעיל ה"ש 4, בעמ' 272 .
373 כמתואר לעיל ליד ציון ה"ש 15 .
"ביקש קהלת לדון על פי דברים שבלב" 87
בפוליגרף ייתכן שניזונה מכך ש הפניית הצדדים לבדיקה התגל תה לדיינים ככלי יעיל
ומהיר לפתרון סכסוכים, שאף מקל מהעומס הרב המוטל עליהם.
בשלב השני, באופן טבעי וכפי שהזהירו חלק מהחוקרים, 374 ככל שדיינים הרבו
להפנות את הצדדים לפוליגרף כפרקטיקה מקובלת, ובעלי הדין ובאי כוחם אף החלו
להציע זאת לפי צרכיהם, כך פחתה הזהירות והחשדנות כלפי מגבלות הבדיקה.
כפועל יוצא מכך, גברה חשדנות הדיינים כלפי בעלי דין שעמדו על זכותם לסרב
להצעתם להיבדק.
ייתכן שעל כך אף ניתן להוסיף שבאותה התקופה גם הלכה והתפשטה בבתי הדין
התפיסה שיש בסיס הלכתי איתן לפסיקה כנגד בעל דין המסרב להציג ראיות,
ועמידה על זכות להימנע מהצגת ראיות בהתבסס על הוראות המשפט הישראלי,
נתפסה כמעשה לא לגיטימי. 375 ייתכן שלאט לאט טושטשה ההבחנה בין סירוב
לראיות בעלות משקל הלכתי קביל שרק הוראות בג"ץ מונעות את הצגתן, לבין
סירוב לראיות חסרות משקל גם על פי ההלכה. 376
ברם, היו מהדיינים שהקפידו לעמוד על כך שבלא הענקת משקל ותוקף הלכתי
לבדיקה עצמה, אין הצדקה לפסיקה כנגד המסרב להצעה להיבדק. 377 נוסף על כך ,
בתובענות שאינן ממוניות, ספק אם להסכמת הצדדים לסטות מכללי הראיות יש
בכלל תוקף הלכתי, ועל כן ספק כיצד ניתן להסתמך בתובענות אלו על הפוליגרף,
ואף ספק מהי ההצדקה לפסיקה כנגד המסרב להיבדק בתובענות אלו, אף אם קדמה
לסירוב הסכמה. 378
והינה, בראשית העשור השני למאה ה- 21 , היו חוקרי משפ ט 379 שטענו שלאור
ההתפתחויות הטכנולוגיות של הפוליגרף, ראוי לשקול מחדש את עמדת המשפט
הישראלי בנושא. קולות אלו גם הושמעו באוזני הדיינים בכנס הדיינים בשנת
2013 . 380 ואף שהיו לכך ניצנים קודם לכן, 381 בערך באותן השנים החלה לתפוס
תאוצה מגמת פסיקה חדשה ומהפכנית, המבקשת להעניק לבדיקה עצמה משקל
הלכתי רב שכוחו אינו נובע ותלוי בהסכמת הצדדים. אומנם, אין כוונת הדברים
שהפסיקה החדשנית נבעה אך ורק מדברי חוקרים אלו , אלא שההבנה שייתכן שאין
מעמדה המדעי של בדיקת הפוליגרף היום כמעמדה בעבר, נתנה בידי הדיינים עילה
374 ראו לעיל ליד ציון ה"ש 108 .
375 ראו במגמת הפסיקה המרכזית המתוארת במאמרי המוזכר לעיל ה"ש 113 .
376 ובדומה לכך במידת מה ראו שם, ליד ציון ה"ש 113 .
377 ראו לעיל ליד ציון ה"ש 161 .
378 ראו לעיל ליד ציון ה"ש 156 .
379 ראו לעיל בה"ש 4 .
380 ראו לעיל ליד ציון ה"ש 188 .
381 ראו לעיל ליד ציון ה"ש 186 .
382 ראו לעיל ה"ש 202 .
383 לסיום אחזור ואבהיר, כי למרות הפיתוי שתמונה שלמה זאת מציגה, ההסבר
להתפתחות ההיסטורית הזו הינו הצעה בלבד, וספק אם ניתן בשלב זה לקבוע בכך
מסמרות.
מדעית להבחין בין המציאות אליה התנגדו דיינים בעבר, לבין המציאות היום בה
פסיקה בהתאם לפוליגרף הינה פרקטיקה כה מקובלת בבתי הדין. הבנה זו אפשרה
לדיינים להעניק לבדיקה את המשקל שהם כבר התרגלו להעניק לה, מבלי שהדבר
יהווה כביכול סתירה חדה לפסיקתם הברורה של גדולי הדיינים בעבר . 382
ואכן, דומה שבידי התפתחות אחרונה זאת לפתור, כמעט בהינף יד, את כל
הבעיות שהולידו את "המצוקה הראייתית" בבתי הדין. ככל שמעניקים לפוליגרף
משקל הלכתי שכוחו אינו תלוי ונובע מהסכמת הצדדים, קיימת הצדקה להסתמך על
הפוליגרף בכל סוגי התובענות הנידונות בבתי הדין ולא רק בתובענות ממוניות . וככל
שיש מי שבסירובו מונע את קיום הבדיקה, יש הצדקה להסתמך על סירובו כדי
לפסוק כנגדו, שהרי דינו כדין המונע ראיות כשרות. הנימוקים מרחיקי הלכת שניתנו
למשקלה ההלכתי של הבדיקה, אף מאפשרים לעקוף חלק מכללי קבילות הראיות
והעדים הנוקשים שבהלכה.
לסיכום, בראשית הולדת המהפכה ביקשו הדיינים להימנע מלפרוץ גדר שגדרו
ראשונים, ותחמו את השימוש לגבולות ההלכתיים והמשפטיים של הסכמת הצדדים.
גבולות אלו נפרצו במהרה על ידי "אופייה השתלטני" של הבדיקה. ההפניה לבדיקה
הפכה במהרה לפרקטיקה מקובלת גם בסוגי תובענות שבהן כלל לא ברור מה תוקפה
ההלכתי והמשפטי של הסכמת הצדדים, והדיינים החלו לייחס משקל ראייתי רב
לתגובת הצדדים להצעה לסטות מכללי הראיות ולהיבדק. בשלב האחרון, הטענה
שהושמעה באוזני הדיינים בדבר ההתפתחויות הטכנולוגיות שעברה הבדיקה, נתנה
בידי החפצים בכך את ההצדקה להשלים רשמית את המהפכה, להעניק לבדיקה
משקל רב שאינו תלוי ונובע מהסכמת הצדדים, ולהוריד את גדרות הראשונים בלא
לסתור ישירות את פסיקתם.
טוען רבני אבינועם שמש ושות' 