הפוסקים כתבו שניתן לחייב, ואף לכוף, אסיר הנשפט על מעשיו הרעים במתן גט. בין הנימוקים נקבע שעקב מצבו הוא נידון כמורד ומונע כל ענייני אישות, שהרי אינו זן ומפרנס את אשתו וכן אינו מקיים איתה יחסי אישות. ביה"ד הבהיר שאף אם האישה מקבלת כסף מביטוח לאומי, אין בכך כדי לפטור את הבעל מחיוב גט, מכיוון שאין המל"ל שליח הבעל. כמו כן, זכות האסיר להתייחדות עם אשתו כרוכה במספר תנאים מקדימים, ובכל מקרה דרך זו מנוגדת לחובת האיש לקיים את עונתו בצורה צנועה, דיסקרטית ומכבדת. לכן קבע ביה"ד שהאיש האסיר חייב בגירושין, וככל שיסרב לתת גט במועד שנקבע, ניתן לכפותו ע"י החמרת תנאי מאסרו.

תיק ‏ 1452890/2 בבית הדין הרבני האזורי ירושלים

לפני כבוד הדיינים: הרב אוריאל לביא – אב"ד, הרב דוד מלכא, הרב חיים ו' וידאל

הנדון: חיוב אסיר בגירושין למרות שביטוח לאומי משלם לאישה מזונות
ולמרות שאפשר לקיים התייחדות במאסר

פסק דין

בפני בית הדין תביעת האישה לגירושין ולתשלום הכתובה שבה נקוב סך 26,000 דולר. התקיימו שלושה דיונים, לבירור התביעה.

בהחלטה מיום ז' שבט תשפ"ה (05/02/2025) נכתב:

"ניתן בזאת פרק זמן של 14 יום להגשת סיכומי טענות הנתבע באמצעות בא כוחו, וכעבור פרק זמן זה יינתן פסק הדין לגופן של תביעות הגירושין והכתובה".

לאחר שחלף המועד, ולא הוגשו סיכומים מטעם הנתבע, להלן פסק הדין לאחר עיון בטענות הצדדים בדיונים, ובכתבי הטענות שבתיק.

הצדדים נשואים מיום א' ניסן תשע"א (2011) ולהם שלושה בנים. לאשה אלו נישואין שניים, ולה בת מהנישואין הראשונים שהיא כעת קרוב לגיל 15.

לתובעת טענות שונות ביחס להתנהלות האלימה של הבעל בביתם, אך העילה העיקרית העומדת לדיון היא כתב האישום החמור שהוגש כנגד הבעל ולפיו הוא מואשם באינוס קטינה, וכן במעשים מגונים אחרים ביחס אליה ולשתי קטינות בנות משפחה, וכן באלימות כנגד ילדיו.

במסגרת גזר הדין מפורטים המעשים המיוחסים לבעל, אך במסגרת הנוכחית אין עולה הצורך לפרט את המעשים11 אלא די באמור לעיל וכן שנגזרו על הבעל 11 שנות מאסר בנוסף להוראות הנוספות הנזכרות בפסק הדין, ומאסר זה הושת עליו בגין מעשיו הפליליים שהודה בהם.

נסיבות אלו שהבעל נכלא עקב מעשיו הבעייתיים, מביאות למסקנה שניתן לחייבו בגירושין ואף לכופו בגירושין. עיין בספר עטרת דבורה חלק ב' סי' צג שבו הובאו דברי הפוסקים בנידון. ולהלן מקצת מהנאמר שם.

עיין בשו"ת בית מאיר (מהדורת מכון ירושלים) סי' יד שפסק בפשיטות שהבעל האסיר נידון כמורד. הבית מאיר השיב אודות בעל המתואר כדלהלן:

"מפני רוע מעלליו, שאינו עוסק בישובו של עולם כי אם לגנוב אהב, וכבר בעבור זה בא למאסר במעריין יואדור, וישב שם בבית האסורים איזה שנים, ומשם נמלט ובא […] ושם חזר ובא לכלל תפיסה ע"י מעשיו הרעים, ונפסק לו להיות תחילה איזה שנים במאסר […] ושוב חזר לדרכו הרעה ונתפס ונפסק לו כנ"ל".

בסיום תשובתו כותב הבית מאיר:

"אם היתה אשה זו חסירה מזונות והיתה צריכה לצדקה או הספקת קרובים, דהיה לה טענת עונה ומזונות, דהוה דינה כמונע כל ענייני אישות, ואף לא באונס ממנו אלא בפשיעתו מכח דרכו הרעה, ודאי שהיה מן הדין לכופו אף בשוטים, ואינו דומה להדין שאלת הטור בבורח ממקום למקום, שזה היה רוצה לזונה ולקיים העונה במקום שהוא, והוכרח אך לבא עליו מטעם שאינה חייבת לצאת ממקומה, ופשיטא שאין דינו לכופו בשוטים. משא"כ זו שנמנעת מכל ענייני אישות, ודאי שעל פי הדין הגמור מהראוי לכופו אף בשוטים. וא"כ אף למסקנת הגבורת האנשים דיש להחמיר אף בזה, מ"מ בנידוי ודאי היה ראוי לכופו […] וא"כ אף אשה זו שכל אותן שש שנים שנפסק לו להיות במאסר בודאי לא יהיה לה שום ביטחון בעל שיזונה, באם לא תספיק במעשי ידיה, שפיר חשובה נמנעת על ידו בכל ענייני אישות כמו חלוצה ממש, ושפיר נמי דינו לכופו בנידוי".

עד כאן מתשובת הבית מאיר.

הרי שהיה פשוט לבית מאיר, שאין מקום לטענה שהבעל כביכול אנוס על עצם המאסר. אלא הבעל נידון כמי שפשע והביא זאת על עצמו, ודינו כמורד, אף כשתקופת המאסר קצובה, כגון בנידון הבית מאיר שהמאסר נקצב לשש שנים.

הגאון רבי יצחק אלחנן זצ"ל מקאוונא בשו"ת באר יצחק (חלק אה"ע סי' י') נשאל:

"נידון א' מאנשי חיל שנשא אשה שלא בידיעת ורשות הממשלה, וכשנודע להמושלים כפוהו לגרשה, ובא לב"ד ואמר שרוצה לגרש אשתו".

ובתוך דבריו כתב שם:

"והנה בנ"ד נראה ברור דהוי מן הכופין להוציא בדינינו, דכיון שאינם מניחים אותו מן הממשלה להיות עמה, וע"כ מונע ממנה כל חיובי איש לאשתו, כמש"כ כת"ה, א"כ זה דומה למש"כ התוס' בכתובות (ע' ע"א) ד"ה יוציא ויתן כתובה כו', דלכן בהא דהחולץ חוזרין אצל גדול למכפיי', לפי שמונע ממנה כל עניני אישות, וכ"כ התוס' ביבמות (דף ס"ד) ד"ה יוציא ויתן כתובה כו', ואף שהבעל אנוס, מ"מ הא מצינו (ס"פ המדיר) גבי מי שנולד לו ריח הפה וחוטם וכה"ג דג"כ הוי אנוס, מ"מ כופין להוציא, כש"כ בנ"ד".

עד כאן מתשובת הגאון רבי יצחק אלחנן זצ"ל.

עוד יצוין לתשובת העונג יו"ט בסוף סי' קסח. בספר עונג יו"ט אין את לשון השאלה, והיא נמצאת בספר אבן ישראל שנערך ע"י הג"ר שניאור זלמן גאלדינגען (בעל גיליון אלפסי שבדפוס וילנא), ובהצגת השאלה הביע דעתו בפירוט (נציין שבתשובת העונג יו"ט שבספרו שינויים קלים מנוסח התשובה שבספר אבן ישראל).

הרב השואל כתב שני טעמים להתיר לכפות לגרש את הבעל האסיר. בטעם הראשון כתב מפני שאינו יכול לזון את אשתו, ולדעת כמה ראשונים מטעם זה לחוד כופין לגרש, וז"ל:

"טעם אחד, שאפילו באומר איני זן יש גדולי הראשונים דס"ל שכופין להוציא, כרב בכתובות (דף עז.) ואפילו להפוסקים כשמואל מ"מ היכא שאין לו ס"ל להרבה פוסקים שכופין להוציא, וכן סתם באבן העזר סי' ע' סעיף ג' ובסי' קנ"ד סעיף ג' באומר איני זן כו'. ולפי זה בנידון דידן שאינו יכול לזון ולפרנס אשתו, כי הוא מוכתב לעבודת פרך, היה הדין נותן שמותר לכופו לגרש. אך עומד נגד זה לשטנה, דעת ר"י בשם ר"ת בתשובה (ובהגה"ה שם הביאה בשם י"א) דאדרבה היכא שאנוס מודה גם רב שאין כופין, וא"כ אפשר דגם בנידון דידן, אע"פ שמתחילה פשע שמעשיו הרעים גרמו לו, מ"מ עכשיו אנוס הוא ואין כופין. אך יש לחלק, דדוקא היכא שמחמת עוניו אינו יכול לפרנסה הוא דס"ל לר"ת דאין כופין … משא"כ בעובדא דידן שעל ידי אשר פשע נתגלגל הדבר שאין יכול לפרנס, י"ל דכופין גם לר"ת, משום שי"ל דהא דלא חשיב ליה בין אלו שכופין להוציא, משום דהכא נעשה האונס ע"י פשיעתו, כמו שתירצו התוספות הנ"ל".

ועוד כתב הרב השואל:

 "טעם שני, דהכא י"ל דכ"ע ס"ל דכופין, כיון שישולח ברשת ברגליו, וגם שם יהיו ידיו אסורות ואינו יכול להיות כלל עם אשתו, בכגון זה כתבו התוספות שם בר"פ המדיר וביבמות וברא"ש שם כיון שמונע ממנה כל ענייני אישות בין תשמיש בין מזונות, אפילו לר"ח בשם הירושלמי כופין. א"כ ה"ה גם כאן סברא גדולה היא לומר שגם ר"ח יודה בזה שכופין אותו. אע"פ שהוא אנוס לא עדיף מבעל פוליפוס וכיוצא כיון שאינו יכול להיות עמה כלל, מה לי ריח רע או שאר סיבה, סוף סוף אינו יכול לקיים שום חיוב מענייני אישות […] בנדון דידן שאינו יכול להיות עמה כלל בשום מקום, מסתברא דכו"ע מודים בזה שכופין בשוטים, כמו בעל פוליפוס אע"פ שלא פשע כלל, וכ"ש הכא".

עד כאן מדברי הרב השואל.

הגאון העונג יו"ט השיב בקצרה שאפשר לכופו לגרש, וז"ל:

 "הכא בעובדא דידיה, אף שתלך אחריו יוגרע ממנה כל ענייני אישות, כיון שהוא בשבי ועבודה קשה, ואינו יכול לבוא אל ביתו כלל, ואף שעכשיו הוא אנוס בדבר, הא לא עדיף מנולד לו ריח הפה דכופין אע"פ שהוא אנוס".

וכן בתשובת ציץ אליעזר (ח"ו סי' מב פ"ג) פסק לכפות גט על אסיר, מפני שבפשיעתו הביא את המאסר על עצמו.

אמנם בשו"ת עין יצחק ח"ב סי' סב כתב בפשיטות גבי יבם שאינו רוצה לחלוץ, שאם גובים ממנו דמי מזונות לא ניתן לכפותו מאחר שאינו מונע ממנה כל ענייני אישות. לכאורה לפי זה, ה"ה בנידון דידן, אם האשה מקבלת סכום כסף מהמוסד לביטוח לאומי אין מקום לכפותו על הגירושין. אך הדבר ברור שאם האשה ניזונת מהביטוח הלאומי, אין בכך להציל את הבעל מכפיית הגירושין, מאחר שהביטוח הלאומי אינו שלוחו של הבעל לפרנס את האשה, המוסד לביטוח לאומי אינו פועל על פי הוראות הבעל, אלא על פי חוק הקובע סיוע לנזקקים הנמצאים במצב סוציאלי קשה. ודינה כאשה הניזונת מהצדקה ולא מבעלה.

וכן מבואר בתשובת הבית מאיר סי' יד שהבאנו לעיל שכתב בלשון זו –

"אם אשה זו חסירה מזונות, והיתה צריכה לצדקה או הספקת קרובים, דהיה לה טענת עונה ומזונות, דהוה דינה כמונע ממנה כל ענייני אישות, ואף לא באונס ממנו אלא בפשיעתו מכח דרכו הרעה, ודאי שהיה מן הדין לכופו אף בשוטים".

הרי דפשיטא להבית מאיר שאם ניזונת מצדקה או מסיוע של קרוביה נידונת כאשה שאינה ניזונת מבעלה, ולא עלה על דעת הבית מאיר לראותם כשלוחי בעלה, מאחר ואכן אינם שלוחי הבעל אלא גומלי חסדים.

יובהר: גם לו היה הבעל זן את אשתו מממונו, כשהוא כלוא בכלא, יש לדון שאינו דומה למש"כ העין יצחק ביחס ליבם. דהתם אם מפרנסה הרי שנותן לה מזונות כפי שמחויב על פי הדין, על כן אינו נידון כמי שמונע ממנה כל ענייני אישות. משא"כ בבעל המחויב לזון את אשתו על שלחנו, ושלא להשרותה על ידי שליש, והמשרה אשתו על ידי שליש בעל כרחה יוציא ויתן כתובה, ובצירוף שמורד מעונה יש לדונו כמונע ממנה כל ענייני אישות.

בהתייחס למ"ש הבית מאיר בתשובתו לחוש לדברי הש"ך בספרו גבורת אנשים, עיין בפת"ש סי' קנד ס"ק ז' שהביא מדברי הש"ך, כתב בשו"ת עין יצחק (חלק ב' אבן העזר סימן סב ס"ק סג):

"וידעתי למה שכתב הפתחי תשובה באה"ע סי' קנ"ד ס"ק ז' בשם גבורת אנשים. אשר אף במונע ממנה כל עניני אישות אין כופין בשוטי כו' עכ"ל. אבל זה הוא רק דעת יחידאה ואנו אין לנו לשמוע רק לדברי השו"ע אשר מימיהם אנו שותין שהכריעו כשיטת רוב הפוסקים דפסקו בכזה דכייפינן בכפיי' גמורה".

וכן החזו"א באה"ע סי' ק"ח ס"ק י"ב (ד"ה שם ס"ח) כתב:

"ומש"כ בפ"ת להחמיר עפ"י דברי הגבורת אנשים, נראה דאין לעגנה בשביל זה, והגבורת אנשים לא אמר אלא להחמיר היכי דאפשר, ולמש"כ לעיל ס"ק י"א אין להחמיר כלל במונע כל עניני אישות, ולא מצינו בהדיא מי שמחמיר בזה".

ובפד"ר חלק ד' (עמוד 166) בפסק דין מהרבנים הגאונים נ"ע הגאון רבי עובדיה הדאייא, הגאון רבי יוסף שלו' אלישיב, והגאון רבי בצלאל זולטי, כתבו:

"אכן באחרונים אנו מוצאים שחששו לאחוז באמצעי כפיה גם אם לפי הדין יש לכופו, ע' גבו"א סי' מ"ה […] במונע ממנה כל עניני אישות דנראה עיקר לדינא דכופין להוציא אפי' אינה באה מחמת טענה וכמש"ל, מ"מ למעשה יש לחוש לסברת האומרים שאין לכוף דלא להוי גט מעושה ובניה ממזרים. וצ"ל דדבר זה ניתן לשעורים ויש לשקול את הענין לפי מסיבותיו, ובאופן שקיימים סיכויים שבהמשך הזמן עוד ישובו וישלימו אהדדי, בגוונא דא כשר הדבר וראוי להחמיר ולחוש לדעת אלה הסוברים שאין כופין. אבל במקום עיגון גדול כשאין האשה מסוגלת לשוב ולחיות אתו, ובפרט כעובדה דנן שעברו כבר שמונה שנים שהאשה יושבת בעיגונה, הרי במקרה נראה כי יש לפסוק כפי ההלכה, ויקוב הדין את ההר".

על כן בנידון דנן בהתאם לנסיבות המתוארות, יש לפסוק כעיקר הדין ולא לחוש לחומרת הש"ך בספרו גבורת אנשים, ויש לכופו בגירושין.

ועי' גם פד"ר חלק יב (עמוד 256) שהסיקו כי ניתן לכפות גט על בעל אסיר עולם מאחר שמונע ממנה מחמת מאסרו כל עניני אישות. והוסיפו שע"פ הדין גם אם אינו יכול כופין אותו לגט ולא רק ביכול ואינו רוצה. והוכיחו זאת מבעל שאין לו גבורת אנשים שגם שם אינו יכול. ולמרות שבפת"ש סי' קנד ס"ק טו הביא את שיטת הש"ך בספרו גבורת אנשים שאין כופין בגבורת אנשים עד שתטען חוטרא, אולם כבר כתב בספר עין יצחק ח"א מסימן כד אות ג שלהלכה פוסקים כערוך השלחן וכבית שמואל שגם בלא טענת חוטרא כופין לגרש באינו יכול לבעול וכן גם במונע ממנה תשמיש.

אמנם ביחס לאסירים מסוימים קיימת אפשרות מצד הנהלת בית הסוהר לאפשר התייחדות עם אשתו, אך קיימים תנאים מקדימים לזכות זו, וכדלהלן כפי האמור בפקודה 04.47.00 מטעם נציבות שב"ס:

"אסיר שאינו יוצא לחופשות וביקש התייחדות עם מי שאינו קורבן העבירה ובלבד שאינו חשוד / הורשע בביצוע עבירות במשפחה.
אסיר/עצור בגין עבירות במשפחה עם קורבן העבירה ובלבד שניתנה התייחסות של וועדת אלמ"ב ו/או ועדת גילוי עריות על-פי ההקשר".

הרי שהזכות להתייחדות של אסירים השפוטים בגין עבירות אלימות במשפחה או כאלה שמוגדרים כבעלי פרופיל אלימות במשפחה, מותנית בהמלצת ועדת אלימות במשפחה, ו/או המלצת הוועדה לגילוי עריות. ובנוסף, נקבע כי אישור או דחיית הבקשה הם בסמכות מפקד בית הסוהר.

במקרה הנוכחי הנתבע לא הציג אסמכתא שנושא זה של התייחדות בכלא רלבנטי ביחס אליו. וגם אם יציג אישור, יש לקבוע כי בדרך זו של התייחדות בכלא אחת לחודש, התייחדות הכרוכה בהיעדר פרטיות בעת שהאישה מגיעה לכלא וכל הגורמים המופקדים על הסדרת ההתייחדות נחשפים למטרת הגעתה, דבר המנוגד בתכלית לחובתו של הבעל לקיים את היחסים עם אשתו בדרך צנועה ודיסקרטית, ולא בדרך המסב לאשה ביזוי.

מסקנה

עפ"י דין ניתן לפסוק לכפות את הבעל בגירושין לרבות באמצעות החמרת תנאי מאסרו עד שייתן גט.

אולם בשלב זה אנו פוסקים לחייב הבעל בגירושין, והצדדים מוזמנים לדיון שנועד לסידור הגט בלבד ויתקיים ביום […]. יתלווה לאשה אדם נוסף המכירם היטב לעדות על השמות.

ככל שבדיון הקרוב הקבוע לא יינתן הגט כמתחייב, יוחלט להורות על החמרת תנאי מאסרו עד שייתן גט.

הנתבע יוזמן לדיון בהזמנה לאסיר.

ההחלטה מותרת בפרסום באמצעות הנהלת בתי הדין לאחר השמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום ב' באדר התשפ"ה (02/03/2025).

הרב אוריאל לביא – אב"ד                         הרב דוד מלכא                                   הרב חיים ו' וידאל

קובץ זה עלול להכיל שינויי עריכה והגהה