לפני כבוד הדיינים: הרב מימון נהרי, הרב שניאור פרדס, הרב אברהם מאיר שלוש

פסק דין

בפנינו ערעור המבקשת על החלטת בית הדין האזורי בפתח תקוה בראשות כבוד האב"ד הרב יגאל לרר שליט"א, מיום ד' בתמוז תשפ"ה (30.6.25).

בהחלטה הנזכרת קבע בית הדין כי יש לחייב את המבקשת בדמי שימוש מחודש 5/21 ועד מכירת הדירה בחודש 10/23.

תיאור העובדות

א. הצדדים נישאו כדת ביום ד' בתמוז תשס"ט (26.6.09) ולהם שלושה ילדים משותפים. נישואי הצדדים עלו על שרטון ומשכך התגרשו כדת ביום ז' באדר תש"פ (3.3.20).

ב. ביום ב' באייר תשע"ט (7.5.19) אושרה בערכאה אחרת הסכמת הצדדים לפיה, המשיב לא ישוב לדירת המגורים והמבקשת מתחייבת כי עד מכירת הדירה תגור לבדה בבית.

ג. ביום ז' בתמוז תשע"ט (10.7.19) התקבלה החלטה בערכאה אחרת ולפיה המשיב חייב במזונות הילדים בסך 3500 ש"ח וכן בסך 3500 ש"ח נוספים בגין חלקו במשכנתא ובחובות.

ד. ביום ז' באב תש"פ (28.7.20) החליט בית הדין כדלהלן:

החלטות בית המשפט בעניין תשלום המשכנתא, נושאי משמורת הקטינים, מזונותיהם ומדורם – הועלו בדיון אך יובהר כי נושאים אלה אינם בסמכותו של בית הדין

[…]

מעיון בהחלטת ביהמ"ש שניתנה ביום 10.7.19 על גובה דמי המזונות (3500 ש"ח) ומחצית מחוב המשכנתא וההלוואות (3500 ש"ח חלקו של התובע) – עולה כי לא נכלל בסכום זה דמי מדור, ולכן לכאורה אין מקום לפסיקת דמי שימוש לעת עתה כאשר חלקו של האב בדירת הצדדים משמש כמדור לילדי הצדדים אשר במשמורת האם בהתאם להחלטת ביהמ"ש.

כנ"ל ביחס לטענות התובע בנוגע למשמורתו על שני קטינים (דבר שהוכחש על ידי הנתבעת) לצורך הפחתת חיובו במזונות – על התובע לפנות לביהמ"ש.

ה. מסיבות שהזמן גרמן ביום י"א בניסן תשפ"א (24.3.21) התקבלה החלטה בערכאה אחרת ולפיה, האחריות ההורית לשני הילדים הגדולים תהיה לאב, כאשר הבן […] יחלוק את זמנו עם המשיב והמבקשת, ומשכך חיוב מזונות עבור שני ילדים הופסק.

ו. בהחלטה נוספת מיום י"ב בסיון תשפ"א (23.5.21) אושרה הסכמת הצדדים להמלצות העו"ס ולפיהן, הבן הגדול […] רק יבקר בבית המבקשת ללא שינה, אך הבנים […] יחלקו את הסדרי השהות עם שני ההורים.

ז. בהחלטה נשואת הערעור קבע בית הדין כי מאחר ומיום י"א בניסן תשפ"א (24.3.21) משמורת הילדים עברה למשיב, והמבקשת המשיכה להתגורר בדירה, לפיכך יש לחייבה בדמי שימוש עבור השימוש שעשתה גם בחלקו של המשיב, מחודש 5/21 ועד מכירת הדירה בחודש 10/23.

טענות המבקשת:

• הילדים שהו במשמורת משותפת וכפי שנקבע בהחלטה מיום י"ב בסיון תשפ"א (23.5.21) למעט אותם חודשיים בלבד שבהן רק שני ילדים שהו במשמורת המשיב על פי החלטה מיום י"א ניסן תשפ"א (24.3.21) ומשכך חלקו של המשיב המשיך לשמש כמדור הילדים, ואין לחייבה בדמי שימוש כפי שכבר קבע בית הדין. (החלטה מיום ז' באב תש"פ 28.7.20).
• במסגרת צו ההגנה מיום ב' באייר תשע"ט (7.5.19) הסכים המשיב לעזוב את הדירה וכי המבקשת תגור בדירה לבדה, ללא תשלום דמי שימוש.
• לחילופין, מאחר והדירה נמכרה במהלך חודש 8/23 ולא בחודש 10/23 נמצא שדמי השימוש לכל היותר הינם 28 חודשים בלבד.

תגובת המשיב

• למרות ההחלטה הנזכרת הילדים המשיכו לשהות אצלו, ורק הבן נחמן חולק את זמני השהות עם שני ההורים.
• לא מוזכר כלל בצו ההגנה מיום ב' אייר תשע"ט (07.5.19) כי הסכים למגורי המבקשת בדירה ללא תשלום, ואדרבה כבר בתביעתו מיום כ"ט תמוז תשע"ט (1.8.19) דרש לחייב את המבקשת בדמי שימוש.

דיון והכרעה

כאמור, דמי המזונות נקבעו בערכאה אחרת (החלטה מיום 10.7.19) ושם פורש כי המשיב ישא במחצית דמי המשכנתא וההלוואות בסך שלושת אלפים וחמש מאות ש"ח מלבד דמי המזונות שנקבעו שם.

מדור הילדים

בית הדין קמא הבין לנכון בהחלטה מיום ז' באב תש"פ (28.7.20) כי חובת המשיב למדור ילדיו מתקיימת על ידי תשלום חלקו במשכנתא, ומשכך לא נקבעו למשיב דמי מדור.

החלטה זו ניתנה לאחר קיום דיון מקיף ביום ה' באב תש"פ (26.7.20) בו נשמעו עמדות הצדדים ובאי כחם בהבהרת החלטת המזונות שהתקבלה בערכאה אחרת.

והנה הצדדים שילמו יחד את תשלומי המשכנתא עד מכירת הבית. גם אם המשיב קיים בעצמו 'והתעלמת – פעמים שאתה מתעלם' (בבא מציעא ל.) ובחר להתעלם מתשלומי המשכנתא, הרי שבסופו של דבר שילם את חלקו במשכנתא או בהוצאה לפועל או מתמורת המכירה כאשר קוזז מחלקו חוב המשכנתא. נמצא אפוא כי המשיב נשא בפועל בתשלומי המדור עד מכירת הבית.

אמור מעתה, כי המבקשת שילמה את מחצית המשכנתא הרשומה על שמה, ומאידך המשיב שילם את מחצית המשכנתא הרשומה על שמו, ובכך יצא ידי חובת מדור ילדיו שהרי העמיד את חלקו בדירה לטובת מדור הילדים.

ומעתה, אין כל מקום לחייב את המשיב בדמי מדור הילדים, וזאת מיום מתן ההחלטה למזונות ועד מכירת הבית, שהרי בכל פסק זמן זה המשיב שילם את חלקו במשכנתא תמורת המדור וכפי שנקבע בערכאה אחרת.

ובלכתך בדרך הזו, אין אנו זקוקים לעלות וליראות ולהכריע במחלוקת הצדדים היכן לנו הילדים בפסק הזמן שעד מכירת הדירה, ומתי בדיוק נמכרה הדירה, שהרי אף אם נקבל את כל טענות המבקשת כי הילדים שהו עמה בלבד, בכל זאת אין לחייב את המשיב במדור הילדים מאחר וכאמור המשיב נשא בתשלומי המשכנתא עד מכירת הדירה, ותשלומים אלו הם חלף דמי המדור שבהם חייב המשיב.

דמי שימוש

דא עקא, כי המשיב בקש לחייב את המבקשת בדמי שימוש עבור השימוש שעשתה בבית המשותף.

והנה הגמרא (בבא קמא כ.) דנה אודות הגר בחצר חבירו שלא מדעתו, בחצר שאינה עומדת להשכרה, אם צריך להעלות לו שכר וכדלהלן:

הדר בחצר חבירו שלא מדעתו, צריך להעלות לו שכר או אין צריך. היכי דמי […] לא צריכא, בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר, מאי, מצי אמר ליה מאי חסרתיך, או דלמא מצי אמר הא איתהנית.

ופסק בשולחן ערוך (סימן שסג סעיף ו) שאם לא אמר לו צא, אינו צריך להעלות לו שכר, דזה נהנה וזה לא חסר, וכדלהלן:

הדר בחצר חבירו שלא מדעתו, שאמר לו צא ולא יצא, חייב ליתן לו כל שכרו. ואם לא אמר לו צא אם אותה חצר אינה עשויה לשכר, אינו צריך להעלות לו שכר […] ואם החצר עשויה לשכר, אף על פי שאין דרך זה לשכור, צריך להעלות לו שכר.

ולפי דרכנו  למדנו שבמקום שהחצר עומדת להשכרה כרוב בתים דידן, אפילו אם אין דרך זה                           האיש לשכור מדור חייב להעלות לו שכר, שהרי נהנה מחצר חבירו, והרי זה בכלל זה נהנה (השוכר) וזה חסר (המשכיר), וחייב לשלם על הנאתו, וכדברי הגמרא 'הא אתהנית'.

וכן מבואר בפני יהושע (בבא קמא כ.) שכתב:

בזה נהנה וזה חסר, כגון בחצר דקיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר, לא שייך להזכיר כאן כלל מידת סדום, כיון שמגיע לו היזק שפיר פשיטא ליה להש"ס לחייבו משום הנאתו לחוד ע"ש.

וכן מתבאר מדברי הרמ"א שכתב (שם סעיף י) האומר לחבירו דור בחצרי, אין צריך ליתן לו שכר, ומאידך פסק הרמ"א (רמו סעיף יז) האומר לחברו אכול עימי צריך לשלם לו ע"ש ולכאורה מאי שנא דור בחצרי שפטור מלשלם, מאכול עימי שחייב לשלם.

וביאר בקצות החושן (סימן רמו סק"ב) דכשאמר לחברו אכול עימי חייב לשלם משום שנהנה, ואף שיכול היה להתענות, מכל מקום ודאי שנהנה יותר כשאכל ולכן חייב לשלם. מה שאין כן באומר לחברו דור בחצרי דמיירי בגברא דלא עביד למיגר ואף שבחצר דקיימא לאגרא חייב גם כשלא עביד למיגר, מכל מקום כשאמר לו דור בחצרי עבד מדעתיה ופטור, ולעולם אילו היה גברא דעביד למיגר חשיב זה נהנה וודאי חייב עכת"ד.

גם בנתיבות המשפט (באורים סימן רמו סק"ה) הביא דברי קצות החושן וסיים והנכון עמו.

נמצא כי דברי הרמ"א שהאומר לחברו דור בחצרי אינו צריך ליתן לו שכר מיירי רק בגברא דלא עביד למיגר ולכן כשהרשהו לגור בחצרו אף אם החצר עומדת להשכרה אינו צריך לשלם על כך שהרי הרשהו, והאדם בלאו הכי לא היה שוכר מדור, ולא חשיב שנהנה ממנו.

אבל בגברא דעביד למיגר, אף שבעל החצר הרשהו לגור בחצרו, חייב ליתן לו שכר, דומיא דהאומר לחביר אכול עימי שחייב ליתן שכרו, שהרי נהנה מהמדור כמו מהמאכל, ועל ההנאה חייב לשלם. וכן מבואר בקצרה בש"ך (שס"ג סקי"ג) דבגברא דעביד למיגר חייב לשלם משום שנהנה.

ומיניה לנדון דידן וכיוצא בזה, שהמבקשת התגוררה בדירה ונהנתה גם מחלקו של המשיב, יש לכאורה לחייבה בדמי שימוש על אותה הנאה, שהרי הדירה עומדת להשכרה ואף המבקשת עשויה לשכור מדור, ובכלל זה נהנה וזה חסר הוא שחייב לשלם.

בחלקי אני משתמש

הן אמת כי בתשובת הרשב"א (ח"ב סימן קמא) דן בשותפים שטרם נפרדו ואחד השתמש גם בחלק חברו וכתב:

שאלת, שנים שלקחו מקום ישיבה של בית הכנסת […] אם אירע הדבר שהאחד ישב שם חמש שנים, יכול לומר לו חברו, אשב אני שם כמו שישבת אתה, או יעלה לו שכר כנגד הימים שהיה ראוי בו, או דילמא מצי אמר לו אידך, כל שלא חלקנו – לא היה לי לימנע מלישב שם כל זמן שהוא פנוי. עד כאן תורף דבריך

[…]

במקום ישיבה של בית הכנסת אי אפשר לשניהם להשתמש בו כאחד, כשיסתלק זה ישב בו זה. קדם וישב בו היום – יקדים השני למחר וישב בו. ואפילו בחצר שאין בה דין חלוקה כך הוא, שבמקום שזה משים בו כליו או חבילתו לשעה […] כשמסתלק זה לשעה משתמש בו שני לשעה

[…]

ואם אירע שישב בו האחד שתים ושלש שנים, נראין לי דברים ברורים שאינו חייב להעלות לו שכר. דכל שלא חלקו בשלו הוא משתמש. ואפילו בחצר שיש בה דין חלוקה נמי וכל שכן בחצר שאין בה דין חלוקה […] דכל שלא חלקו – בשלו הוא משתמש. ואילו רצה חבירו – היה משתמש בו עכת"ד.

וכן פסק הרמ"א (סימן קעא סעיף ח) כדברי הרשב"א. ולפי זה לכאורה מקום יש לומר שאין המבקשת חייבת בדמי שימוש מאחר ויכולה לטעון 'בחלקי אני משתמשת' וכמו שלמדנו מדברי רבנו הרשב"א.

אכן יד הדוחה נטויה, שעד כאן לא אמר כן רבנו הרשב"א אלא במקומות בבית הכנסת שכל אחד יכול לשבת שם לסירוגין, וכמו שסיים 'ואילו רצה חבירו היה משתמש בו' אבל בנדון דידן שהצדדים התגרשו, הרי כבר אינן יכולים עוד לדור יחד כלל, ואין זה כמקומות של בית הכנסת הראויים לכל אחד לסירוגין, ונמצא שרק המבקשת נהנית מכל הדירה גם לרבות מחלקו של המשיב, ולכן לכאורה יש לחייב את המבקשת בדמי שימוש בגין הנאה זו. וכן מבואר בפסקי דין רבניים (חלק יח עמוד 300 ע"ש).

דמי שימוש כשהילדים משתמשים

והנה בית הדין קמא כבר הבהיר בעבר, כי כל עוד הילדים גרים עם המבקשת, אין לחייבה בדמי שימוש שהרי היא משתמשת בחלקה שלה בדירה, וחלקו של המשיב עומד לשימוש הילדים. (החלטה מיום ז' באב תש"פ -28.7.20).

עם זאת קבע בית הדין בהחלטה נשואת הערעור, כי מיום בו נקבע בערכאה אחרת שהילדים ישהו עם המשיב (החלטה מיום 24.3.21) הרי שהמבקשת השתמשה לבדה בכל הדירה ויש לחייבה בדמי שימוש.

אכן למרות שעמדתו העקרונית של בית הדין קמא מקובלת עלינו, ולפיה אין לחייב את המבקשת בדמי שימוש כל עוד הילדים משתמשים בחלקו של המשיב, ורק במקום בו המבקשת גרה לבדה בדירה יש לחייבה בדמי שימוש, אך לא נוכל להסכים למסקנת בית הדין לחיוב המבקשת בדמי שימוש.

כאמור, פסק הזמן בו גרו הילדים עם המשיב היה כחודשיים בלבד, שהרי מיד לאחר מכן נקבע בהסכמת הצדדים בהחלטה מיום י"ב בסיון תשפ"א (23.5.21) ששני הילדים יחזרו לגור עם המבקשת. אף ב"כ המשיב הסכימה בדיון כי לפחות אחד הילדים היה במשמורת משותפת. (שורה 102 לפרוטוקול – וכן כתבה בתגובה לערעור סעיפים 8-9).

משכך פני הדברים, כשם שבית הדין קמא לא חייב את המבקשת בדמי שימוש בתחילה בכל פסק הזמן בו שהו הילדים עם המבקשת, כך אין לחייב את המבקשת בדמי שימוש אחר ההחלטה הנזכרת בה נקבע שהילדים ישובו לבית האם, שהרי המבקשת משתמשת בחלקה שלה בדירה, והילדים הם המשתמשים בחלקו של המשיב, ולא המבקשת.

קיזוז דמי מדור מדמי השימוש

אלא שעדיין יש לפקפק בדבר, שהרי מחצית דמי השימוש שיש לחייב את המשתמש בדירה עומדים על חמישים אחוז מדמי השכירות הראויה, ומאידך חיוב המשיב למדור שני הילדים לא יעלה על ארבעים אחוז מדמי השכירות, נמצא שעדיין חייבת המבקשת למשיב סך של עשרה אחוז מדמי השכירות.

וכן נקבע בשורה של פסקי דין כי גם במקום בו הילדים הם המשתמשים במחצית חלקו של המשיב, יש לקזז את דמי המדור בהם היה מחויב המשיב (בהתאם למספר הילדים) ממחצית דמי השימוש (העומדים על 50%) והמבקשת תשלם את ההפרש בלבד, ופשוט.^[1]

ולאשר אמר, כי מאחר ולא ניתן לדקדק בדמי השכירות שהיו בעבר וכפי שעלה בדיון, לפיכך הסכימה המבקשת וב"כ להצעת בית הדין כי תישא בסך חמש מאות ש"ח לחודש בגין חלקה בדמי השימוש בפסק הזמן הנזכר.  

אמור מעתה כי יש לחייב את המבקשת בסך של חמש מאות ש"ח לחודש בלבד, בגין פסק הזמן בו השתמשה בבית עם הילדים, וזאת למשך עשרים ושמונה חודשים, וכי אעבור בס'ך נמצא שיש לחייב את המבקשת בסך ארבעה עשר אלף ש"ח בלבד.

תשלומי משכנתא

ואם לחשך אדם כי המבקשת חייבת בכל מחצית דמי השימוש, ללא קיזוז דמי המדור, שהרי כבר נקבע בערכאה אחרת שתשלומי המשכנתא הינם חלף המדור, ואם נקזז כעת מדמי השימוש המגיעים למשיב את חלקו במדור, נמצא שהמשיב לקה בכפליים, ושילם את המדור פעמיים, הן בתשלום חלקו במשכנתא והן בקיזוז המדור מדמי השימוש, ולכן יש לחייב את המבקשת בכל מחצית דמי השימוש.

אף אתה צא תאמר לו, ותינתק ותמוש היתד התקועה (ישעיה כב-כה), שהרי אף אם תשלומי המשכנתא הינם חלף המדור, מכל מקום משמשים הם גם להחזר חלקו של המשיב במשכנתא, ותשלומים אלו עולים לכאן ולכאן, באופן שאף אם אין לחייב את המשיב בדמי מדור נוספים מעבר למשכנתא, שהרי הילדים גרים בחלקו בדירה, אך גם ודאי לא ניתן לומר שהמשיב שילם תשלום בעין עבור מדור הילדים, ולכן יש לקזז את דמי המדור מדמי השימוש.

וזה לך האות, שהרי אם לא נאמר כן ונחייב את המבקשת בכל מחצית דמי השימוש נמצא שלקתה מידת הדין, והמבקשת לא קיבלה כלל מדור עבור הילדים, דאף שהמשיב שילם את חלקו במשכנתא שהוא כביכול כנגד המדור, הרי המבקשת משיבה לו את מחצית דמי השימוש המלאים, ונמצא שהמשיב לא שילם כלל מדור.

אכן בלכתך בדרך הנזכרת, ואתה תבא'ר, שהמשיב שילם את המדור שקוזז מדמי השימוש, ובכך המבקשת קיבלה את חלקה במדור, וזאת מעבר לתשלום המשכנתא שהינו חוב פרטי של המשיב, שאף אם שימש לתשלומי המדור, לא ניתן לקזזו שוב מדמי השימוש, וכמבואר.

ולמען הסר כל ספק אפרש שיחתי בדרך משל, על דרך שיח'ו (שופטים ה-י).

אילו הצדדים היו מעמידים את דירתם המשותפת להשכרה בסך 3500 ש"ח והמבקשת הייתה שוכרת דירה אחרת עם הילדים בסך 3500 ש"ח, הרי שהצדדים היו ממשיכים לשלם את מחצית המשכנתא, מקבלים כל אחד מחצית מהשכירות בסך 1750 ש"ח והמשיב היה חייב בדמי מדור של ארבעים אחוז עבור שני הילדים שהם 1400 ש"ח וזאת מעבר לתשלום חלקו במשכנתא.^[2]

לפיכך גם עתה שהמבקשת המשיכה לגור בדירת הצדדים עליה שילמו משכנתא, כשם שאין לחייב את המשיב בדמי מדור בעין שהרי העמיד את חלקו בדירה לשימוש הילדים, כך באותה מידה אין לחייב את המבקשת בכל מחצית דמי השימוש שהם 1750 ש"ח על חלקו של המשיב שעמד לטובת הילדים, שאם כך נמצא שהמשיב לא שילם כלל דמי מדור, לא בתשלום בעין, ואף לא כנגד המשכנתא, שהרי המבקשת השיבה לו את דמי השימוש.

וממוצא דבר, מידת הדין נותנת שיש לחייב את המבקשת במחצית דמי שימוש שהם 50% כאשר מהם יש לקזז את חלקו היחסי של המשיב במדור שני הילדים העומד על 40% באופן שהמבקשת חייבת למשיב סך של 10% שהם ההפרש בין דמי השימוש שחייבת למשיב, לבין דמי המדור שהמשיב חייב למערערת, וכמבואר בזה אחת למעלה.

כאמור, מאחר ולא ברור מה היו דמי השכירות בעבר, המבקשת הסכימה להצעת בית הדין להעמיד את חלקה הנזכר בסך של 500 ש"ח לחודש שהם 14,000 ₪  בלבד.

פסק הדין

לאור האמור פוסק בית הדין כדלהלן:

א. הערעור מתקבל חלקית, ואין לחייב את המבקשת בכל מחצית דמי השימוש שקבע בית הדין קמא.

ב. עם זאת יש לחייב את המבקשת בהפרש דמי השימוש העודפים על דמי המדור, שהם חמש מאות ש"ח לחודש, ובסך הכול עבור פסק הזמן הנזכר של עשרים וארבעה חודש, חוב המבקשת יעמוד על ארבעה עשר אלף ₪.

ג. מאחר והמבקשת הפקידה סך של עשרת אלפים ₪ כערובה לשמיעת הערעור, על המזכירות להעביר את ההפקדה כמקדמה למשיב בהתאם לנהלים.

ד. על המבקשת לשלם למשיב את יתרת הסכום בסך ארבעת אלפים ₪  עד תום שלושים יום.

ה. יש להעביר העתק מפסק הדין לבית הדין האזורי בפתח תקוה.

ו. בית הדין מורה על סגירת התיק.

ז. ניתן לפרסם את פסק הדין אחר השמטת שמות הצדדים ומספרי ת"ז.

ניתן ביום ט"ז בסיון התשפ"ו (01/06/2026).

הרב מימון נהרי                           הרב שניאור פרדס                       הרב אברהם מאיר שלוש

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה

---

[1] ראה פסק בתיק 802925/3 (הרכב הדיינים הרב ח. איזרר זצ"ל הרב י. מצגר והרב צ. אלגרבלי שליט"א מיום ט"ו בשבט תשע"ב – 9.2.12) ופסק דין בתיק 577606/3 (הרכב הדיינים הרב מ. נהרי הרב י. יגודה והרב י. רפפורט שליט"א מיום ג' אייר תשע"ה – 22.4.15) וראה גם פסק דין בתיק 869340/19 – כי שם ישבו כסאות למשפט, עיין שם וצרף לכאן, ופה תהא קאי.

עם זאת בילדים גדולים הגרים בבית, מאחר ואין האב חייב במדורם, נקבע כי אין כל ההנאה מחלקו של המשיב למבקשת, והרי היא כאחד מן הילדים הגדולים המשתמשים במחצית חלקו של המשיב (ראה פסק דין בתיק 1038178/4 ופסק דין בתיק 1046341/1) ומכל מקום אין זה ענין לנדון דידן בו הילדים קטנים.

[2] הדבר ברור, כי אף שהתבאר שתשלומי המשכנתא הינם חלף דמי המדור, מכל מקום היינו דווקא כאשר הילדים גרים באותה דירה עליה משלם המשיב את המשכנתא, ומשכך כיון שהמשיב העמיד לרשותם את חלקו בדירה עליה משלם משכנתא אין לחייבו גם בדמי מדור.

אמנם במקום שהילדים גרים בדירה אחרת, ודאי שהמשיב חייב בתשלומי מדור מלבד תשלומי המשכנתא, מאחר ותשלום המשכנתא הינו כפירעון חובו על מנת לאפשר את בעלותו בדירה, אך ודאי שאינו יכול לשמש כדמי מדור שהרי הילדים גרים במדור אחר. (וראה תיק 1357812/1).

ובלאו הכי המשיב מקבל את תשלומי השכירות מהדירה עליה משלם משכנתא, ואם נפטרהו ממדור הילדים על הדירה החילופית, נמצא שלא שילם דבר, ופשוט.