כאשר בית הדין דן וקובע את גובה המזונות, החישוב נשען על קריטריונים הלכתיים המותאמים לעתים לפרקטיקה המודרנית:
• גיל הילדים: עד גיל 6, חובת המזונות חלה על האב בלבד באופן אבסולוטי (דין זה שנוי במחלוקת פוסקים, אך זו הדעה הרווחת בבתי הדין), בעוד שמגיל 6 עד 18, החיוב הוא מדין צדקה, רובץ תחילה לפתחו של האב, אך תלוי לעתים ביכולתם הכלכלית של שני ההורים.
• זמני שהות וחלוקת הכנסות: בתי הדין נוטים כיום לחשב את דמי המזונות תוך שקלול היקף הזמן בו הילדים שוהים בפועל אצל כל אחד מההורים. שינוי משמעותי בזמני השהות עשוי להוות עילה להפחתת סכום המזונות בהתאמה.
• רכיבי המזונות: דמי המזונות נועדו לכסות את צורכי הקיום הבסיסיים (כלכלה, הלבשה, חינוך) וכן את הוצאות המדור (השתתפות בשכר דירה או משכנתא ועלויות אחזקת הבית).