תיק 1596076/1 בבית הדין הרבני האזורי אריאל
לפני כבוד הדיין: הרב יחיאל חיים פריימן

החלטה

א.         לפניי שתי בקשות של המבקש:

האחת, כי יורה בית הדין למשיבה להגיש לתיק ולעיונו את המסמך שהציגה בפני בית הדין הדיון שהתקיים בבקשה לסעד זמני, שהוצג לעיני המבקש גם כן במהלך הדיון בלבד, לפרק זמן קצר, ולא צורף לאחר מכן לתיק כמקובל ואף לא הושאר העתק ממנו בידי המבקש.

השנייה, כי נקבע כי הבקשה ליישוב סכסוך שהגיש הוא לבית דיננו קדמה לזו שהגישה המשיבה לבית המשפט לענייני משפחה, וכי על כן הערכאה שתחת מוטת כנפיה יתנהל הליך יישוב הסכסוך היא בית הדין הרבני ולא בית המשפט לענייני משפחה והמבקש ייראה כמי שהגיש ראשון את הבקשה. לטענת המבקש, שלה צורפו אסמכתאות לכאורה, הגשת בקשתו אל מזכירות בית הדין קדמה בכמה ימים למועד שבו נפתח תיק יישוב הסכסוך שפתיחתו התעכבה לכאורה בשל תקלה או טעות אנוש במזכירות בית הדין.

בהחלטה קודמת הוריתי על תגובת המשיבה לשתי הבקשות. לעניינה של הבקשה השנייה הבהרתי כי ככל שהטיעון העובדתי נכון הוא (ובהנחה כי בבית המשפט זהה מועד הגשת הבקשה למועד פתיחת התיק ואינו מוקדם גם הוא בכמה ימים) הרי שמן הפסיקה עולה כי יש מקום לקבל את עמדתו של המבקש בעניין זה.

תגובת המשיבה אכן הוגשה.

ב.         לעניינה של הבקשה הראשונה הגיבה המשיבה בטענה כי המסמך הוא תרשומת עבודה אישית שלה שסייעה לה לטיעון בעל פה, הוצגה לבית הדין לרגעים קלים לצורך הבהרת הטיעון ומייד לאחר מכן הוצגה, בהנחיית בית הדין, אף לבאת כוח המבקש שעיינה בה והשיבתה למשיבה, מבלי לבקש ומבלי שבית הדין יורה על צירופה לתיק. התרשומת לא הוגשה לתיק בשום שלב לפני כן או לאחר מכן ואין עילה לחייב את הגשתה או את הצגתה למבקש.

לאחר שיקול דעת ומאחר שהתיאור העובדתי שבדברי המשיבה אכן נכון, ובהינתן כי תוכן המסמך אינו עשוי כשלעצמו לשמש ראיה או סייעתא לעמדת המשיבה בהליך שכן אף אצל החתום מטה נתפס הוא בשעת מעשה באופן התואם את התיאור הנ"ל (ותוכנו של המסמך עצמו אף אינו זכור לחתום מטה שכן גם בשעתו לא הייתה לו חשיבות ממשית) ובשים־לב כי המסמך אכן הוצג לבאת כוח המבקש בזמן הדיון כדי למנוע כל מראית עין השונה מן האמור, סבורני כי יש לקבל את עמדת המשיבה לעניין זה.

משכך בקשתו זו של המבקש – נדחית.

ג.          לא כן באשר לבקשה השנייה:

המבקש טוען כאמור כי שלח את מסמכי הבקשה לפתיחת הליך יישוב סכסוך אל מזכירות בית הדין כבר ביום 16.6.26, כמה וכמה ימים לפני שהגישה המשיבה בקשה דומה אל בית המשפט לענייני משפחה, אלא שמסיבה שאינה ברורה – לכאורה תקלה או טעות אנוש במזכירות – נסרקה הבקשה ונפתח התיק רק כמה ימים לאחר מכן.

המשיבה בתגובתה מפקפקת בטיעון זה באומרה – לכאורה על בסיס השערה גרידא – כי הגשת מסמכי המבקש הייתה פגומה ועל כן לא נפתח התיק במועד וכי:

טענת המבקש שלפיה העיכוב בפתיחת תיקו נבע מ"תקלה טכנית" או מ"טעות אנוש" במזכירות אינה נתמכת בראיות. הבקשה נסמכת על טענות עובדתיות המצויות בידיעתו האישית של המבקש, ובהן מועד ההגשה והתקלה הנטענת, אך אינה נתמכת בתצהיר או בכל ראיה רשמית ואובייקטיבית.

אלא שבדיקה שקיים החתום מטה אישית מול מזכירות בית הדין מלמדת כי טענת המבקש צודקת: אין כל יסוד לסברה כי הגשת מסמכיו לקתה בפגם כלשהו מצידו; המסמכים נשלחו למזכירות בית הדין בדואר אלקטרוני במועד הנטען (החתום מטה ביקש מהמזכירות לאתר את התכתובת ולהעבירה אליו ובדק את האמור באופן אישי), ואי־פתיחת התיק במועד נובעת אכן מטעות אנוש או עומס במזכירות וכיוצא בזה ואינה יכולה להיות מיוחסת למבקש עצמו בכל דרך שהיא.

מדברי המשיבה עצמה עולה כי פתיחת ההליך מצידה בבית המשפט התנהלה כנדרש – סמוך ונראה להגשת המסמכים, ולפיכך נוצרה מראית עין, שאיש מהצדדים אינו אשם בה, כביכול קדמה בקשת יישוב הסכסוך שלה לבקשתו של המבקש. אולם העובדות שהתבררו כאמור לעיל מלמדות אחרת.

כפי שהזכרתי בהחלטתי הקודמת קיימת תשתית מוצקה בפסיקה לקביעה כי משהוגשה תביעה או בקשה אל מזכירות הערכאה השיפוטית במועד מסוים יש לראות מועד זה כמועד פתיחתו של ההליך גם אם בשל תקלה או טעות במזכירות נפתח התיק בפועל מאוחר יותר, שכן את משגיה של המזכירות אין להלין לפתחו של בעל הדין שעשה את שלאל ידו לשם מיצוי זכותו לגישה לערכאות בכלל ולהגשת הבקשה או התביעה המדוברת בפרט.

ראויים לציון בעניין זה הם דבריו המחכימים של סגן נשיא בית משפט השלום בצפת (כתוארו אז) השופט סרחאן בת"א 3428/01 (ההדגשות שבקו – במקור, הדגשות בגופן עבה – של החתום מטה):

27. תקנה 49 לתקנות מסדירה, מבחינה נורמטיבית, עניין הגשת כתב הגנה[…] וכן, מסדירה תקנה 67 לתקנות, מבחינה נורמטיבית, אופן ודרך הגשת כתב טענות, ובכלל זה כתב הגנה, בהאי לישנא, כדלקמן: "הגשתו של כתב טענות תהיה במסירה לבית המשפט כדי לצרפו לתיק התובענה […]"

עינינו הרואות, כי מחוקק המשנה, קבע בהוראה דין מפורשת, ש"הגשתו של כתב טענות תהיה במסירה לבית המשפט", והכל במטרה "לצרפו לתיק התובענה". המטרה אינה חלק מהמעשה הפיסי של "ההגשה", אלא מהווה היא היעד של "ההגשה", כפי שהתגבש בתודעתו של המגיש […]

נשאלת השאלה: מהי הפרשנות הסבירה והתכליתית לתיבת המילים "מסירה לבית המשפט" שבתקנה 67 לתקנות? האם מסירת כתב הגנה לפקיד הדואר של בית המשפט היא בבחינת "מסירה לבית המשפט", או שמא, רק בצירוף כתב ההגנה לתיק בית המשפט ולאחר הטבעת חותמת "נתקבל" על גביו, יש משום "מסירה לבית המשפט", כגישת כב' הרשם?

הלכה היא, כי המשמעות המשפטית של דבר חקיקה: היא אותה משמעות לשונית אשר מגשימה את תכליתו ומטרתו של דבר – החקיקה, הגלומה בטקסט המשפטי. (בג"צ 267/88 רשת כוללי האידרא עמותה ואח' נ. בית המשפט לעניינים מקומיים ואח', פ"ד מג(3), 728, 736). תכלית החקיקה היא "המטרות, הערכים, המדיניות, הפונקציות החברתיות והאינטרסים, אשר דבר חקיקה נועד להגשימם" (כדברי כב' השופט (כתוארו דאז) ברק בבג"צ 693/91 אפרת נ. הממונה על מרשם האוכלוסין במשרד הפנים ואח', פ"ד מז(1), 749, 763 וראו – א. ברק – פרשנות במשפט, כרך שני, פרשנות החקיקה, (הוצאת נבו – 1993), עמ' 148–150).

שלושה הם מרכיבי הפרשנות המשפטית התכליתית: לשון הנורמה המשפטית, מטרתה ושיקול דעת שיפוטי (א. ברק – פרשנות במשפט, פרשנות החקיקה, שם, 80).

יש לפרש נורמה משפטית לאור ההקשר שבו היא מופיעה ותוך התחשבות בסביבתה הסטטוטורית (רע"א 292/93 סרבוז ואח' נ. ע. אופק בע"מ מח(3), 177, 188), שהרי "דיבור שבחקיקה הוא יצור החי בסביבתו" (בג"צ 58/68 שליט נ. שר הפנים ואח', פ"ד כג(2), 477, 513). תכלית הנורמה המשפטית מושפעת מצרכי החברה ומדרישות המציאות (בג"צ 4562/92 זנדברג נ. רשות השידור ואח', פ"ד נ(2), 793, 804). קיימת אינטראקציה בין לשון הנורמה המשפטית לתכליתה החקיקתית (בג"צ 507/81 אבו חצירא ואח' נ. היועהמ"ש ואח', פ"ד לה(4), 561, 584). באופן טבעי, לתחושתו הטבעית האינטואיטיבית של השופט הפרשן, חלק במלאכת הפרשנות (א. ברק – פרשנות במשפט, כרך ראשון, תורת הפרשנות הכללית, (הוצאת נבו – 1992) עמ' 97–98; ע"א 5847/86  חברה ישראלית לקירור והספקה בע"מ נ. סובח ואח', פ"ד נ(3), 819, 834).

בצד כללי הפרשנות, קיימות חזקות לצורכי פרשנות נורמה משפטית.

חזקה, כי נורמה משפטית מתפרשת על רק הערכים הכלליים ועקרונות היסוד של השיטה המשפטית (ע"פ 677/83 בורוכוב נ. יפת, פ"ד לט(3), 205, 217–218; בג"צ 14/86 לאור ואח' נ. המועצה לביקורת סרטים ומחזות ואח', פ"ד מא(1), 421, 432; בג"צ 953/87 פורת נ. ראש עיריית תל אביב – יפו ואח', פ"ד מב(2), 309, 329–331; בג"צ 7012/93 שמאי ואח' נ. הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו, פ"ד מח(3), 25, 38; ע"א 2000/97 לינדורן נ. קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, פ"ד נה(1), 12, 29).

חזקה על נורמה משפטית שהיא נועדה להגשים זכויות אדם, ודבר חקיקה הפוגע בזכויות אדם, יפורש באופן מצמצם ודווקני (ע"א 524/88 "פרי העמק" – אגודה חקלאית שיתופית בע"מ ו־30 אח' נ. שדה יעקב – מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ ואח', פ"ד מה(4), 529, 561; בג"צ 252/77 בבאג'ני נ. עיריית תל אביב – יפו ואח', פ"ד לב(1), 404, 413; ע"א 165/50 עפשטיין נ. זילברשטיין, פ"ד ו' (2), 1201, 1220; בג"צ 124/70 שמש ואח' נ. רשות החברות, פ"ד כה(1), 505, 513; ע"א 723/74 הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ ואח' נ. חברת החשמל לישראל בע"מ ואח', פ"ד לא(2), 281, 295). פגיעה בזכויות יסוד תהיה רק מכח הוראה מפורשת וחד משמעית (בג"צ 337/81 מיטרני ואח' נ. שר התחבורה ואח', פ"ד לז(3), 337, 358–359) […]

המובן הלשוני של "מסירה", לעניין חפץ או מסמך, היא "העברה" או "נתינה" של החפץ או המסמך למשהו באופן ממשי (י. שווקה, רב מילים, המילון השלם, כרך רביעי, 1997, 1075).

בתקנות 49 ו־67 רישא לתקנות, מונחות שתי תכליות ספציפיות: האחת, תכלית טכנית, קביעת מועד לנתבע להגשת כתב ההגנה. בעניין זה, מדובר בכלל טכני בסדרי הדין; כתב ההגנה יוגש לבית המשפט תוך המועד הנקוב בהזמנה לדין. השניה, וברמת הפשטה גבוהה, תכלית מהותית ועניינה מימוש זכות הגישה לבית המשפט, הלכה למעשה, וזכות הטיעון במשפט עצמו […]

בצד תכלית ספציפית זו, מונחת גם תכלית כללית, המשקפת את הערכים הכלליים ועקרונות היסוד של השיטה. לענייננו, יש רלוונטיות לזכות הגישה לערכאות, בעלת הגנה חוקתית, ולעקרון השוויון והזכות לשוויון בין בעלי הדין.

לעניין זכות הגישה לערכאות החוקתית ותחום התפרשותה הנורמטיבי, הרחבנו את הדיבור, בפרק ו.2 לעיל, ואין צורך שנחזור בשנית על הדברים.

לעניין עקרון השוויון והזכות לשוויון, נפסק בהלכה, כי "אחד מערכי היסוד של שיטת המשפט שלנו הוא ערך השוויון והזכות לשוויון" (ע"א 2000/97 לינדרון הנ"ל, שם, עמ' 29). עקרון השוויון והזכות לשוויון מונחים ביסוד הנורמה המשפטית, כפי שמשתקפת מהוראות תקנות 49 ו־67 רישא לתקנות. המדובר בשוויון בין בעלי הדין, בעניין הגשת כתבי הטענות לבית המשפט. לעניין מסירת כתב התביעה נקבע, כי: "תובענה שאין לגביה בתקנות אלה הוראה אחרת לענין זה תיפתח במסירת כתב התביעה לבית המשפט" (תקנה 8 לתקנות).

באותה דרך, קבע מחוקק המשנה, כי "הגשתו של כתב טענות (ובכלל זה כתב הגנה במשמע – ש.ס) תהיה במסירה לבית המשפט…" (ת' 67 רישא לתקנות).

28.     לגישתי, המועד הקובע להגשת כתב הגנה לבית המשפט הוא מועד נתינתו למזכירות בית המשפט, שהיא האורגן האדמיניסטרטיבי של בית המשפט.

משמעות משפטית זו עולה בקנה אחד עם לשון תקנה 67 רישא לתקנות, ומגשימה את התכלית (הספציפית והכללית) של דבר החקיקה האמור. מסקנתי זו, אף מגשימה את מטרתם העיקרית של סדרי הדין האזרחי והיא "להבטיח דיון מלא, יעיל, הוגן ושוויוני בתביעה ובהגנה ולמנוע העמדת מכשולים בלתי ראויים מבעלי דין המבקשים לממש את זכויותיהם" (ש. לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית, שם, 103).

היא מגשימה זכויות אדם, במיוחד זכות הגישה לערכאות. היא מקיימת גם את האינטרס הציבורי, בדבר מתן הזדמנות סבירה, הוגנת ושוויונית לבעל דין להופיע בבית המשפט ולממש את זכות הטיעון בעניינו, עובר למתן ההכרעה השיפוטית. היא מונעת שרירות לב מצד מזכירות בית המשפט. היא משרתת היטב את הצדק מחד והסדר והיציבות מאידך.

לגישתי זו, מוצא אני תימוכין בהלכה הפסוקה. בב"ש 826/86 טל נ. טל (לא פורסם), נפסק מפי כב' הרשם ש. צור (כתוארו דאז), כי: "מועד הגשת מסמכים לבית המשפט הוא מועד קבלתם במזכירות בית המשפט והדברים ידועים."

וכן נפסק מפי כב' המשנה לנשיא ש.לוין, בבש"א 1063/01 פרץ. נ. מזכירות בית המשפט העליון (לא פורסם), כי:

"וכבר נפסק שהמועד הקובע להגשת כתב בי דין לבית המשפט, אינו מועד משלוח הכתב לבית המשפט, אלא מועד הגעתו בפועל את מזכירות בית המשפט."

(וראו גם ב"ש 40/80 אסרף נ. סולתם בע"מ, פ"ד לד(3), 137).

בכל הכבוד, מסקנת כב' הרשם, לפיה מועד הגשת כתב ההגנה, הוא מועד צירופו לתיק בית המשפט ולאחר הטבעת חותמת "נתקבל" על גביו, אינה סבירה, חורגת היא ממתחם המשמעויות הלשוניות של הטקס המשפטי ואף סותרת את תכלית דבר החקיקה.

לשון התקנה 49 לתקנות ברורה. בתקנה זו, צויין במפורש, כי "נתבע שנדרש להגיש כתב הגנה יגיש אותו…". הוא הדבר לעניין לשון תקנה 67 רישא לתקנות לפיו : 'הגשתו של כתב טענות תהיה במסירה לבית המשפט".

ודוק : נקבע במפורש, כי ההגשה תהיה במסירה לבית המשפט, ולא נקבע כי מועד או אופן ההגשה של כתב הגנה הוא בצירופו לתיק בית המשפט, לא כל שכן לאחר הטבעת חותמת נתקבל על גביו.

אכן, אישור קבלת כתב טענות, דרך הטבעת חותמת "נתקבל", של בית המשפט, מהווה למעשה דרך אחת ממספר דרכים להוכחת הגשת כתב הטענות לבית המשפט, ואין הוא בבחינת ההגשה עצמה, העובדה מושא ההוכחה […]    

גישה זו מהווה הפליה פסולה בן בעלי הדין.

ישאל השואל: מהו הדין כאשר במועד מסירת כתב טענות למזכירות בית המפשט [צ"ל: המשפט. י' ח' פ'], אין אפשרות מעשית לצירופו לתיק בית המשפט, למשל שעה שהתיק אינו בנמצא במזכירות בית המשפט, או שעה שפקיד בית המשפט המטפל והאחראי לעניין, אינו נמצא במזכירות בית המשפט? האם במקרה זה נאמר לאזרח, שכתב טענתך לא הוגש כדין, אע"פ שנמסר הוא למזכירות בית המשפט? על כורחך, מגיע אתה למסקנה, כי מסקנתו זו של כב' הרשם, ועם כל הכבוד, אינה סבירה ואף שורטת עמוקות ושלא כדין בזכות הגישה לערכאות.

אכן, שלשול דבר דואר הכולל שיק המיועד לגזברות בית המשפט, אל תיבת הדואר, "המותקנת ליד דלת הכניסה לבית המשפט" אינה עונה על הפקדת כסף בבית המשפט (המ' 618/74 צלניקר, שם, עמ' 439), אך בין מקרה זו לבין המקרה שבפנינו אין ולא כלום. בענייננו, נמסר כתב ההגנה לפקיד הדואר של בית המשפט, העובד במזכירות בית המשפט, ולא שולשל אל תיבת הדואר שליד בית המשפט! אין המשל דומה לראיה, ואין מקום לעשות גזירה שווה בין שני המקרים […]

30.     לסיכום ביניים […] כתב ההגנה של הנתבע (המשיב כאן), הוגש כדין ותוך המועד שנקבע לכך בהזמנה לדין. מסירת דבר הדואר, שהכיל את כתב ההגנה, לפקיד הדואר של בית המשפט, מהווה, למעשה, "מסירה לבית המשפט", לפי תקנה 67 רישא לתקנות.

הטבעת חותמת "נתקבל" של בית המשפט על גבי כתב ההגנה וצירופו לתיק בית המשפט רק ביום 2.4.01, מהווה, מעשה שלא כדין.

בעניין זה, לא מילאה מזכירות בית המשפט את תפקידה בצורה סבירה וראוייה וכמצופה. עומס עבודה במזכירות בית המשפט אינו מצדיק פגיעה שלא כדין, בזכות דיונית של בעל דין. היה על פקיד הדואר לאשר קבלת כתב ההגנה, דרך הטבעת חותמת "נתקבל" של בית המשפט על גביו, בזמן קבלתו בפועל, קרי – ביום 29.3.01 […]

הדברים נכוחים וראויים. ואפשר להעתיקם כמעט בלשונם ובוודאי בכל הנוגע למהותם לענייננו.

ברי כי בעידן המודרני ושעה שהערכאות השיפוטיות מאפשרות הגשת כתבי בית דין באמצעות הדואר האלקטרוני יש לראות את שליחתם של הללו לתיבת הדואר האלקטרוני של הערכאה השיפוטית ואת קבלתם בה כמסירתם אל 'פקיד הדואר' של הערכאה (וזאת בשונה ממשלוח בדואר 'הרגיל').

ברי כי קביעה אחרת עשויה להביא להפליה בין בעלי הדין שעה שמזלו של אחד מהם שיחק לו משהגיעה בקשתו אל ערכאה שיפוטית או ביום שבו לא היה עומס במזכירות או בהיותה של ערכאה זו משופעת בפקידים זריזים, בעוד מזלו של האחר איתרע משהגיעה הבקשה ביום עמוס או אל פקיד יחיד הנושא על כתפיו מעמסה מופרזת.

ברי גם כי קביעה אחרת יש בה משום פגיעה מהותית בזכות הגישה לערכאות.

אוסיף כי ככל הידוע לחתום מטה (מידע שנמסר זה מכבר על ידי המחלקה המשפטית של הנהלת בתי הדין) הנוהג בבתי המשפט הוא אכן לראות את מועד הגעת הבקשה אל המזכירות (לרבות באמצעות מערכת המחשוב בהגשה מרחוק) ולא מועד פתיחת התיק הטכנית על ידי המזכירות. גם מטעם זה מחייב עיקרון השוויון החלת נוהל זה גם בבית הדין כבענייננו.

ד.         תוצאת כל האמור היא כי יש לקבוע כי בקשתו של המבקש ליישוב סכסוך, שהוגשה אל בית דיננו, קדמה לבקשתה של המשיבה שהוגשה לבית המשפט – קדימות בהגשת הבקשה בפועל (גם אם לא בפתיחת התיק בידי המזכירות) הגוררת אחריה גם קדימות במובנה המשפטי.

הליך יישוב הסכסוך יתנהל אפוא תחת כנפיו של בית הדין הרבני, ביחידת הסיוע הסמוכה אליו.

על הצדדים להתייצב בפגישות המהו"ת שאליהן הוזמנו או יוזמנו על ידי יחידת הסיוע שעל יד בית הדין.

ה.         הצדדים ימציאו עותק מהחלטה זו לבית המשפט שהורה בהחלטתו כי ימתין להחלטת בית דיננו בעניין זה.

ו.          החלטה זו מותרת בפרסום בכפוף להשמטת שמות הצדדים ומספרי תעודות הזהות שלהם.

ניתן ביום כ"ד בתמוז התשפ"ו (9.7.2026).

הרב יחיאל חיים פריימן

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה