תיק מספר: 1603141/3, בית הדין הרבני האזורי אריאל

לפני כבוד הדיין: הרב יחיאל חיים פריימן

החלטה

לפנינו בקשת המשיבה לעיכוב ביצועה של החלטתנו מי"א במרחשוון התשפ"ז (22.10.26) עד להכרעת בית הדין הגדול בבקשת רשות ערעור שהגישה עליה היא.

לטעמה של המשיבה החלטתנו מסכנת את חיי הקטינה, בת הצדדים, שכן היא מורה כי המבקש "יאסוף את הקטינה מהגן, יסיע אותה וישהה עמה פעמיים בשבוע, זאת שעה שהמשיב אינו מכיר את הקטינה, כמעט לא שהה עמה מעודו, ומונה לו אפוטרופוס לא מכבר […] המשיב [=המבקש] עצמו הצהיר על 'פגיעה קשה בזיכרון לטווח קצר וארוך' ועל 'צורך בהשגחה סביבתית'. וזאת שעה שרישיון הנהיגה שלו אינו בתוקף ונקבע לגביו כי 'יש להימנע מנהיגה'."

דברים כדורבנות, אין ספק, אלא מאי?

בהחלטתנו כלל לא נאמר כי המבקש "יסיע" את הקטינה.

נקבע בהחלטה כי המבקש יאסוף את הקטינה מהגן, הא ותו לא (בהקשר זה). לא נאמר כיצד יעשה זאת, שכן הדבר מובן מאליו ואינו נאמר בכל החלטה שגרתית ממין זה:

איסופה של הקטינה מהגן ייעשה בדרך המותרת על פי חוק – והסעה בידי מי שרישיון הנהיגה שלו אינו בתוקף (לפי הנטען) – כמובן אינה דרך כזו. כיצד יאסוף המבקש את הקטינה מהגן? ברגל, אם מדובר במרחק המאפשר זאת, בתחבורה ציבורית או בהסעה ע"י אדם אחר המורשה ויכול לנהוג.

הדברים פשוטים וברורים מכדי שיהיה צורך לאומרם, ולכל היותר – אם סבר מאן דהו כי אינם ברורים היה עליו לבקש הבהרה, לא עיכוב ביצוע.

כך אף לולי הייתה ההחלטה דורשת מפורשות את ליוויו של המבקש בידי אדם נוסף, בוגר ואחראי, כשמובן מאליו הוא כי ככל שנדרשת נהיגה ברכב הרי שיכולה היא שתיעשה ע"י אותו אדם (אם הוא מחזיק ברישיון בר־תוקף) וכי אדם בוגר ואחראי – חזקתו כי לא יאפשר למבקש לסכן את חייו של המבקש, את חיי הקטינה ואת חייו שלו (של המלווה) עצמו בנהיגה בעוד אין המבקש מחזיק ברישיון בר־תוקף או בעוד מצבו הרפואי מחייב הימנעות מנהיגה.

עוד מלינה המשיבה על הוראתה של ההחלטה המאפשרת את ליוויו של המבקש כאמור בידי אדם אחר שאינו איש מקצוע ושהוא זר לקטינה. המשיבה ממקדת את הדברים גם בהוריו של המבקש ובאחותו, שהם אכן הדמויות שהציע הוא כמלווים. כן מלינה היא כי המבקש עצמו זר לקטינה נוכח הנתק שביניהם, וכי ההסדר שנקבע נקבע בלי שתיערך למבקש הערכת מסוכנות או בדיקת מסוגלות הורית. המשיבה אף סבורה כי הדבר עומד בסתירה לדברינו בהחלטה כי המבקש לא הזים את הטענות לגבי מצבו הרפואי.

דינן של הטענות הוא לדחייה על הסף:

ההחלטה אינה מכילה כל סתירה פנימית ואין כל פגם במתן הוראותיה ללא הערכת מסוכנות ובדיקת מסוגלות – והיא הנותנת גם באשר להחלטתנו כי די במלווה בוגר ואחראי, בן משפחה לפי ההצעה שהועלתה, שאינו איש מקצוע:

הטענות שהעלתה המשיבה עצמה באשר למצבו הרפואי של המבקש אינן כאלה שיש בהן, גם אם תתקבלנה, כדי להביא למסקנה כי נשקפת ממנו סכנה ממשית לקטינה בשל מעשים זדוניים כאלה או אחרים. אין בטענות אלא כדי להעלות חשש לפעולות שיעשה בחוסר שיקול דעת ובחוסר זהירות או מחוסר ניסיון.

אין כל עילה לדרוש הערכת מסוכנות כתנאי להסדרי השהות שנקבעו (המצומצמים למדי) ואף לא בדיקת מסוגלות הורית. את החוסר בניסיון או בשיקול הדעת המיוחס למבקש ימלא האדם הנוסף שיצטרף כמלווה. ויודגש כי המשיבה אינה מעלה כל טענה קונקרטית נגד כשירותם של הורי המבקש ואחותו שהוצעו על ידו לתפקיד זה: כל שטענה נגדם בבקשה זו הוא כי אינם מכירים את הקטינה, 'מום' שבו ילקה מטבע הדברים כל גורם שיוצע, לרבות כל גורם מקצועי, ושעם זאת הוא 'מום עובר' ושבכל מקרה אינו מייצר מסוכנות. לכל היותר אפשר כי הקטינה תבכה בעת הפרידה מאימה, כטבעם של פעוטות בני גילה לעיתים אף במעבר לידי גורם מוכר, וכפי שמתרחש לא אחת עם הכניסה למעון או לגן חדש (כשגם הגננת היא 'גורם זר שאינו מוכר לקטין') – זו אינה מסוכנות!

ניכור הורי, לעומת זאת, הוא מסוכנות! ניכור הורי אולי אינו מסכן את חייו של קטין בטווח המיידי, אך פגיעתו בטובתו של קטין היא ברורה, מוכחת והרסנית. וההתעקשות של המשיבה לנסות לעכב את הקשר בין הקטינה לאביה גם כשמדובר בשהות מעוטת שהות וכאשר מוצע מנגנון שימנע את הסיכונים (שלטענתה) שעליהם הצביעה בתגובתה הקודמת, תוך שהיא מעלה טענות תמוהות בדבר מסוכנות הנובעת כביכול מהיותם של הגורמים המלווים המוצעים זרים לקטינה – התעקשות זו מעלה יותר מחשש כי אכן מדובר בתחילתו של ניכור הורי מכוון.

עוד טוענת המשיבה נגד מתן ההחלטה לאחר תום הליך יישוב הסכסוך – טענה המתעלמת כליל מהעיסוק המפורש של ההחלטה בסמכותו של בית הדין ליתנה למרות זאת, ודוק: הטענה אינה מעלה טיעון משפטי נגד הנמקתו של בית הדין לעניין סמכותו ליתנה אלא פשוט מתעלמת ממנה.

כן טוענת היא נגד מתן הסמכות לשירותי הרווחה לשנות את הסדרי השהות ונגד נתינתה טרם הוגש תסקיר – טיעון תמוה העומד בניגוד לגישתה של המשיבה עצמה:

מחד גיסא טוענת המשיבה בטיעוניה הקודמים באשר לצורך בבדיקות ובחינות מקצועיות כאלה ואחרות; מאידך גיסא מלינה היא על הסמכתם של הגורמים המקצועיים שניתנה בדרך של הסמכתם על פי סעיפים 19 ו־68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות במקום בדרך של הוראה רק על הגשת תסקיר – בדיוק לשם כך, כדי להביא למצב שבו עמדה מקצועית מיושמת באופן מיידי, ללא צורך בהגשת תסקיר ומתן זמן לתגובות עליו, מה שעשוי להביא לעיכוב באימוץ העמדה המקצועית ולפגיעה בטובת הקטינה שהמשיבה טוענת כי חוששת היא לה. למען הסר ספק יובהר המובן מאליו כי גם כשמוסמכים שירותי הרווחה בדרך האמורה שמורה לכל אחד מהצדדים הזכות לבקש מהערכאה השיפוטית להורות בניגוד להנחיותיהם של שירותי הרווחה, אלא שבניגוד למצב כשהללו נעדרי סמכות פרט ל'סמכות' להגיש תסקיר, מצב שבו ברירת המחדל היא כי המלצות מקצועיות אינן מחייבות על לאחר דיון והכרעה בעניינן, הסמכת שירותי הרווחה על פי סעיפים 19 ו־68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות יוצרת מצב שבו ההמלצות המקצועיות הופכות לברירת המחדל המחייבת כל עוד לא נקבע אחרת. קביעה כזו באה כהשלמה וכאיזון למצב שבו, כדי ליתן מענה מיידי לחידוש הקשר ולמניעת ניכור הורי, נדרש בית הדין, כבענייננו, ליתן הוראות זמניות באשר להסדרי השהות טרם שתהיה לפניו חוות דעת מקצועית. כך: מחד גיסא נקבעים הסדרי מידיים ונקבע לצורכם מנגנון זהיר הנועד לוודא את שמירת שלומה של הקטינה, מאידך גיסא ניתן לגורמים המקצועיים המנדט לשנות את ההסדר שנקבע באופן מיידי – לכאן או לכאן – אם ימצאו כי טובת הקטינה מחייבת זאת.

הטענות נגד הוראה זו אינן מתיישבות עם הטענות ההפוכות המבקשות כי הסדרי שהות כלשהן יחלו רק לאחר בחינות מקצועיות וכי יעשו בפיקוחם של הגורמים המקצועיים. ועולה הרושם כי המשיבה מבקשת לעכב את הקשר בין המבקש לקטינה בכל דרך אפשרית ואינה בוחלת אף בהעלאת טענות הסותרות זו את זו בכל הנוגע לדרך שבה ראוי כי יתקבלו החלטות בעניין טובתה של הקטינה בכלל והסדרי השהות בפרט.

בניגוד לדברי המשיבה הסבורה כי סיכויי בקשת רשות הערעור, ובהמשך לה אם תינתן הרשות, הערעור עצמו – שפירים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתה ומצדיק את עיכוב הביצוע, בית הדין סבור כי ההפך הוא הנכון:

סיכויי הערעור הנשען על בקשה לביטול החלטה המתירה למבקש להסיע את הקטינה ברכבו שעה שהחלטה כזו כלל לא ניתנה – אינם קיימים, אי אפשר לערער על החלטה שלא ניתנה ואין צורך לעכב את ביצועה;

סיכויי הערעור הנשען על היות הגורם המלווה את המבקש בהסדרי השהות קרוב משפחה שהקטינה אינה מכירה אותו ועל הטענה העמומה כביכול די בעובדה זו כדי ליצור סיכון – מפוקפקים מאוד אף הם;

מאידך גיסא: הסיכון ליצירת ניכור הורי שעה שהמבקש, אבי הקטינה, מנותק ממנה כבר כמה חודשים והמשיבה מבקשת הלכה למעשה להמשיך את הנתק בינו לבינה עד שיתאפשרו מפגשים במרכז הקשר, ללא שתהיה כל עילה ממשית לדרישה כי המפגשים יהיו רק בו – סיכון ממשי הוא.

מאזן הנוחות נוטה למניעת ניכור הורי ולא להכשרתו.

הבקשה – נדחית.

ההחלטה מותרת בפרסום בכפוף להשמטת שמות הצדדים ומספרי תעודות הזהות שלהם.

ניתן ביום י"ד במרחשוון התשפ"ז (25.10.2026).

הרב יחיאל חיים פריימן

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה