ב"ה

תיק ‏1271170/1

בבית הדין הרבני הגדול ירושלים

לפני כבוד הדיינים: הרב שלמה שפירא, הרב צבי בן יעקב, הרב דניאל אדרי

המערערת: פלונית (ע"י ב"כ עו"ד שמעון פרץ ועו"ד ליאת חן ציוני)

נגד

המשיב: פלוני (ע"י ב"כ עו"ד אריה סאמרלי)

הנדון: קבלה חלקית של ערעור על פס"ד ששלל שיתוף ספציפי

החלטה

בפנינו ערעור על החלטת ביה"ד הרבני האזורי נתניה (להלן: בי"ד קמא) מיום 23.2.20, ולפיו אין למערערת חלק בבית הצדדים ברח' ס' (למעט סכום מזערי של חלק המערערת בשיפוץ הבית).

הצדדים נישאו זל"ז כדמו”י בתאריך ….. ומנישואין אלו נולדו לצדדים שלשה ילדים. הצדדים התגרשו כדמו"י בתאריך 26.7.20. להלן העובדות הרלוונטיות בעניין בית הצדדים.

עוד קודם הנישואין הייתה לבעל דירה ברחוב א'. עם הנישואין (בשנת 1995), הצדדים עברו להתגורר בדירה הנ"ל. בשנת 1997, מכר המשיב את הדירה הנ"ל, ובשנת 1998 קנה דירה ברח' ז', שנרשמה על שמו בלבד. בשנת 2013 נקנה הבית ברח' ס'. הוא נרכש מתמורת מכירת הדירה ברח' ז' (1.49 מיליון ש"ח), עוד 300,000 ש"ח שלדבריו קיבל מאמו, וממשכנתא בגובה של 1.5 מיליון ש"ח. בית זה נרשם גם רק על שמו של המשיב, אף שהאישה הייתה שותפה בנטילת המשכנתא.

טענות הצדדים באשר לאופן חלוקת הבית, מופיעות בפס"ד של בי"ד קמא. המשיב טוען שאין למערערת כל חלק בבית. הדירה רשומה רק על שמו. היא נקנתה מתמורת מכירת דירה, שאם נלך לאחור, הרי מקור הכספים מהדירה ברח' א', שהייתה שלו עוד קודם הנישואין, ועוד מקורות שהם בבעלותו בלבד. לא הייתה לו כוונה לשתף את המערערת בדירה. המערערת הייתה שותפה בחתימה על הלוואת המשכנתא מחוסר ברירה, כיון שלא הסכימה לחתום על ויתור זכויות, ולכן הבנק לא הסכים ליתן למשיב משכנתא.

המערערת טענה שהיה שיתוף מלא בכספים בין הצדדים. כל תשלומי המשכנתא נלקחו מחשבון העסק, שהוא החשבון המשותף. היא הייתה מעורבת ברכישת הבית ובשיפוצו. לכן טוענת שהייתה כוונת שיתוף בבית הנ"ל, על אף רישומו ע"ש המשיב בלבד.

בי"ד קמא בהחלטתו הנ"ל הביא את הגישה המשפטית באשר לשיתוף הספציפי בנכסים שהוצאו מאיזון המשאבים בהתאם לחוק יחסי ממון. בין השאר הובאו פסקי דין של ביהמ"ש העליון שבהם נפסק:

"אין בהוראותיו של סעיף 5 לחוק יחסי ממון כדי למנוע יצירת שיתוף בנכס ספציפי לפי הדין הכללי החל על העניין, לרבות בנכס שנרכש על-ידי אחד מבני-הזוג טרם הנישואין (ראו גם: רע"א 8672/00 אבו-רומי נ' אבו-רומי, פ"ד נו(6) 175, בפיסקאות 9-10 לפסק-דינה של השופטת שטרסברג-כהן; רע"א 4358/01 בר-אל נ' בר-אל, פ"ד נה(5) 856, בפיסקה 4 לפסק-דינו של הנשיא ברק)" ע"א 7687/04 ששון נ' ששון, פ"ד נט(5) 596, 615 – השופטת, כתארה אז, ביניש).

כיצד אם כך ניתן לתבוע זכויות בנכס ספציפי ב"נישואין" שלאחר חוק יחסי ממון.

כך למשל, על-מנת שתוקנינה זכויות בדירת מגורים הרשומה על שם בן-הזוג האחד לבן הזוג האחר, על האחרון להראות נסיבות עובדתיות, נוסף על עצם קיום הנישואין, שמהן ניתן להסיק – מכוח הדין הכללי – הקניית זכויות בדירת המגורים. (השופטת שטרסברג כהן בפסק הדין ברע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו-רומי סעיף 10 לפסק הדין)".

לשם דוגמא, כאשר נוספו לכספים של צד אחד גם משכנתא שלקחו עליהם הצדדים במשותף, פוסק בג"ץ שיש לראות בכך כוונת שיתוף בנכס. וכך מופיע בפסיקת בג"ץ:

 "אם רק חלקו של הנכס מומן ממקורות שנצברו עובר לנישואין, הרי שנכס זה עשוי אף הוא להיכלל בנכסים המשותפים, שכן ערבוב מקורות המימון השונים יצביע על כוונת בני הזוג ליצור שיתוף גם הנכס זה" (ר': בגץ 8214/07 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] מיום 22.7.2010- פסק 22 לפסה"ד, כן ר' בעניין זה: ע"א 686/85 מערבי נ' מערבי פ"ד מ(2)631, 634).

עוד הובא מפס"ד של השופט עמית, בפס"ד 1398/11, הקובע מספר מדדים לשיתוף ספציפי:

"מבלי לקבוע מסמרות, אציין להלן מספר פרמטרים אשר יש להביא בחשבון בדוננו בשאלה אם להכיר בשיתוף ספציפי בדירת המגורים:

( – ) האם הדירה הובאה על ידי אחד מבני הזוג לנישואין (כמו במקרה דנן) או נרכשה על ידי אחד מבני הזוג לאחר הנישואין.

( – ) האם הדירה נתקבלה בתקופת הנישואין מכוח ירושה או מתנה, שאז נדרשת לטעמי מידה גדולה יותר של הוכחה. הדבר נכון במיוחד לגבי דירה שנתקבלה במתנה במהלך תקופת הנישואין, מן הטעם שיש ליתן משקל לכך שנותן המתנה בחר להעניקה רק לאחד מבני הזוג ולכך שבן הזוג השני הסכים, גם אם בשתיקה, כי הדירה שנתקבלה במתנה תירשם רק על שם בן הזוג מקבל המתנה.

( – ) האם גם לבן הזוג השני יש דירת מגורים או נכס חיצוני אחר שהביא עמו לנישואיו ואשר נותר רשום על שמו.

( – ) אורך התקופה בה הדירה הייתה רשומה על שם אחד מבני הזוג ומספר השנים בהם התגוררו בני הזוג בדירה (ככל שהתקופה קצרה יותר נדרשת מידה רבה יותר של הוכחה לשיתוף בדירה).

( – ) אורך חיי הנישואין עד לקרע או עד לגירושין (ככל שתקופת הנישואין קצרה יותר נדרשת מידה רבה יותר של הוכחה לשיתוף בדירה).

( – ) האם ניטלה הלוואה בגינה נרשם משכון/משכנתא על הדירה, ואשר שולמה לאורך השנים על ידי בני הזוג במשותף.

( – ) שיפוץ מסיבי או תוספת בניה מהותית שמומנה על ידי שני בני הזוג.

( – ) התנהגות הצדדים – אווירה כללית של שיתוף ושל מאמץ משותף.

( – ) נסיבות ספציפיות נוספות כגון יצירת מצג בפני בן הזוג השני"."

בי"ד קמא מנתח את פסקי הדין הנ"ל ביחס לעובדות המקרה, ומגיע למסקנה שאין למערערת חלק בבית הנ"ל.

בראשית דברינו נאמר, שכדי ליצור שיתוף ספציפי מלא, ודאי דרושה רמה גבוהה יותר של הוכחה לשיתוף ספציפי. אולם גם אם מתקיימים חלק מהמדדים הנ"ל בפסקו של השופט עמית, כך שגם אם אין לפנינו שיתוף ספציפי מלא, בכל אופן יש ליתן לצד שכנגד חלק מסוים, בהתאם למשקל שאנו נותנים למדדים הנ"ל, ביחס לנדו"ד.

אחד המדדים לשיתוף הספציפי:

"האם גם לבן הזוג השני יש דירת מגורים או נכס חיצוני אחר שהביא עמו לנישואיו ואשר נותר רשום על שמו".

במקרה שלפנינו אין למערערת דירה הרשומה רק על שמה בלבד, כך שבהחלט אם הצדדים החליטו לגור לאורך 25 שנות נישואין בדירה שע"ש הבעל (מדד נוסף), יכולה להוות טענה וכוונה לשתף את האישה בבית. מדובר בשנות נישואין לא מבוטלות, כשכל העת המשפחה מתגוררת בדירה שעל שם הבעל, שמתחלפת מספר פעמים. אין ספק שהבעל שלט בכספי המשפחה וכל עוד לא הועלתה בפניו דרישה מפורש, נהג כפי שנהג. כך גם נטילת ההלוואה, עצם העובדה שהמשיב מודה שהסכים לנטילת ההלוואה גם על שם המערערת, מכיוון שלא הסכימה לחתום שמוותרת על זכותה בבית, מהווה ראיה וכוונה מסוימת להסכמה לשיתוף, שהרי ללא הסכמתה לא הייתה יכולה להינתן ההלוואה. באותה עת דרשה המערערת שהדירה תירשם על שם שניהם, כמו כן דרשה שיתוף גם בשאר הנכסים. עקב כך נרשם לפני כשש שנים סמוך למועד קניית הדירה חשבון העסק שהיה רשום עד אותה עת על שם הבעל – על שם שני הצדדים. לחשבון נכנסו ההכנסות שמעתה הם משותפות וממנו ירדה המשכנתא. משכך אין ספק שבפועל גם האישה נשאה בפירעון המשכנתא. עצם הידיעה וההסכמה שהמערערת אינה מוותרת על חלקה בבית. אף שאנו סבורים שאין בנ"ל משום שיתוף ספציפי מלא, אך יש בזה משום שיתוף ספציפי חלקי. עיון בחומר שבתיק מורה שהמערערת עבדה בחנות בשעות שלא הייתה צריכה לטפל בצרכי המשפחה, דבר שיש בו להורות על נשיאה בעול ובמאמץ המשותף לקיום הבית, דבר המקנה לה זכויות על פי חוק יחסי ממון, ולפיכך גם כתוצאה ממאמץ זה נקנו הדירות החליפיות, נפרעו חובותיהם והתאפשרה קניית הדירה ברח' ס'.

בנוסף, לאחר שקבענו שיש למערערת חלק מסוים בבית, אנו סבורים שבנדו"ד יש לשקול גם שיקולים ונסיבות מיוחדות שמן הצדק, בהתאם לסעיף 8.2 לחוק יחסי ממון, ולהתחשב בעובדה שהמערערת עשויה לצאת מ-25 שנות הנישואין, ללא קורת גג לראשה, וללא יכולת השתכרות עצמאית. בעוד שלמשיב יש יכולת כלכלית, המערערת, אישה נכה, שעבדה בעסק של הבעל (ועל כך אין מחלוקת), נותרה ללא זכויות סוציאליות (עקב אופן תשלום המשכורת), ובכך יוצאת למעשה מחיי הנישואין ללא קורת גג וללא זכויות סוציאליות.

אנו סבורים שממכלול השיקולים, כולל התחשבות במשקל הנתונים שאנו נותנים לשיתוף הספציפי, ולמשקל שאנו נותנים לשיקול שמן הצדק, יש ליתן למערערת 25% מנטו ערך הבית ברח' ס'. כלומר, שווי הדירה (נכון למועד הפירעון) בניכוי חוב המשכנתא שהיה קיים נכון למועד הגשת תביעת הגירושין, בסוף חודש אוקטובר 2018.

לאור האמור, יש לקבל הערכת שמאי על שווי הבית נכון להיום, לנכות משומת הבית את חוב המשכנתא נכון לסוף אוקטובר 2018, ומהסכום הנ"ל תקבל המערערת 25%.

לאור תוצאות הערעור, אין צו להוצאות. המזכירות תחזיר למערערת את אשר הפקידה כערובה לשמיעת הערעור.

ניתן לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום י"ח באדר התשפ"א (02/03/2021).

הרב שלמה שפירא                 הרב צבי בן יעקב                 הרב דניאל אדרי

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה