לפני כבוד הדיין: הרב יחיאל חיים פריימן

החלטה

לפנינו בקשה לסעד דחוף בתקופת יישוב הסכסוך שעניינו במזונות הקטינים.

בהחלטה קודמת הורה החתום מטה על תגובת הנתבע לבקשה.

בבקשה עצמה מנמקת התובעת את הדחיפות בה בכוונתו של הנתבע לעבור במועד קרוב להתגורר בדירה נפרדת מזו שבה מתגוררים כיום הצדדים וילדיהם ובתכתובות שמהן אפשר לכאורה ללמוד על כוונתו לחדול, מעת שיעשה זאת, ממימון צורכי הקטינים, או למצער לצמצם בהיקף נשיאתו בהם.

הנתבע, שעל תגובתו הוריתי, כאמור, בהחלטה קודמת, הגיש בקשה למתן ארכה בת עשרה ימים להגשת תגובתו (שלכתחילה נקצב לה פרק זמן העתיד לכלות מוחרתיים). בבקשה זו נטען כי בקשת התובעת הקדימה את זמנה שכן לעת עתה הנתבע עודנו מתגורר עם התובעת והילדים (ובמשתמע לכאורה: נושא בצורכי הבית כמימים ימימה).

טענתו זו של הנתבע עולה בקנה אחד עם העולה גם מדברי התובעת כי לעת עתה אכן כך הם פני הדברים אלא שאין בה כדי לסתור את הטענה או החשש מפני שינוי קרב ובא עם עזיבת הנתבע את הבית, כמתוכנן לדברי התובעת שאותם לא הכחיש הנתבע, שאף כי טען כי עודנו מתגורר בבית לא פירט עד מתי מתכוון הוא להמשיך להתגורר בבית ולכלכל אותו ולא הכחיש – לפחות בשלב זה – גם את הטענה כי אין בכוונתו להמשיך ולכלכל את הקטינים עם עזיבתו את הבית.

נוכח כל האמור ולאחר ששקלתי גם את תוכן בקשת התובעת ומצאתי כי בהעדר תגובה לגופם של דברים – אף כי יש לקבל, כהחלטה זמנית, את עיקריה אין מקום לקבלה במלואה לרבות הסכומים הנקובים בה – אני מורה כדלהלן:

א.  כל עוד מתגורר הנתבע עם התובעת ועם הילדים בבית וכל עוד לא ניתנה החלטה אחרת ימשיך הנתבע לכלכל את הבית כפי שנהג עד כה.

ב.   ממועד עזיבת הנתבע את הבית וכל עוד לא ניתנה החלטה אחרת יישא הנתבע במזונות הקטינים בסכום כולל של 3,600 ש"ח.

ג.   בנוסף יישא הנתבע במחצית עלות אחזקת המדור.

דמי המדור עצמו לא ייפסקו שכן לפי האמור בבקשה מדובר בדירה שבבעלותם המשותפת של הצדדים.

(למען הסר ספק יוער ויובהר: אין לפנינו בקשה שעניינה בתשלומי המשכנתא, אלא שזו מוזכרת בבקשה בדיקה לענייני המדור.

משכך מובהר: חוב משכנתא הוא חוב משותף ופירעונו מוטל על שני הצדדים ללא תלות בשאלה מי מהם מתגורר בדירה, שכן מדובר בתשלום בגין הון משותף של הצדדים – הדירה, ולא בגין המגורים בה. כל עוד לא הוחלט אחרת חבים שני הצדדים בתשלום זה בחלקים שווים. חיוב זה אינו חלק מחיוב המדור – קיים הוא אף בהעדר חיוב במדור, ואין בחיוב או באי החיוב במדור או בשיעורו של חיוב זה כדי להשפיע על שיעור החיוב בו.)

ד.   בשלב זה אין מקום להיעתר לבקשה כי הוצאות החינוך והרפואה החריגות, ככל שישנן, יחולקו בין הצדדים, בניגוד למקובל, שלא בחלקים שווים. לפיכך יישאו שני הצדדים בהוצאות אלה בחלקים שווים עד למתן החלטה אחרת.

ה.  כאמור, הוראות אלה יחולו מעת שיעזוב הנתבע את הדירה המשותפת. הוראות אלה יחולו גם אם יחדל הנתבע לשאת בצורכי הקטינים מבלי שיעזוב את הדירה (ואזי ייתכן כי יידרש לשאת בחלק גדול יותר של הוצאות המדור שהרי לא יהיה מדובר רק במימון צורכי ילדיו, בהיבט זה, אלא גם במימון צרכיו שלו).

ו.   במקביל נעתר בית הדין לבקשה למתן ארכה לתגובת הנתבע שתוגש אפוא, כמבוקש, עד כ"ו באב (9.8). זאת ללא תלות בכל האמור לעיל, לאמור: התגובה תוגש במועדה בין שבאותו מועד עוד יתגורר הנתבע עם התובעת והילדים ולא יחולו עליו ההוראות דלעיל ובין שיעזוב את הדירה והוראות אלה יחולו טרם מועד זה.

ז.   לאחר שתוגש התגובה ישוב בית הדין לעיין בבקשת התובעת ובמקביל לה יבחן את התגובה ויקבע אם יש מקום לשינוי ההוראות דלעיל.

ח.  בין כך ובין כך, לבקשה מתאימה של מי מהצדדים ייקבע מועד לדיון במזונות לאחר הפגרה, בהרכבו המלא של בית הדין (אלא אם תהיה הסכמה של הצדדים לדיון והכרעה בדן יחיד ואם יימצא בית הדין לנכון לנהוג בהתאם להסכמה שכזו).

זאת משום שחיוב המזונות בפן המהותי צריך להיפסק לאחר דיון במעמד שני הצדדים ובהרכב מלא (אלא אם תהיה הסכמה אחרת כאמור), ההחלטה דלעיל היא החלטה זמנית הנובעת מן ההכרח שלא להותיר את הקטינים ללא הבטחת מזונותיהם עד לדיון ולהכרעה, ואפשר שתשתנה לכאן או לכאן ואף למפרע.

ניתן ביום י"ג באב התשפ"ו (27.7.2026).

הרב יחיאל חיים פריימן

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה

* היתר פרסום החלטה זו ניתן בהחלטה נפרדת לבקשת אחד הצדדים ולאחר תגובת הצד שכנגד