תיק 1073073/7 בבית הדין הרבני האזורי אריאל
לפני כבוד הדיין: הרב יחיאל חיים פריימן
הנדון: מעמדו של חיוב מזונות מכוחו של הסכם עם שינוי הסדרי השהות שההסכם כרך בהם את החיוב; קיזוז חיובי מזונות אל מול חיובים אחרים
החלטה
א. לפנינו תגובת האם, באמצעות באת כוחה, לבקשת האב להפחתת המזונות ולמצער לעיכוב ביצוע הליכי הוצאה לפועל בעניינם נוכח השינוי בזמני השהות.
למרבה הצער מכילה התגובה מעט, אם בכלל, טיעונים רלוונטיים, ובצידם צרור טענות שאינן רלוונטיות, אינן נכונות עובדתית או משפטית או לוקות בכל אלה גם יחד. באשר לחלק מן הטענות אידרש לדון את באת כוח האם לכף זכות ולהניח כי טועה היא בתום־לב וכי לא שתה ליבה לצורך לרענן את זיכרונה באשר לעובדות הרלוונטיות, שכן האפשרות האחרת היא כי מנסה היא להטעות את בית הדין ביודעין, ואפשרות זו כמובן – גרועה הרבה יותר. ונפרט:
ב. חלק מן התגובה מוקדש להתפלמסות עם החלטותיו של בית דיננו באשר להסדרי השהות.
בחלק זה ממוחזרות טענות שעלו כבר ונדחו בהחלטות קודמות, וכך לא רק באשר לטענות משפטיות גרידא שאותן אפשר להעלות בערכאת הערעור, אם כי גם להן אין מקום בתגובה המוגשת לערכאה הדיונית, אלא גם כזבים או חצאי אמיתות, כדוגמת מחזור האמירה כי החלטות בית דיננו נסמכו אך ורק על טענות האב שלא הובאה להן 'אפילו ראשית ראיה', בעוד האמת הפשוטה והידועה לצדדים היא כי ההחלטות נסמכו באופן ברור ומפורש על תיאורם של הגורמים המקצועיים באשר למצבם של הילדים והפגיעה הנגרמת להם עקב השהייה עם האם, בדגש על שהייתם עימה בשבתות ובמועדי ישראל.
בין כך ובין כך: הטענות לא רק שאינן נכונות ולא רק שאין מקום להעלאתן לפנינו אלא שאינן רלוונטיות לבקשה. מזונות ילדים אינם מיועדים להעשיר את קופתה של האם או לסייע ברווחתה הכלכלית אלא לשמש את הילדים, ומשכך שעה שחל שינוי בזמני השהות בפועל, וודאי שעה שחל הוא לא כתוצאה של עשיית אחד הצדדים דין לעצמו אלא כתוצאה של החלטה של ערכאה שיפוטית, מתקיימת לכאורה עילה לשינוי דמי המזונות, שהרי ברי הוא כי תשלום המזונות לידי האם מיועד לצורכי הילדים בעת ששוהים הם עם האם וברי גם כי כשפוחת היקף שהייתם עם האם – פוחת היקפם של צרכים אלה.
ג. בזיקה לטענות האמורות מועלית בתגובה גם הטענה כי הוגש ערעור, או ליתר דיוק הוגשה בקשת רשות ערעור, על החלטת בית דיננו. באת כוח האם אף קובעת כי סיכויי הערעור טובים הם.
אינני שותף לדעתה של באת כוח האם לגבי סיכויי הערעור, ומטיל אני ספק גם באשר להנחה כי תינתן רשות הערעור. כך הן נוכח הנמקתה של החלטתנו; הן נוכח היותה החלטה זמנית שבה נתבקשו שירותי הרווחה ליתן תסקיר נוסף בעניינם של הצדדים ושל ילדיהם – תסקיר שלאחריו ייתכן שתינתן החלטה שונה לחד גיסא או לאידך גיסא; הן נוכח נתוני מערכת המחשוב המלמדים לכאורה כי בקשת רשות הערעור הוגשה תריסר ימים לאחר מתן ההחלטה שבעניינה הוגשה בעוד התקנות מחייבות את הגשתה בתוך עשרה ימים בלבד.
כך או כך, כל עוד לא התקבל הערעור ברי הוא כי אין הערכאה הדיונית אמורה לפעול בניגוד להחלטותיה שלה או להניח כי הללו ישונו.
לא זו אף זו: אם תתקבל עמדת האב עתה, נוכח השינוי בזמני השהות, ובעתיד ישתנו הללו שוב וישובו לקדמותם – ברי כי תוכל האם לבקש אז להשיב אף את חיוב המזונות המקורי על כנו. אולם אין בתגובת האם דבר שיש בו כדי להניח את דעתנו באשר לחיובו של האב במזונות בסכום המקורי בתקופה שבה בפועל מתנהלים הסדרי שהות שונים ואולי אף שונים במידה משמעותית.
ד. נוסיף ונציין כי תגובה זו מתעלמת כליל גם מטיעונו של האב כי בהסדרי השהות חל שינוי כבר קודם להחלטתנו המדוברת, מכוחה של החלטת בית דין זה במותבו הקודם לפני כמעט שנה, בי' בניסן התשפ"ה (8.4.25). על החלטה זו – לית מאן דפליג כי לא ערערה האם וכי חלוטה היא, ובקשת האב מושתתת גם על הטענה בדבר השינוי בצורכי הקטינים נוכח שינוי זה ולא רק על השינוי הנוסף בהיקף צורכיהם נוכח השינוי שבעקבות החלטותינו האחרונות.
ה. מרכיב נוסף בתגובה עוסק בשאלת קיזוז חוב המזונות (המצטבר או השוטף) כנגד תשלומי המשכנתא שנאלץ האב לשלם במקום האם כדי למנוע נזק משניהם.
למרכיב זה בתגובה אין מקום כלל שכן לא זהו עניינה של הבקשה. שאלת קיזוז זו נדונה והוכרעה כבר בהחלטותינו מל' בתשרי התשפ"ו (22.10.25) ומכ"ה במרחשוון התשפ"ו (16.11.25) שתיהן חלוטות זה מכבר. אכן באחרונה שבהן, שניתנה בהעדר תגובה, ניתנה לאם האפשרות להגיש תגובה "בעתיד" ונקבע כי אם תגיש תגובה שבה תשכנע את בית הדין כי לא היה מקום להיעתר לבקשת האב שבעניינה ניתנה אותה החלטה יושב החיוב על כנו. אלא שבתגובה שלפנינו עתה לא נאמר ולו ברמז כי מכוונת היא לבקשה ולהחלטה דאז, ולא זו אף זו: הבקשה שבעניינה ניתנה אותה החלטה (ההחלטה מכ"ה במרחשוון – 16.11) עסקה בתיקון החישוב שנעשה בקודמתה (תיקון של 150 ש"ח) ולא בעניין המהותי, והתגובה שהוגשה עתה אינה עוסקת בפן זה כלל.
ו. עם זאת נעמוד על טענה שמעלה באת כוח האם בתגובה שלפנינו, לכאורה הן בזיקה לקיזוז האמור הן בזיקה לבקשת האב שלפנינו עתה, כי אין לקזז או לעכב ביצוע של תשלומי מזונות שכן יש בכך משום פגיעה ברווחתם של הקטינים.
לטענה זו עשוי להיות מקום של כבוד במקרים מסוימים, אלא שבענייננו פועלת היא כ'בומרנג': שעה שהאב לכאורה, וכך לפחות לטענתו שלו שלא הופרכה, מצוי אף הוא ב'שעת הדחק' בכל הנוגע ליכולותיו הכלכליות, מחד גיסא, והילדים שוהים עימו חלק ניכר מן הזמן, מאידך גיסא – שדווקא הותרת המזונות המשולמים לידי האם, שעימה שוהים הילדים פחות מששהו עימה בעת שנקבע סכום המזונות, פחות מששוהים הם עם האב, או שני הדברים גם יחד, תוך יצירת חיסרון כיס אצל האב, עשויה לפגוע ברווחתם של הקטינים לא פחות ואולי אף יותר משעשויה זו להיפגע עקב הפחתת המזונות.
ז. עוד נטען בתגובה שלפנינו כי בין הצדדים נכרת הסכם גירושין שבו נקבע גם סכום המזונות וכי שינוי משנקבע בהסכם שאושר וקיבל תוקף של פסק דין יכול להיעשות רק במקרה של שינוי נסיבות מהותי.
בשני משגים לוקה טענה זו, וכלפי האחד מהם אמרתי לעיל כי דן אני את באת כוח האם לכף זכות כי אכן רק משגה הוא ולא ניסיון להטעיה מכוונת של בית הדין:
המשגה הראשון הוא ההנחה כי העיקרון של שינוי רק במקרה של שינוי נסיבות מהותי עשוי למנוע את שינוי דמי המזונות עקב שינוי הסדרי השהות. ולא כך הוא: לא כך הוא – ראשית, משום שהפער בזמני השהות, בענייננו, בין אלה שהיו בעת כריתת ההסכם לאלה המתקיימים עתה הוא לכאורה משמעותי מאוד ויש מקום לראותו אכן כשינוי מהותי; ושנית, משום שלפי מהותו של החיוב במזונות הרי הוא נועד לרווחתם של הקטינים ואמור להתגלגל בפועל לפיותיהם שלהם, לא לפיה או לכיסה של האם. משכך, שעה שלפי הנטען חל שינוי ממשי בהיקף צורכי הקטינים בעת שהותם עם אימם מחמת צמצומה של עת זו, יש לראות את עדכון סכומי המזונות לא כשינוי של ההסכם, לפי מהותו, המצריך שינוי מהותי, אלא כיישום שלו – בהתאם למהותו, תכליתו ורוחו, גם אם לא בהתאם ללשונו, היינו שמירת העיקרון של אספקת צורכי הקטינים באותו היקף שסופקו לפי ההסכם, כשרק האמצעי לסיפוקם – ואם תרצה אמור – ה'צינור' שבו הם מועברים אל הקטינים משתנה בשל שינוי מיקומם של הקטינים בחלק מהזמן או במרביתו, ממיקום הסמוך לפי ה'צינור' שבבית האם אל זה הסמוך לפי ה'צינור' שבבית האב.
כך הוא אם נבחן העניין במשקפי חיוב המזונות עצמם, וכך נכון לראות את הדברים (גם לפי המצב החוקי ששרר בעת אישור ההסכם שבנידוננו, מן ההיבט של סמכויות בית הדין) עת עוסקים אנו בפסיקה שהיא תולדת הסכמה לסמכות ולא תולדת כריכה גרידא.
אכן גם לו עסקינן במה שכינה בית המשפט העליון 'השבת מזונות' – מאחר שמהותו של החיוב היא 'השבה' ברי כי אם פחתו הוצאות האם בשל שינוי זמני השהות הרי שנשמט היסוד שעליו מבוסס חיוב ההשבה בשיעור המקורי.
המשגה השני הוא ההתעלמות הבוטה מן ההסכם עצמו הקובע, כפי שציין האב בבקשה שהגיש ושעליה נדרשה האם להגיב, כי סכום המזונות שנקבע בו יעמוד "עד שינוי זמני השהות". ומשכך, מאחר שזמני השהות אכן השתנו (וכאמור לעיל לא רק מכוחן של החלטותינו האחרונות אלא אף מכוחה של החלטתו של מותבו הקודם של בית דין זה לפני קרוב לשנה), הרי שכלל אין מדובר עתה בשינוי של ההסכם בעניין המזונות, שכן הסכם זה חדל זה מכבר להיות רלוונטי.
ח. למעשה משמעות הדברים היא כי נכון להיום, ולכאורה כבר מאז השינוי בזמני השהות שנקבע בהחלטה שמי' בניסן התשפ"ה (8.4.25), אין כלל חיוב מזונות פסוק בעניינם של הצדדים, וודאי לא חיוב כזה שמכוחו של ההסכם, ולכאורה אליבא דאמת אין אנו צריכים כלל לדון בהפחתת המזונות אלא להפך:
יש לקבוע כי לעת הזאת אין כלל חיוב במזונות, ואף באשר לחוב עבר – כל חוב מזונות ש'נצבר' לחובת האב מי' בניסן התשפ"ה (8.4.25) ואילך בטל מאליו שכן אין כל הסכם או פסיקה שחייבו את האב במזונות לאחר המועד הנ"ל, וממילא אין כל מקום לגבייתו של חוב כזה.
בצד קביעה זו יש לקבוע כי עומדת לאם הזכות לבקש כי נדון עתה מכל מקום בחיובו של האב במזונות הקטינים שלמפרע מי' בניסן התשפ"ה (8.4.25) ואילך בשיעור מסוים (שיעמוד מטבעם של דברים בזיקה לצורכי הקטינים בנוגע לכל פרק זמן בפני עצמו, היינו: מן המועד האמור ועד לשינוי הנוסף שחל בהסדרי השהות לאחרונה – ביחס להיקף זמני השהות בתקופה זו; ומן השינוי שחל לאחרונה ועד להחלטה נוספת שתינתן, אם תינתן, לאחר קבלת התסקיר העדכני, ושבה ישונו, אולי, זמני השהות שוב לכאן או לכאן – ביחס להיקף זמני השהות בתקופה זו). מובן מאליו שבדיון כזה יהיה צורך לבחון את יכולותיו של כל אחד מההורים, את צורכי הקטינים בעת שהותם עימו ואת קיזוזם של הסכומים שייפסקו אל מול אלה שנגבו מן האב בפועל, אם נגבו, או שכנגדם קוזזו חיוביה של האם בגין חוב המשכנתה ששילם האב במקומה, לפי הנטען, בתקופה שבה התנהלו הצדדים וההוצאה לפועל כאילו רבץ על האב חוב מזונות, אף שכאמור לעיל, אליבא דאמת, בטלה הוראת ההסכם המחייבת אותו בהם עם ההחלטה הראשונה על שינוי זמני השהות, ובהעדרה (עד כה) של החלטה שהחילה עליו חוב מחודש במזונות בזיקה לזמני השהות העדכניים.
ט. כך הם פני הדברים לכאורה נוכח מכלול החומר המונח לפנינו לעת הזו, ולו סברנו כי ראוי עתה ליתן החלטה סופית בבקשת האב היינו מציע לחבריי לפסוק כך.
אלא שנכון לומר בנוגע לתגובה שלפנינו כלשון חז"ל (בהקשרים אחרים) כי 'קלקלתה – תקנתה', היינו: ריבוי ליקוייה של התגובה, כמפורט לעיל, מביאנו לידי חשש כי החלטה שתינתן על יסוד ההנחה שבתגובה זו מוצו טיעוני האם תעשה לה עוול, שכן אפשר שלו הבינה באת כוחה אל נכון את הנדרש ממנה והתמקדה בו במקום בטענות שאינן ממין העניין – שמא ואולי היו באמתחתה טיעונים שיש בהם ממש.
נסיבות כאלה בצירוף הרגישות הראויה כלפי האם (שסבורים אנו כי אכן אומללה היא בהיותה לכאורה 'שבויה' ב'כת', וככל הנראה אכן גם דלת אמצעים היא, ואף כי אין בעובדות אלה כדי לאפשר פגיעה בטובת הילדים, שלדעתנו מחייבת את צמצום זמני שהותם עימה, או בזכויות האב בפן הכלכלי – יש בהן כדי להצריך זהירות ורגישות) מביאות למסקנה כי טרם החלטה סופית ראוי ליתן לה הזדמנות נוספת לתגובה עניינית לבקשת האב.
מובן מאליו כי אין במתן הזדמנות כזו לפנים משורת הדין כדי לאפשר המשך פגיעה, לכאורה, בזכויות האב, אולי אף בטובת הילדים וברווחתם בעת שהותם עימו, ועל כן בצד מתן ההזדמנות לתגובה נדרשת החלטה זמנית – החלטה שתעמוד בתוקף עד להחלטה אחרת שתינתן לאחר שתתקבל, אם תתקבל, תגובה עניינית נוספת של האם.
י. משכך מורה אני כי עד להחלטה אחרת יוקפאו כל חיוביו של האב במזונות הקטינים, וממילא יעוכב ביצועם של הליכי גבייה נגדו מכוחם של חיובים אלה.
אם יבקש האב פסיקתא בעניין זה לשם בלימת הליכי ההוצאה לפועל המנוהלים נגדו מכוחו של חוב המזונות – ייעתר בית הדין לבקשתו.
לכשתוגש, אם תוגש, תגובה נוספת, עניינית, של האם לבקשת האב בעניין המזונות יישקל העניין שנית. בין כך ובין אם תסכין האם להחלטה זו ותבקש לקיים דיון מחודש בתביעת המזונות על בסיס זמני השהות העדכניים ושלא על בסיס ההסכם, ידון בית הדין בתביעה לגופה.
יא. החלטה זו מותרת בפרסום בכפוף להשמטת שמות הצדדים ומספרי תעודת הזהות שלהם.
אם תגיש באת כוח האם, בימים הקרובים (שכן לאחריהם יש להניח כי ההחלטה כבר תוכן ותועבר לפרסום), בקשה להשמיט גם את פרטיה שלה כדי לשמור על כבודה נוכח כמה אמירות שבהחלטה זו (ויודגש כי החתום מטה עומד מאחוריהן, אלא שפגיעה אישית בבאת כוח האם אינה מטרת הדברים) תישקל בקשתה בחיוב.
ניתן ביום א' באדר התשפ"ו (18.2.2026).
הרב יחיאל חיים פריימן
זקוקים לייעוץ או ייצוג בבית הדין הרבני?
פסקי דין רבניים עשויים להמחיש כיצד בית הדין מתייחס לנסיבות שונות, אך כל מקרה נבחן לפי העובדות, הראיות והמצב המשפטי הספציפי. לפני נקיטת פעולה בהליך גירושין, חשוב לקבל ייעוץ מקצועי ולבחון את האפשרויות העומדות בפניכם.