איך מספרים לילדים שאבא ואמא מתגרשים?

איך מספרים לילדים שאבא ואמא מתגרשים? מדריך להורים לפני גירושין

הרגע שבו הורים צריכים לספר לילדים שאבא ואמא עומדים להתגרש הוא אחד הרגעים המורכבים והרגישים ביותר בתהליך הפרידה.

גם כאשר ההורים יודעים שהפרידה היא הצעד הנכון עבורם, הילדים עלולים לחוות את הבשורה כטלטלה. הם עשויים לפחד שהמשפחה מתפרקת, לחשוש שאחד ההורים ייעלם מחייהם, לדאוג למקום המגורים שלהם או להרגיש שהם עצמם אשמים במה שקורה.

לכן, השאלה אינה רק מה אומרים לילדים, אלא גם איך אומרים, מתי אומרים ומה עושים לאחר השיחה.

המטרה אינה למנוע מהילדים כל כאב. פרידה של ההורים היא שינוי משמעותי, ולעיתים אין דרך למנוע מהם תחושות של עצב, כעס או פחד. המטרה היא ליצור עבורם תחושת ביטחון בתוך השינוי ולהבהיר להם כי למרות שהזוגיות מסתיימת, התפקיד ההורי של אבא ואמא ממשיך.

במיוחד כאשר הליך הגירושין צפוי להתנהל בבית הדין הרבני, חשוב שההורים יפרידו ככל האפשר בין הסכסוך הזוגי לבין עולמם של הילדים.


מתי נכון לספר לילדים על הגירושין?

אין מועד אחד שמתאים לכל משפחה.

מצד אחד, לא נכון לספר לילדים על פרידה אפשרית בכל פעם שמתעורר משבר בין ההורים. אם ההורים עדיין מתלבטים אם להתגרש, שיתוף הילדים בשלב מוקדם מדי עלול ליצור חרדה מיותרת.

מצד שני, כאשר ההחלטה על הפרידה התקבלה והמציאות המשפחתית עומדת להשתנות, בדרך כלל חשוב שהילדים ישמעו על כך מהוריהם ולא יגלו את הדברים במקרה.

כדאי להשתדל שהשיחה תתקיים כאשר להורים כבר יש לפחות תמונה בסיסית לגבי העתיד הקרוב:

  • האם אחד ההורים צפוי לעבור דירה?
  • האם הילדים יישארו באותו בית?
  • האם צפוי שינוי במסגרת החינוכית?
  • כיצד ייראו המפגשים עם כל אחד מההורים?
  • האם יש כבר הסכמות בסיסיות בין ההורים?

אין צורך לקבל מראש תשובות לכל שאלה שהילד עשוי לשאול. עם זאת, ככל שההורים יכולים לספק ודאות לגבי הדברים שכבר ידועים, כך קל יותר לילדים להתמודד עם השינוי.


האם שני ההורים צריכים לספר יחד?

כאשר הדבר אפשרי והיחסים בין ההורים מאפשרים זאת, עדיף בדרך כלל שהבשורה תימסר לילדים במשותף.

המסר המשותף מאפשר לילדים להבין שההחלטה אינה מאבק שבו אחד ההורים "עזב" את השני, ומחזק את התחושה ששני ההורים ממשיכים להיות ההורים שלהם.

אפשר לפתוח במשפט פשוט:

"רצינו לספר לכם משהו חשוב. החלטנו שאבא ואמא לא ימשיכו לחיות כזוג, אבל שנינו נמשיך להיות ההורים שלכם ונאהב אתכם תמיד."

אין צורך להשתמש במילים מורכבות או בהסברים משפטיים. הילדים זקוקים בראש ובראשונה להבנה של מה עומד להשתנות בחייהם ומה לא עומד להשתנות.

אם מערכת היחסים בין ההורים עוינת מאוד, והשיחה המשותפת צפויה להפוך לעימות, עדיף לא לכפות שיחה משותפת רק לשם העיקרון. במקרה כזה יש לחשוב מראש כיצד להעביר לילדים מסר עקבי ורגוע, בלי להפוך אותם לעדים לסכסוך.


מה אומרים לילדים בשיחה הראשונה?

המסר הראשון צריך להיות פשוט, ברור ומותאם לגיל.

ילדים אינם זקוקים בשלב הראשון לכל הפרטים על הסיבות לגירושין. הם זקוקים לתשובות לשאלות הבסיסיות ביותר:

מה קורה?

אבא ואמא החליטו להיפרד.

האם זו אשמתם?

לא. הגירושין אינם באשמת הילדים.

האם ההורים עדיין אוהבים אותם?

כן. האהבה והקשר של ההורים לילדים אינם מסתיימים בגלל הפרידה.

מה יקרה להם?

ככל האפשר, להסביר מה צפוי להשתנות ומה יישאר כפי שהיה.

האם הם ימשיכו לראות את שני ההורים?

אם זה המצב, חשוב לומר זאת במפורש ולהסביר כיצד צפוי להיראות הקשר עם כל אחד מהם.

המסר החשוב ביותר הוא שהזוגיות מסתיימת, אך ההורות אינה מסתיימת.


מה לא כדאי לספר לילדים?

אחד הדברים הקשים ביותר להורים בתהליך גירושין הוא הרצון להסביר לילדים "מה באמת קרה".

לעיתים אחד ההורים מרגיש שההורה השני פגע בו, שיקר לו, ניהל קשר מחוץ לנישואין, הסתיר כספים או התנהג בצורה בלתי ראויה.

גם כאשר הדברים נכונים מבחינת ההורה, אין משמעות הדבר שהילד צריך לשמוע אותם.

ילד אינו צריך להפוך לשופט של אבא או אמא.

לכן, בדרך כלל אין מקום לומר לילדים:

  • "אבא עזב אותנו."
  • "אמא אשמה בגירושין."
  • "אבא בגד באמא."
  • "אמא לקחה לנו את הבית."
  • "אבא לא רוצה לראות אתכם."
  • "אם לא הייתם מתנהגים כך, לא היינו מתגרשים."

משפטים כאלה עלולים להעמיס על הילד אחריות רגשית שאינה שלו ולהכניס אותו לתוך הסכסוך בין ההורים.

גם כאשר מתנהל בין ההורים מאבק משפטי בבית הדין הרבני, יש להימנע ככל האפשר מחשיפת הילדים לפרטי המחלוקת.


חשוב במיוחד לומר לילדים: "אתם לא אשמים"

ילדים צעירים, ולעיתים גם ילדים גדולים יותר, עלולים לחשוב שהגירושין קשורים אליהם.

ילד עשוי לחשוב:

"אולי אם הייתי מתנהג יותר יפה, אבא ואמא לא היו נפרדים?"

"אולי בגלל שאני רב עם אמא?"

"אולי בגלל שקיבלתי ציונים נמוכים?"

לכן כדאי לומר זאת באופן מפורש:

"הגירושין הם החלטה של המבוגרים. אתם לא גרמתם להם, ואתם לא יכולים לתקן אותם."

אין צורך לחזור על המשפט פעם אחת בלבד. ילדים עשויים לשאול את אותה שאלה שוב ושוב, משום שהם זקוקים לחיזוק תחושת הביטחון.


לא מבטיחים לילדים הבטחות שאי אפשר לקיים

מתוך רצון להרגיע את הילדים, הורים עלולים להבטיח הבטחות שאינם בטוחים שיוכלו לקיים.

לדוגמה:

"אתם תישארו בדיוק באותו בית."

"לא יהיה שום שינוי."

"אנחנו תמיד נחגוג את החגים ביחד."

"הכול יישאר אותו דבר."

כאשר ההבטחה אינה מתקיימת, הילד עלול לחוות פגיעה נוספת באמון.

עדיף לומר:

"יש דברים שאנחנו עדיין לא יודעים, אבל אנחנו נעשה הכול כדי שתדעו מה קורה ונעדכן אתכם כשנדע."

הודאה בכך שלא הכול ידוע עדיין אינה חולשה. להפך – היא מאפשרת להורים להיות אמינים עם הילדים.


איך מסבירים לילדים מה יקרה אחרי הפרידה?

אחת החרדות הגדולות של ילדים היא חוסר הוודאות.

הם עשויים לשאול:

  • איפה אני אגור?
  • האם אצטרך לעבור בית ספר?
  • איפה אהיה בסופי שבוע?
  • האם אראה את אבא?
  • האם אראה את אמא?
  • האם עדיין ניסע יחד לחופשות?
  • מי ייקח אותי לבית הספר?
  • מה יקרה ביום ההולדת שלי?

ככל שכבר קיימות תשובות ברורות, כדאי לשתף את הילדים בהן.

אם עדיין אין החלטה, אפשר לומר:

"אנחנו עדיין מחליטים איך הדברים ייראו, אבל כשנדע נסביר לכם."

כאשר קיימים כבר הסכמות או החלטות בנוגע להסדרי שהות, חשוב להסביר אותן בשפה פשוטה ובהתאם לגיל הילד.


לא הופכים את הילדים לשליחים בין ההורים

אחד הכללים החשובים ביותר בתקופת הפרידה הוא לא להשתמש בילדים כמתווכים.

אין לומר:

"אמא, תגידי לאבא…"

"תגיד לאמא שהיא חייבת…"

"תשאל את אבא למה הוא לא משלם…"

"תגידי לאמא שאני מחכה להחלטה של בית הדין."

גם כאשר ההורים נמצאים במחלוקת קשה, האחריות להעברת מסרים בין הצדדים אינה מוטלת על הילדים.

עניינים הנוגעים להליך הגירושין צריכים להתנהל בין ההורים או באמצעות אנשי המקצוע המתאימים, ולא דרך הילדים.


מה עושים כאשר הילד שואל: "למה אתם מתגרשים?"

זו אחת השאלות הקשות ביותר.

אין צורך לשקר לילד, אבל גם אין צורך לספר לו את כל ההיסטוריה של הנישואין.

אפשר לתת תשובה כללית, אמיתית ומותאמת לגיל:

"אבא ואמא לא מצליחים להמשיך לחיות יחד כזוג, ולכן החלטנו להיפרד. זו החלטה של המבוגרים, והיא לא קשורה אליכם."

ילד גדול יותר עשוי לבקש פרטים נוספים. גם אז כדאי להבחין בין מידע שהילד צריך לדעת לבין מידע שעלול לפגוע בו.

העובדה שהורה נפגע במהלך הנישואין אינה אומרת שהילד צריך לשאת את הכאב הזה.


ומה אם הילד כועס?

כעס הוא תגובה טבעית.

ילד עשוי לכעוס על אחד ההורים, על שני ההורים או על עצם המציאות שנכפתה עליו.

אין צורך לנסות מיד לשכנע אותו שהוא "צריך להבין".

אפשר לומר:

"אני מבין שאתה כועס. מותר לך לכעוס. אנחנו כאן כדי לדבר איתך."

מתן מקום לרגש אינו אומר שההורה מסכים עם כל דבר שהילד אומר. הוא אומר שהילד יודע שהרגשות שלו אינם אסורים.


ומה אם הילד בוכה?

גם בכי הוא תגובה טבעית.

במקום לומר:

"אל תבכה."

"יהיה בסדר."

"אתה צריך להיות חזק."

אפשר לומר:

"אני יודע שזה קשה. אנחנו כאן איתך."

הילד אינו זקוק בהכרח לפתרון מידי. לפעמים הוא זקוק לכך שההורה יהיה נוכח וייתן לו להרגיש שמותר לו להיות עצוב.


האם צריך לספר לילדים על ההליך בבית הדין הרבני?

בדרך כלל אין צורך לשתף ילדים בפרטים משפטיים של הליך הגירושין.

ילד אינו צריך לדעת מה נטען בכתבי הטענות, מה ביקש כל אחד מההורים בבית הדין, מה נקבע בדיון או מי "ניצח" במחלוקת.

אם יש החלטה משפטית שמשפיעה ישירות על הילד, כמובן שיש להסביר לו את המשמעות המעשית שלה בשפה שמתאימה לגילו.

העיקרון הוא פשוט:

הילד צריך לדעת את מה שהוא צריך לדעת כדי להבין את חייו – לא את כל מה שההורים יודעים על הסכסוך.


כיצד להכין ילדים לקראת הסדרי שהות?

כאשר נקבע שהילדים ישהו אצל שני ההורים, חשוב להכין אותם מראש לשינוי.

כדאי להסביר:

  • מתי יהיו אצל אבא.
  • מתי יהיו אצל אמא.
  • איפה ישנו.
  • מה הם לוקחים איתם.
  • מי מסיע אותם.
  • מה קורה בסופי שבוע ובחגים.

ככל שהילד צעיר יותר, כדאי להשתמש באמצעים מוחשיים כמו לוח שבועי פשוט.

המטרה היא ליצור תחושת סדר בתוך תקופה של שינוי.

נושא הסדרי השהות בבית הדין הרבני עשוי להיות משמעותי במיוחד כאשר ההורים אינם מצליחים להגיע להסכמה. במקרים כאלה, חשוב שהמחלוקת המשפטית לא תחלחל אל הילדים ותיצור אצלם תחושה שעליהם לבחור צד.


ומה עושים כאשר ההורים עדיין נמצאים במחלוקת?

לא תמיד אפשר להמתין עד שכל הסוגיות המשפטיות ייפתרו.

לעיתים ההורים כבר יודעים שהם מתגרשים, אך עדיין קיימות מחלוקות לגבי רכוש, כתובה, מזונות ילדים או הסדרי שהות.

במצב כזה חשוב ליצור הפרדה בין שני מישורים:

המישור המשפטי – שבו ההורים מנהלים את המחלוקות ביניהם.

המישור ההורי – שבו שניהם ממשיכים לספק לילדים ביטחון, יציבות וקשר.

גם אם ההליך בבית הדין הרבני קשה ומורכב, הילדים אינם צריכים להפוך לחלק ממנו.


מתי כדאי לקבל עזרה מקצועית?

לא כל תגובה של ילד מחייבת טיפול מקצועי. עצב, כעס, שאלות וחשש הם תגובות טבעיות לפרידה.

עם זאת, אם מופיעים לאורך זמן סימנים משמעותיים של מצוקה, כגון שינוי קיצוני בהתנהגות, הסתגרות, קשיים משמעותיים בתפקוד או מצוקה שאינה חולפת, כדאי לשקול התייעצות עם איש מקצוע מתאים.

המטרה אינה "לתקן" את הילד, אלא להבין מה הוא עובר ולסייע לו להתמודד עם השינוי.


הקשר בין טובת הילד לבין ההחלטות המשפטיות

הדרך שבה ההורים מבשרים לילדים על הגירושין היא רק תחילתו של תהליך.

בהמשך עשויות להתעורר שאלות משפטיות הנוגעות למקום מגורי הילדים, הסדרי שהות, מזונות, חינוך, מעבר מגורים או מחלוקות בין ההורים.

בכל אחד מהנושאים האלה עומד עיקרון מרכזי: טובת הילד.

גם כאשר ההורים חלוקים ביניהם, טובת הילד מחייבת לבחון את ההחלטות מנקודת המבט של הקטין ולא רק מנקודת המבט של ההורים.

באתר ניתן לקרוא בהרחבה את המדריך בנושא טובת הילד בבית הדין הרבני, וכן את המדריכים בנושא הסדרי שהות בבית הדין הרבני וניכור הורי בבית הדין הרבני.


10 כללים חשובים לשיחה עם הילדים

לפני השיחה עם הילדים, כדאי לזכור:

  1. לספר להם יחד, כאשר הדבר אפשרי ומתאים.
  2. לדבר בשפה פשוטה וברורה.
  3. להדגיש שהם אינם אשמים.
  4. להבהיר ששני ההורים ממשיכים לאהוב אותם.
  5. להסביר מה עומד להשתנות ומה לא.
  6. לא להאשים את ההורה השני.
  7. לא לחשוף את הילדים לפרטי הסכסוך.
  8. לא להשתמש בילדים כשליחים.
  9. לא להבטיח דברים שאינם ודאיים.
  10. להמשיך לדבר עם הילדים גם לאחר השיחה הראשונה.

השיחה הראשונה היא אינה אירוע חד־פעמי. הילדים עשויים לחזור אל הנושא שוב ושוב, ובכל פעם להעלות שאלות אחרות בהתאם לגילם ולהתפתחות ההליך.


השורה התחתונה

לספר לילדים שאבא ואמא מתגרשים זו משימה קשה, אך הדרך שבה ההורים מנהלים את השיחה יכולה להשפיע על האופן שבו הילדים יתמודדו עם השינוי.

המסר החשוב ביותר הוא שהמשפחה משנה את צורתה, אך הילדים אינם מאבדים את הוריהם.

הזוגיות יכולה להסתיים, אך ההורות ממשיכה.

כאשר ההורים מצליחים לשמור את הסכסוך ביניהם מחוץ לעולמם של הילדים, לתת להם מידע אמיתי ומותאם לגילם, להעניק ודאות ככל האפשר ולהמשיך לפעול יחד לטובתם – הם מספקים לילדים בסיס יציב יותר להתמודדות עם הפרידה.

כאשר לצד ההיבט הרגשי מתנהל גם הליך בבית הדין הרבני, חשוב לזכור שהחלטות הנוגעות לילדים צריכות להיבחן בראש ובראשונה לפי השפעתן עליהם ועל טובתם.

להרחבה: עריכת הסכם גירושין


שאלות ותשובות נפוצות

מתי כדאי לספר לילדים על הגירושין?

רצוי לספר לילדים כאשר ההחלטה על הפרידה התקבלה ויש להורים מידע בסיסי על השינויים הצפויים. כאשר ההורים עדיין מתלבטים אם להיפרד, כדאי להימנע מיצירת חרדה מיותרת אצל הילדים.

האם שני ההורים צריכים לספר לילדים יחד?

כאשר היחסים בין ההורים מאפשרים שיחה רגועה ומשותפת, הדבר עשוי לסייע לילדים לקבל מסר אחיד ולחוש ששני ההורים ממשיכים להיות חלק מחייהם. כאשר שיחה משותפת צפויה להפוך לעימות, אין חובה לקיים אותה יחד.

מה אומרים לילד ששואל למה ההורים מתגרשים?

אפשר לתת תשובה אמיתית אך מותאמת לגילו של הילד, בלי להכניס אותו לפרטי הסכסוך. חשוב להבהיר שהגירושין הם החלטה של המבוגרים ושהילד אינו אשם בהם.

האם צריך לספר לילדים מי אשם בגירושין?

בדרך כלל אין מקום להפוך את הילדים לשופטים של הוריהם. גם כאשר קיימת מחלוקת קשה בין ההורים, עדיף להרחיק את הילדים מהטענות וההאשמות ולהתמקד במה שהם צריכים לדעת על חייהם.

איך מרגיעים ילד שחושש שהוריו יפסיקו לאהוב אותו?

חשוב לומר לו במפורש שהפרידה היא בין ההורים ולא מהילדים, וששני ההורים ממשיכים לאהוב אותו ולהיות ההורים שלו. כדאי גם להסביר ככל האפשר מה יישאר יציב בחייו.

אין צורך לשתף ילדים בפרטי ההליך המשפטי או במחלוקות בין ההורים. יש להסביר להם רק את ההשלכות המעשיות הנוגעות לחייהם, בשפה המתאימה לגילם.

מתכננים גירושין ורוצים להגן על טובת הילדים?

החלטות שמתקבלות בתחילת הדרך עשויות להשפיע על הילדים ועל המשך ההליך. ייעוץ נכון לפני קבלת החלטות בנושאים כמו הסדרי שהות, אחריות הורית והליך הגירושין יכול לסייע לכם לפעול בצורה שקולה ומסודרת.

לקביעת פגישת ייעוץ