ב"ה
תיק 1443266/6
בבית הדין הרבני האזורי תל אביב יפו
לפני כבוד הדיינים:
הרב צבי בן יעקב, הרב משה בצרי, הרב בן ציון הכהן רבין
התובע: פלוני (ע"י ב"כ עו"ד צבי אלימלך סמואל)
נגד
הנתבעת: פלונית (ע"י ב"כ עו"ד מורן גוהר)
הנדון: תקנת שו"ם בגירושין; חיוב כתובה בבעל שטוען שהאישה פגעה מינית בבן
פסק דין
הצדדים נישאו זה לזה כדמו"י בתאריך 19.2.2009, ולהם ארבעה ילדים קטינים. הצדדים התגרשו כדמו"י בתאריך 7.2.2024, ולפתחינו נותר להכריע בעניין הכתובה ובעניין מתנה שנתנו הורי האישה לצורך רכישת הדירה. ש
בנוסף עניין מזונות הקטינים, אף הוא עומד לפתחינו, אולם הדבר נמסר להרכב החדש, כפי שיובא להלן.
בתאריך 15.10.2023 פתח האיש בביה"ד בקשה ליש"ס, במסגרתה ביקש סעדים, כאשר לטענתו, האם פגעה מינית באחד מבניה הקטינים.
בתאריך 17.12.2023 תבע האיש גירושין, ואף האישה תבעה גירושין. כל הנושאים נכרכו ע"י הצדדים לתביעות הגירושין.
בנדון שלפנינו הוגשו כתבי טענות, התקיים דיון הוכחות, והוגשו סיכומים. בנוסף בתיק מסמכים רבים שהוגשו עוד מתחילתו של ההליך, והיו לעיני ביה"ד.
הכתובה
במועד הנישואין התחייב האיש בתוספת כתובה בסך 555,000 ש"ח. האיש טוען שאף שהוא זה שיזם את הגירושין, הרי הדבר נבע מחמת טענתו שהאישה פגעה מינית בבנם הקטין.
לעניין זה נציין שהוגשה תלונה במשטרת ישראל כנגד האישה, והתלונה נסגרה. כך שאין ספק שאילו היו רגליים לטענת האיש בעניין הפגיעה המינית, הפרקליטות לא הייתה סוגרת את התיק מחוסר ראיות מספיקות אלא היה מוגש כתב אישום להכרעת ביהמ"ש. האיש אף המציא לביה"ד את תמלול ההקלטה שהקליט את האם, ואם כן וודאי שהקלטה זו הייתה ביד חוקרי המשטרה, וככל והיה בה ממש ואפילו ספק, היה מוגש כתב אישום. עצם סגירת התיק במשטרה מוכיחה לכאורה שאין בטענתו ממש, ובכל מקרה, לא הצליח להרים את נטל ההוכחה שהאם פגעה מינית בבנם הקטין, ובכך הפסידה את כתובתה, בהיותה הגורם שהביא לגירושין.
ביה"ד אכן סירב לשמוע את ההקלטה, והמתין לתוצאות חקירת המשטרה והפרקליטות, להם כלים טובים יותר לבדיקת הראיות. לעניין זה נציין את החלטת הפרקליטות מיום 28.2.2024:
2. הריני לעדכנך כי התיק הנדון נגנז נגד החשודה בעילת "חוסר ראיות מספיקות".
אם בהקלטות או/ו בעדות הקטין והאיש היה ממש או אפילו ספק, התיק היה מועבר להכרעת ביהמ"ש ולא נסגר מחוסר ראיות מספיקות. ואם ביחס לתיק הפלילי אין ראיות מספיקות, ממילא גם לנדו"ד אין ראיות מספיקות להאשים את האם בפגיעה מינית בקטין, וממילא גם אין להפסידה כתובתה על היותה הגורם להרס המשפחה, כפי שטען הבעל.
נוסיף ונציין שהאם פנתה מיוזמתה למכון פוליגרף, ובחוות הדעת של המכון מיום 21.11.23 נכתב כדלהלן:
5. להלן השאלות הרלוונטיות שנשאלו במהלך הבדיקה:
5.1 האם אי פעם קיימת מין אוראלי עם בנך הקטין?
5.2 האם אי פעם כפית את עצמך על בנך הקטין בצורה מינית כל שהיא?
על כל השאלות הרלוונטיות 5.1, 5.2, – ענתה בשלילה (לא).
6. ממצאי בדיקת הפוליגרף:
6.1 בבדיקת הפוליגרף שנערכה לגב' פלונית אובחנו אצלה תגובות פיזיולוגיות המעידות על אמירת אמת בכל השאלות הרלוונטיות 5.1, 5.2, שנשאלה.
7. סיכום:
7.1 בממצאי בדיקת הפוליגרף המפורטים בסעיף 6.1 נמצא כי הנבדקת פלונית דוברת אמת במגוון השאלות שנשאלה. וניתן לקבוע כי אכן לא קיימה מין אוראלי עם בנה, וכמו כן, לא כפתה את עצמה על בנה בצורה מינית כל שהיא.
8. מכשיר הפוליגרף ששימש לבדיקה דגם PARAGON העדכני של חברת LIMESTONE העולמית וכמו כן מספר החיישנים שהופעלו כדלהלן חיישן נשימה עליון (RESP) חיישן נשימה תחתון (RESP) חיישן הזעה (GSR) חיישן קרדיו (CARDIO) חיישן כרית ישיבה סכ"ה 5 חיישנים.
לא היינו נותנים משקל רב לבדיקת פוליגרף בכלל, ובפרט שהאישה פנתה למכון ללא הפניית ביה"ד, אך משקל מועט יש בו, היכול להצטרף לעובדה שהתיק נסגר בפרקליטות מחוסר ראיות.
בדיון שהתקיים בפנינו בתאריך 22.7.25, כך נכתב בפרוטוקול הדיון, שורה 11 ולהלן, כאשר ב"כ האישה טוענת שהאב הוא זה ששתל בראשו של הקטין שהוא כביכול נפגע מינית מהאם:
"ב"כ האיש: זה לא עלילות שווא. הלקוח אהב את האישה אהבת נפש. אני אמרתי ללקוח שלי להניח לזה. הילד הזה משלם מחיר כבד והגיע לאשפוז באברבנאל בימים האחרונים, הוא התלונן על תקיפה מינית. יש דברים שהמשטרה לא חקרה. חשבתי שהנחתי להם ואנחנו חוזרים על דברים. לגבי הדירה, הרב פסק לגבי זה. הייתה הלוואה, עכשיו מתנה. היה פה שיתוף, הדירה נרכשה על שם הצדדים בחלקים שווים. באתי לדון על המזונות.
ב"כ האישה: האדון שתל הקלטות בחדרו של הבן, ההקלטות האלה לדבריו היו כפועל יצא מחשש שהיה לו כלפי האם. אם הוא חושש, הוא לא מאפשר לאנוס ושותל הקלטות לראות, ואז מתלונן, אלא מראש היה נדרש להתלונן. מדובר במצב חמור בו האב שתל בראשו של הקטין את ההבנה שהוא נפגע מינית על ידי האם. האבסורד שהאיש טוען שהוא מוכן להמשיך לחיות איתה אם היא מוותרת על הרכוש. זאת אומרת שלא היו דברים מעולם. האב הוא זה ששתל בראשו של הקטין את הרעיון ההזוי הזה, המשטרה סגרה את התיק."
בהמשך נחקרו הצדדים, ראה דברי האיש בחקירתו, שורה 86 ולהלן לפרוטוקול. לא נצרכנו לפרט ולהאריך. האיש טוען שאצלו זה ודאי שהאם פגעה מינית בבנם הקטין. אילו היו הוכחות, ולו ספקיות, היה מוגש כתב אישום. משכך דעתנו שלא הוכחה כל פגיעה מינית בבן הקטין. העובדה שהאיש המשיך לקיים יחסי אישות עם האישה, הגם שלטענתו חשד בה, ראה שורה 91 לפרוטוקול הדיון, נותנת משקל נוסף לכך שלא מדובר בהכרח במעשה מוכח.
העובדה שאותו קטין ניתק את הקשר עם האם, אינו מהווה ראיה לטענת האיש, וייתכן, כנטען על ידי האישה, שהאב מסית אותו, כאשר ההסתה פוגעת באופן קשה בקטין.
לאור העובדה שהאיש הוא זה שיזם את הגירושין, יש לחייב את האיש בכתובת אשתו. בעניין סכום החיוב, נכתוב בהמשך.
מתנה בסכום של 1.1 מיליון ש"ח שנתנו הורי האישה לרכישת הדירה
בחודש דצמבר 2022 רכשו הצדדים דירה. הצדדים נכנסו לדירה בחודש מרץ 2023. הורי האישה נתנו מתנה בסכום של 1.1 מיליון ש"ח לרכישת הדירה.
בדיון שהתקיים בפנינו, האיש לא הכחיש את הסכום הנ"ל שנתנו הורי האישה, אך טען שזו מתנה. מפנים לשורה 114 לפרוטוקול הדין, ובהמשך, שורה 148 ולהלן:
"שאלה: אתה מודה שהוריה נתנו מיליון ש"ח?
תשובה: נתנו סכום והודיתי להם. מנגד באתי עם 1.7 מיליון ש"ח.
שאלה: טענת שחצי שנה אתה חושד בה שהיא פוגעת. בן אדם שחושש בליבו שבנו נפגע מינית, איך יכול להיות שהוא מקבל עוד ועוד כספים? קיבלת כספים תחת ידיעה שהיא פוגעת בבן?
תשובה: הכסף שקיבלנו היה לפני המעשה בכלל. לא ראיתי את הדברים לפני.
שאלה: הפעימה האחרונה של התשלום הייתה במרץ 2023. אמרת שכבר חצי שנה אתה חושד. צירפתי התכתבויות ביניכם, ושם אין שום זכר לפגיעה מינית.
תשובה: אי אפשר לשפוט אותי, לא הייתי בטוח בשום דבר.
שאלה: אתה פנית אליה באיומים, חודש אחרי שקיבלת את הכספים מהוריה. לא אמרת שזה בגלל הפגיעה בבן, אלא שאם היא לא תתגרש, היא תסבול. אמרת לה את זה ביוני 2023 לא חסכת במילים.
תשובה: לא ידעתי את זה עדיין.
[…]
שאלה: כמה עבודות עבדת בשביל המשכנתא?
תשובה: 3 עבודות עד 11 בלילה. ההורים שלה יזמו את המעבר דירה. אני מחושב מאוד, והיו תקופות לא פשוטות בבית והיו לי דאגות. נשאר לנו 8 שנים לשלם את המשכנתא והיא רצתה שיהיה לכל אחד חדר. אני אמרתי שנסיים קודם את המשכנתא. אמרתי שאני לא צעיר, ואימא שלה לחצה עלינו.
ב"כ האישה: אז תחזיר את המיליון שלא רצית לקבל כטענתך.
האיש: אבל ההורים שלה לא שילמו לי את הוצאות הבית.
שאלה: האם הכסף הועבר לפני שחשדת בה?
תשובה: בטח, הרבה לפני. השלמת תשלום הייתה עוד כשהיינו גרים בבית הישן."
בתאריך 28.11.2024 נמכרה הדירה לצד ג' בסכום של 3,350,000 ש"ח. באותה העת יתרת המשכנתא עמדה על סכום של 1,068,775 ש"ח. כך שתמורת הדירה נטו שחולקה בין הצדדים עמדה על סכום של 2,281,225 ש"ח.
אם כטענת האיש שהוא הביא מכספים משותפים סכום של 1.7 מיליון ש"ח, הרי שבתוך הדירה מוטמעות כ – 600,000 ש"ח ממתנת הורי האישה, והאיש קיבל מהם לפחות מחצית – 300,000 ש"ח. ככל הנראה היו הוצאות נלוות, כך שבפועל חלק האיש במתנה, לטענת האישה, עמד על 550,000 ש"ח.
אין מחלוקת שהמתנה ניתנה פחות משנה בטרם תבע האיש גירושין. משכך יש לדון על החזר מתנה שניתנה שנה לפני הגירושין, מכוח תקנת שו"ם.
תקנת ר"ת
שנינו בספרא (בחוקותי ב,ה):
"ותם לריק כוחכם" […] ד"א, זה שהוא משיא את בתו ונותן לה ממון הרבה, ולא הספיקו שבעת ימי המשתה לצאת עד שמתה בתו, נמצא קובר את בתו ומאבד את ממונו."
ובתוס' בכתובות מז,א-ב (ד"ה כתב לה), כתבו וז"ל:
"והורה ר"ת הלכה למעשה, בחתן אחד שמתה אשתו, והיה אבי הכלה מוחזק בנדוניא, ופסק לה דלא זכה הבעל מכח שמעתין דהכא. ועוד תיקן לא מכח ההלכה שאפילו בעל מוחזק, שיחזיר אם מתה בתוך שנה, וחזר בו בסוף ימיו מאותה תקנה".
ותקנה זו נמצאת בספר הישר לר"ת (סי' תשפח):
"כאשר גזרו גודרי גדר גדולי נרבונאה וסביב הארץ וגזרו בגזירה חמורה בגזירת יהושע בן נון ובספרי תורה בגזירת ב"ד העליון ובגזירת ב"ד התחתון, על כל נושא אישה ומתה בתוך י"ב חודש בלא ולד של קיימא עד עבור שנת נישואין, שיחזיר כל הנדוניא ותכשיטי האישה ליורשיה או לנותני הנדוניא […] והחרמנו וגזרנו עלינו ועל כל הנלוים עלינו ועל זרעינו כאשר כתוב למעלה, ועל יושבי צרפת פייטוב ואניוב נרמנדיאה ויושבי סמוך ליישובים הללו מהלך יום או יומיים, עליהם ועל זרעם לקיים גזירה זו. כי מי יאכל ומי יחוש מה שקפץ האב או המשיאה ונתן לחתן אחרי מות האישה חוץ ממני יאכל הלה וחדי. וראינו שיעור שנה לדבר זה ולא יותר, כי אחרי שנתו נשכח מן הלב מה שנתן, ולא יוסיף עצב עמה. מה שגזרנו כתבנו וחתמנו. אחרי כן נזכרתי מה ששנוי בת"כ, ונתתי הודאה למקום שזכינו לצאת מהיות כראויים לתוכחות ששנינו בפרשת התוכחה "ותם לריק כוחכם", ויש אדם שמשיא את בתו ופסק לה ונתן ממון הרבה, לא הספיקו שבעת ימי המשתה לצאת עד שמתה בתו, נמצא קובר את בתו ומאבד את ממונו".
ותקנת ר"ת הובאה גם בתש' מהר"מ מרוטנבורג (דפוס פראג סי' תתקלד), וכן הוא במרדכי (כתובות סי' קנה):
"ומצאתי שכתב ר"ת והחרים בחרם חמור על יושבי צרפת ונורמנדיאה והסכימו עמו גדולי נרבונה, על כל נושא אישה ומתה בתוך השנה בלא ולד של קיימא, שיחזיר כל הנדוניא ותכשיטיה לנותנין לה או ליורשיה מה שנשאר בידו מן הנדוניא מה שלא בלתה, ושלא להערים לכלות הממון, רק מן הוצאות עסק קבורתה לפי כבודה לא לפי רצונו, ועד זמן ב"ד ל' יום".
וכן הובא בהג"א (כתובות ד,ט), וכן הביא הרשב"א בתש' (ח"ז סי' תמ) מהרא"ש:
"כתב הרא"ש ז"ל, נהגו כל ישראל שאם תמות אשתו של אדם בלא בנים, שמחזיר לאביה או לאחיה הממון שקבל ממנה, אם תמות בשנה ראשונה או בשניה, לפי ראות בי"ד".
הרשב"א בשם הרא"ש הכליל שנה ראשונה עם שנה שניה, וכתב שההחזר יהיה לפי ראות בי"ד. (ועיין בתש' הרשב"א ח"ג סי' תלב, לעניין תקנת קאשטילא, שהיא למעשה דומה לתקנת טוליטולא, עיי"ש ועיין להלן).
ואף שבתוס' כתבו שחזר בו ר"ת מתקנה זו, הביא הרמ"א תקנה זו ותקנת שו"ם בשו"ע אהע"ז נג,ג, והוסיף דכן נהגו במדינות אלו.
ונראה שסמכו על מה שכתב בבנימין זאב בתשובה (סימן ס'), שמה שחזר בו ר"ת – הוא לעניין השנה השנייה ולא הראשונה, ממה שבמרדכי לא כתב שחזר בו ר"ת מהשנה הראשונה, וז"ל:
"שמה שחזר ר"ת היה משנה שניה אבל לא משנה ראשונה. ונראים דברי ההג"ה ממה שכתב ר"ת בסוף החרם, וז"ל:
וראינו שיעור שנה לדבר זה ולא יותר, כי אחרי השנה נשכח מן הלב מה שנתן, ולא יוסיף עצב עמה.
ואם היה חוזר בו ר"ת משנה ראשונה, למה לא הביאו המרדכי, שכתב גם הוא בזה ומצאתי שכתב ר"ת והחרים בחרם חמורה כו' עד על כל נושא אישה ומתה תוך שנתה בלא ולד של קיימא להחזיר כל הנדונייא ותכשיטיה ליורשה או לנותני לה כו', ולא הזכיר שחזר בו ר"ת".
ומזה סמכו מה שהזכירו את התקנה של ר"ת לשנה הראשונה.
ואף שחזר בו לעניין השנה השנייה, מכל מקום מה שנהגו בשנה השנייה הוא מכוח תקנות שו"ם ולא מתקנת ר"ת.
עוד סברא לעניין חזרת ר"ת, מצאנו ביש"ש (כתובות ד,יד), דאף שר"ת חזר בו, מכל מקום אחר שנתקנה תקנת שו"ם, התפשטה התקנה, כולל תקנת ר"ת, בכל המקומות שנהגו כתקנת שו"ם:
"ולעניין תקנתא דר"ת להחזיר הנדוניא בתוך שנה, וכן לחלק אחר שנתיים, לא נתפשט בכל ישראל, כאשר כתב הסמ"ג (לאוין פ"א), ואף ר"ת חזר בו בסוף ימיו, ומכל מקום אחר כך באו הקהילות והחזיקו התקנות וקראו תקנת שו"ם, ומאותה זמן והלאה נתפשט התקנות בשאר מקומות הרבה".
ובתש' כנסת יחזקאל (סי' סב), לאחר שדן בשאלה אם הכוונה לשנות עולם, כגון אם מתה בערב ר"ה, הרי שמיד עם התחלת השנה החדשה – כבר כלתה השנה, או לשנה מעת לעת, וכן דין מה דין חודש העיבור. וכתב שדין השנה יצא להם מעורכי המלחמה, שאינם יוצאים למלחמה שנה אחת מהזמן שנשא אישה או נטע כרם, וטעם הדבר: "אחר שנה נשכח מליבו וממנו הוצאת ביתו וכרמו", ומזה למד שהוא דין של שנה שלימה ולא רק יב' חודש, עיי"ש.
ובערך שי (אהע"ז נג,ג) הביא ראיה מברכות (נח,ב) מדין הרואה את חבירו לאחר יב' חודש, מברך ברוך מחיה המתים: אמר רב, אין המת משתכח מן הלב אלא לאחר שנים עשר חדש, שנאמר, "נשכחתי כמת מלב, הייתי ככלי אובד".
ועיין עוד בנחלת שבעה (שטרות כא,ד) שבשנה הראשונה עדיין עצב הרבה על איבוד גוף וממון, וכדי שלא יקוים "ותם לריק", לכן צריך להחזיר כולו. ובשנה שניה אינו עצב כל כך, לכן די בחזרת חצי הנכסים. ובשנה שלישית כבר נשכחה כמת מלב ואין עצב עמה, לכן הדין חוזר לסיני והבעל יורש את אשתו. דכל דיני החזרת הנדוניא מחמת עצבותו על הוצאת הממון.
והנה מכל הראיות, הן מהאסמכתא מהפסוק "ותם לריק כחכם", או מהאסמכתא של חזרה מעורכי המלחמה או שכחת מת מהלב, כל אלה מלמדים על שכחת מה שהוציא האב ממון בנדוניית הבת. ולפי זה, הזמן הקובע הוא לא הנישואין אלא הזמן שהוציא את הממון, אלא כיון שהרגילות בזמנם ליתן הנדוניא בשעת הנישואין, לכן המשמעות של התקנה הנה י"ב חודש מהנישואין, כיון שזמן מתן הנדוניא והנישואין שווים. משכך יש לומר דיש לילך אחר זמן הוצאת הממון, ולמנות ממנו י"ב חודש. והדבר מדויק ממה שכתב ר"ת בספר הישר (עיין לעיל):
"וראינו שיעור שנה לדבר זה ולא יותר, כי אחרי שנתו נשכח מן הלב מה שנתן, ולא יוסיף עצב עמה".
הרי דבעינן שנה מזמן שנתן כדי שישתכח מלב.
ואחד מהת"ח רצה לטעון שמתנה שנתנו בדירה, אינה בכלל התקנה, שהרי הרמ"א אהע"ז קיח,יט כתב:
"י"א שהתקנה לא נתקנה רק בנדוניא, אבל לא בירושה שנפלה לאישה בעודה תחתיו, וכן במתנות שנתנו לחתן".
ועיי"ש בנו"כ, בב"ש קיח,כג ובבאר היטב שם ס"ק טו, אם התקנה חלה גם על מתנה.
וטענתו יש לדחות. שהרי הדירה הנה נדוניא ולא מתנה שניתנה לחתן. שהרי החילוק בין נדוניא למתנה שניתנה לחתן, ד"נדוניא" – היא מתנה המיועדת לשימוש של שני בני הזוג, ולא חשוב האופן, אם ע"י שיתעסק בהם הבעל ויהיה ריווח ביתא וכיוצ"ב, או שידורו יחד או ישתמשו יחד, אבל "מתנה" שניתנה לחתן – היא דבר לשימושו האישי, ועל זה נחלקו אם היא בכלל התקנה. נמצא לפי זה שמתנה לדירה פשוט שהיא בכלל התקנה של הנדוניא שתיקנו, שהרי הדירה נועדה לשימוש בני הזוג, ובעתיד גם ילדיהם וכו', וודאי הייתה בכלל התקנה ואינה בגדר מתנה. כמו כן מתנה הינה מנדבת ליבו, אבל כשהתחייב בזמן השידוך לקנות דירה בסכום כו"כ, הרי זה בכלל הנדוניא. ואין הכוונה בלשון הנדוניא דווקא כנכסי צאן ברזל. ובפרט לטעם התקנה, ודאי שייך בסכום כה גבוה של דירה. ולכן אין זה משנה ההגדרה של הדירה שנתנו הורי האישה, ודאי שעל כגון זה נתקנה התקנה, שיחזיר בשנה הראשונה כל מה שקיבל, ובשנה השנייה מחצית. דכל דבר שניתן במסגרת התחייבות הנישואין, או שניתן כדי שייהנו שניהם – חלות עליו התקנות הנ"ל.
תקנת שו"ם
תקנת שו"ם מובאת בראשונים הנ"ל, ונראה שהיא המשך לתקנת ר"ת, שאם בשנה הראשונה לא נשכח מלב, וליבו דואב על מות בתו והפסד ממונו, הרי שבשנה השניה יש קצת שכחה, ולכן יחזיר חצי מהנדן, וכמש"כ בנחלת שבעה כא,ד.
מהר"מ מרוטנבורג (ד"פ סי' תתקלד) נשאל בעניין תקנה זו, והשיב שלא שמע על תקנה שאם מת האיש, שיחזירו ליורשיו ולא תגבה האישה כתובתה, והפנה את השואלים לחכמי וירצובורג והקהילות. והראה דרק לעניין זה שהאישה לא תגבה כתובתה, תמה ולא שמע, אך לא לעניין שהבעל יחזיר מחצית מהנדן, וז"ל:
"ואנו העתקנו ממכתב יד הרב זוסקינד כהן מערפורט בספר ברוך, יש תקנה קבועה עשו הקהילות, איש ואישה שיעשו נישואין ומת א' מהן בלא זרע בתוך שנתיים, שחצי הנדוניא יחזיר ליורשי המת. ורבינו ברוך ורבינו דוד ב"ר קלונימוס עשו מעשה והחזירו ליורשי אישה שמתה כו' ע"כ. ואתה מורינו תמצא תקנה, גם ידענו שאין בדבר זה כ"א תקנה, ולפי מה שנראה נעשה ועשה ותכתוב לנו ושלום. בעל נחמות ינחמכם, דעו בברור כי לא שמעתי מעולם תקנה היכא דנפטר האיש שיש להחזיר ולהפסידה כתובתה, כ"א הרב זוסקינד כהן א"ל שכך מצא בספר ברוך זצ"ל, ותמהתי הרבה על הדבר, ואפשר שלא פשטה אותה תקנה הואיל ולא שמעתי, ואם הלכה רפופה בידכם, שלחו אל רבותינו קהל ווירצפורק והם יגידו לכם. אבל פליאה בעיני אם הפקיעו הכתובה לגמרי, א"כ כל הבעילות דומיא לבעילת זנות, ולכל זונות יתנו נדן ואתנן לא נתן לה ותהי להפך. ואפשר אם הפקיעו תוספת, אבל מנה ומאתים ונדוניא לא. סוף דבר אין לנו בזה אלא דברי רבותינו שבווירצפורג והקהילות".
ונראה דלעניין מי שמתה שיחזיר הבעל מחצית מהנדוניא, לא הקשה, ולכאורה לזה הסכים מהר"מ. ובפרט דשם בסי' תפ"ג, הביא תקנה זו לעניין האישה ללא עוררין:
"מצאתי חרם קדמונים, הנושא אישה ומתה תוך שנתה בלא ולד של קיימא, מחזיר ליורשיה כל הנדוניא ותכשיטיה ובגדיה בלא ערמה, ואם מתה תוך ב' שנים יחלוקו".
הרי שהביא מהר"מ תקנה זו לעניין שנה שניה, שיחזיר הבעל מחצית מהנדוניא.
ותש' רבינו ברוך ממגנצא, הובאה במרדכי (כתובות קנה):
"ומצאתי בתשובת ר"ב ממגנצא [ובתשובת ר' דוד מגיצבורג], שהקהלות עשו תקנה על כל איש ואישה שעשו נשואין ונפטר לעולמו א' מהם בלא זרע בתוך שנתיים, שיחזרו חצי נדוניא ליורשי המת".
וכן הוא בהג"א כתובות (ד,ט), וכן הביא תלמיד מהר"מ מרוטנבורג בתש' מיימוניות (נשים סו"ס כו):
"ויש נוהגים להחזיר חצי מה שהכניסה כשנפטרה בשנה שניה, וכ"כ בתקנת הקהילות אשר חתום עליה ה"ר דוד ממינצבור"ק זצ"ל".
ושם בסי' לה:
"והנה גדולי הקהלות וראשיהם כולם כאחד העידו שהתקנה פשטה והמנהג פשוט, שתוך שנתים מחזירין חצי מה שהכניס הזוג המת לאביו או לקרוביו".
ולעיל הובאו דברי הרשב"א בתש' (ח"ז סי' תמ), שהביא מהרא"ש דנהגו כל ישראל שאם תמות אשתו של אדם בלא בנים, שמחזיר לאביה או לאחיה הממון שקבל ממנה, אם תמות בשנה ראשונה או בשניה, לפי ראות בי"ד, ולא חילק בין שנה ראשונה לשניה.
ועיין עוד ביש"ש (כתובות ד,יד), דאף שתקנת ר"ת לא נתפשטה בכל ישראל, כמש"כ בסמ"ג (לאוין פא), ואף ר"ת חזר בו בסוף ימיו, אח"כ באו הקהילות, והחזיקו התקנות, וקראו תקנת שו"ם, ומאותה זמן והלאה נתפשטו התקנות בשאר מקומות הרבה. והוסיף היש"ש, דמאחר שאין כאן תקנה קבועה בכל המקומות בשוה, לא אזלינן בתרה אלא בעיר שהוחזקה התקנה לנהוג כך אחריה על פי לומדים ותיקין, ואם התקינו בקהילה, אזי ממילא הקהלות והסביבות הנגררים אחריה ינהגו כמותם. ונראה דאחרי פסק הרמ"א בשו"ע אהע"ז נג,ג:
"וי"א עוד דאף בשנה שנייה יחזרו חצי הנדוניא, וכן המנהג פשוט במדינות אלו שנוהגים בזה כתקנת קהלות שו"ם".
הרי שכל היוצאים ביד רמ"א נוהגים כתקנות שו"ם. ועיין בח"מ נג,כב, דאף אם לא נכתב בתנאים מחמת עידור וקטט יעמד כתקנת שו"ם, הרי זה כנכתב, מאחר שכך הוא המנהג פשוט שקבלו עליהם תקנת שו"ם.
ודברים אלה מפורשים ברמ"א אהע"ז קיח,יט:
"וכל מקום שיש מנהג, הולכין אחר המנהג; ואפילו לא התנו בשעת נשואין, כאילו התנו, דכל הנושא על דעת המנהג הוא נושא".
וכן כתב בב"ש שם ס"ק כ', אך הוסיף, דדוקא שהבעל יודע המנהג, דכן מבואר ברשב"א שהוא מקור הדין (ועיין תש' הרשב"א ח"א סי' תתקסב, ולכאורה צ"ע). ועיין בפת"ש שם (ס"ק יג), מה שהביא בעניין ידיעת המנהג מתש' תשואת חן (לגאון הרב שמשון זעליג הלוי אב"ד ראדזין, סי' נה). ועיין עוד בתש' מהרש"ם (ח"א סי' קטו), שהביא מתש' תשואת חן (סי' נה) דבתקנת שו"ם כיון שהמנהג מפורסם, אין צריך לידיעת הבעל. ואפשר שהאידנא שכבר התפשט המנהג, כל הנושא, לפחות לנוהגים כרמ"א, על דעת המנהג הוא נושא, ואפשר שלכן השמיט הח"מ דבעינן ידיעת הבעל.
תקנת שו"ם בגירושין
כבר הזכיר הפת"ש אהע"ז נג,יג, שדנים תקנת שו"ם גם – בגירושין. והביא מתש' בגדי ישע (הלוי, סי' ז'), דכן הדין גם בגירושין. וכן נראה מתש' בית אפרים (חאהע"ז סי' סג). אולם בבית שלמה (חאהע"ז סו"ס עט) מבואר דאין מנהג בגירושין.
ובתי הדין בישראל נהגו לפסוק כתקנת שו"ם אף בגירושין, עיין פד"ר כרך ה', עמ' 225 ולהלן (מהגרא"י ולדנברג, הגר"ע יוסף והגר"י קאפח), ומזה שגם הגר"ע יוסף זצ"ל הסכים לפסה"ד שם, מבואר שאף לבני ספרד יש לנהוג כתקנת שו"ם באר"י, ואף בגירושין.
לפי זה בנדו"ד יש לדון להחזיר את המתנה שנתנו הורי האישה לאיש (או מחצית מסכום של 1,1 מיליון ש"ח, דהיינו 550,000 ש"ח, או מחצית ממה שהרוויח בסופו של דבר בדירה – 300,000 ש"ח).
הדין למעשה בכתובה, ובהחזר המתנות
לאור האמור לעיל שהאיש הוא זה שיזם את הגירושין, ובעטיו התפרק הבית, והואיל ולא הוכיח את טענתו בדבר פגיעה מינית של האישה בבנם הקטין, הרי שהאישה זכאית לכתובתה.
לעניין החזר המתנה, יש לדון כאמור לעיל, הואיל והאיש יזם את הגירושין תוך שנה ממתן המתנה.
ועדיין יש ספקות הלכתיים בעניין החזר המתנה, וכן בהיות הכתובה בסכום מוגזם (של 555,000 ש"ח).
הדרך הנכונה הינה פשרה בשני הנושאים יחדיו. לאחר ששקלנו את מכלול הנתונים והראיות, יש לחייב את האיש לשלם לאישה בגין שני הנידונים הנ"ל (כתובה והחזר מתנות) סכום של 300,000 ש"ח, שישולמו תוך 60 יום ממתן פסק הדין.
מזונות הקטינים שבמשמורת האם
הואיל ועניין המזונות נגזר משינוי המשמורת, ראינו לנכון שהדבר ידון ע"י ההרכב החדש, ואכן בהתאם להחלטה מיום 11.2.26, נקבע מועד לדיון בעניין לתאריך 21.4.26.
ההרכב החדש ידון ויפסוק בעניין המזונות.
למעט נושא קצבת הנכות של הקטין הנכה. הואיל והוא מצוי במשמורת האם, ביה"ד מורה למוסד לביטוח לאומי להעביר את קצבת הנכות שלו לידי האם.
ניתן לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים.
ניתן ביום י"ט באדר התשפ"ו (08/03/2026).
הרב צבי בן יעקב הרב משה בצרי הרב בן ציון הכהן רבין
עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה
טוען רבני אבינועם שמש ושות' 