תיק 344470/8
בבית הדין הרבני האזורי פתח תקווה
לפני כבוד הדיינים:
הרב בנימין אטיאס – ראב"ד, הרב דוד גרוזמן, הרב בן ציון הכהן רבין
התובע: פלוני (ע"י ב"כ עו"ד שרון פרילינג)
נגד
הנתבעת: פלוני (ע"י ב"כ טו"ר צבי גלר וטו"ר נדב טייכמן)
הנדון: בקשה להורות לצד ג' להמציא מסמכים כשאין טענת "ברי" שיש לבעל זכויות במסמכים אלו
החלטה
בפנינו בקשת המבקשת למנות חוקר חדש בין מטעם בית הדין בין מטעמה לחקור את הדרוש כמפורט בבקשה:
לאור המורם מכל האמור מבוקש מביה"ד נכבד זה:
א. לקבוע שהאישה תוכל לבצע בדיקה עצמאית ולתת לה את האפשרות למנות אקטואר חוקר במקום מר א'.
ב. לקבוע שככל והאישה תחליט להיעזר באקטואר חוקר, היא תוכל לבחור אותו בעצמה, ולחילופין, ביה"ד יתן לה מס' חלופות לאקטוארים חוקרים על מנת שתוכל האישה לבחור ביניהם.
ג. לתת לאישה פסיקתאות מתאימות לגופים הבאים:
1. להורות לאיש ו/או לחברת ב' לקבל את החוזה עליו חתם האיש במסגרת עסקת הרכישה.
2. להורות לחברת ב' או למשרד עו"ד מ' להמציא את המסמכים המצוינים בסעיף 23 לבקשה זו.
3. מבוקש לקבל את דו"חות מס הכנסה של האיש לשנים 2012-2015 ואם לא דווחו דו"חות נפרדים למס הכנסה, מבוקש לקבל את טפסי 106 לשנים אלו.
4. להורות לחברת א' להמציא לאישה מסמכים על החזקת מניות לשנים 2012-2015.
5. ליתן פסיקתאות עבור בנקים, בתי השקעות וברוקרים הכתובים בסעיף 26 לבקשה.
נזכיר כי בקשתה זו כבר מוצתה, ובית הדין הורה בתאריך 26.1.2025:
א. בית הדין מורה להעביר את הבקשות למר ש' שיביע את עמדתו ביחס לבקשה האם יש בה ממש.
ב. כן בית הדין פונה למר א' לשם תגובה לבקשה אם יש בה ממש.
ג. העלות של התגובות הללו יחולו על האישה.
ד. כל מסמך שיידרש הבעל להמציא יהיה כרוך בתשלום מצד האישה עבור שעת עבודה שלו.
ה. ככל ויוברר כי אין בתביעה כל ממש תישקל פסיקת הוצאות משפט כנגד האישה.
ונבדקה על ידי חוקר בית הדין רו"ח א' אשר בסיכום תוצאותיו עלה כי לא נמצא כל חשש להברחות או לכספים שלא דווחו עליהם כאמור במסקנותיו:
1. בהמשך לבדיקה שבוצעה על ידי בנושא האופציות, הריני לעדכן את בית הדין כי לא אותרה בבדיקתי כל אינדיקציה להברחת נכסים של הבעל בכל הקשור באופציות.
2. המידע בדבר הבדיקות שבוצעו והממצאים שעלו מהן הועברו לבאי כוח הצדדים באופן שוטף.
ובהודעה נוספת מאת רו"ח א':
1. בניגוד לטענות האישה, לא נגבה שכר טרחה גבוה בגין הבדיקה האמורה, אלא נשלח חיוב בגין מספר מצומצם מאוד של שעות עבודה. יתרה מכך, בגין הכנסת הודעת העדכון הקודמת, קיום שיחה עם האישה והכנת הודעת עדכון זו, לא חויבו כלל שעות, וזאת מתוך רצון שלא להעמיס על האישה עלויות מיותרות.
2. לגופו של עניין, טענות האישה למימוש אופציות מתייחסות לתקופה של מעל עשור. בשיחה עם הבעל נמסר כי לא היו אופציות והבעל אף שיתף פעולה בניסיון לקבל מידע מצדדי ג'. יודגש כי החברה בה עבד הבעל מוזגה לחברה חדשה, אשר בבדיקה עם המחלקה המשפטית שלה נמסר כי מרבית החומר אינו בנמצא. עם זאת, הועברו מספר חומרים שאותרו, אולם לא הצביעו על מימוש אופציות. לעניין גופים אשר יתכן והחזיקו אופציות עלה כי חברה אחת לא פועלת יותר, ואילו בשנייה לא אותרו אופציות. בשיחה עם רו"ח שעבד עם הבעל נמסר כי אינו מודע לכל אופציות, ובכל מקרה, מדובר בשכיר ולא בעצמאי שאינו מחויב להגיש דוחות שנתיים.
3. מתוך מטרה לחסוך לאישה בעלויות לא הוכן דו"ח מסודר לגבי הפעולות שבוצעו, אולם באי כח הצדדים והאישה שותפו בבדיקות באופן שוטף, ואף נשלחו להם החומרים שהתקבלו בבדיקה, והודעה כי לא אותרו כל ממצאים נשלחה לבית הדין.
בתוך בקשת ב"כ האישה מצויים נימוקים לבקשתם כדלהלן:
11. המציאות בהייטק היא שבדרך כלל לא מחליפים אופציות בשלות במניות חסומות, אלא נותנים כסף עבור האופציות או שמחליפים אותן במניות שאינן חסומות או שהמניות מקבלות את תאריכי ההבשלה של האופציות, כך שככל והאיש קיבל מניות הרי שלכל הפחות חלקן כבר היו בשלות.
12. האיש המציא לאקטואר מסמך מנאמן המניות שהיא רק המתווכת ולא מחזיקה את המניות אשר מוחזקות בידי ברוקר אמריקאי, ובו נכתב שבמועד הקרע לא הוחזקו עבורו מניות, אולם מסמך זה מלמד רק את אשר נכתב בו, דהיינו, שבמועד הקרע החברה לא החזיקה עבורו מניות של ב', אך אין בו כדי ללמד שהוא הפסיד את הזכות לכל המניות הללו, או שלא היו כאלו ברשותו לפני מועד הקרע.
13. יתכן שלפני מועד הקרע הוחזקו עבורו מניות של ב' ולאחר מכן הוא העבירם לחבר אחזקות או ברוקראז' אחרות, כך שהמסמך שהוא המציא לביה"ד אינו מוכיח דבר.
אף מהפן ההלכתי, מבקשת האישה באמצעות ב"כ מבית הדין, להורות על פתיחה מחודשת של בדיקת זכויות האיש במניות, שאולי קיימות, וזאת על פי הטור בסימן ט"ז והב"י שם שאומר שאין להכריח אדם להמציא שטרותיו, משום שלטענת התובע קיימות בהם ראיות לטענתו, משום שאין אדם מעוניין שידעו מה יש לו בשטרותיו.
לטענת המבקשת וב"כ, דין זה הינו לגבי אדם שאינו צד לוויכוח, שאינו חייב להמציא ולחשוף את הון רכושו על ידי חשיפת שטרותיו, אולם במקרה דנן עסקינן, באישה – שלטענת המבקשת וב"כ – היא שותפה מלאה לרכושו של הבעל (לשעבר), כך שבוודאי מגיעה לה הזכות לבדוק ולעיין בכל שטרות הבעל וזכויותיו באשר הם.
לאחר עיון סבור בית הדין לדחות את הבקשה ולהורות על סגירת התיק.
הנה כתב הטור בסוף סימן ט"ז:
"עוד שאלה לו ששאלת האומר לחבירו שטר שבידך זכות יש לי בו שהורו הגאונים שכופין אותו להוציא, אם צריך התובע שיאמר בפירוש מה זכות יש לו בשטר או לא. תשובה, הוראה זו של הגאונים לא פשטה בארצנו ואין כופין לשום אדם להראות שטר שבידו בשביל טענת אחד שאמר שיש לו בו זכות, אם לא שאמר בפני ב"ד דברים שיש להם אמתלא, אז יראה השטר לדיינין ויראו אם ימצאו בשטר הזכות שטען זה ובענין אחר אין כופין לאדם להראות שטרו, שאין אדם רוצה להשביע את עצמו שידעו העולם עושרו וממונו."
העולה מדברי הטור, שאין לחייב אדם להראות שטרותיו מחמת טענת התובע, אלא אם כן ברור לבית הדין על פי אמתלא ברורה שיש בהן ראיה וזכות לתובע, הא לאו הכי, אין לחייב אדם לשתף פעולה עם התובע ולחשוף את שטרותיו וזכויותיו.
אולם הבית יוסף הקשה על דברי הטור, שנראה שקיימת סתירה בין דבריו כאן לדבריו בסימן ס', שם הביא את דברי הרמב"ם שבהלכות טו"נ פרק ה' הלכה ז'-ח' וז"ל הטור שם:
"כתב הרמב"ם האומר לחבירו שטר שבידך יש לי זכות בו, וזה אומר איני יודע אם יש לך זכות בו אם לא, או איני מוציא שטרי – כופין אותו להוציאו, טען ואמר שאבד השטר – מחרימין לו חרם סתם, טען בודאי שהוא יודע שהשטר שיש לו זכות בו הוא אצלו – הרי זה נשבע היסת שאינו אצלו ונאבד ממנו, וכזה הורו רבותי."
מדבריו אלו עולה שיש לכפות כל מי שלטענת התובע יש בידו זכות וראיה לטענתו. וכך הקשה הב"י שם:
"כתב הרמב"ם האומר לחבירו שטר שבידך זכות יש לי בו וכו'. בהלכות טוען פ"ה (ה"ז – ח). ויש לתמוה על רבינו שכתב כאן דברי הרמב"ם סתם, כאילו אין חולק עליהם, ובסימן י"ו (ס"ג) כתב שהרא"ש חולק בדבר, וכתבתי שם שדעת הרשב"א כדעת הרא"ש.
והשו"ע לכאורה פסק כדעת הרמב"ם בסימן ט"ז סעיף ד' וז"ל:
"האומר לחבירו שטר שבידך זכות יש לי בו, אם הלה מודה שיש לזה בו זכות, חייב להוציאו בבית דין, ובית דין יעתיקו מה שכתוב בו מזכותו, אבל אם הלה אומר שאין בידו שטר שיהא בו שום זכות לזה, אין מחייבים אותו להראות שטר לשום אדם. אבל אם ירצה זה להחרים חרם סתם על כל מי שיש בידו שטר שיש לו זכות בו שיראנו – יחרים. ואם טען זה בוודאי שהוא יודע שהשטר שיש לו זכות בו הוא אצלו – הרי זה נשבע היסת שאינו אצלו."
ונראה מדברי השו"ע, שדווקא אם הלה מודה שיש לו זכות בו, אז מחייבים אותו להוציא.
לפי דברי השו"ע והמדויק בו, אין סתירה בין פסקי הרא"ש לבין הרמב"ם, משום שהרמב"ם שפסק לחייב אדם לחשוף את שטרותיו, היינו באופן שהנטען אינו מכחיש את טענות התובע, ואילו הרא"ש שהכריע שאינו חייב לחשוף שטרותיו – מיירי באופן שהנטען מכחיש כל קיום וזכר לראיות המצויות אצלו.
והסמ"ע סבר שאין כל סתירה בין פסיקות הטור ובין הרא"ש לרמב"ם וז"ל:
"ועוד כתב בשם הרמב"ם שם (ה"ח), טען ואמר שאבד השטר מחרימין [אותו] חרם סתם, ואם טען ברי שהוא יודע בודאי שהשטר שיש לו זכות בו הוא אצלו, הרי זה נשבע היסת שאינו אצלו ונאבד (ממש) [ממנו], עכ"ל. ולאו דוקא שטוען נאבד ממני, דה"ה אם טען לא היה לי שטר כזה מעולם וזה טוען ברי לי שיש בידך שטר כזה, דנשבע. וז"ש המחבר כאן ואם טען זה שהוא יודע בודאי שהשטר הוא אצלו ה"ז נשבע היסת שאינו אצלו, ומשו"ה לא כתב המחבר לקמן סוף סימן ס' כלום מדברי הרמב"ם הנ"ל וסמך אמ"ש כאן, ודו"ק. ובזה תבין דלא פליגי אהדדי הרא"ש והרמב"ם, ולא כמ"ש הב"י ומשמעות ד"מ דלקמן סוף סימן ס', ועיין דרישה (שם סעיף כ') מה שכתבתי עוד מזה.
מדבריו עולה, שהחילוק בין דברי הרא"ש לבין דברי הרמב"ם הוא, אם התובע טוען טענת "ברי", שברור לו שיש לו זכות אצלו – אז מחייבים אותו להציג את הזכות הזו, אך אם אינו טוען "ברי" – אין חיוב להציג מאומה.
ואילו בעל הכנסת הגדולה (בהגהת הבית יוסף אות ח') חילק אחרת בין הרא"ש לבין הרמב"ם וז"ל:
"ואני בעניי איני רואה שום סתירה בדברי ר' בעל הטורי' ז"ל ממ"ש כאן למ"ש בסי' ס', שכבר כתב כאן שאם אומר בפני ב"ד דברי' שיש בהם אמתלאה או יראה השטר לדיינין. ולכן בסי' ס' העתי' דברי הרמב"ם ז"ל בסתם מפני שאינ' סותרין למ"ש כאן, דאפשר דהרמב"ם ז"ל איירי כשנתן אמתלאה לדבריו שאז כופין אותו להוציאו לכ"ע. ומצאתי און לי בתשו' הרא"ש כלל ס"ח סי' כ"א שהביא כאן ר' בעל הטורים שכתב בסוף התשו'. ואפשר שגם הוראת הגאוני' כך היתה כשנתן אמתלאה וכו'. וכיון שרא' ר' בעל הטורי' ז"ל שאביו הרא"ש ז"ל הסכי' הורא' הגאוני' להוראתו כתב' בסתם בסי' ס'."
מדברי בעל ה"כנסת הגדולה" עולה, כי אך ורק אם קיימת אמתלאה לדבריו, שיש לו הוכחות בשטר לזכותו, אז מחייבים אותו להמציא את שטרותיו, ואף הרא"ש יודה לכך וכפי שכתב שם בהמשך.
כדברי הכנה"ג הכריעו אף התומים בס"ק ט' וכן הנתיבות משפט בס"ק ו' וז"ל:
"(ו) שאין בידו. ואם אמר שאינו מכיר, מחוייב להראות לבית דין והם יכירו, ודוקא שיש אמתלא הניכרת לבית דין שיש לו זכות, אבל מסתמא לא, דאין אדם מחוייב להראות שטרו לבי"ד. כנה"ג (הגהות ב"י אות ח'), או"ת (אורים סק"ט).
העולה מדבריהם לעניינינו, שכאשר תובע מבקש מבית הדין לחייב את החברות שהעסיקו את הבעל לשעבר, וכן לחייב את הבנקים למיניהם ושאר המוסדות הפיננסיים להציג מסמכים, שלדעת התובע קיימות בהם ראיות לטענת האישה וב"כ צריכים להתקיים התנאים הבאים:
א. שטענת התובע הינה טענת ברי (דעת הסמ"ע).
ב. שקיימת לפחות אמתלא לדבריו המוכיחה ומחזקת את חששותיו וטענותיו לקיום ראיותיו וזכויותיו אצל הנטען (כנה"ג, תומים, נתיבות המשפט).
ג. אם הנתבע מכחיש את דברי התובע או לאו (מדוייק מדברי השו"ע).
וכעת נחזי אנן, בתביעה של המבקשת לפתוח בחקירה שניה, למנות רו"ח חוקר, להורות למספר גופים פיננסיים לגלות ולהמציא ולשתף פעולה עם החקירה.
על פי האמור בבקשה אין כל תביעת "ברי". נצטט שוב מדברי התביעה:
11. המציאות בהייטק היא שבדרך כלל לא מחליפים אופציות בשלות במניות חסומות, אלא נותנים כסף עבור האופציות או שמחליפים אותן במניות שאינן חסומות או שהמניות מקבלות את תאריכי ההבשלה של האופציות, כך שככל והאיש קיבל מניות הרי שלכל הפחות חלקן כבר היו בשלות.
12. האיש המציא לאקטואר מסמך מנאמן המניות שהיא רק המתווכת ולא מחזיקה את המניות אשר מוחזקות בידי ברוקר אמריקאי, ובו נכתב שבמועד הקרע לא הוחזקו עבורו מניות, אולם מסמך זה מלמד רק את אשר נכתב בו, דהיינו, שבמועד הקרע החברה לא החזיקה עבורו מניות של ב', אך אין בו כדי ללמד שהוא הפסיד את הזכות לכל המניות הללו, או שלא היו כאלו ברשותו לפני מועד הקרע.
13. יתכן שלפני מועד הקרע הוחזקו עבורו מניות של ב' ולאחר מכן הוא העבירם לחבר אחזקות או ברוקראז' אחרות, כך שהמסמך שהוא המציא לביה"ד אינו מוכיח דבר.
אין כאן כל טענת "ברי", וכן אין כאן כל אמתלא המעלה ספק בתביעה.
יתרה מכך, חשוב להזכיר בשנית כי כבר מונה רו"ח חוקר לחקור את הטענות והנ"ל לא העלה דבר. נצטט מהעולה מדבריו:
1. בהמשך לבדיקה שבוצעה על ידי בנושא האופציות, הריני לעדכן את בית הדין כי לא אותרה בבדיקתי כל אינדיקציה להברחת נכסים של הבעל בכל הקשור באופציות.
2. המידע בדבר הבדיקות שבוצעו והממצאים שעלו מהן הועברו לבאי כוח הצדדים באופן שוטף.
ובהודעה נוספת מאת רו"ח א':
1. בניגוד לטענות האישה, לא נגבה שכר טרחה גבוה בגין הבדיקה האמורה, אלא נשלח חיוב בגין מספר מצומצם מאוד של שעות עבודה. יתרה מכך, בגין הכנסת הודעת העדכון הקודמת, קיום שיחה עם האישה והכנת הודעת עדכון זו, לא חויבו כלל שעות, וזאת מתוך רצון שלא להעמיס על האישה עלויות מיותרות.
2. לגופו של עניין, טענות האישה למימוש אופציות מתייחסות לתקופה של מעל עשור. בשיחה עם הבעל נמסר כי לא היו אופציות והבעל אף שיתף פעולה בניסיון לקבל מידע מצדדי ג'. יודגש כי החברה בה עבד הבעל מוזגה לחברה חדשה, אשר בבדיקה עם המחלקה המשפטית שלה נמסר כי מרבית החומר אינו בנמצא. עם זאת, הועברו מספר חומרים שאותרו, אולם לא הצביעו על מימוש אופציות. לעניין גופים אשר יתכן והחזיקו אופציות עלה כי חברה אחת לא פועלת יותר, ואילו בשנייה לא אותרו אופציות. בשיחה עם רו"ח שעבד עם הבעל נמסר כי אינו מודע לכל אופציות, ובכל מקרה, מדובר בשכיר ולא בעצמאי שאינו מחויב להגיש דוחות שנתיים.
כך שאף קיימת טענת "ברי" של הנחקר, אשר מבוססת על ממצאי החקירה, שאין כל ראיה, זכות או דבר המאשש את טענות התובעת וב"כ.
והנה לעיל הבאנו את דברי השו"ע סימן ט"ז סעיף ד' שכתב:
"האומר לחבירו שטר שבידך זכות יש לי בו, אם הלה מודה שיש לזה בו זכות, חייב להוציאו בבית דין, ובית דין יעתיקו מה שכתוב בו מזכותו, אבל אם הלה אומר שאין בידו שטר שיהא בו שום זכות לזה, אין מחייבים אותו להראות שטר לשום אדם. אבל אם ירצה זה להחרים חרם סתם על כל מי שיש בידו שטר שיש לו זכות בו, שיראנו – יחרים. ואם טען זה בוודאי שהוא יודע שהשטר שיש לו זכות בו הוא אצלו – הרי זה נשבע היסת שאינו אצלו."
וביאר שם הסמ"ע את דברי השו"ע: "האומר לחבירו" וז"ל בס"ק י"ד וז"ל:
"(יד) שטר שבידך כו'. פירוש, כשאומר כן לאיש אחר שאינו תובע שלו, ועיין פרישה ודרישה (סעיף ג'):
וכאשר מתבוננים בתביעת האישה עולה שהתביעה היא כנגד גופים שלישיים:
23. מבוקש להורות לאיש ו/או לחברת ב' לקבל את החוזה עליו חתם האיש במסגרת עסקת הרכישה (מקובל להחתים את העובדים מה הם מקבלים – כך שלא יהיו תביעות).
24. כמו כן מבוקש מביה"ד להורות לחברת ב' או למשרד עו"ד מ' שטיפלו בעסקה, להמציא למבקשת את המסמכים הבאים:
חוזי העסקה, נספחים ועדכונים.
הסכמים להקצאת אופציות ו/או מניות.
תכניות אופציות/ תכניות תגמול הוני (ESOP/RSU וכיו"ב).
אישורי הקצאה, הבשלה (Vesting), מימוש ו/או פקיעה.
דו"חות אחזקות, Cap Table אישי, ו/או כל מסמך המעיד על כמות הזכויות, מועדי ההבשלה ושווין.
כל התקשרות, תיקון או תוספת להסכמים כאמור, בין המשיב לבין מעסיקו, במישרין או בעקיפין.
כך שעל פי העולה אין כל חובה לגופים אלו לשתף פעולה ואין לבית הדין כל סיבה להורות על כך.
אף טענת ב"כ האישה כי מכיוון שהאישה שותפה לבעל לכל רווחיו בוודאי שיש לאפשר לה למצות את טענותיה וחקירותיה – יש לדחות.
אף שעל פי החוק מגיע לה מחצית מזכויותיו, אך זאת מתוך פסק בית הדין, שעל פי החוק, לאחר שבירר את זכויות הזוג ולאחר שנערכה שומה עדכנית לכלל זכויותיהם, מכריעה הערכאה המשפטית למי צריך לשלם וכמה.
אולם, אין בכך בכדי להכריח ולקבוע כי הזוג שותפים בכל הנכסים. לכל אחד מגיע מחצית מהזכויות אך אין בכך בכדי לקבוע, כי היא בעלת המניות, היא בעלת החוזים והיא נחשבת למועסקת על ידי החברות.
עוד יש להבהיר, כי ערך סיום ההליכים הינו ערך גדול בכל ערכאה משפטית, ואף על פי דין תורה.
הלכות רבות נאמרו על עינוי דין ועל סופיות הדיון, וכאשר בית הדין מינה חוקר לאחר שמונה אקטואר, ואלו בדקו וחקרו וראיינו את אנשי המקצוע הרלוונטיים לעניין זה, ולא מצאו מאומה, זכאי אף הנתבע לזכות סופיות הדיון ולפסק דין סופי שאין אחריו כלום.
הרב דוד גרוזמן
לאחר העיון בדברי עמיתנו אנו מצטרפים למסקנה בלבד.
הרב בנימין אטיאס – ראב"ד הרב בן ציון הכהן רבין
לאור כל האמור לעיל קובע בית הדין כדלהלן:
1. יש לדחות את הבקשה.
2. והתיק ייסגר.
3. אפשר לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים ועריכת תיקונים המתבקשים.
ניתן ביום ט"ז בשבט התשפ"ו (03/02/2026).
הרב בנימין אטיאס – ראב"ד הרב דוד גרוזמן הרב בן ציון הכהן רבין
עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה