תיק 1460274/8 בבית הדין הרבני הגדול ירושלים
לפני כבוד הדיינים: הרב מימון נהרי, הרב שניאור פרדס, הרב אברהם מאיר שלוש

החלטה

בפנינו בקשת המערערת מיום כ"ג בטבת תשפ"ו (12.1.26) תחת הכותרת 'בקשה לביטול פסק דין – סתירת דין'.

אחר העיון בבקשת המערערת ותגובת המשיב, מחליט בית הדין לדחות במדוכ'ה של אבן וברזל את המבוקש וזאת מכוח שלושה טעמים שונים, שלוש לשונות בחרד'ל, וכפי שכבר התבאר כיוצא בזה בעבר (החלטה בתיק 1140805/1 מיום ט' בתמוז תשע"ח (22.6.18)) וכדלהלן:

א. דחיה על הסף, בהעדר אסמכתא להגשת הבקשה.

ב. דחיה על הסף, מחוסר עמידה בתנאים להגשת הבקשה.

ג. דחיה לגופו של ענין.

א. דחיה על הסף בהעדר אסמכתא להגשת הבקשה

וזה יצא ראשונה, בקשה לסתירת הדין ודיון מחדש מקורה בתקנות הדיון (תקנה קכט):

(1) בעל דין זכאי בכל זמן לבקש דיון מחדש מבית הדין שדן בעניינו על סמך טענות עובדתיות או ראיות חדשות שלא היו ידועות לו בדיון הקודם.

(2) המבקש יגיש בקשה בכתב ויפרט בה את הטענות או הראיות החדשות ואת הסיבה למה לא הביא אותן בדיון הקודם.

אמור מעתה, כי בקשה לסתירת הדין אינה בכלל 'סיבוב שני' או ניסיון נוסף לדון במה שכבר הוכרע. מטרת ההליך לדיון מחדש הינו להשלים את החלל במידה והתגלו למבקש עובדות או ראיות שלא ידע מלכתחילה.

אכן ברור שאין כל מקום להליך שכזה בבית הדין הגדול.

כאמור, הגשת הבקשה לדיון מחדש תישען על עובדות או ראיות חדשות שלא היו ידועות מעיקרא, ומקומה רק בבית הדין קמא, ולא בבית הדין הגדול שבו אין נשמעים עדויות או ראיות חדשות שבית הדין קמא לא התייחס אליהן, וכפי שנקבע בתקנות הדיון (תקנה קנב).

נמצא אפוא, כי אין כל מקום לבקשה לדיון מחודש בבית הדין הגדול, ומשכך יש לדחות על הסף את בקשת המערערת.

ב. דחיה על הסף בהעדר עמידה בתנאים לבקשה

ואשר על ידו השנ'י, אף אילו היה מקום להגשת בקשה לסתירת הדין בבית הדין הגדול, הרי שדין בקשה זו שהגישה המערערת להידחות על הסף מחוסר עמידה בתנאי התקנה עצמה.

כאמור, התקנה קבעה ברור כי הבקשה לדיון מחדש צריכה להישען על 'טענות עובדתיות או ראיות חדשות'. כלומר, אף אילו בית הדין הגדול היה מקבל ראיות ועובדות חדשות, מכל מקום המערערת כלל לא הצביעה על ראיות ועובדות חדשות ומשכך נשמט הבסיס להגשת הבקשה.

גם אם לדעתה של המערערת בית הדין דידן טעה בפסק הדין, הרי שבית הדין דידן אינו יושב כערכאת ערעור על ההחלטות שלו עצמו, ואין ערעור אחר ערעור בערכאת הערעור, ומשכך פסק הדין דידן מביא לסופיות הדיון.

ג. דחיה לגופו של ענין

וע'ז משולשת, אף לגופו של ענין יש לדחות את טענות המערערת. בית הדין שמע את טענות הצדדים ולאחר שיקול דעת רחב קיבל את ההחלטות הנכונות.

אמנם המערערת מצאה מקום לל'ון כי בית הדין ביטל את בדיקת המומחה לאורך חיי הנישואין, ולדבריה, בית הדין נדרש לדבר שלא התבקש. אך המערערת לא שתה ליבה לכתב הערעור בו המשיב עצמו הלין על בדיקת הכספים המשותפים לאורך כל חיי הנישואין (סעיף 16 שם).

להוציא מליבן של טועין, בית הדין מבהיר את הפשוט למתבונן כי אמנם פעמים רבות נשמעות בבית הדין טענות של הברחת כספים על ידי מי מהצדדים, אך בית הדין אינו אמור להסדיר את ההתנהלות הכלכלית שעל פיה התנהגו הצדדים בחיי הנישואין ו/או בתקופת המשבר. בית הדין צריך רק לקבוע אלו נכסים היו קיימים במועד הקרע והאם הם בני איזון או לא.

דרך משל, אילו תוכיח המערערת כי במשך הנישואין המשיב לא הפקיד מחצית משכרו לחשבון המשותף, והמשיב יטען מנגד כי את מחצית משכרו העביר לנזקקים או להבדיל השקיע בהימורים, ודאי שבית הדין לא יוכל לקבוע דבר בכסף האבוד. התנהלות בני הזוג במשך הנישואין הינה באחריותם בלבד.

משכך קבע בית הדין במספר פסקי דין כי אינו נדרש כלל להתנהלות הצדדים במהלך חיי הנישואין עד מועד הקרע. (וראה עוד מה שהארכנו בס"ד בעבר בבית הדין בחיפה תיק 1189069/4 פסק דין מיום ב' באב תשפ"ג – 20.7.23).

ובפרט בנדון דידן, אין לחשוד במי מהצדדים שמיד לאחר הנישואין עסק בהברחת כספים, מה גם, שאחר שנים רכשו יחד דירה משותפת, והמשיב טען לשלום בית בכתב ובעל פה וכפי שהתבאר בפסק הדין.

טענות המערערת אודות בעלות על הבית ותביעתה לדמי השימוש יבחנו כדין בבית הדין קמא, וכפי שנקבע בפסק הדין, ובפרט במקום בו המשיב ביקש שהמערערת תשוב הביתה והמערערת הצביעה על אירוע אלימות מלפני עשרים וחמש שנה (!) שבגינו עזבה כיום את הבית. (שורה 72 לפרוטוקול).

ובלאו הכי בהתאם לתקנות הדיון (תקנה קנג) לבית הדין דידן יש סמכות במסגרת הערעור לשנות את פסק הדין או ההחלטה, לבטלו, או להוציא פסק דין אחר במקומו.

סיכומם של דברים הבקשה לסתירת הדין ודיון מחדש, אינה אלא מקש'ה אחת, ולאור כל האמור מחליט בית הדין כדלהלן:

א. הבקשה לביטול פסק הדין נדחית במדוכ'ה.

ב. כל מעשה תוקפו וגבורתו של פסק הדין שריר וקיים, ונכתב בספר.

ג. יש להעביר העתק החלטה לידיעת בית הדין קמא.

ניתן לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום א' בשבט התשפ"ו (19/01/2026).

הרב מימון נהרי                              הרב שניאור פרדס                         הרב אברהם מאיר שלוש

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה