לפני כבוד הדיין: הרב יחיאל חיים פריימן

החלטה

א. לפניי בקשתו של הנתבע לביטול החלטתי הקודמת שבה נאמר כדלהלן:
נוכח בקשת טו"ר […] מובהר:
בהחלטה קודמת של החתום מטה נקבע כדלהלן:
לצוות המייצג את התובעת נוספו לפי ייפוי הכוח שהומצא לבית הדין טו"ר חיים שטרן וטו"ר […]
ייפוי הכוח אינו מיועד על פי האמור בו לייצוג לפנינו דווקא אלא גם לייצוג בבית הדין הרבני הגדול. מכל מקום מובהר כי בכל הנוגע לייצוג לפנינו, ולהבדיל מהייצוג בבית הדין הגדול, אין התובעת יכולה להיות מיוצגת על ידי טו"ר […] שכן קיימת בינו לבין החתום מטה היכרות ממשית מוקדמת העשויה להוות בסיס לטענה בדבר חשש למשוא פנים או למראית עין שלו, ואף אם אין בה כדי לחייב קבלת טענת פסלות בוודאי עולה כדי הצורך להימנע מן הייצוג לפניי על ידי טו"ר […] לכתחילה, ולו מן הטעם של 'והייתם נקיים'.
משכך, שעה שטו"ר […] הוא מיופה כוחה של התובעת ואף אם מנוע הוא מייצוגה לפנינו רשאי הוא לייצגה בבית הדין הגדול, שורת הדין היא לאפשר לו את העיון במסמכים שבתיק, שכן מניעותו ממנה עשויה לפגוע ביכולתו לייצג את מרשתו בבית הדין הגדול, מה שעשוי לגרור פגיעה שאינה מוצדקת ולא כל שכן שאינה מידתית בזכותה לייצוג ובחופש העיסוק של טו"ר […]
לפיכך תאפשר מזכירות בית הדין לטו"ר […] את העיון בתיקי הצדדים.

ב. תחילה וראש אעיר כי שורת הדין הייתה שלא אזדקק לבקשה זו כלל. ההחלטה שניתנה – ניתנה ואף נומקה. ככל שמבקש הנתבע להשיג עליה – פתוחה לפניו הדרך אל בית הדין הגדול, בית הדין דנן אינו ערכאת ערעור על החלטותיו שלו עצמו.
בקשה לביטול החלטה יכולה אומנם להיות מוגשת אל בית דיננו שעה שנשענת היא על העילות הקבועות בתקנות הדיון לעניין 'סתירת הדין', אלא שכאלה לא הובאו בבקשה שלפניי.
עם זאת למעלה מן הצורך אשיב בהחלטתי זו, להלן, גם לגופם של הדברים שבבקשה.

ג. הנתבע קובע בבקשתו, בזיקה, כמעט מפורשת, לדבריי (המצוטטים בבקשה) כי קיימת בין טו"ר […] לביני "היכרות ממשית מוקדמת העשויה להוות בסיס לטענה בדבר חשש למשוא פנים או למראית עין שלו" ואף לאמירתי כי "אף אם אין בה כדי לחייב קבלת טענת פסלות בוודאי עולה כדי הצורך להימנע מן הייצוג לפניי על ידי טו"ר […] לכתחילה, ולו מן הטעם של 'והייתם נקיים'": "בראש ובראשונה ייאמר, כי בעת קיימת היכרות מוקדמת או ממשית כפי העניין דנא, משוא פנים מחייב פסלות".
לעניין זה אבהיר אפוא אף אני "בראש ובראשונה":
הנתבע, כלשון חז"ל, "פתח בכד וסיים בחבית" – פתח בדבריו על אודות "היכרות" וסיים ב"משוא פנים", ולא היא. משוא פנים אכן מחייב, כמובן, פסלות. ברם לא כל "היכרות" עולה כדי חשש למשוא פנים, ולא בכדי כתבתי מפורשות בהחלטתי כי ההיכרות שבנידון "ואף אם אין בה כדי לחייב קבלת טענת פסלות […]"
עילות הפסלות שעל פי דין תורה מבוארות בשולחן ערוך חושן משפט סימנים לג–לד, אין הן כוללות 'היכרות', ושם אחת מהם לא מתקיימת בענייננו ביני לבין טו"ר […] ולא כל שכן ביני לבין מרשתו, התובעת.
חוק הדיינים אף הוא מפרט עילות פסלות ספציפיות. גם הללו אינן מתקיימות בענייננו. אכן דומה כי נתחלפה לו לנתבע לשון החלטתי שבה ציינתי כי ביני לבין טו"ר […] קיימת 'היכרות ממשית' בלשון החוק (בסעיף 19א(ב)(1) ההדגשה אינה במקור) "צד להליך, בא כוחו או עד מרכזי, הוא בן משפחה של הדיין או שקיימת ביניהם קרבה ממשית אחרת".

ולא היא: לא כל 'היכרות' היא 'קרבה', ובהתאמה: לא כל 'היכרות ממשית' היא 'קרבה ממשית'.

ולמען הסר ספק אף יובהרו הדברים ביתר ביאור:
אין ולא הייתה מעולם ביני לבין טו"ר […] קרבת משפחה ולא קרבה אחרת. אין ולא היית מעולם לי או לבן משפחה שלי עניין אישי ממשי או עניין כספי ממשי – ואף לא כזה שאינו 'ממשי' – בטו"ר […]
טו"ר […] ואני מתפללים שנים רבות, בעיקר בשבתות, באותו בית כנסת, ששנינו גרים בקרבת מקום אליו, בית כנסת שבו מתפללים מדי שבת בשבתו כמה וכמה עשרות מתפללים. מטבעם של דברים במשך השנים המתפללים מכירים זה את זה, אך לא בין כולם מתקיימים יחסי קרבה.
לצורך המחשה ולסבר את האוזן אומר כי אף שבשנים אלה נישא טו"ר […] ונישאו גם שניים מילדיי – אני לא השתתפתי בחתונתו והוא לא השתתף בחתונותיהם של ילדיי. ללמדך: היכרות יש כאן, קרבה – לא.
אכן ביודעי ומכירי כי משקיימת היכרות עשויה לעלות, כפי שעלה עתה לפחות במשתמע, טענה כי קיימת קרבה ומתקיים חשש למשוא פנים ולמצער למראית עין שלו, קבעתי כי אף אם אין בטענה זו – ואין בה – כדי לחייב את קבלתה, עולה היא כדי "הצורך כדי להימנע מייצוג לפניי על ידי טו"ר […] לכתחילה" וכלשוני "ולו מן הטעם של 'והייתם נקיים'", צורך שנכון לראותו ולהגדירו 'לפנים משורת הדין'.

ד. הנתבע קובע בבקשתו כי לטו"ר […] משנקבע כי אינו יכול לייצג לפנינו, אין כל עניין בתיקי בית הדין באריאל וכי הערעור שהוגש לבית הדין הגדול עסק בעניין אחד בלבד (בשאלת יציאתו של המבקש את הבית) והסתיים.
הנתבע אף מרמז בבקשתו כי בחירתה של התובעת בטו"ר […] להיות אחד ממייצגיה נובעת מידיעה על אודות ההיכרות הקיימת בינו לבין החתום מטה ומתקווה כי הדבר יסייע לה 'לפגוע באיש', נוכח זאת מבקש הוא מבית הדין לבטל את החלטתי האמורה.

ה. יובהר אפוא שנית:
מן הדין אין ההיכרות שבין טו"ר […] לביני עולה כדי עילת פסלות ואין בה כדי לאסור עליו לייצג לפניי. הוראתי כי לא ייצג לפניי "לכתחילה" יסודה ב'והייתם נקיים' ו'לפנים משורת הדין'.
אוסיף ואומר כי מקום שהמניעה היא ברובד של 'לפנים משורת הדין' בלבד מוטל על בית הדין אף לשקול היטב את החלטתו לגביה, שמא יימצא פוגע בזכויותיו של צד אחד – ובענייננו מדובר הן בזכות לייצוג הן בחופש העיסוק של טו"ר […] ובזכותו להתפרנס – דבר שאין הצדקה לעשותו אם אין הוא מתחייב מן הדין.
אפנה את הצדדים לעניין זה, בין השאר, לפסק דינו של בית הדין הרבני הגדול בתיק 1255570/6 (פורסם) ולפסקי דין קודמים לו שהובאו בו.
אלא שבעניינו של טו"ר […] לא נזקקתי להתלבטות זו, ואף הנחתי כדבר ברור שאף מצידו לא הייתה כוונה לייצג לפניי וכי ייפוי הכוח שהוגש לבית דיננו ושבו יופה כוחו עם כוחו של טו"ר שטרן לא בא לעולם אלא בשל ייצוגו את התובעת בבית הדין הגדול, שכן עם מינויי לכהונת דיין עת איחל לי טו"ר […] כשאר מתפללי בית הכנסת, 'מזל טוב' הוסיף הוא עצמו מיוזמתו ואמר כי יימנע מייצוג לפניי.
משכך החלטתי כאמור לעיל, וזאת אף ללא שהוגשה בקשה כלשהי בעניין מטעמו של הנתבע.
עם זאת, בשום שלב לא ניתנה החלטה המורה למזכירות 'לחסום' בפני טו"ר […] את הגישה לתיקי הצדדים, לעיון, שכן אין צידוק להוראה כזו שעה שמדובר במייצג המייצג את התובע בערכאה אחרת, ולא כל שכן שעה שמניעותו מייצוג לפניי היא לפנים משורת הדין.
מניעת הגישה של טו"ר […] לתיק נעשתה על ידי המזכירות בשוגג, או – וכך אף מסתבר יותר אם כי הדבר לא נבדק לעומק בשל העדר נפקות – כתוצאה אוטומטית של מחיקת שמו מרשימת המייצגים בהליכים שלפנינו. זאת אף בלי שאהיה מודע לה בעצמי. לפיכך, משהגיש טו"ר […] את בקשתו שממנה נודע לי כי גישתו לתיקים נחסמה נדרשתי להבהיר מפורשות, בהחלטתי הקודמת, כי לא ניתנה הוראה על כך וכי אין הצדקה ליתנה.
למעלה מן הצורך ייאמר כי מטעם זה אף לא הוריתי על תגובת הנתבע לבקשתו של טו"ר […] שכן לא 'נעתרתי' בהחלטתי לבקשה חדשה שלו, שלא היה בה אלא כדי להביא לידיעתי כי גישתו אל תיקי הצדדים נחסמה בטעות (או כתוצאה אוטומטית של הסרתו מרשימת המייצגים) כאמור, אלא הבהרתי את משמעות ההחלטה שקדמה לה, וכפי שפתחתי "נוכח בקשת טו"ר […] מובהר: בהחלטה קודמת […]" לאמור כי מעולם לא ניתנה החלטה (ועד הבקשה מושא החלטתי זו גם לא הוגשה בקשה) שלא לאפשר לו את העיון בתיקים למרות היותו מיופה כוחה של התובעת.

ו. כפי שהובהר בהחלטות הקודמות והובהר עתה שוב:
מן הדין אין חובה למנוע את הייצוג לפניי על ידי טו"ר […] ההחלטה להורות על כך 'לפנים משורת הדין' – אף שאפשרית היא וכפי שהבהרתי לעיל – חייבת להיות מידתית ושלא להביא לפגיעה נוספת, בלתי מוצדקת, בזכויותיו של המבקשים להיות מיוצגים על ידו או בזכויותיו שלו. מניעת עיונו של טו"ר […] בתיקים, שעה שהוא מיופה כוחה של התובעת ועיונו בתיקים עשוי להיות רלוונטי להליכים אחרים שבהם הוא מייצג אותה – חורגת במידה מופרזת מן הנדרש והראוי במסגרת 'לפנים משורת הדין' זו ומן הפגיעה בחופש העיסוק שלו ובזכותה של מרשתו לייצוג.

ז. לעניין האמור אין גם נפקות בשאלה אם ההליך בבית הדין הגדול, שטו"ר […] נשכר לכאורה לשם ייצוג התובעת בו, הסתיים אם לאו.
בהיותו מיופה כוחה של התובעת עשוי טו"ר […] להגיש בשמה ערעורים נוספים או להשיב לערעורים נוספים או לפעול ברשויות השונות לשם יישום החלטות שניתנו או שיינתנו בעניינם של הצדדים. עשוי ורשאי הוא גם לסייע לה לשקול את צעדיה בהיבטים אלה – דרך משל לשקול אם לערער או שלא לערער על החלטה זו או אחרת.
וכשם שרשאית התובעת עצמה לעיין בחומר שבתיקי בית דיננו לצורך כך – כך רשאי לעשות גם בא כוחה, מעצם היותו בא כוחה וכל עוד לא נקבע כי מנוע הוא מלייצגה מעבר למניעות מייצוג לפניי. הצעתה של באת כוח הנתבע בסיומה של הבקשה שלפניי כי ככל שיזדקק לחומר שבתיקי בית דיננו לצורך כך יפנה אליה עצמה לצורך קבלתו של החומר – תמוהה ומופרכת, אין בעל דין או בא כוחו צריך להיות תלוי בחסדיו של יריבו כדי לקבל את המסמכים הנוגעים להליך שביניהם.

ח. סוף דבר, החלטתי הקודמת עומדת בעינה.
החלטתי זו מותרת בפרסום בכפוף להשמטת שמותיהם של הצדדים ומספרי תעודות הזהות שלהם כמו גם שמו של טו"ר […]
ניתן ביום ז' בכסלו התשפ"ו (27.11.2025).
הרב יחיאל חיים פריימן

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה