לפני כבוד הדיין: הרב צבי בן יעקב

החלטה

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת כבוד ביה"ד הרבני האזורי ירושלים, בראשות כבוד אב"ד הרה"ג דניאל גודיס שליט"א, מיום 29.6.2026, אשר קבעה כי ב"כ המערער או מי ממשרדו, מנועים מליצג את המערער.

רקע והשתלשלות העניינים

הצדדים נשאו בתאריך 9.2.2011 ולהם שבעה ילדים, כולם קטינים. הצדדים מתגוררים ברחוב […] בירושלים, בבנין בו ממוקם משרדו של ב"כ המערער. בתאריך 3.2.2026 תבעה המשיבה גרושין, כשהיא כורכת לתביעתה ענינים שונים.

המשיבה ביקשה מבית הדין קמא להורות כי טו"ר מ' או מי ממשרדו, לא ייצג את המערער. לטענתה, יצוג זה מהווה: א. מחמת ניגוד עניינים חמור. ב. פגיעה בכללי האתיקה. ג. חשש ממשי להסתתמות טענות.

המשיבה טענה שפנתה (אמנם לפני שנים) לייעוץ  לטו"ר מ', אשר משרדו מצוי באותו בניין מגורים בו מתגוררים הצדדים, וכי הנ"ל מקורב לשני הצדדים. לטענתה, היא פתחה בפניו את סגור לבה לפניו, הציגה פרטים אינטימיים ומהותיים מחיי הנישואין, וקבלה ממנו יעוץ לגבי דרך פעולתה, לרבות המלצה מפורשת לתיעוד התנהלות הבעל והבגידות הנטענות מצדו.

טו"ר מ' טען שמקומה של עבירת אתיקה אינה בביה"ד הרבני אלא בפורום אחר שנועד לשם כך. משפחת הצדדים גרה אכן בבניין של משרדו, ומערכת היחסים, היא מערכת יחסים רגילה. לדבריו, המשיבה נכנסה למשרדו בסערת רגשות וסיפרה לו שמצאה תכתובת חשודה בטלפון של בעלה. לדבריו הוא השיב לה שהוא חבר של בעלה, והוא לא הכתובת לשמוע את הסיפורים האלו. כל זה ארך דקות ספורות. מאז הצדדים חיו ביחד בשלווה והביאו עוד ארבעה ילדים.

בתאריך 13.5.2026 התקיים בבי"ד קמא דיון בעניין זה. ב"כ המשיבה טענה שוב לפסול את ייצוגו של טו"ר מ', הואיל ויש ניגוד עניינים, מאחר והמשיבה גילתה לטו"ר מ' שהמערער בגד בה, והמשרד של מ' נמצא בבניין המגורים של בני הזוג. כמו כן טענה כי הוא משמש גם כמיצג וגם כעד, מכיר את הצדדים היטב, ולא נעים לה לדבר מולו; מה גם שציין שהוא הלך לבריתות שלהם, ועורכת דין ממשרדו התארחה אצלם בשבתות.

בי"ד קמא פנה למשיבה וברר אם היא לא מרגישה נוח שמ' או אחד ממשרדו ייצגו את הבעל, והיא השיבה שלא נוח לה, ושהיא מרגישה מפוחדת, שכן הוא יודע הרבה דברים ושיתפה אותו ובכתה לפניו. הוא חבר משפחה, הוא כמו סבא של הילדים שלה, ולא יכול להיות שהיא צריכה להיות נחקרת, והיא מפחדת שלא תוכל לדבר, והיא תתבלבל.

טו"ר מ' השיב שלא ראה שסבא נפסל לייצג. מעולם הוא לא שוחח איתה, הפגישה היתה לפני 10 שנים, וכי הוא חבר של האיש, ונותן לילדיהם שוקולד.

המשיבה טענה שהפגישה עם מ' התארכה כ-15 דקות, שהתנהלה כך:

"הוא נתן לי לשבת, הראיתי לו את התכתובות של הבעל עם אחת שקוראים לה […] ושאלתי אותו מה אני עושה, והוא אמר לי כי אם את רוצה להתגרש את צריכה לאסוף את המידע, ותדברי עם אמא שלו. אם את רוצה עוד מידע הדלת שלי פתוחה".

טו"ר מ' הכחיש את דברי האשה ואמר שזה שקר וכזב. לדבריו כל הפגישה היתה כ-3 דקות:

 "היא אמרה לי שיש תכתובות, והיא באה אלי כחבר, היא אמרה לי אני הולכת לאמא שלו, ואמרתי לה תלכי. אני לא אמרתי לה שתאסוף מידע. היא לא באה אלי כעו"ד".

לאחר שהוגשו סיכומים, בתאריך 29.6.26 קבע בי"ד קמא שטו"ר מ' או מי ממשרדו, לא ייצג את המערער.

ואלו נימוקי החלטת בית דין קמא:

"אזהרה לדיינים שלא יסתתמו טענות אחד מבעלי הדין

איתא בגמ' מסכת שבועות (ל.):

"ת"ר בצדק תשפוט עמיתך, שלא יהא אחד עומד ואחד יושב, אחד מדבר כל צרכו, ואחד אומר לו קצר דבריך"

ופי' רש"י (ד"ה שלא יהא) שלא יראה חבירו שמכבדין אותו יותר ממנו ויסתתמו דבריו. ומפשט הגמ' הוא מצות עשה מן התורה, וכן מבואר ברמב"ם (פכ"א מסנהדרין ה"א) שכתב וז"ל:

"מצות עשה לשפוט השופט בצדק שנאמר בצדק תשפוט עמיתך, איזהו צדק, לא יהא אחד מדבר כל צרכו, ואחד אומר לו קצר דבריך, לא יסביר פנים לאחד וידבר לו רכות, וירע פניו לאחד וידבר לו קשות".

וכדברי רש"י שכתב שהחשש שלא יסתתמו טענותיו, כן כתב בספר החינוך (מצוה רלה) וז"ל:

"מצות שופט שישפוט בצדק, שנאמר בצדק תשפוט עמיתך, ובא הפירוש שנצטוו הדיינים להשוות בעלי הריב, כלומר שלא יכבד הדיין אחד מבעלי הדין יותר מן האחר, וכן אמרו בספרא שלא יהא אחד מדבר כל צרכו, ואחד אומר לו קצר דבריך, וכן בגמ' שבועות (ל.) ת"ר, בצדק תשפוט עמיתך שלא יהא אחד עומד ואחד יושב, וכו'. ושורש המצווה נגלה הוא, כי בהשוויית הדין, יתיישב העולם. ואם יכבד הדיין אחד מבעלי הדין על האחר, יפחד בעל הריב מלהגיד כל טענותיו לפניו, ומתוך כך יצא המשפט מעוקל".

וכ"כ המאירי שבועות (ל.) שמצות עשה לדיין שישווה את כל דרכיו לפני בעלי הדין שנאמר בצדק תשפוט עמיתך וכו', עד שלא יסתתמו טענות כל אחד ואחד מהם.

עוד איתא בגמ' שבועות (לא.):

"מניין שבאו לדין אחד לבוש סמרטוטין ואחד לבוש אצטלית בת מאה מנה, שאומרים לו לבוש כמותו, או הלבישהו כמותך, תלמוד לומר מדבר שקר תרחק"

 ופי' רש"י (ד"ה לבוש כמותו) שלא תגרום לנו לישא לך פנים, או יסתתמו דברי שכנגדך מפני חשיבותך, ואמר איך יאמינו בי בי"ד על אדם חשוב כזה.

וברור הדבר שהחיוב על הדיינים שלא יסתמו טענות אחד מהצדדים, הוא לאו דווקא במה שאמרו חז"ל, אלא ישמע חכם יוסף לקח בכל ענין שעלול לבוא להסתתמות טענות אחד מבעלי הדין, מחויבים הדיינים לסלק חשש זה, וכמש"כ המאירי שבועות (ל.) להדיא, וכ"כ המרדכי שבועות (סימן תשס"א), וכ"כ הרשב"א בתשו' ח"א (סימן אלף ק"ז), וכ"כ מרן השו"ע (סימן יז ס"ד), ובפסק דין בתיק 1268530/3 הארכנו כבר בזה בדברי הפוסקים, ואכמ"ל.

ובנידון דידן, גם אם היה ספק לביה"ד אם הצדק עם האשה שטוענת במפורש שהיא לא יכולה לעמוד כנגד הטו"ר מ' או מבאי משרדו לפי הטענות שהעלתה, או הצדק עם הטו"ר מ' שאין חשש שיסתתמו טענותיה, היה לנו להכריע לחומרא משום ספק דאורייתא לחומרא.

זאת ועוד, גם אם נידון דידן לא דומה לפסקי הדין שצירפה ב"כ האשה, הואיל ובנידון דידן השיחה בין האשה לטו"ר מ' התקיימה לפני כעשר שנים, ולאחר מכן חזרו בני הזוג לחיות יחד, והביאו עוד ארבעה ילדים – מכל מקום בשיקול דעת של ביה"ד נראה שיש חשש גדול של הסתתמות טענות האשה, כיון שאכן הפגישה בין השנים התקיימה לפני כעשר שנים, מכל מקום סביר מאוד כי החוויה של הפגישה בין השנים עולה וצפה בראש ובלב האשה בכל פעם מחדש, בכל פעם שהיא נכנסת לבניין המגורים שלה, שבו נמצא המשרד של הטו"ר מ'. החשש הזה קיים גם לפי מה שהודה הטו"ר מ' שהאשה פנתה אליו ופתחה את סגור ליבה, והגם שלדבריו הוא לא נתן לה ייעוץ, מכל מקום הוא שמע ממנה אירוע קשה לכל אשה החושפת התכתבות של בעלה עם אשה זרה, ובפרט שהשיחה הייתה מלווה בבכי נסער, וחוויה כזו לכל אשה תגרום השפלה וחוסר ביטחון.

הטו"ר מ' הודה כי הוא חבר של בעלה. הוא גם מודה שהוא כמו סבא של ילדי הצדדים, גם אם זה רק בחלוקה של שוקולדים. הטו"ר הודה שהוא משתתף בשמחות של המשפחה, בצירוף כל הנ"ל עם המציאות שמשרד של הטו"ר נמצא בבניין המגורים של בני הזוג, שיש אומדן גדול שבכל פעם שהאשה עוברת דרך המשרד עולה לה החוויה הקשה שהעלתה האשה – כי חייה התהפכו עליה, ולכן ביה"ד שוקל כי אכן יש חשש גדול של הסתתמות טענות האשה.

וביותר מזה נכתב בפסקי דין הרבניים כרך כ"ב (עמ' 312) מהדיינים הרבנים הגאונים רוזנטל ושרעבי והייזלר שאפילו לאמיתו של דבר ביה"ד לא מושפע, אך די לנו, אם כבעל דין הוא מרגיש בכך. 

הטענה שהעלה הטו"ר מ' כי האשה תבעה לפסול אותו מלייצג את הבעל כיון שהיא לא רוצה שהבעל יקבל ייעוץ בחינם – אינה נראית לביה"ד כלל. מניין לה לדעת זאת, וכי מאן דהו הצהיר לפניה שהייעוץ שיקבל בעלה ממ' יהיה בחינם, או ללא טובת הנאה צדדית, ובפרט שהאשה היא זאת שתבעה את הגירושין, והבעל מסכים, וכי רק משום שבעלה לא יקבל ייעוץ בחינם היא תעגן את עצמה, והרי הכל ייתן האדם בעד נפשו, ובוודאי שטענה זו לא עומדת כנגד החשש של הסתתמות טענותיה.

ביה"ד סבור כי הטענות הנוספות שהעלתה ב"כ האשה, והן תקנות האתיקה, ושעד לא יכול לשמש כטו"ר, אפשר שאינן שייכות בנידון דידן. כללי האתיקה קובעים כי עו"ד שנתן יעוץ, לא ייצג את הצד השני – זה נכון במקום שיש סבירות שהטענות יועלו לדיון במהלך הדיון. אולם בנידון דידן הסבירות היא שלא יועלה תוכן השיחה במהלך הדיון, כיון שיש הסכמה בין הצדדים לגירושין כפי שאמר הטו"ר מ', וממילא גם לא שייך החשש שהעד ישמש כטו"ר.

אולם ביה"ד סבור שדי בחשש של הסתתמות טענות האשה כדי לפסול את ייצוגו של הטו"ר מ' או מבאי משרדו, הואיל וחשש זה שייך גם לשאר התביעות הפתוחות, מזונות ילדים, הסדרי שהות וחלוקת רכוש. אם אכן יועלו במהלך הדיון גם טענות הקשורות לאותה פגישה, יתברר למפרע שגם חששותיה של ב"כ האשה לפסול את הטו"ר גם על פי תקנות האתיקה, וכן שעד לא יוכל לשמש כמייצג – היו חששות שאומתו.

החלטות ביה"ד

ביה"ד קובע כי הטו"ר מ' או מי בא ממשרדו לא יוכל לייצג את הבעל כנגד האשה בכל אחת מהתביעות הפתוחות.

מזכיר ביה"ד יקבע מועד לדיון בכלל התביעות.

במועד הדיון לא יוכל הבעל לטעון שלא הצליח להשיג עו"ד או טו"ר."    

דיון והכרעה

עיינתי בכתב הבקשה לרשות ערעור של ב"כ המערער, ולא מצאתי ולו טעם אחד להתערב בהחלטת כבוד בי"ד קמא.

חובתו של בית הדין לקיים הליך הוגן. אין ספק שלמשיבה יהיה קשה להיות נחקרת על ידי טו"ר מ' או מי ממשרדו, כאשר הם שכנים, ולאחר שכידיד המשפחה פנתה אליו בבקשת עזרה בנושא. הנימוקים שהעלתה המשיבה בבקשת הפסילה, מתקבלים על הדעת ועל הלב, וכך גם נימוקי בי"ד קמא.

נכון שעבירות אתיקה, מקומן בביה"ד המשמעתי. אולם האחריות לניהול דיון תקין נתונה לפתחו של בית הדין הרבני, וחובתו של ביה"ד היא לניהול דיון הגון והוגן כדי שלא יסתמו טענות המשיבה. זו חובתו של ביה"ד, וכאשר ביה"ד התרשם שאכן יסתמו טענותיה של המשיבה, מחמת הטענות הנזכרות בבקשתה והושמעו במהלך הדיון, חובתו לפעול להליך הוגן, ובכלל זה פסילת טו"ר מ' ומשרדו מליצג את המערער.

תמהני מדוע ב"כ המערער "נאחז בקרנות הייצוג"?! ואומר אני כי טיעוני ב"כ המערער בבקשה לר"ע ובתיק בי"ד קמא, משכנעים יותר מכל – שהיה עליו למשוך ידו מייצוג בתיק, וד"ל. ב"כ המערער הנו מותיקי המיצגים, וגם מהעמוסים שבהם, ומה לו ולצרה זו?

אשר על כן נפסק:

הבקשה לרשות ערעור נדחית על הסף.

משלא התבקשה תגובת המשיבה – אין צו להוצאות.

הרב צבי בן יעקב

ניתן ביום כ"ז בתמוז התשפ"ו (12/07/2026).

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה