תוספת כתובה היא סכום הכסף הנוסף שהחתן מתחייב לשלם לאשתו מרצונו החופשי במעמד החופה, מעבר לסכום המינימלי הקבוע בהלכה (עיקר הכתובה). מטרת התוספת היא להביע הערכה לכלה ולשמש רשת ביטחון כלכלית מורחבת עבורה במקרה של גירושין או פטירת הבעל.

מאפיינים מרכזיים של תוספת הכתובה:

• מעמד משפטי כובל: ברגע שהחתן חותם על הכתובה, התוספת הופכת לחלק בלתי נפרד משטר החוב המשפטי וההלכתי.
• גובה הסכום: תקנות הרבנות הראשית קובעות שסך הכתובה לא יפחת מ-18,000 ₪ ולא יעלה על מיליון ₪. הסכום נקבע לפי שיקול דעתו של החתן או בהסכמה בין משפחות בני הזוג.
• הפחתת סכומים מוגזמים: בתי הדין הרבניים נוטים לעיתים להפחית סכומים אסטרונומיים או לא הגיוניים ("כתובה מוגזמת") שנרשמו רק לשם כבוד או מתוך התרגשות, ומעמידים אותם על סכום ריאלי ביחס ליכולתו הכלכלית של הבעל.
מתי האישה זכאית או מאבדת את התוספת?
• זכאות מלאה: האישה זכאית לקבל את עיקר הכתובה ואת התוספת במקרה שבו הבעל יוזם את הגירושין ללא עילה מוצדקת, או במקרה של פטירתו (אז החוב נגבה מהעיזבון).
• אובדן הזכאות: האישה עלולה להפסיד את תוספת הכתובה (ולעיתים גם את עיקר הכתובה) במקרים של בגידה מוכחת, התנהגות קשה, או אם הוגדרה הלכתית כ"אישה מורדת" (אישה שעוזבת את הבית ומסרבת לחיות עם בעלה ללא סיבה מוצדקת).