בבית הדין הרבני, החלטה על אם משמורנית נקבעת על פי עקרון טובת הילד.
למרות שקיימת חזקת הגיל הרך המעדיפה לרוב את האם עד גיל 6, בית הדין בוחן כל מקרה לגופו, כולל שאלת מסוגלות הורית וזמני שהות שוויוניים, תוך שילוב תפיסות הלכתיות ודין עברי.
הליכי המשמורת בבית דין רבני מתאפיינים במספר דגשים מרכזיים:
• סמכות מקבילה: לבית הדין הרבני סמכות לדון במשמורת אם הוגשה אליו תביעת גירושין כרוכה. החלופה היא בתי המשפט לענייני משפחה.
• חזקת הגיל הרך : בעוד שחוק זה מעדיף אוטומטית את האם, בתי הדין בוחנים לעומק את רמת המעורבות של שני ההורים ונוטים כיום לאשר גם משמורת משותפת או אחריות הורית משותפת אם הדבר משרת את טובת הקטין.
• תסקיר עובד סוציאלי: הדיינים מסתמכים לא אחת על תסקיר שירותי הרווחה כדי להחליט על חלוקת זמני השהות וזהות ההורה המשמורן.
• עקרונות הלכתיים: בית הדין עשוי להתחשב בשיקולים כגון חינוך הילדים, קיום אורח חיים דתי, והיכולת של האם לענות על צורכי הילדים מבחינה פיזית ורגשית.