ב"ה

תיק 1428579/3

בבית הדין הרבני

לפני כבוד הדיינים:

הרב צבי בן יעקב, הרב דוד בירדוגו, הרב משה אמסלם

המערער:         פלוני   (ע"י ב"כ עו"ד טלי רונן)

נגד

המשיב:           פלוני (ע"י ב"כ עו"ד אברהם שטרן)

הנדון: דחיית ערעור על שיקול דעת המומחה, ועל התעלמות ממשיכות כספים במהלך הנישואין במסגרת איזון הנכסים

פסק דין

בפנינו ערעור על החלטת כבוד ביה"ד הרבני האזורי חיפה, מיום י"ט בשבט תשפ"ה (17/02/2025), העוסקת בסוגיית הרכוש ואיזון המשאבים בין הצדדים.

רקע עובדתי ומשפטי

הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י בתאריך כ"ז באב תשנ"ב (26/08/1992) ולהם שתי בנות בגירות.

הצדדים התגרשו זמ"ז בתאריך כ"ד באדר ב' תשע"ח (11/03/2018).

בתאריך 4.11.2018 מינה בי"ד קמא את רו"ח יום טוב בילו, ממשרד ברלב, למתן חוו"ד מקיפה בעניין איזון המשאבים בין הצדדים.

בתאריך 13.2.2019 הגיש המומחה את חוות דעתו.

לאחר שהצדדים הגישו לרו"ח שאלות הבהרה ולאחר שהמומחה נחקר בביה"ד, הוגשה חוו"ד המתוקנת של הרו"ח, בתאריך 7.3.2023.

בתאריך 17.2.2025 נתן בי"ד קמא החלטה העוסקת בהשגות המערערת על חוות הדעת של המומחה.

הערעור שלפנינו עוסק בשלוש נקודות מתוך החלטת בי"ד קמא.

להלן שלושת אדני הערעור והכרעתינו בכל אחד מהם.

א. משיכת כספים מהחשבון המשותף לצורך בת המשיב מנישואין קודמים

למשיב בת מנישואיו הקודמים, ל'. בעלה של הבת פשט רגל (שלא באשמתו). לבעלה של הבת הייתה זכות בשותפות במקרקעין בת"א, אותה רצו הכונסים ליקח ממנו. על מנת להציל את הנכס, רכשה ל' כביכול את זכויות בעלה בנכס, אך לשם כך היא הייתה צריכה להוכיח שאכן שילמה עבור הרכישה.

באותה תקופה, בשנת 2012, הצדדים שיפצו את ביתם בד', ובינם לבין הקבלן סוכם ששליש מתשלום לשיפוץ, ייעשה במזומן. כך נמשכו כספי מזומנים מהחשבון, ול' הציגה את האסמכתאות של משיכת המזומנים, שנועדו לקבלן השיפוצים מד', כביכול ניתנו לל' לצורך רכישת הנכס. מפנים בעניין זה לפרוטוקול הדיון מיום 26.12.2021.

בי"ד קמא בהחלטתו הנ"ל דחה את טענת המערערת לקבלת הכספים שנלקחו מהחשבון המשותף ושניתנו כביכול לבת, למרות שהדברים לא הוכחו, ולמרות שסכום של 200,000 ש"ח הוחזר מל' למשיב, ומשם לפירעון המשכנתא של שני הצדדים.

וכך כתב בי"ד קמא בהחלטתו הנ"ל:

"הבעל במהלך שנת 2012 העביר לבתו סכום גדול מהחשבון המשותף, לצורך קניית דירה, ולכן דורשת האישה מחצית מהסכום שמשך הבעל, מחצית מהרווחים, והצמדת סכום זה מזמן מכירת הבת את דירתה ועד היום. (לטענתה היא צריכה לקבל 123,000 מהכספים שמשך הבעל (בין השנים 2011–2012) ונתן לביתו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, וכן מחצית רווח מכירת הדירות באמצעות בתו שעומד על 1,000,000 ש"ח. (הנכסים ברחוב ב' וברחוב ג').

תגובת הבעל

הבעל טוען כי הדבר אירע שנים רבות לפני המשבר בין הצדדים, והדבר נעשה בידיעתה ובהסכמתה המלאה של האישה.

זאת ועוד, בסיכומו של דבר אדרבה, לאחר מכירת הדירה שרכשה הבת, היא העבירה לאביה (הבעל דנן) 200,000 ש"ח שאמנם כללו סכום של 88,000 ש"ח לאימו של הבעל שנתנה להם בעבר סכום זה, אך הבעל שידל את אימו לוותר על סכום זה, וכל הסכום שימש לפריעת חלק מהמשכנתא של בני הזוג.

על פי האמור הבעל קיבל במתנה 200,000 ש"ח ששימשו לכסות אף את חלקה של האישה במשכנתא, והוא דורש החזר של 100,000 ש"ח עבור תשלום זה.

הכרעה

לאחר העיון בערעור ולאחר שמיעת דברי ב"כ הצדדים בנידון (הראשון) קובע ביה"ד בזאת כי אין כל מקום לקבל את הערעור על החלטת בי"ד קמא.

כאמור מפורשות בהחלטת ביה"ד קמא – לא הוכחו העברות כספים מהמשיב לבתו, המשיב איננו שותף בנכסי בתו, הכול פרי דמיון בלבד.

בכל מקרה סכום של 200,000 ש"ח הוכנסו חזרה לחשבון המשותף וזאת לרבות סכום נוסף שהיה אמור להיות מוחזר לאם המשיב. כך שטענה זו לא רק שאיננה מבוססת, הרי שאף בדל של ראיה – לא נמצא בה.

משכך, דין הערעור (בנושא הראשון) להידחות.

ב. משיכת כספים במזומן בכספומט

המערערת ביקשה שהמשיב יחזיר את כל הכספים שמשך בכספומט, וזאת החל משנת 2011 ועד למועד הקרע – דצמבר 2017.

מדובר במהלך של שש שנים, בהם, לדברי המערערת, משך המשיב סך כולל של כ-150,000 ש"ח.

המשיב טען כי היו אלה כספים במזומן אותם העביר לקבלן השיפוצים.

וכך כתב בי"ד קמא בהחלטתו הנ"ל:

"האישה עותרת להשבת כספים שמשך הבעל מהחשבון המשותף משלהי שנת 2011 עד מועד הקרע.

לדבריה, במשך שנים רבות יש דפוס פעולה קבוע של הבעל, שהיה מושך כסף מהחשבון המשותף ופעמים כמה משיכות ביום, ואת כספים אלו דורשת האישה לאזן.

לדבריה, סכום התביעה בסעיף זה הוא 78,500 ש"ח – מחצית מסך הסכומים שמשך הבעל מהחשבון המשותף".

תגובת הבעל

הבעל משיב שכבר נחקר בעבר על טענה זו והשיב שהכספים שמשו לשיפוץ דירות הצדדים ולכלכלה של בני הזוג.

עוד טען טענה עקרונית, שאין זה בסמכות בית הדין לבדוק את ההתנהלות הכלכלית של בני הזוג במהלך חיי הנישואין ולקבוע אם צד אחד משך יותר כספים מהצד השני, ולהכריע האם כל משיכה אכן נועדה לשימוש תקין של בני הזוג או לא.

האחריות על משיכות כספים של כל אחד מבני הזוג מוטלת על הצדדים, וכעקרון, יש לראות כל משיכה כאילו נעשתה בהסכמת הצדדים.

הכרעה

לאחר העיון הראוי בערעור, ולאחר שמיעת דברי ב"כ הצדדים בנידון (השני) קובע ביה"ד בזאת כי צדק בי"ד קמא בהחלטתו הנ"ל.

אין כל מקום שביה"ד יחייב בעבור הוצאת מזומנים וזאת בפרט כאשר המשיב מסביר לשם מה היו המשיכות.

לא נטען, ודאי לא הוכח, שהמשיב הבריח את הכספים לחשבונו האישי.

אין מקום לבדוק ולבחון משיכות מזומנים שנעשו במהלך שש השנים שלפני מועד הקרע, בפרט כשהמערערת לא הצליחה לפרוך את תשובת המשיב.

גם קשה מאוד להניח שהמערערת לא ידעה על משיכות אלו, כמו גם על ייעוד הכספים וכו' שהיו מהחשבון המשותף.

משכך דין הערעור (בנושא השני) להידחות.

ג. שווי עסק המשיב

המערערת טוענת שהמומחה לא חישב בשווי עסק המשיב, את שווי תיקי הביטוח הסיעודיים שבחברת הביטוח של המשיב, לאחר שחברת הראל הציעה למשיב לרכוש את התיקים הסיעודיים בסכום הגבוה פי חמש מהשווי שנקט המומחה.

מנגד, טוען המשיב שתיקי ביטוח סיעודי הם פחות מאחוז מכלל תיקי הביטוח שבחברתו. עוד ציין כי מדובר בהצעה שהייתה ארבע שנים לאחר מועד הקרע, והיא איננה רלוונטית כלל ועיקר.

וכך כותב בי"ד קמא בהחלטתו הנ"ל:

"האישה טוענת שחישוב הזכות שלה בתיק הביטוח של הבעל – בטעות יסודו.

לדבריה, לאחר החישוב שעשה האקטואר היה לטובת הבעל, שכן האקטואר השתמש במכפיל 1.5% בעוד שהמקובל במקרים דומים להשתמש במכפיל של 2%, התברר לה כי חברת הראל הגישה הצעה לרכישת חלק מהתיק הבטוח של הבעל, במכפיל 5% – ועל פי הצעה זו ניתן להסיק כי השווי של כלל התיק הבטוח של הבעל גבוה משמעותית, ויש לתקן את הסכום לאיזון".

תגובת הבעל

בתשובת הבעל לטענה זו, הוא טוען שאדרבה, האקטואר השתמש במכפיל של 1.5% שהוא גבוה מהממוצע, שכן הרגילות במקרים מעין אלו היא להשתמש במכפיל של 0.5%-1%.

לעניין הצעת חברת הראל כתב הבעל, שמדובר בהצעה של חברת הביטוח לרכוש ממנו תיקי ביטוח סיעודי שהם רק חצי אחוז מכלל תיקי הביטוח שלו. בדבריו הסביר למה רצתה חברת הביטוח לקנות את התיקים הנ"ל, ואין בהצעה זו להשליך על השווי הכללי של התיק הביטוח שלו, ואין לחרוג מהשווי שקבע האקטואר. עוד טוען שהצעה זו הוגשה כארבע שנים לאחר 'הזמן הקובע' כך שאף מטעם זה בלבד אין לקבל טענת האישה.

הכרעה

לאחר העיון הראוי בערעור ולאחר שמיעת דברי ב"כ הצדדים בנידון (השלישי) קובע ביה"ד בזאת כי צדק בי"ד קמא שקיבל את אופן תחשיב המומחה, בהיותו מומחה מטעם ביה"ד, ולנוכח עמדתו המקצועית וחישוביו האובייקטיביים.

כפי שהסביר המשיב, מדובר בתיקי סיעוד, שהם אחוז זניח בחברתו וזאת מלבד הטיעון הנהיר לפיו הצעת חברת הראל, לא רק שהיא כבר אינה רלוונטית, מבחינת לוח הזמנים, ארבע שנים לאחר מועד הקרע, הרי שהצעת החברה איננה מהווה ולא יכולה להוות שום אינדיקציה לשווי הריאלי של התיק, וייתכן ואף סביר שלחברה עצמה היה אינטרס לקנות את תיקי הסיעוד, אך כאמור, הדבר איננו משליך ולא יכול להשליך על שווים הריאלי של תיקי הסיעוד, וממילא אף על שווי החברה.

דעת לנבון נקל שכל מומחה מטעם ביה"ד שוקל הדק היטב את הדרך הנכונה והראויה לבחינת שווי חברות, נותן משקל סגולי נכון לכל נתון ולכל מספר, עורך ומבצע באופן מדויק ומדוקדק את כלל הנתונים והתחשיבים הרלוונטיים והעדכניים בהתאם לשיקול דעתו המקצועי והאובייקטיבי.

הגם שכל מומחה איננו חף מביקורת, הן ביקורת של הצדדים וב"כ והן ביקורת שיפוטית, בין אם מדובר בטעות חישובית או ברמת המשקל הניתן לנתונים וכו', הרי בדיוק משום כך ומזה הטעם הוא מגיש לצדדים בשלב ראשון את הטיוטה של חו"ד וממתין להערות הצדדים, לומד אותן ומשיב עליהן או מתקן את חו"ד, אך כל גישתו של המומחה, כשליח ביה"ד, הינה אחריות למקצועיותו ומחויבות לשולחו – בית הדין – בדגש על מחויבות לבחינה מקצועית של כלל הנתונים והטיעונים, ועל אובייקטיביות בדרך החישוב ובכל הנדרש להעברת חוות דעת יסודית, מפורטת ומנומקת – לארכה , לרחבה ולעומקה.

תפקידו של המומחה, לבחון את כלל הנתונים בהתאם למתודולוגיות הרלוונטיות, ולתת את הערכת השווי לחברה, בהתאם.

לו יצויר שהיה פונה למומחה רוכש פוטנציאלי ומבקש ממנו להעריך את שווי החברה, הוא היה מבצע בדיוק את אותה הערכה כפי שביצע בעניינם של הצדדים, כדי להציג שווי ריאלי של החברה.

בכל עסקה ניתן לקבוע מחירים שונים. יש "מחיר מופרז", יש "מחיר מציאה", ויש "מחיר ריאלי".

משכך, ברור כי המומחה יידרש להבהיר לרוכש הפוטנציאלי – לאחר בחינת כל הנתונים והתחשיבים – את המחיר הריאלי של החברה.

כך בנידוננו – המומחה מטעם ביה"ד, כשהוא קובע את שווי החברה, נדרש להציג את השווי הריאלי. בעוד "מומחה מטעם" ינסה למשוך כלפי מעלה או כלפי מטה, בהתאם לאינטרס של שולחו.

ההנחה הברורה והיסודית היא שלכל מומחה, וביתר שאת לכל מומחה אשר מונה מטעם ביה"ד, בהיותו גם כמומחה במקצועו וגם כמינוי וכשליח נאמן של בי"ד, יש הן את החזקה המקצועית והן את חזקת הכשרות, ויש להניח כי הוא חף מכל אינטרס זר בקביעת השווי, ובמיוחד בכל הכרוך באופן עריכת התחשיבים, במתן המשקל הסגולי הראוי לכל נתון ולכל פרט, תוך בדיקה מקצועית ואחראית.

לעניין זה נזכיר את אשר כבר קבע ביה"ד הרבני הגדול (תיק מס' 7894-62-1 פלונית נ' ארנטרוי (ניתן ביום 1.4.2008)), בהסתמך על הוראות תקנה 258(יב) לתקנות סד"א, כי:

"בית הדין, כמו כל בית משפט, רשאי למנות מומחה מטעמו וזאת אף ללא הסכמת בעלי הדין.

האובייקטיביות של מומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ממומחה הממונה על ידי בעל דין, אשר מטבע הדברים מצפה לתוצאה מסוימת במשפט המתנהל בעניינו. בדרך כלל, יסמוך בית הדין את ידיו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן".

משכך , דין הערעור (בנושא השלישי) להידחות.

סוף דבר

לאחר העיון הראוי בעמדת הצדדים וב"כ ולאחר בחינת עומק של כל הנטען בכל אחד משלושת נושאי הערעור הנ"ל ולאחר העיון המדוקדק בכלל הנימוקים וההכרעות של בי"ד קמא בפסק הדין, נשוא הערעור דנן, ובהמשך לכלל ההכרעות והנימוקים הנ"ל – קובע ביה"ד בזאת כי לא נפל כל רבב בהכרעותיו המנומקות כדבעי של כבוד ביה"ד קמא, באשר לא נמצאה בהן כל טעות בהלכה ולא כל טעות בשיקול הדעת וכיו"ב.

ביה"ד קובע בזאת כי נימוקי החלטות ביה"ד קמא, נהירות וברורות, וכל דבריהם "נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת".

העולה לדינא

א. לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה על כלל חלקיו וטיעוניו.

ב. מחייבים את המערערת לשלם למשיב הוצאות משפט בסכום של 12,000 ש"ח.

ג. המזכירות תעביר למשיב את אשר הפקידה המערערת כערובה.

ניתן לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום כ"ד בטבת התשפ"ו (13/01/2026).

הרב צבי בן יעקב                                   הרב דוד בירדוגו                                  הרב משה אמסלם

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה