לפני כבוד הדיינים: הרב מיכאל עמוס, הרב שלמה שפירא, הרב זבדיה כהן

החלטה

בט"ז במרחשוון התשפ"ה (17.11.24) הכריע בית דיננו בערעור על פסיקת בית הדין הרבני האזורי פתח תקווה לעניין חלוקת דירתם המשותפת של הצדדים. בפסק דיננו התקבלה עמדתה של המערערת שגרסה, בניגוד לפסק דינו של בית הדין קמא, כי בעלותם של הצדדים בדירה היא בחלקים שווים, כפי נרשמה בטאבו ולא בחלוקה אחרת הנגזרת מהשקעות הצדדים ברכישתה של הדירה.

עתה לפנינו החלטתו של בית הדין קמא המפנה אל בית דיננו את בקשות הצדדים ואת ההכרעה בהן, וכהגדרתו של בית הדין קמא כי הוא "משיב את התיק והבקשה לבית הדין הגדול בכדי שייתן הוראות מעשיות לצדדים לשם קיום פסק דינו הנ"ל", וזאת נוכח מחלוקתם של הצדדים בשאלת שומת חלקה של המערערת בדירה, לאחר שנקבע מוקדם יותר כי המשיב ירכוש את חלקה של המערערת.

שומת הדירה לצורכה של רכישה זו נערכה בשלב שבו עמד עדיין בתוקפו פסק דינו של בית הדין קמא שהעמיד את חלקה של המערערת בדירה על 17.5% בלבד, וסמוך לאחר מכן אף שילם לה המשיב את התמורה לחלק זה בנכס בהתאם לשמאות דאז. לאחר שניתן פסק דיננו ביקשה המערערת מהמשיב ליישמו בדרך של תשלום בגין יתרת חלקה בנכס – היינו השלמת רכישת חלקה של המערערת בנכס שאליו נוספו (או ליתר דיוק נקבע כי נכללו בו מלכתחילה) מכוחו של פסק דיננו עוד 32.5%. באותה עת דובר, לפי המתואר בהחלטת בית הדין קמא, בתשלום על בסיס אותה שמאות, אולם לאחר זמן, משלא הגיב המשיב ולא שילם הודיעה המערערת כי חוזרת היא בה מהסכמתה להסתפק בתשלום על פי שומה זו ומבקשת כי המשיב ירכוש את חלקה זה בדירה בהתאם לשמאות עדכנית. המשיב התנגד לדרישה זו באומרו כי בית דיננו אומנם שינה את יחסי הבעלות של הצדדים בדירה, אך לא שינה את שהוחלט בנוגע לשומתה ועל כן יש לגזור את שוויו של החלק הנוסף שבבעלות המערערת מן השמאות הקודמת.

בית הדין קמא העביר את העניין כאמור להכרעתנו.

עם זאת אין בית דיננו רשאי ומוסמך להכריע 'הלכה למעשה' בשאלה המדוברת, שכן ההכרעה בה עשויה להיות תלויה בפרטים נוספים שלא נדונו לפנינו (ואולי כלל לא באו לעולם בשעה שדנּו בעניין). ההכרעה בעניינם של הללו, וממילא התוצאה המעשית, יכולה וצריכה להתקבל בערכאה הדיונית שלפניה עלו גם מרכיבים אלה (וככל שיש מהם שלא התבררו – היא המקום לבירורם). הכרעה של ערכאת הערעור בשאלות שלא נדונו בערכאה הדיונית, וכך ודאי לאחר שקמה ערכאת הערעור מכיסאה, מנוגדת לחוק ולתקנות, פוגעת בזכות הערעור, שהרי עליה לא יתאפשר ערעור, ועשויה להיחשב כבטלה בשל נתינת בחוסר סמכות.

מה שמוסמך ורשאי בית דיננו לעשות הוא להבהיר את פסק דינו ככל שיש צורך בכך וליתן לבית הדין קמא הנחיות עקרוניות בדבר יישומו. וזאת נעשה להלן.

בית דיננו קבע כאמור כי חלקה של המערערת בנכס הוא 50%.

הדבר פשוט וברור כי שוויו של חלק זה או אחר של נכס כלשהו שאותו מבקש בעליו למכור הוא שוויו בעת המכירה, לפי שומה עדכנית, ואי אפשר לחייב אדם למכור את חלקו בנכס לשותפו או לאחר בפחות משוויו של חלק זה.

אכן ככל שנכרת הסכם בין שותפים שבו נקבע כי אחד מהם ירכוש את חלקו של האחר בנכס לפי שומה מסוימת אפשר שהסכם זה מחייב גם על פי ההלכה ואין אחד הצדדים יכול לחזור בו ממנו – תלוי הדבר בנוסח ההסכם, אם יש בו משום 'קניין שטר' או 'סיטומתא' או שנלווה אליו קניין 'סודר' או קניין אחר על גופו של הנכס וכו'. ובנוגע לחלוקת שותפות יש שאף ללא הסכם כתוב וללא קניין – די בעצם ההסכמה, במסגרת 'גוד או אגוד', כדי למנוע את חזרתו של אחד הצדדים מן המחיר שנקבע (עיין סמ"ע סימן קעא ס"ק מא ובנתיבות שם – חידושים ס"ק לב וביאורים ס"ק טו, ואכמ"ל), אך מכל מקום לאו מילתא פסיקתא היא ולאו כולי עלמא מודו בה.

ובין כך ובין כך ייתכן שאין ההסכמה על המחיר מחייבת אלא בכפוף להשלמת הקניין והתשלום בתוך פרק זמן שעליו הוסכם או שהוא סביר ומקובל, כשבתוכו מבקש אחד הצדדים לסטות מהמחיר שנקבע אם בשל שינוי בשער השוק או בשל רצונו למכור דווקא ביותר מהשער או לקנות בפחות ממנו. אבל אם חלף זמן וודאי אם גם השתנה השער בשוק בינתיים יש מקום לטענה שההסכמה לא הייתה אדעתא דהכי, ואפילו כשנעשה קניין יש שאינו חל (כשאין מדובר ב'מוכר שדהו מפני רעתה') ללא מתן מעות מייד, ואם נקבע מועד לתשלום וחלף המועד יש שייראה הדבר רק כעיכוב של פירעון חוב והקניין – חל כשנעשה, ויש שייראה הדבר בהפרת תנאי מתנאי המכר, מה שמביא לביטולו של המכר ומאפשר למוכר לדרוש מחיר גבוה יותר אם יבקש הקונה לרכוש עתה את הנכס (ובעניינה של חלוקת שותפות – את חלקו של חברו בו), ואף כאן תלוי הדבר הן בלשון ההסכם והן באומדנות כלליות (היינו ההבחנות בין מוכר 'דעייל ונפיק אזוזי' למוכר שאינו כזה, בין 'מוכר שדהו מפני רעתה' למוכר שלא 'מפני רעתה' וכו', וכשאין מדובר בקניין אלא בהסכמה במסגרת 'גוד או אגוד' – הלוא אם לא סוכם בפירוש אחרת מסתבר שההסכמה הייתה בהתאם ליכולת התביעה של 'גוד או אגוד', כמבואר בשולחן ערוך בסימן קעא סעיף טו בשם יש אומרים ועל פי המבואר שם בנושאי כלי השולחן ערוך, שכן אין אנו יכולים להניח שנקבע דבר שאין אחד יכול לכופו על חברו אלא אם יודעים אנו שאכן נקבע כך בהסכמה).

ולמעלה מכך בענייננו: הסכמה בין הצדדים שאחד מהם ירכוש חלק מסוים מן הנכס מחברו, אף אם הסיבה שלא דובר בה אלא על חלק זה הייתה משום שאותה שעה סברו הצדדים שחלק זה הוא כל חלקו של הלה בנכס, לכאורה – אף אם נעשתה באופן המועיל והמחייב, בשטר, בקניין וכו' – אינה יכולה לחייב את רכישתו של חלק אחר בנכס לפי אותם תנאים ואותה שומה. זאת פרט למקרה שבו הייתה הסכמה מפורשת שלפיה ירכוש האחד את חלקו של האחר ששיעורו עתיד להתברר סופית לאחר מכן (כבנידוננו – על ידי הפסיקה בערעור), לפי שער מסוים שעל פיו ערכו של כל אחוז מהנכס הוא כך וכך, ונעשה קניין 'מעכשיו' בהתאם לכך (ויש לעיין אם בגוונא ד'גוד או אגוד' ולדברי הסמ"ע הנ"ל הוא הדין אף ללא 'קניין מעכשיו'), ואם נקבע כי נעשו הדברים באופן שבו אין לראות בהם 'אסמכתא' בשל אי הבהירות באותה שעה בנוגע להיקף החלק הנרכש.

יוער כי אם תוצאת האמור תהיה כי הצדדים נותרו שותפים שכן אחד רכש חלק מחלקו של חברו בסוברו שזהו כל חלקו ועתה התברר כי לחברו חלק נוסף ולגבי החלק הנוסף לא הייתה הסכמה מחייבת מלכתחילה ועתה אין הצדדים מגיעים לגביו להסכמה, הרי שיהיה צורך לדון אם הרכישה הייתה 'מקח טעות' (שהרי מטרתה הגלויה הייתה לפרק את השותפות ובפועל לא התפרקה זו מכוחה של אותה רכישה) אם לאו, ואף אם המקח קיים – יחזור עתה שוב דינא דגוד או אגוד (או חלוקה בדרך של מכירה לצד ג וחלוקת התמורה) באשר לנכס כולו, אלא שעתה – אם המקח קיים – תהיה נקודת המוצא של חלוקה זו בעלות של האחד על חלקו המקורי ועל החלק שרכש מתוך חלקו של חברו ובעלותו של חברו על יתרת חלקו המקורי בלבד.

תוצאת הדברים היא כי ההכרעה בין עמדות הצדדים שלפנינו צריכה להתבסס אומנם על פסק דיננו שתוצאתו היא כי המערערת הייתה בעלים של מחצית הנכס (ולאחר רכישת חלק מאותה מחצית בידי המשיב, אם לא ייקבע שרכישה זו הייתה מקח טעות, נותר בעליהם של 32.5 אחוזים מהנכס), וזכותה לכאורה לדרוש מהמשיב אם חפץ הוא לרכוש את חלקה (הנותר) כי ישלם בעדו בהתאם למחיר השוק (ויכולה היא אולי אף להתנגד לרכישה מכול וכול ולדרוש דווקא לרכוש את חלקו שלו, שהרי ההסכמה הקודמת במסגרת 'גוד או אגוד' לא עסקה בחלק זה, ואינה מחייבת את פירוק השותפות הקיימת עתה דווקא בדרך של רכישת המשיב את חלקה שלה); אך הדבר תלוי בבירורם העובדתי וההלכתי של כמה וכמה פרטים נוספים באשר לתוכנן של ההסכמות שנערכו בשעתו (אם דובר בהן על חלקה של המערערת כפי שחשבו הצדדים לגבי שיעורו או על חלקה כפי שיתברר או בלשון סתומה שיש לדון בפירושה; אם נעשה קניין או חל מכוח ההסכם עצמו, ואם כן – על איזה חלק נעשה בהתאם לנ"ל; אם הותנה הקניין – בפירוש או במשתמע או מותנה מכוח 'עייל ונפיק אזוזי' או מכוח דיני 'גוד או אגוד' או בשל אומדנות אחרות – בתשלום עד למועד מסוים וכו'), הכול כאמור וכמפורש לעיל.

בנוסף לכל האמור יש לבחון נוכח המתואר לעיל שלפיו לאחר פסק דיננו ביקשה המערערת תחילה כי המשיב ירכוש את יתרת חלקה לפי השמאות הראשונה ורק משלא נענה שינתה את טעמה: אם הסכמתה זו הייתה בבחינת 'הודאה' בעובדות ובפרשנות ההסכם שממנה תצא התוצאה האמורה, או בבחינת 'מחילה', שצריך עיון אם מועילה היא מן הדין (היינו: אם נראה את הנכס כקנוי למשיב מכוח ההסכמות הקודמות ונניח שלמרות זאת חייב הוא לשלם לפי שומתו העדכנית, מה שאין כן אם נניח שחלק זה של הנכס לא נקנה לו ששוב אין מדובר על מחילה אלא על הסכמה למכור שוודאי אינה מחייבת ללא קניין, וקודם התשלום אף 'מי שפרע' אין בה), ובין כך ובין כך: אם היו ההסכמה או המחילה מותנות בקבלתו של המשיב את הדרישה מיידית או לפחות טרם שתחזור בה המערערת מהצעתה – בקשתה זו, ואם ייתכן שהיו הן 'בטעות'.

על בית הדין האזורי להכריע אפוא במחלוקת שבין הצדדים על בסיס בירורן של העובדות הנחוצות – המונחות לפניו או שיונחו לפניו על ידי הצדדים ויתבררו על בסיס טענות וראיות – שהנחיצות בבירורן התבארה לעיל, ולהכריע בשאלות ההלכתיות התלויות בהן, שאף הן הוצעו לעיל (אלא אם יבינו הצדדים עצמם, המכירים את העובדות, את התוצאה הצפויה מבירורן לאור העקרונות דלעיל ויגיעו להסכמות ביניהם ללא צורך בהכרעתו של בית הדין).

לאחר שתתקבל הכרעתו של בית הדין קמא יוכל מי מהצדדים שיחפוץ בכך, אם אכן יחפוץ אחד מהם בכך, להשיג על ההכרעה באמצעות ערעור ובהתאם לתקנות הדיון, אך אין מקום, כאמור לעיל, להכרעה של בית דיננו – ערכאת הערעור – מראש, מבלי שתדון ותכריע בו הערכאה הדיונית.

החלטה זו מותרת בפרסום בכפוף להשמטת שמות הצדדים ומספרי תעודות הזהות שלהם.

ניתן ביום י"ט בשבט התשפ"ה (17.2.2025).

הרב מיכאל עמוס                          הרב שלמה שפירא                            הרב זבדיה כהן

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה