לפני כבוד הדיינים: הרב צבי בן יעקב, הרב דוד בירדוגו, הרב משה אמסלם

פסק דין

בפנינו ערעור על החלטת כבוד ביה"ד הרבני האזורי ירושלים, בראשות כבוד אב"ד הרה"ג אוריאל לביא שליט"א, מיום 1.2.2026, העוסקת בסוגיות רכושיות וכספיות של הצדדים אשר נותרו להכרעת ביה"ד.

הצדדים התחתנו כדמו"י בקליפורניה, ארה"ב, ביום כ"ב באלול תשמ"ח (4.9.88), לאחר שקודם לכן נרשמו לנישואין אזרחיים.

עובר לנישואיהם – חתמו הצדדים, ביום 24.3.88, על הסכם טרום נישואין הכולל בתוכו הסכם ממון.

הצדדים התגוררו לאחר הנישואין בארה"ב ובשנת 2004 עלו לארץ. בשנת 2006 שבו להתגורר בארה"ב ובשנת 2016 עלו שוב לארץ. בשלהי שנת 2016 הצדדים נפרדו. מועד הקרע נקבע לתאריך 1.3.2017. הצדדים התגרשו כדמו"י ביום 25.10.2020, בבית דין של אגודת הרבנים דארה"ב וקנדה (הרה"ג אריה רלב"ג שליט"א).

המשיב – רופא. בעת שהצדדים נישאו, הייתה בבעלותו מרפאה אשר נסגרה בשנת 1994. לאחר מכן עבד המשיב כשכיר. לצדדים דירה בבית שמש הרשומה על שם שניהם, ובנוסף ישנן שתי דירות בבית שמש הרשומות על שם המשיב. שלוש הדירות נרכשו בתקופת הנישואין.

הצדדים ניהלו הליך גירושין גם בארה"ב. ביום 15.11.18 נחתם בין הצדדים הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין בערכאות בארה"ב, שכלל ענייני רכוש של נכסים בארה"ב, כאשר הוסכם שענייני רכוש של נכסים בארץ ידונו ע"י ביה"ד הרבני.

א. סכום של $480,000 שעל המערערת ליתן למשיב בגין הבית בארה"ב

יוקדם, שכבר בתאריך 8.6.2022, לפני כארבע שנים, ניתן ע"י בי"ד קמא פס"ד חלקי בנידון, ומשום מה המערערת פונה לבי"ד דנן בערעור על החלטה חלוטה של בי"ד קמא, העוסקת בסכום הנטען של $480,000, בגין הבית בארה"ב.

לאחר שבי"ד קמא קבע שכלל הדירות, כולל שתי הדירות בבית שמש הרשומות ע"ש המשיב, יחולקו בשווה, התייחס בי"ד קמא מפורשות לנושא הסכום הנ"ל בגין הבית בארה"ב. וכך נכתב בהחלטת כבוד בי"ד קמא:

"בהסכם נכתב:

"בהערכת שווי הרכוש המשותף בנדל"ן, תהיה ל[ב'] הבעלות הבלעדית בחלק השווה ל-$480,000. ערך הנטו של כל נדל"ן שערכו עולה על $480,000 יחולק באופן שווה בין [ב'] ו[ש'], במקרה של פרידה או גירושים".

לטענת האיש, בהתאם להסכם הוא זכאי לקבל $480,000 מתוך שווי הנדל"ן.

לטענת האישה, האיש ויתר על זכות זו, שכן בהסכם הגירושין שנחתם ביום 15.11.18 נקבעה חלוקת הבית בארה"ב. בהתאם להסכם טרום הנישואין, האיש היה זכאי לגבות $480,000 מהבית בארה"ב, אך הוא ויתר על כך ונקבע כי האישה תקבל את כל הבית והאיש ויתר על חלקו.

ביה"ד דוחה את טענת האישה. העובדה כי ביחס לבית בארה"ב ויתר האיש על הזכאות לגבות $480,000 אינה מצביעה על כך כי ויתר על זכותו זו ביחס למקרקעין אחרים. הוויתור ביחס לבית בארה"ב נעשה כחלק מהסכם גירושין ועל בסיס שיקולים שהנחו את האיש לחתום על הסכם זה.

לפיכך, משווי הדירות סכום של $480,000 שייך לאיש. $350,000 האישה זכאית לקבל בגין דמי מזונות כפי שנקבע בהסכם הגירושין ובהסכמות הצדדים בביהמ"ש לענייני משפחה. את יתרת שווי הדירות יש לחלק שווה בשווה בין הצדדים."

כך שמדובר בהחלטה חלוטה, ואנו תמהים על ב"כ המערערת, שהשחיל את העניין לתוך הערעור על ההחלטה האחרונה, כאשר עסקינן בנושא שהוכרע כבר לפני כ- 4 שנים.

ב. סכום הכסף ($336,341) שקיבל המשיב מקרן נאמנות (Trust) ע"ש הוריו, לאחר שנפטרו

בי"ד קמא הסביר את המציאות, בה הורי המשיב הכניסו את הכספים לקרן כדי שהמשיב יקבלם לאחר פטירתם, כך שהקרן לא תוגדר משפטית כירושה, וזאת כדי להימנע מתשלומי מס, אך ברור שעצם הקרן הינה 'ירושה' שנתנו ההורים למשיב.

ובמה דברים אמורים? – הצדדים הסכימו בהסכם הממון שלפני הנישואין, שכספים שיקבלו הצדדים בירושה (inheritance), לא יאוזנו. המערערת טענה שכספים אלה אינם 'ירושה', והמשיב טען שמדובר בכספי ירושה, אלא שהם הועברו דרך קרן נאמנות, כדי להימנע ממיסוי.

בי"ד קמא בפסק דינו מיום 1.2.26 היטיב לתאר את העובדות, כשהוא מסביר שבהסכם שצדדים עושים יש לילך אחר הכוונה ולא אחר הלשון. כספים אלה מוגדרים בלשון בנ"א כירושה, הגם שמהבחינה המשפטית, ובפרט לצורך מיסוי, הם אינם מוגדרים כך. וז"ל בי"ד קמא בהחלטתו הנ"ל:

"נראה שנכסיהם של הורי האיש הועברו לתוך קרן נאמנות, הנקראת: "F' and I' 2013 Family Trust ". האב נפטר ביום 28.6.13 והאם ביום 9.10.15. לפי מכתבים מאת עו"ד המטפל בקרן הנאמנות, האיש היה מוטב 45% בנכסי הקרן, וביום 18.12.15 קבל תשלום בסך $327,925, וביום 17.5.16 – לאחר השלמת דיווחי מס של הקרן עבור שנת 15' – קבל את שארית חלקו בקרן סך $8,416, סה"כ $336,341. [ככל הנראה, כספים אלו היו חלק מההעברה בסך 505,974$ לחשבון לאומי … ביום 21.6.16, והסך הראשוני בסך כ-326,00$ נשמר בפיקדון בחשבון (עמ' 15 בדו"ח האקטואר מיום 28.6.23. ועי' לקמן אות ד').]

אמנם, עפ"י חוק, חלוקת התשלום למוטב אינה מוגדרת כ'ירושה' במובן הצר שלה (לעניין מס ירושה, הליך חלוקת עיזבון, וכדו'), כיון שטכנית נכסי הקרן כבר אינם 'נכסי עיזבון של ההורים' אלא 'כספים של קרן הנאמנות'. אך במהותה היא דומה לירושה, ועכ"פ אינה שונה ממתנה. נציין שבחוק יחסי ממון, הוחרגו מהאיזון, נכסי הצדדים "שקיבלו במתנה או בירושה". החוק בקליפורניה דומה בזה, ולפי California Code, Family Code – Fam§770 נחשבים נכסים נפרדים מה שהתקבל:"by gift, bequest, devise or descent".

אמנם, בנידו"ד החלוקה היא עפ"י הסכם טרום הנישואין. שם נקבע בסעיף C1 לחלק בשווה נכסים שיתקבלו לאחר מכן, פרט לעסקו הרפואי של האיש:

"The parties agree that any subsequential acquired property […], except […] the medical practice of … , will be divided evenly…"

עוד הוחרגו בסעיף  C19 נכסי ירושה:

"Any inheritance of monies, real or personal property […] will remain the sole property of the respective party."

אולם, בניגוד לחוק הקיים, לא הוחרגו במפורש מתנות, אלא ירושה בלבד.

עם זאת, אף שבנידון זה – בהתאם ללשון הסכם הממון – הדעת נוטה שאין להחריג מתנה ממש, יש לנטות ביחס למונח 'ירושה' שאין להגדירו במובן הצר והחוקי של המילה, אלא לכלול גם את חלוקת כספי קרן הנאמנות למוטבים לאחר מות ההורים במושג 'ירושה' במובן הרחב והעממי, בפרט כאשר נהוג עפ"י חוק להחריג גם נכסים כאלו."

בי"ד קמא האריך בפרשנות המילה ירושה, הכתובה בהסכם הממון, בהתאם לכוונת הצדדים, ומסקנת דבריו:

"לאור הנ"ל, בנידון זה יש לפרש את הביטוי "inheritance" במובן רחב ועממי ולכלול חלוקות מאת קרן נאמנות משפחתית אחרי פטירת ההורים, בפרט כי בחוק הוחרגו גם מתנות, וכן לשון הירושה האמור בחוק היא "bequest" שהיא עצמה ירושה בצורת מתנה. יש לאמוד דעת הצדדים שהתכוונו אף לכך בהסכם טרום הנישואין, בפרט שיד האישה המוציאה כאן היא על התחתונה ולא מדובר בפירוש דחוק, אף אם הפירוש המילולי נוטה יותר לדברי האישה.

אף שהכסף הועבר לחשבון בארץ, והצדדים שותפים בחשבונות, עכ"פ החשבון היה רשום ע"ש הבעל בלבד, ועיקר הסכום שהתקבל נשמר בפיקדון בחשבון מט"ח, ויש לראות בכספים אלו כפי שהיו במתכונתם המקורית.

בהתאם לאמור, אנו קובעים שיש להחריג את הסך $336,341 מהאיזון, ויש לתקן את דו"ח האיזון מיום 17.10.23 ולגרוע מהטבלה בעמ' 11 את הסך הנ"ל – $336,341."

לאחר העיון, נראה ברור שדברי בי"ד קמא נכוחים ונכונים לדינא. הגם שכספי הקרן אינם מוגדרים משפטית כירושה, והגם שהם אינם מוגדרים גם הלכתית כירושה, בהסכמים יש לילך אחר הכוונה, וכפי שהאריך בי"ד קמא לבאר בטוב טעם ודעת. וראה בעניין זה במשפטיך ליעקב ח"א סי' יח, ובח"ח סי' טו/ב, דכופר אינו בדין ירושה, והוא הדין לקופות גמל. אלא שבנדו"ד השאלה הינה באומד דעתם וכוונתם של הצדדים, ועל כן צודק בי"ד קמא בהכרעתו, שאומדן דעת הצדדים מכוון אף לסוג ירושה אשר מועברת באמצעות קרן נאמנות. כל כסף או נכס שמקבלים הצדדים ממורישם לאחר מות מורישם, ייקרא ירושה בלשון בני אדם.

לאור האמור, הערעור בעניין כספי קרן הנאמנות, נדחה.

ג. סכום של $356,150 שלכאורה הועברו מחשבון מט"ח בישראל, כחודש לפני מועד הקרע, בתאריך 26.1.2017.

מדברי הצדדים וב"כ עולה שהכסף היה עד לסוף שנת 2016 בארה"ב, בקופת גמל אישית. בשלהי שנת 2016 החליט המשיב להעביר את הכסף לחשבון כאן בא"י. בתחילה הדבר נתקל בקשיים, ולבסוף במהלך חודש ינואר 2017, כחודשיים-שלשה קודם מועד הקרע, הכסף היה בחשבון לזמן קצר (לא יותר משבועיים), ולאחר מכן הכסף הוחזר לארה"ב לחשבונו של המשיב.

לטענת המשיב, מדובר בכספים שמשך מתוך קופת גמל אישית שלו (IRA). מהמסמכים שהוגשו, כבר בבקשת המערערת לבי"ד קמא, מיום 9.6.20, עולה שהייתה למשיב קרן פנסיה מהאוניברסיטה בה עבד במדינת א'. בשלהי דצמבר 2016, ביקש המשיב להעביר את כל הסכום ($356,000) לקופת גמל אישית (IRA) ב-CITIZEN'S BANK. אין ספק שבכל מקרה למערערת יש זכות לאיזון בכספים אלו, ועל כך אין מחלוקת. השאלה רק האם הייתה הברחה, או שכספים אלו חולקו במסגרת האיזון בכספי חו"ל, הואיל והכסף לא היה בארץ במועד הקרע, ובהתאם להסכם בין הצדדים, הרכוש, כולל כספים, שבארה"ב, יידונו בארה"ב, ושם הגיעו הצדדים להסכם כולל, שהמשיב ישלם למערערת סכום של $350,000. ובעוד הכספים שבארץ, יידונו בארץ.

בי"ד קמא קבע שהתנועות בארץ בקשר לכספים אלו הן עמומות. בנובמבר 2016 נראית לכאורה בקשה להפקדת שיק בסך הנ"ל בחשבון בארץ. אולם נכון ליום 9.1.2017, בתדפיס הבנק אין שינוי ביתרת החשבון. בקשה נוספת הוגשה בתאריך 8.1.17, אך כ'בקשה' ולא כ'פעולת העברה' (כפי שמוצגת בדו"ח האקטואר) אין פרטים נוספים, וכן נוצרה בחשבון "חובה" בסכום האמור שהיה צורך לכסותו. ביום 25.1.17. שוב נרשמה העברת כספים בסך הנ"ל למחרת, 26.1.17, אך לא התברר לאן הועברו, או האם מדובר בהעברה פנימית לחשבון אחר של המשיב. ביתרת חשבון הבנק של המשיב, אין יתרה נוספת בגין הסכום הנ"ל. וכך כותב בי"ד קמא בהכרעתו:

"מה שברור הוא שבסופו של יום, היתרה ביום 27.2.17 בחשבון … ($170,218) נשארה בעצם היתרה הקודמת בסך $505,974 בניכוי סך $336,341 כספי ה"ירושה" הנ"ל (אות ג') שהועברו באותו יום מחשבון … לחשבון אחר … . א"כ, או שהסך $356,000 נכנס ויצא בתקופה זו מהחשבון, או שלמעשה היו פעולות שנכשלו (שאולי יצרו את ה"חובה") וכל ה"תנועות" הן התחשבנות פנימית של פעולות מתוכננות שלא יצאו לפועל.

עיקר טענתו של האיש היא שלאחר שהסכם הגירושין בארה"ב בשנת 18, כלל את כל הרכוש הנמצא בארה"ב, אין לדון עליו שוב בארץ. אולם, נציין – כיון שמדובר כביכול ב"הברחה" מחשבון בארץ, אין לשלול אפשרות שביה"ד ידון בו, אלא אם יתברר שבא לידי ביטוי בהסכם הגירושין בארה"ב. נציין שבהסכם יש התייחסות לבית הצדדים בארה"ב ולחובות הקשורים אליו, לרכב הצדדים, למיטלטלין, וקביעה שחשבונות בנק וחשבונות פיננסים הרשומים על כל צד יישארו על שמו, למעט קופת גמל F' וקופת פנסיה מביה"ח בברוקלין, שאותם יש לחלק.

אך יש להכריע בזה, שנטל ההוכחה הוא על האישה הטוענת להברחה, שכספים אלו הועברו מחוץ למסגרת המשפחתית. יודגש ש"הברחה" היא העברה מחוץ למסגרת המשפחתית או לחשבונות פרטיים סודיים שלא כלולים באיזון. העברה בין חשבונות ידועים של הצדדים אינה נחשבת "הברחה", שכן בסופו של דבר הכל בא לידי איזון כך או כך. בנידו"ד, כאמור, עיקר כספים אלו הועברו בסוף דצמ' 16' לחשבון IRA ידוע של האיש ב-CITIZEN'S BANK. מהות הפעולות בארץ אינה ברורה, ומסתבר שגם אם הכספים אכן הועברו לארץ, הם שוב הועברו לחשבון אחר של האיש, בארץ או בחו"ל.

נציין עוד, נמצאו העברות משמעותיות בהמשך מהחשבון ה-IRA ב-CITIZEN'S BANK בסך מצטבר כ-$180,000 (ראה לקמן אות ד'), כך שנראה שסכומי הכסף אכן נשארו בחשבון שם. גם אם היה מקום לפשר בעניין הסך $356,000 – בהתאם לאמור בשו"ע (סימן יב סעיף ה') ש"יש כח לדיין לעשות דין כעין הפשרה, במקום שאין הדבר יכול להתברר. ואינו רשאי להוציא הדין חלוק מתחת ידו בלי גמר", ולדברי הסמ"ע (שם ס"ק יב) היינו אף בעל כורחם של בעלי הדין – הרי לפי האמור לקמן (אות ד') יש לאזן את הסכומים ששוב הועברו מ-CITIZEN'S BANK, אף שהועברו לאחר מועד הקרע, ודי בכך כפשרה ביחס לסך $356,000.

לכן, יש לדחות את טענת האישה ל"הברחה" בסך $356,000, ואין להוסיף סכום זה לאיזון."

בי"ד קמא בהכרעתו לא מצא שהמשיב הבריח כספים אלו, וודאי שחובת ההוכחה מוטלת לפתחה של המערערת, ועליה חובת ההוכחה שהמשיב הבריח כספים אלו. העובדות נבדקו ע"י המומחה וע"י בי"ד קמא, ולא נמצאו הברחות מחוץ למסגרת המשפחתית.

הואיל והכסף מקורו בארה"ב, והוא הועבר לארץ והיה בחשבון המשיב כשבועיים בלבד, והוחזר לארה"ב לפני מועד הקרע, הרי שעניין כספים אלו צריך להתברר בארה"ב, ואין מקום שבי"ד דנן ידון בכספים אלו.

לאחר הדיון, המציא ב"כ המערערת מסמך מההסכם שנחתם בין הצדדים בנובמבר 2018, בביהמ"ש לע"מ בא' ארה"ב, ולפיו ביקש שכלל ענייני הכספים, ידונו בישראל. אולם עיון בחוו"ד של רו"ח רון קדם, מתאריך 19.4.2026, מעלה מסקנה שונה. וכך נכתב בחוו"ד, בהתייחס להסכם שבין הצדדים, מנובמבר 2018:

"צמצום סוגיית האיזון לחשבונות הבנק בהגדרת המנדט נושאים שאינם במנדט האקטואר

1. איזון הנכסים בחו"ל הסתיים בהסכם בין הצדדים (תיק… בבימ"ש לעניני משפחה מחוז ק' א' ארה"ב, השופטת לסלי אן סלברזדזה, עמ' 2):

The Court find that the parties have disclosed all of their assets, liabilities and income located in the United States and Israel. The Court further finds that the parties agreed that the terms set forth herein resolve the entirety of the B' marital estate in the United States, all claims for spousal support, child support, and the allocation of parental rights and responsibilities and that this Judgment Entry of Divorce shall be full and final as to those issues. The parties agree to submit all remaining issues, including the division of all assets, and liabilities in Israel to the Rabbinical Court of Jerusalem, and the parties specifically waive any and all rights to seek relief from judgment in this Court.  

בית המשפט מצא כי הצדדים גילו את כל הנכסים, ההתחייבויות וההכנסות הנמצאים בארה"ב ובישראל. בנוסף, מצא בית המשפט כי הצדדים הסכימו כי התנאים המפורטים להלן מהווים את מכלול נכסיהם הזוגיים של ב' בארצות הברית, את כל התביעות הנוגעות לתמיכה בבני הזוג, לתמיכה בילדים ולהקצאת הזכויות להורים ואחריות, וכי פסק דין זה לגירושין יהיה מלא וסופי בכל הנוגע לסוגיות אלה. הצדדים מסכימים להגיש תביעה בנוגע לכל הסוגיות הנותרות, לרבות חלוקת כל הנכסים וההתחייבויות בישראל, לבית הדין הרבני בירושלים, והצדדים מוותרים בזאת במפורש על כל הזכויות לבקשת סעד מבית משפט זה.

בית המשפט מצא כי התובעת, ש' ב', הסכימה להעניק לנתבע, ב' ב', "גט" בבית המשפט הרבני.

מכאן, ההסכם קובע שיש לאזן נכסים בישראל בלבד, באמצעות בית הדין הרבני בירושלים. לשני הצדדים אין מחלוקת על כך ואישרו כי חוות הדעת בעניין האיזון הינה אך ורק לגבי הנכסים בישראל. לפיכך, האיזון לא יכלול כל טענה לגבי נכסים בחו"ל."

והדברים מדברים בעד עצמם.

משכך, עולה מפורשות כי כל הכספים שהיו בארה"ב בנובמבר 2018, הינם כלולים בכלל ההסכם שנחתם בין הצדדים בארה"ב ואשר התייחס לכספים שבארה"ב. ומכאן שהכספים שהוחזרו לארה"ב, הרי הם בכלל "מכלול נכסיהם הזוגיים של ב' בארה"ב", ואין מקום שבית הדין הרבני ידון בכספים אלו, שכן במועד ההסכם היו בארה"ב, ובוודאי שבמועד הקרע – הם לא היו בישראל.

סוף דבר

לאור כל האמור לעיל, הערעור בשלושת הנושאים הנ"ל – נדחה.

בהתחשב בכל הנ"ל ובנסיבות העניין, התיק ייסגר, ללא חיוב בהוצאות.

הרב צבי בן יעקב                                                      הרב משה אמסלם

מצטרף למסקנות.

בעניין ההוצאות יש לענ"ד לחייב את המערערת בסכום של 5,000 ש"ח.

הרב דוד בירדוגו – דיין

תבנא לדינא

מסקנת בית הדין בשני הסעיפים היא כדלהלן:

1. הוכרע – כדעת כלל חברי ביה"ד – לדחות את הערעור, על כלל חלקיו.
2. הוכרע כדעת הרוב – בהתחשב בכל החומר הנ"ל ובנסיבות העניין, שהתיק ייסגר, ללא חיוב בהוצאות.

ניתן לפרסם לאחר השמטת שמות הצדדים ומספרי ת"ז.

ניתן ביום א' בתמוז התשפ"ו (16/06/2026).

הרב צבי בן יעקב                                   הרב דוד בירדוגו                                 הרב משה אמסלם

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה