ניכור הורי הוא מצב שבו ילד דוחה ומנתק קשר עם אחד מהוריו באופן קיצוני וללא סיבה מוצדקת.

תופעה זו מתרחשת לרוב בהליכי גירושין, ונובעת כתוצאה מתהליך הסתה, מניפולציות ושטיפת מוח שמבצע ההורה השני ("ההורה המנכר") נגד ההורה המנותק ("ההורה המנוכר").

להלן עיקרי התופעה ודרכי הטיפול בה:

איך מזהים ניכור הורי?

סירוב מוחלט וללא פרופורציה:
הילד מסרב לפגוש את ההורה או לדבר איתו, ללא כל היסטוריה של אלימות, התעללות או הזנחה מצד ההורה המנוכר.

חשיבה של "שחור ולבן":
הילד מאמץ דפוס שבו הורה אחד מושלם וההורה השני נורא, ללא כל גמישות מחשבתית.

שפה של מבוגרים:
הילד משתמש בביטויים וטיעונים מורכבים שאינם תואמים את גילו, כאילו שמע אותם ולמד אותם מההורה השני.

התופעה פוגעת אנושות בהתפתחות התקינה של הילד ועלולה ליצור משבר אמון, קשיי הסתגלות וטראומה שילוו אותו גם בבגרותו.

עבור ההורה המנוכר, מדובר במשבר רגשי עמוק.

דרכי טיפול והתמודדות:
מומלץ לטפל בתופעה מיד עם הופעת הסימנים הראשונים כדי למנוע את העמקת הנתק.

טיפול פסיכולוגי:
טיפול רגשי לילד, ולעיתים גם הדרכת הורים או טיפול משפחתי, כדי לפרק את מעגל ההסתה ולסייע לילד לבנות מחדש את הקשר העצמאי עם ההורה המנוכר.

התערבות משפטית:
כאשר הניכור חמור וההורה המנכר מסרב לשתף פעולה, ניתן לפנות לערכאות משפטיות (בתי הדין הרבניים או בתי המשפט לענייני משפחה), אשר לעיתים ממנות גורמי מקצוע (כגון פקידי סעד) להערכת המצב ולהחזרת הילד למסלול של חידוש קשר.