לפני כבוד הדיינים: הרב דוד בר שלטון, הרב אברהם דב זרביב, הרב יחיאל חיים פריימן

פסק דין

לפנינו, זה זמן ממושך, תביעת גירושין של האישה שלה נכרכו גם תביעות בעניין הסדרי שהות והמזונות של בנם הקטין של הצדדים ובענייני רכושם של הצדדים.
בתביעות השונות ניתנו זה מכבר החלטות ביניים והחלטות זמניות, ולא למותר לציין כי הללו ניתנו בהעדר תגובה מצידו של הנתבע שבחר שלא לשתף פעולה בהליך ושלא להגיש לבקשות ולהחלטות שהורו על תגובתו.

לאחרונה קבענו מועד נוסף לדיון בתביעות, ובראשן בתביעת הגירושין, והורינו על זימונם של הצדדים לו. אף שאין הדבר נצרך והוא בבחינת המובן מאליו נאמר למעלה מן הצורך כי הנתבע חייב להתייצב לדיון, כשם שחייב היה לעשות בפעמים הקודמות, ואין בהימנעותו מהתייצבות בפעמים הקודמות כדי להתיר לו להוסיף חטא על פשע ולהימנע מן ההתייצבות גם הפעם. ההימנעות מן ההתייצבות מנוגדת לדין תורה ולחוק גם יחד, יש בה גם משום 'בזיון בית הדין', ויש בה לבדה כדי להצדיק צעדים אכיפתיים ואף עונשיים שונים.

בה בעת הורינו על זימונם של כמה מקרובי משפחתו של הנתבע לדיון זה, כ'עדים', לשם חקירתם – בשלב זה ואם חלילה יתמיד הנתבע בהימנעותו מלציית להחלטות ולהתייצב לדיונים – באשר למקום הימצאו, לנסיבות הימנעותו מהתייצבות ולשאלות נוספות העשויות להשליך על ההליכים שלפנינו ועל תוצאותיהם.
מכל מקום לפנינו עתה בקשתה (החוזרת) של התובעת כי יינתן פסק דין לגירושין בעניינם של הצדדים, וזאת אף קודם לדיון האמור.
לאחר שעיינו בבקשה ושקלנו את כלל החומר המונח לפנינו אנו נעתרים לה ומחליטים ליתן פסק דין כאמור. ונבאר:
בכתב תביעתה שטחה התובעת טענות רבות נגד הנתבע, בכללן טענות שככל שיוכחו תהיה בהן משום עילה לחיוב גירושין ונראה לכאורה כי אף לכפייתם. אכן לעת עתה לא הוכחו הטענות, אך זאת לא משום שאין התובעת מבקשת להוכיחן, אינה סבורה כי בידה להוכיחן או לא הצליחה לשכנע את בית הדין באמצעות ראיותיה, אלא משום שהנתבע בחר שלא להתייצב לדיונים ושלא להגיב.

בהימנעותו של הנתבע מתגובה, ולא למותר להדגיש כי ההחלטות דוורו אליו וכי יש לפנינו די כדי להניח כי מודע הוא לכאורה להליך, לטענות ולתביעות – זאת גם נוכח המידע שהתקבל מאגף העגונות שניסה לנהל משא־ומתן עקיף עימו – יש מקום לראות 'שתיקה כהודאה' ולא מן הנמנע כי יש בכך כדי להצדיק פסיקת חיוב גירושין בשל כך, אם כי לעת עתה אין אנו קובעים מסמרות בשאלה זו.

כך או כך, אף אם נניח כי לא כל טענותיה של התובעת נכונות הן, ישנן עובדות הגלויות לעינינו ואינן מוטלות בספק.

ראשונה להן היא שהייתו המתמשכת של הנתבע בחו"ל, כשהתובעת בארץ, שממנה ברור כי בין הצדדים שורר פירוד ממושך וכי הנתבע לכל הפחות אינו מקיים את חובתו ל'עונה' וכי התובעת מעוגנת ללא בעל. (הדעת נותנת כי יש 'רגליים' גם לטענת התובעת כי גם את חובותיו האחרות כלפיה אינו מקיים, כטענתה, אך באשר לעונה אי אפשר להטיל ספק בכך.) ועיין עוד לעניין זה של בעל שכלל אינו חי עם אשתו ואינו נכון לשוב לחיות עימה בשו"ת זקן אהרן (הלוי, סימן קמט [שביאר שיסוד דיני הכפייה לגט הוא שבמצבים שבהם אמרו שכופין נחשב הבעל כמעגן את אשתו, ועל כן דברי הרא"ש שאין כופין אלא באלה שאמרו חז"ל בפירוש שכופין לא נאמרו אלא בבעל היושב עם אשתו שלגביו יש לומר שאם אינו מאלה שאמרו שכופין אותם אין לראותו כמעגן, אבל מי שהניח את אשתו באלמנות חיות – פשיטא שכופין אותו לגרש]); בהגהות תוספות יום טוב לטור (אבן העזר סימן קנד אות ו [שכתב שהכלל שאין כופין לגרש אלא במקום שאמרו חז"ל לא נאמר במקום שיש חשש עיגון בשל רצון הבעל לעזוב את האישה ולצאת לחו"ל, וכל שכן אפוא כשכבר נמצא הוא בחו"ל ומסרב לשוב אל אשתו כבנדון דידן וכבדברי זקן אהרן הנ"ל]) ובשו"ת חכם צבי (סימן א [שהגדיר שכופין על גט או חליצה "משום עִגוּנה או משום הנך שמנו חז"ל']).

נבהיר ונזכיר כי אף אם נניח – ואין לנו יסוד להניח זאת שכן הנתבע לא טען כך – כי נכון היה הנתבע לחיות עם התובעת 'כהלכות גברין יהודאין' בחו"ל, וכי לשיטתו המניעה מכך נובעת מבחירתה שלה לשוב ארצה, לא היה בכך כדי לפוטרו מחיוביו או למנוע את חיובו בגירושין בשל הימנעותו מקיומם, שכן הלכה היא בידוע "הכל מעלין לארץ ישראל ואין הכל מוציאין". ואם "אמרה היא לעלות, והוא אינו רוצה – יוציא ויתן כתובה" (שולחן ערוך אבן העזר סימן עה סעיף ד), ואומנם יש ראשונים שנקטו שאין דין זה נוהג 'בזמן הזה', אך באשר לקצתם שסברו שאין בזמן הזה מצוות יישוב ארץ ישראל – אין הלכה כמותם, ובאשר לקצתם שחילקו בין מקומות וזמנים שסכנה היא לעלות מהם לארץ ישראל, ששיטתם הובאה בשולחן ערוך (שם סעיף ה) בשם 'יש מי שאומר' – הרי שבזמננו אין סכנה בעלייה ארצה.

לא זו אף זו, ההזדקקות לסוגיית 'הכל מעלין' ולמחלוקות האמורות אינה אלא במי שנישאו בחו"ל. אך באשר לצדדים דנן ששניהם ישראלים ונישאו בישראל – אף בהתעלמות מסוגיה זו אין האיש יכול לכוף את אשתו לדור עימו בחו"ל, וככל שהיא מבקשת לדור בישראל והוא מבקש להוציאה חוץ לארץ – אחת דינו ליתן לה גט, מכוחה של ההלכה המבוארת בשולחן ערוך (שם סעיף א) כי "הנושא אשה באחת מהארצות, והוא מאנשי אותה הארץ, אינו יכול להוציאה לארץ אחרת".
כל זאת כאמור אף אם ניזקק רק לעובדות שאינון יכולות להיות שנויות במחלוקת והנראות לעינינו, ולא כל שכן שעה שנראה כי יש רגליים לפחות לחלק מטענותיה הנוספות של התובעת וכי התנהלותו של הנתבע בהקשר להליך שלפנינו מחזקת רושם זה ואולי אף עולה כדי הודאה בטענות כאמור לעיל.
נוסיף ונבהיר גם כי במצבים כעין זה שלפנינו יכול בית הדין לדון בתביעת הגירושין ואף לקבלה שלא בפני בעל דין, הבעל הנמנע מלהתייצב בבית הדין ומלהגיב לטענות, וכך הן מן הפן של בירור העובדות והן מן הפן של האיסור הקיים בדרך כלל לדון 'שלא בפני בעל דין'. הלכה זו העלה כבר הרשב"ש (סימן מו), ועיין אבני נזר (אבן העזר סימן רלח אות כ) ודבר שמואל (עמאר, אבן העזר סימן מד) שהביאו דבריו כמסכימים להם. כן עיין בפסק דינו של בית הדין הגדול במותב שבראשו הגר"א גולדשמידט (פד"ר חלק ב עמ' 34–35) שהביא דבריו של הרשב"ש ולמד מהם לעניינו דהתם, ומילתא אגב אורחא קא משמע לן שסבר כי כל מן דן יש להורות ולפסוק.
וכך נקבע בשורת פסקי דין יסודיים.

נציין לעניין זה בין השאר לפסק דינו של בית הדין הרבני האזורי צפת בתיק 865704/1‏ שבו נקבע כי אפשר אף לכפות גט במצב כזה, לפסק דינו של בית הדין הרבני האזורי חיפה בתיק 1011435/17‏; לפסק דינו היסודי והמקיף של בית הדין הרבני האזורי נתניה (במותב שבראשו ראב"ד נתניה בעבר וכיום חבר בית הדין הגדול הגר"ש פרדס) בתיק 286251/1‏‏ שלמסקנותיו ההלכתיות העקרוניות הצטרפו גם הגאון הרב בנימין בארי שליט"א, אב"ד אשקלון וחבר בית הדין הגדול בדימוס, והגאון הרב אשר וייס שליט"א אב"ד דרכי הוראה; לפסק דינו של בית הדין הרבני האזורי ירושלים בתיק 146033/11‏‏, לפסקי דינו של אותו בית דין בהרכבים אחרים בתיק ‏910130/7 ובתיק‏ 1022249/6; לפסקי דינו של בית הדין הרבני האזורי תל אביב (בהרכבים שונים) בתיק 927170/1 (שבו נקט בית הדין כדבר פשוט שאפשר לחייב גירושין בכהאי גוונא אף ללא שיופיע הבעל לפני בית הדין או יגיב לטענות בעניינו) ובתיק ‏1011050/3.

וראה עוד בפסק דינו של בית הדין הרבני האזורי באר שבע בתיק 1086123/1 שאף בו הובעה העמדה כי שעה שדי בעובדות הגלויות גם במנותק מן הטענות כדי ליתן פסק דין – אפשר ליתנו אף שלא בפני בעל דין וללא שמיעת טענותיו, שעה שנמנע הוא מהתייצבות ומהבאת טענותיו לפני בית הדין (אף ששם צורפו טעמים נוספים שאינן נוגעים לענייננו) ובפסקי דינו של בית הדין האמור (בהרכב אחר) בתיק 1273888/4 ובתיק 1310222/5. כן עיין בפסק דינו של בית הדין הרבני האזורי ירושלים בתיק 1067799/1 שאף בו נקבע במישור העקרוני כפי האמור אם כי נקבע בו כי נסיבות המקרה שנדון שם אינן עולות כדי כך שכן אפשר היה, לדעת בית הדין שם, למצות את הבירור בפני בעל דין ובעובדות שהיו לפני בית הדין טרם מיצויו של הבירור לא היה די לשם מתן פסק דין לגירושין.

סוף דבר הוא כי אנו מקבלים את התביעה ופוסקים כי על הנתבע, הבעל, ליתן גט לתובעת, אשתו, במועד הראשון שיתאפשר.

ככל שיתייצב הבעל לדיון שאליו הוזמן כאמור יוסדר הגט בו ביום ולחילופין ייקבע בו מועד קרוב לסידורו.
ככל שיודיע הבעל ממקום מושבו בחו"ל על נכונות לסדר גט שליחות – יפעל בית הדין לסידור הגט באמצעות שליח בהקדם.
ככל שלא יתייצב הבעל לדיון, אף לא יודיע כאמור, יבחן בית הדין בדיון זה – בנוסף לחקירת בני משפחת הבעל שהוזמנו אליו – אם יש מקום להחריף את פסק הדין ולקבוע כי אכן יש לכוף את הבעל לגרש את אשתו, ובין שיקבע כי אפשר לעשות כן ובין שלא יקבע כך, בשלב זה, יבחן את השתתם של צווי הגבלה מסוג זה או אחר בהתאם לאפשרויות הקבועות בחוק ולמשמעויותיה ההלכתיות של כל אחת מהן בזיקה לדרגת פסק הדין לגירושין (כפייה או דרגה פחותה ממנה).
ניתן ביום כ"ט במרחשון התשפ"ו (20.11.2025).

הרב דוד בר שלטון הרב אברהם דב זרביב הרב יחיאל חיים פריימן

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה