תיק 1568543/2 בבית הדין הרבני אזורי אשקלון
לפני כבוד הדיינים: הרב אברהם הרוש – אב"ד, הרב אביעד תפוחי, הרב צבי שינדלר

פסק דין

לפנינו תיק מזונות ילדים שנפתח לבקשת האישה, שלאחר מכן אף צורפה לו בקשה לסעד זמני – מזונות זמניים, בעוד האיש טוען לדחייה על הסף מחמת חוסר סמכות, וזאת לטענתו משום שהוא הקדים ופתח תיק מזונות בבית המשפט.

האישה טענה בתגובתה כי הבקשה לפתיחת תיק בבית הדין הרבני קדמה בזמן לפתיחת התיק בבית המשפט. טענה זו נתמכה במסמכים, ואף אומתה מול מזכירות בית הדין, אשר סרקה לתיק תיעוד כי הבקשה הוגשה בדואר אלקטרוני והתקבלה במערכת בית הדין במועד ובשעה שצוינו.

לפיכך השאלה הנדרשת להכרעה היא האם הזמן הקובע לעניין הסמכות, הוא זמן הגשת הבקשה לפתיחת תיק, או מועד פתיחת התיק בפועל על ידי המזכירות.

המסגרת הנורמטיבית

מקום שבו מוקנית סמכות מקבילה לבית הדין הרבני ולבית המשפט לענייני משפחה, על פי ההלכה הפסוקה הסמכות מסורה, דרך כלל, לערכאה שאליה הוגשה התביעה הראשונה במבחן קדימות הזמן (ראו בג"ץ 58/08 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בחיפה (2010), בפסקאות 11-10).

עם זאת, הפסיקה חזרה והבהירה כי מבחן הקדימות בזמן אינו מבחן טכני גרידא, שמטרתו הינה קביעת מועד מוחלט שאין בו מחלוקת, אלא מבחן מהותי – קביעת המועד בו בעל הדין הפעיל את ההליך השיפוטי. כנגזר מכך, אמת המידה לקביעת הזמן תהיה בחינת מועד הפעלת ההליך השיפוטי על-ידי בעל הדין, ולא פעולות אדמיניסטרטיביות שנעשו לאחר מכן בידי מזכירות הערכאה.

הבחנה זו הודגשה בפסק דינו של בית הדין הרבני הגדול בתיק 1291753/8, שם נקבע כי תשלום אגרה – אף שהוא תנאי להגשת תביעה – אינו כשלעצמו בגדר הגשת תביעה, וכי המועד הקובע הוא מועד הגשת כתב התביעה למזכירות בצירוף אסמכתה לתשלום. וכך נאמר שם:

"כתב התביעה הוגש, עם האסמכתא לתשלום האמור, בבוקרו של י"ב בתשרי (30.9), המועד שגם מוגדר במערכת המחשוב של בית הדין המועד פתיחת התיק הן מנהלית (היינו המועד שבו הוגש למזכירות בית הדין כתב תביעה ושבו התבקשה זו, עם הגשתו, לפתוח תיק) והן משפטית (כיוון שאכן שולמה אגרה), לו לא הייתה האגרה משולמת היה זמן הפתיחה המשפטי מאוחר יותר, אך לעולם אין הוא יכול להיות מוקדם יותר מזמן הפתיחה המנהלי, שכן אי אפשר לראות תביעה כאילו הוגשה טרם שהגיש התובע כתב תביעה או למצער הודעה על תביעה ועל כוונה להגיש כתב תביעה מפורש בהמשך."

מן האמור עולה בבירור כי נקודת המוצא לקביעת המועד הקובע היא פעולתו הדיונית של בעל הדין ופנייה למזכירות לפתיחת תיק, ולא פעולת רישום טכנית עצמה.

מן העיקרון האמור, שלפיו תשלום אגרה כשלעצמו אינו מקנה קדימות בזמן, מתחייב גם הכיוון ההפוך: אין זה מתקבל על הדעת כי מועד רישום טכני במערכת המחשוב, הנתון לעומסים או לשיקולים אדמיניסטרטיביים, הוא שיכריע שאלה מהותית של סמכות בין ערכאות. קביעה כזו תעתיק את נקודת הכובד מן המעשה הדיוני של בעל הדין אל קצב עבודתה של המזכירות, ותפגע בוודאות הדיונית.

נוסיף ונציין כי בפסיקת בתי הדין הרבניים נדחתה לא אחת גישה המבקשת לייחס משמעות מכרעת לפעולות טכניות שאינן בשליטת בעל הדין. כך, בפסק דינו של בית הדין הרבני בתל-אביב (תיק 375950/1) נאמר:

"אין אנו יכולים לקבל את הטענה שתאריך משלוח בדואר רשום או מועד אסיפת כתב התביעה מבית הדואר ע"י פקיד בית משפט ייחשב מועד הגשת התביעה.

אם נקבל טענה זו 'ייפרץ הסכר' ומדוע שלא נקבל טענה שמסירה לשליח של חברת שליחים או לעורך דין עמית – תחשב אף היא כמועד פתיחת ההליך? אם נקבל את טענת ב"כ האישה נצטרך להתמודד חדשות לבקרים עם טענות 'יצירתיות' 'וחדשניות' מהו מועד פתיחת ההליך ואף נאלץ לקיים הליכי הוכחות בעניין."

מעצם הנמקת הדברים עולה ההבחנה העקרונית בין משלוח בדואר רגיל – שאינו מאפשר ודאות באשר למועד הקבלה – לבין הגשה באמצעים אלקטרוניים או פנייה ישירה לערכאה, מקום שבו מועד ההגשה ומועד הקבלה חופפים כמעט לחלוטין וניתנים להוכחה. במצבים אלה, שורת הדין היא לקבוע כי מועד ההגשה על-ידי בעל הדין הוא הקובע, ולא מועד הטיפול המאוחר של המזכירות במסמכים.

התאמה למציאות הטכנולוגית

מסקנה זו מתיישבת עם תקנה 161(1) (ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018:

"מועד שליחת המסמך האלקטרוני או ההודעה האלקטרונית, כפי שמופיע בשעון פנימי של מערכת המחשוב של השולח המכויל לפי כללים מקובלים, יהיה מועד ההמצאה של המסמך האלקטרוני, ואם נשלחה הודעה אלקטרונית מבית המשפט לנמען שאינו מיוצג בידי עורך דין כאמור בתקנת משנה (א), מועד פתיחת המסמך האלקטרוני כפי שמופיע בשעון פנימי כאמור יהיה מועד ההמצאה של המסמך האלקטרוני, ואולם אם היה המועד אחרי השעה 17:00 בימים א' עד ה' בשבוע או ביום ו' או ביום מנוחה שנקבע בחיקוק, ייחשב המסמך האלקטרוני כאילו הומצא ביום החול שלאחריו".

כך גם מופיע בתקנה 4(1)(ד) לתקנות בתי הדין השרעיים (דרכי המצאה), התשפ״ג-2022.

התקנות האמורות אינן עוסקות בשאלת מרוץ הסמכויות, אך התכלית המונחת ביסודן – התאָמת הדין למציאות החיים במתן דגש על ההתפתחות הטכנולוגית, והימנעות מתלות בלתי סבירה בפעולות מזכירות – נכונה גם לענייננו.

ברוח זו נפסק גם בהחלטת בית הדין הגדול (תיק 1315423/1), כי טעויות מזכירות, לרבות אי-פתיחת תיק פורמלי או אי-דרישת אגרה במועד, אינן יכולות לפגוע בסמכות הערכאה או בזכויותיו הדיוניות של בעל הדין.

משמעות קביעת מועד דיון בערכאה מקבילה

האיש טען עוד כי בית המשפט לענייני משפחה קבע מועד לדיון בתיק, ויש בכך לשיטתו כדי להכריע את שאלת הסמכות. טענה זו אין לקבל.

ראשית, גם מבית הדין יצאה הזמנה לצדדים, אף אם מועד הנפקתה מאוחר יותר. שנית, וכעיקר, נקבע בפסיקה כי קביעת מועד דיון, כשלעצמה, אינה יוצרת סמכות יש מאין, ואינה גוברת על קדימות מהותית של פנייה לערכאה אחרת.

לעניין זה יפים דברי בג"ץ 8497/00 פייג-פלמן נ' פלמן, שמהם יש ללמוד כי צעדים דיוניים ראשוניים, ובכלל זה בקשה לתגובה או קביעת מועד, אינם מהווים "שלב מתקדם" של דיון בסוגיית הסמכות, ואין בהם כדי לשלול סמכות שכבר קנתה לה ערכאה אחרת.

היעדר מחטף וכנות ההליך

למעלה מן הצורך יובהר, כי אין יסוד לטענה שלפיה מדובר ב"מחטף" דיוני שנועד אך ורק "לתפוס" סמכות. הבקשה למזונות שהוגשה לבית הדין הרבני לא הייתה בקשה סתמית בלבד, אלא בקשה מלאה ומפורטת, ובפרישת מכלול הנתונים כמתחייב.

הפסיקה הבחינה הבחנה ברורה בין הליך שננקט לשם בירור כן ואמיתי של זכויות, לבין הליך שננקט אך ורק לחסימת דרכו של הצד שכנגד לערכאה אחרת. לעניין זה עמד בית הדין הרבני הגדול על כך שתביעה אינה נגועה בחוסר כנות מקום שבו היא מפורטת, כוללת את הנתונים הדרושים, וניכר כי מגישהּ מבקש את בירורהּ לגופהּ ולא אך את עצם פתיחתה (ראו: בית הדין הגדול תיק 1291753/8, והמקורות שצוטטו שם, למשל ע"א 617/78 לאה בן יחזקאל נ' יחזקאל בן יחזקאל).

בענייננו, היקפה של הבקשה – מלמד כי מדובר בכוונה אמיתית לקיים דיון לגופו של עניין, ולא במהלך טקטי בלבד.

סיכום והכרעה

מן המקובץ עולה כי שאלת הקדימות בזמן ההגשה נבחנת לפי מועד פעולתו הדיונית של בעל הדין, ולא לפי מועד פתיחה טכנית של התיק במערכת.

קביעה אחרת תעמיד את שאלת הסמכות על אדנים מקריים, תמעיט את יכולת ההשפעה בפעולות שבשליטת בעלי הדין ביחס לקדימות בזמן, ותוציא את הזכות הדיונית מידיהם תוך תלותה בגורמים מנהליים שאינם בשליטתם.

כאשר נוכחנו שהגשת הבקשה של האשה לבית הדין קדמה – יש לקבוע כי קמה לבית הדין הסמכות לדון במזונות הילדים.

הדיון יתקיים כמתוכנן בתאריך […].

ניתן ביום כ"א בשבט התשפ"ו (08/02/2026).

הרב אברהם הרוש – אב"ד                הרב אביעד תפוחי                           הרב צבי שינדלר

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה

---

תיק 1568543/3 בבית הדין הרבני אזורי אשקלון
לפני כבוד הדיינים: הרב אברהם הרוש – אב"ד, הרב אביעד תפוחי, הרב צבי שינדלר

הנדון: דחיית בקשה לעיון מחדש בקביעת סמכות

החלטה

ביום כ"א בשבט תשפ"ו (8.2.26) ניתנה החלטה, לפיה הסמכות לדון במזונות הילדים מסורה לבית הדין, לאחר שהוברר כי התביעה הוגשה תחילה לבית הדין הרבני.

כעת עומדת בפני בית הדין בקשה לעיון מחדש בהחלטה האמורה.

תוכנה של הבקשה לעיון מחדש נסמכת על כמה אדנים. טענה ראשונית נסמכת על כך שבקשה שהוגשה באמצעות דוא"ל אינה מהווה המצאה כדין, ולפיכך אינה יכולה להיכלל במסגרת תקנות סדר הדין האזרחי שעליה נסמכה ההחלטה הקודמת.

נבהיר, כפי שהודגש כבר בהחלטה נשואת הבקשה, כי התקנה שצוטטה בהחלטה הנזכרת, נועדה להצביע על המגמה הנורמטיבית המאפשרת התאמת הפרוצדורה למציאות הטכנולוגית הנהוגה כיום.

הנקודה המכרעת שעליה נסמכה ההחלטה היא האם הוגשה בקשה לפתיחת תיק בבית הדין, והאם הבקשה הוגשה בכנות, וכחלק מכריכת ענייני הגירושין. משהוברר כי הבקשה הוגשה במועד מוקדם לזה שבו הוגשה הבקשה המקבילה בבית המשפט, ומשנקבע כי הכריכה נעשתה בכנות, הרי שקמה סמכות לבית הדין.

לגופה של טענה, בדבר אופן הגשת התביעה באמצעות דוא"ל; אכן, בתקנה כ"ה לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג–1993, נקבע כי "כל תביעה תוגש על-ידי מסירת כתב-תביעה למזכירות בית-הדין". עם זאת, התקנה אינה קובעת כי המסירה תיעשה דווקא במסירה פיזית, ואינה מפרטת את אופן דרכי ההגשה למזכירות. ממילא, בהיעדר הוראה מפורשת האוסרת הגשה באמצעים אלקטרוניים, אין מקום לקבוע כי הגשה בדוא"ל פסולה מעיקרה.

אף תקנה מ"ו לתקנות הדיון, הקובעת כי "מסירת כתב-תביעה, פסק-דין או כל כתב אחר המיועד לבעל-דין תיעשה בדרך דומה למסירת ההזמנה בהתאם לאמור לעיל", ובפרק ד' לתקנות לעניין דרכי ההמצאה של הזמנה לבית הדין המצאה באמצעות המייל אינה נזכרת – אין בה כדי לסייע למבקש. הוראה זו עוסקת במסירה לבעל דין, ולא בהגשת כתב תביעה למזכירות בית הדין. המדובר בשני מישורים נפרדים – מישור ההגשה למזכירות ומישור ההמצאה לצד שכנגד.

יתרה מזאת, למנהג רווח וארוך שנים בבתי הדין הרבניים, שלפיו כתבי טענות מוגשים גם באמצעות דוא"ל, ישנו משקל משפטי נורמטיבי ופרשני להוראות הדין (ראה למשל בג"ץ 9029/16 עו"ד יצחק אבירם נ' שרת המשפטים (2017), פסקה 5; עע"מ 4562/15 עיריית תל אביב נ' א.ש. נכסים ובנין (1989) בע"מ (2017), פסקה ד' בחו"ד המשנה לנשיאה רובינשטיין, ועוד). זאת ועוד, דרישת החוק היא ל"הגשה", ומהותית – הגשה באמצעות דוא"ל מקיימת דרישה זו במציאות המשפטית הנהוגה כיום. משכך, ההגשה בדרך זו נעשתה כדין.

האדן השני לבקשה לעיון מחדש נסמך על טענה כי הבקשה לפתיחת תיק מיום 2.12 "נכשלה", כאשר טענה זו נשענת על המסמך שנסרק לתיק, המתעד את הגשת הבקשה ביום 2.12, ומצוין בראשיתו כי נעשתה פעילות בתיק ביום 4.12. אכן, בירור שנערך מול מזכירות בית הדין העלה כי בעת הגשת הבקשה לא צורף אישור בדבר סיום תקופת המהו"ת, ועל כן המזכירות המתינה עם פתיחת התיק הפורמלית עד להמצאת האישור.

האם אי המצאת אישור זה למזכירות במועד פתיחת התיק גורמת ל'הכשלת' הבקשה?

התשובה שלילית.

סעיף 3(י)(1) לחוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, התשע"ה–2014, אינו מתנה את עצם הגשת התובענה בהמצאת אישור פוזיטיבי למזכירות, אלא דורש כי בשנה שקדמה להגשת התובענה הוגשה בקשה ליישוב סכסוך בין אותם צדדים, כי המבקש התייצב לפגישות מהו"ת, וכי חלפו תקופות עיכוב ההליכים והקדימה הקבועות בחוק. משעה שהתנאים המהותיים התקיימו במועד ההגשה, אין בהיעדר צירוף האישור באותו שלב כדי לאיין את עצם פתיחת ההליך, ודי בהמצאת האישור במועד מאוחר יותר כדי להשלים את הדרוש.

וראו לעניין זה גם תמ"ש (משפחה ירושלים) 4159-10-12 ש.א נ' ו.א (נבו, 1.1.2013), שם נקבע כי אי־צירוף מסמכים במועד הגשת התביעה – אף כאשר מדובר במסמכים מהותיים לצורך הדיון – אין בו, כשלעצמו, כדי לפגוע במועד הקובע לצורך בחינת מירוץ הסמכויות, כל עוד לא הוכח פגם חמור בתום הלב הדיוני.

וכך נקבע שם:

"טענת המבקש כי משהרצאת הפרטים הוגשה ביום 10.10.12 יש לראות את התביעה כאילו הוגשה ביום 10.10.12. טענה זו דינה להידחות. ודוק: בית המשפט העליון בבג"ץ 58/08 הנ"ל אמנם עמד על כך שיש לסייג את מבחן הזמן במקרים מסוימים, ואולם הודגש כי מדובר במקרים חריגים וקיצוניים מאוד, בעיקר כאשר נפל פגם חמור בתום הלב של בעל הדין במישור הדיוני… ויודגש עוד: המבחן לחוסר תום לב דיוני מצומצם ומקרים חריגים ביותר יפלו בקריטריונים הנוקשים שנקבעו. על כן, אף טענתו של המבקש, שלפיה התובעת לא הגישה הרצאת פרטים בתיק עיקרי אינה נכנסת בגדרי חוסר תום הלב האמור, ומכאן שאינה משפיעה על תוקפו של מבחן הזמן. גם תקנה 69 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד–1984, קובעת כי "אין לעורר התנגדות טכנית לכתב טענות על יסוד פגם שבצורה" […] אשר על כן, בענייננו יש להחיל את "מבחן הזמן", ואין לראות באי־הגשת הרצאת הפרטים בצמוד לכתב התביעה, כעילה לקביעת מועד הגשת כתב התביעה במועד הרצאת הפרטים."

מן האמור עולה כי רק פגם מהותי וחמור בתום הלב הדיוני עשוי להצדיק סטייה ממבחן הזמן; ואילו ליקויים טכניים, אף אם יש להם משמעות דיונית, אינם כשלעצמם משנים את המועד הקובע לעניין הסמכות. על אחת כמה וכמה במקרה דנן, שתקופת מהו"ת הסתיימה, רק שהמבקשת לא צירפה את המסמך בעת פתיחת התיק.

עם זאת, יוער בזהירות המתבקשת כי מן הראוי היה שב"כ האישה יבהיר מלכתחילה את נסיבות אי-צירוף האישור ויעמיד את התמונה העובדתית המלאה בפני בית הדין, לרבות העובדה כי מדובר בהשלמה שנדרשה בדיעבד. שקיפות דיונית מלאה תורמת לייעול ההליך ולמניעת מחלוקות מיותרות, ובפרט מקום שבו שאלת הסמכות נבחנת על ציר הזמנים.

מנגד, יש לדחות את ניסיון ב"כ האיש להפוך דקויות טכניות-מינהליות לחזות הכול. התפלפלות סביב אופן קליטת המסמך במערכת אינה משנה את העובדה שההליך הוגש במועד, והיא חוטאת לעקרונות 'מרוץ הסמכויות' המבוססים על מועד, כנות וכריכה כדין. שאלת סמכות מהותית צריכה להיבחן לגופה, מתוך הבנה שהפרוצדורה היא 'כלי שרת' בלבד, ואינה יכולה לבוא במקום הכרעה עניינית במחלוקת.

אשר לטענות המבקש בדבר החלטות שניתנו בבית המשפט:

• קביעת מועד לדיון – בית הדין כבר ציין בהחלטתו כי עצם קביעת דיון בבית המשפט איננה משליכה כלל על שאלת הסמכות, ואין לראות בכך דיון ענייני או קביעה מהותית, לא בסוגיא עצמה, ובוודאי שלא בשאלת הסמכות.
• הדיון בתיק הסדרי השהות – החלטות אלו עוסקות בהסדרי שהות בלבד, בעוד שבבית הדין לא מתנהל כלל תיק בעניין זה. ממילא אין בכך כדי להשפיע על שאלת הסמכות לדון במזונות.

סוף דבר: הבקשה לעיון מחדש נדחית. החלטת בית הדין מיום כ"א שבט תשפ"ו (8.2.26) עומדת בעינה.

על אף דחיית הבקשה, לא מצאנו מקום לחייב בהוצאות. בנסיבות העניין, ובשים לב לרישומים המערכתיים מיום 4.12, היה בסיס לגיטימי לניסיון המבקש לברר את מהות הפעולות בתיק. מקום שבו קיים חוסר בהירות ברישומי המערכת, אין לזקוף לחובת בעל דין את רצונו לוודא כי התמונה העובדתית המלאה מונחת לפני בית הדין.

החלטה זו וההחלטה הקודמת הנ"ל, נשוא הבקשה שנדונה במסגרתה, מותרות לפרסום – יחד, בכפוף להשמטת פרטי הזיהוי של הצדדים.

ניתן ביום כ"ה בשבט התשפ"ו (12/02/2026).

הרב אברהם הרוש – אב"ד                    הרב אביעד תפוחי                        הרב צבי שינדלר

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה