בית הדין הרבני הגדול בירושלים
לפני כבוד הדיינים: הרב ציון לוז-אילוז, הרב משה אמסלם, הרב אברהם מאיר שלוש

פסק דין

רקע

לפנינו ערעור על פסק דין של בית הדין הרבני האזורי תל אביב מיום ה' בתמוז התשפ"ה (01/07/2025), אשר קבע כי הבעל ישלם לאישה סך של 18,000 דולר בגין כתובתה, וכן קבע כי כל עוד הסכם הממון לא בוטל, קיימת הפרדה רכושית מלאה בין הצדדים.

הצדדים היו נשואים כ-20 שנה, ונולדו להם ארבעה ילדים, מהם שלושה קטינים בעת הדיון בבית הדין האזורי. בין הצדדים נחתם הסכם ממון, שאושר על ידי בית המשפט לענייני משפחה. ההסכם קובע הפרדה רכושית מלאה, ולכאורה, אף שולל שיתוף ספציפי בנכסים, ומציין במפורש כי הוא תקף גם במקרה של לידת ילדים.

המערערת טוענת כי ההסכם אינו תקף או שיש לשנותו, בעיקר לאור הצהרה של המשיב בפרוטוקול אישור ההסכם, לפיה "הסכמנו שכאשר יהיו ילדים זה יעבור שינוי". המערערת טוענת כי במהלך הנישואין נצברו נכסים נוספים למשיב, והיא סבורה שלא ייתכן שכולם נקנו מכספים מוחרגים מראש. המשיב, לעומת זאת, טוען כי כל נכסיו, לרבות אלו שנרכשו במהלך הנישואין, נבעו מנכסים שהיו לו מלפני הנישואין ומפירותיהם, וכי הוא לא עבד באופן אקטיבי במהלך הנישואין אלא ניהל את נכסיו פסיבית והוא זה שגידל את הילדים.

פועל יוצא מהנ"ל שהמערערת סיימה את נישואיה ללא מקום מגורים בבעלותה וללא תמיכה כלכלית משמעותית, למעט מזונות עבור שני ילדים בסך 2,000 ש"ח ו-18,000 דולר שקיבלה עבור כתובתה כאשר מנגד המשיב בעלים על 11 נכסי מקרקעין.

טענות הצדדים

טענות המערערת

• הצהרת האיש לפרוטוקול אישור הסכם הממון, לפיה "הסכמנו שכאשר יהיו ילדים זה יעבור שינוי", הינה בעלת תוקף משפטי והיא מחייבת שינוי או ביטול של ההסכם. המערערת סבורה כי אומד דעתה היה שלא לחיות במצב בו היא תמצא את עצמה ללא כלום לאחר 20 שנות נישואין וארבעה ילדים.
• יש להחיל שיתוף ספציפי על דירת המגורים, וכן על נכסים נוספים שנרכשו במהלך הנישואין. המערערת טוענת כי הצדדים התגוררו בדירה משך שנים רבות, וכי המשיב רכש נכסים נוספים מעבר למה שהיה לו עובר לנישואין, ולא ייתכן שכל הכספים לרכישתם של הנכסים – היו מוחרגים.
• המשיב עבד באופן אקטיבי במהלך הנישואין, לא רק ב"גלגול נכסים" פסיבי, אלא אף ציין כי קיבל תלושים מחברת […]. פעילות זו ופירותיה צריכים להיחשב כרכוש משותף.
• קיימים פערים כלכליים עצומים בין הצדדים, והאשה נותרה חסרת כל, ללא קורת גג, לאחר נישואין ממושכים וגידול הילדים. לטענתה, על בית הדין לפסוק לה פיצויי גירושין בשל הסבל שנגרם לה ונוכח פערים כלכליים ורכושיים אלו.
• בית הדין האזורי לא קיים דיון הוכחות מספק בסוגיית הרכוש ולא איפשר חקירת עדים לבירור  מקור הכספים לרכישת הנכסים.
• המערערת דורשת שבית הדין יבהיר במפורש את אי סמכותו בסוגיית 'הסכם הממון', כדי למנוע דחיית תביעה עתידית בבית המשפט לענייני משפחה בטענת "מעשה בית דין".

טענות המשיב

• הסכם הממון אושר כדין על ידי בית המשפט לענייני משפחה, והוא תקף ומחייב את הצדדים במלואו. סעיף ב' להסכם קובע מפורשות כי לא יהיה שיתוף ספציפי, וכי ההסכם יישאר בתוקפו גם אם יהיו ילדים.
• הצהרת האיש לפרוטוקול התייחסה לצוואה עתידית, ולא להסכם הממון עצמו. גם אם התייחסה להסכם, מדובר בהצהרת כוונות בלתי מחייבת, שכן כל שינוי בהסכם מחייב אישור כדין. ההצהרה אינה קונקרטית, נעדרת כל תוקף ואינה ניתנת למימוש.
• כל הנכסים שברשותו, לרבות אלו שנרכשו במהלך הנישואין, נרכשו מכספים מוחרגים שהיו לו מלפני הנישואין או מפירותיהם. הוא לא עבד באופן אקטיבי במהלך הנישואין, אלא היה "עקר בית" וגידל את הילדים, וניהל את השקעותיו באופן פסיבי. חברת […] אינה פעילה.
• התנהלות הצדדים במהלך הנישואין – חשבונות בנק נפרדים והפרדה רכושית מלאה, כמו גם עצם קיומו של הסכם ממון – מעידים על רצון הצדדים לשמור על הפרדה רכושית מלאה.
• המערערת היא זו שביקשה להתגרש, ולכן אין מקום לפסוק לה פיצויי גירושין. טענותיה על אלימות וסבל נדונו ונדחו על ידי בית הדין האזורי. פיצויי גירושין ניתנים במקרים חריגים מאוד כגון כאשר יש עילות נזיקיות חמורות שאינן קיימות כאן. 
• בית הדין האזורי דן בסוגיית פרשנות הצהרת האיש, וקביעתו בעניין זה היא אכן בגדר "מעשה בית דין" ואינה ניתנת לערעור שוב. שאר טענות הערעור בסוגיית תוקף ההסכם או ביטולו נתונות לסמכות בית המשפט לענייני משפחה.
• המשיב מוכן שרכושו יעבור לילדים באמצעות צוואה שכבר נערכה על ידו.

דיון והכרעה

לאחר עיון בפרוטוקול הדיון ובכלל המסמכים שבתיק, ולאחר ששקלנו את טענות הצדדים ובאי כוחם, מצאנו כי עיקר הערעור נסוב סביב תוקפו, פרשנותו וביטולו של הסכם הממון אשר נחתם בין הצדדים ואשר אושר וקיבל תוקף של פסק דין על ידי בית המשפט לענייני משפחה.

• תוקפו של הסכם הממון

הסכם ממון שאושר על ידי בית המשפט לענייני משפחה, כמו במקרה דנן, מקבל תוקף של פסק דין ומהווה מסמך מחייב. בהתאם לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, הסכם ממון וכל שינוי בו טעון אישור בית משפט או בית דין. במקרה דנן, ההסכם אושר כדין. סעיפי ההסכם קובעים מפורשות הפרדה רכושית מלאה, ואף שוללים "שיתוף ספציפי" (כמצוין בסעיף ב' להסכם). כמו כן, נקבע מפורשות כי ההסכם יהיה בתוקפו גם במקרה של לידת ילדים.

טענת המערערת בדבר הצהרת המשיב בפרוטוקול אישור ההסכם ("כאשר יהיו ילדים זה יעבור שינוי") איננה עילה מספקת לביטול או לשינוי הסכם ממון שאושר כדין. הסכם הממון מהווה מסמך משפטי פורמלי אשר תוכנו גובר על הצהרות כלליות, במיוחד כאשר ההסכם עצמו מתייחס במפורש למצב של לידת ילדים וקובע כי תוקפו לא ישתנה. טענת בא כוח המשיב כי ההצהרה התייחסה לצוואה, הגיונית בנסיבות העניין, וגם אם לא, הרי שכוונה או הצהרה שאינה מעוגנת במסמך משפטי מחייב אינה יכולה לשנות הסכם חתום ומאושר. לכל היותר מדובר בהבטחה, שלא קוימה, שכמובן, איננה יוצרת חובה משפטית, ובוודאי לא מאפשרת לאכוף שינוי רישום במקרקעין, ומה עוד שהמשיב מכחיש שדובר על שינוי ההסכם ולטענתו מדובר אך על עריכת צוואה לטובת הילדים, לכשיוולדו, מה שאכן כבר נעשה על ידו. ובכן, טענת האישה בעניין זה של 'יצירת הסכם חלופי' אין לה מקום כלל, והיה ראוי שלא הייתה מועלית.

• סמכות בית הדין בסוגיית הסכם הממון

בית הדין הרבני, בענייני רכוש, דן מכוח סמכות נכרכת לתביעת גירושין או מכוח הסכמת הצדדים.

אולם, ככלל, שאלות של תוקף או ביטול הסכם ממון שאושר בבית המשפט לענייני משפחה, נתונות לסמכותו הייחודית של בית המשפט לענייני משפחה שאישר אותו. בית הדין הרבני יכול לפרש הוראות של הסכם, אך אינו מוסמך לבטלו או לקבוע שהיה פגם במתן תוקף של פסק דין.

הדבר נכון גם לגבי טענות אומד דעת על פיהן המערערת לא הייתה חותמת על ההסכם אם הייתה יודעת את תוצאותיו, שכן אלו טענות נגד מתן תוקף פסק דין להסכם.

• טענת שיתוף ספציפי

הסכם הממון שולל במפורש טענות של שיתוף ספציפי. משכך, טענת המערערת לשיתוף ספציפי, גם בדירת המגורים בה התגוררו הצדדים זמן ממושך, נדחית על הסף וזאת נוכח הוראות ההסכם.

• רכוש שנצבר במהלך הנישואין

למרות כל הנ"ל, בוודאי תביעה על רכוש שנצבר לאחר הנישואין היא בסמכותו של בית הדין, ועל כן טענת המערערת לצבירת ממון לאחר הנישואין צריכה להיבחן כמקובל.

טענת המערערת בדבר נכסים שנצברו במהלך הנישואין, וכפירה בטענת המשיב כי כל נכסיו נובעים מפירות של נכסים שהיו לו לפני הנישואין ומ"גלגול נכסים" פסיבי, ראויה לבחינה מדוקדקת יותר.

הסכם ממון יכול לקבוע הפרדה מלאה, לרבות לגבי פירות והשבחות של נכסים. אולם, יש להבחין בין השבחה פסיבית של נכסים (כגון עליית ערך בשוק הנדל"ן, מכירת נכס אחד ורכישת אחר בכספי המכירה), לבין הכנסה אקטיבית מעבודה שוטפת במהלך הנישואין, שהושקעה ברכישת נכסים חדשים. המשיב טען כי לא עבד באופן אקטיבי, אלא גידל את הילדים והיה "עקר בית" וכי […] אינה חברה פעילה. מנגד, המערערת טוענת כי המשיב עבד והייתה פעילות אקטיבית. אם אכן יוכח שהמשיב צבר הכנסות משמעותיות מעבודה (ולא רק מניהול השקעות פסיבי של נכסיו המוחרגים) במהלך הנישואין, והכנסות אלו שימשו לרכישת נכסים נוספים שלא היו בבעלותו המקורית, ייתכן שיש והיה מקום לבחון את שיוכם.

בית הדין האזורי קיבל את גרסת המשיב בעניין זה, אך נראה כי לא התקיים בירור עובדתי מעמיק דיו בהבחנה בין מקורות הכסף. היות והסכם הממון קובע הפרדה רכושית כללית, הרי שהנטל להוכיח כי הכנסות אקטיביות מעבודה אישית במהלך הנישואין (שאינן בגדר פירות נכסים קודמים) שימשו לרכישת נכסים חדשים, וכי אלו נכללים תחת איזון משאבים ולא תחת ההסכם, מוטל על המערערת.

• פיצויי גירושין וטענות נזיקיות

טענת המערערת לפיצויי גירושין בשל סבל, אלימות או פערים כלכליים נדחתה כדין על ידי בית הדין האזורי. פיצויי גירושין אינם נפסקים ככלל במקרים בהם האשה היא היוזמת את הגירושין. תביעת פיצויים בשל טענות נזיקין מעין אלו שטוענת אליהם המערערת איננה קשורה לפיצויי גירושין שלעיתים רחוקות נדונות בבתי הדין.

ככל שיש מקום לתביעת נזיקין מעין זו של המערערת מקומה בבתי המשפט האזרחיים, וככל תביעה ממונית אחרת. העילות לחיוב בפיצויי גירושין הנדונות בבית הדין הן בדרך כלל סביב הפיחות בסכום הכתובה, או כאשר הסכום הנקוב בה היה נמוך מראש, או כאשר האישה מתנה את הסכמתה לתביעת גירושין של הבעל במתן פיצוי כספי, או מעילות נוספות שאף לא אחת מהן התקיימה בנסיבות התיק שבפנינו, שהאישה היא זו שתבעה את הגירושין. מכל מקום לא מצאנו טעות משפטית או הלכתית בעמדתו של בית הדין האזורי שדחה תביעה זו.

ככל שהמשיב, שהינו בעל נכסים לא מעטים, ייאות להעניק לאישה סכום הגון נוסף, או זכות מגורים בנכס שירשם על שם הילדים או לתת כל סכום/נכס וכו' שיועמד לרווחת הילדים המשותפים, כאות הוקרה והערכה לתרומתה של המערערת לבניין משפחתו, אף שאינו מחויב בכך, תבוא עליו ברכה ושכרו יהיה כפול ומכופל מן השמים. 

מסקנה

בהתאם לכל האמור, בית הדין פוסק:

• הערעור נדחה ברוב חלקיו הנוגעים לתוקפו של הסכם הממון, לדחיית טענת השינוי מכוח הצהרת האיש לפרוטוקול אישור ההסכם, ולדחיית טענת שיתוף ספציפי.
• בית הדין מבהיר, כי לבית הדין הרבני אין סמכות לבטל או לשנות את תוקפו של הסכם הממון שאושר על ידי בית המשפט לענייני משפחה. ככל שהמערערת מבקשת לבחון את תוקף הסכם הממון או לבטלו, עליה לפנות לבית המשפט המוסמך, וכפי שכבר הורה בית הדין קמא.
• הנכסים הרשומים על שם המשיב ופירותיהם:

דעת הרוב

בכל מה שקשור לנכסים הרשומים על שם המשיב הם שייכים לו ורק לו בהתאם לסעיפי הסכם הממון המפורשים, לפיהם הנכסים שהיו רשומים על שם מהצדדים יישארו על שמו הם וחליפיהם וחליפי חליפיהם, גם אם הם הושבחו על ידי החלפתם.

דעת המיעוט

מאחר והצדדים היו נשואים זמן ממושך כ-20 שנה צודקת האשה שיש לבחון את מכלול הנכסים הרשומים על שם המשיב האם יש בחלקם רכוש שנצבר במהלך הנישואין, כתוצאה מעבודה אקטיבית של האיש בזמן הנישואין, שיש לאזנו בין הצדדים. אולם, מאחר והאיש טוען על הפרדה רכושית מוחלטת, ואין ראשית ראיה לצבירת נכסים משותפים, זכאית האישה לפנות לבית הדין האזורי לבקש מינוי מומחה שיבחן את טענותיה האם נצבר ממון לאחר הנישואין כתוצאה מעבודה.

למרות ההסכם, אין הכרח להסיק שכל פירות הנכסים המוחרגים שייכים למשיב, מאחר וייתכן שחלקם של פירות אלו הם תולדה של עבודתו של המשיב במסחר בנדל"ן, ואין הבדל לעניין זה בין מי שיוצא לעבודתו עדי ערב להביא את פרנסתו ופרנסת ביתו לבין מי שעושה זאת בביתו דרך מחשבו ומקלדתו. בשניהם מדובר בהכנסה בת-איזון. ולכן לדעת המיעוט, המומחה שימונה, ככל שימונה, וידע לעשות את ההבחנה בין סוגי הפירות השונים, יידרש לעשות הבחנה זו ולהכניס את החלק הרלוונטי במשאבים שנצברו במהלך הנישואין לתוך האיזון הכולל, ובהתאם לאמור בסעיפים הקודמים.

המערערת תממן את עלות העסקתו של המומחה. ככל ויתברר שהיה אמת בטענותיה, והמומחה גילה שיש משאבים שנצברו במהלך הנישואין, המשיב יישא במחצית עלות המומחה, שתתווסף לחלקה של המערערת באיזון הסופי.

הכרעה

נפסק כדעת הרוב, ומשכך – השבחת הונו של המשיב דרך הנכסים הרשומים על שמו תהיה שייכת רק לו (בהתאם לאמור מפורשות בהוראות ההסכם לדעת הרוב).  

• הבקשה לפיצויי גירושין נדחית.

עם זאת, מהראוי כי המשיב שהינו בעל נכסים לא מעטים ייאות להעניק לאישה סכום הגון נוסף, או זכות מגורים בנכס שירשם על שם הילדים או לתת כל סכום/נכס וכו' שיועמד לרווחת הילדים המשותפים, כאות הוקרה והערכה לתרומתה של המערערת לבניין משפחתו, ואף שאין המשיב מחויב בכך, תבוא עליו ברכה ושכרו יהיה כפול ומכופל מן השמים. 

• אין צו להוצאות, ודמי הערבות שהופקדו על ידי המערערת יוחזרו לה בהתאם לנהלים.
• פסק הדין ניתן לפרסום לאחר השמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום כ"ה בסיון התשפ"ו (10/06/2026)

הרב ציון לוז-אילוז                         הרב משה אמסלם                  הרב אברהם מאיר שלוש

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה