לפני כבוד הדיינים: הרב רפאל זאב גלב – אב"ד, הרב אריה אוריאל, הרב בן ציון טופיק

החלטה

ארבעה נושאים לנגד עינינו:

1. הסדרי שהות.

2. הדירה (בעלות ותביעת דמי שימוש).

3. ההלוואות שנלקחו עבור מימון החיים המשותפים.

4. קביעת מועד הקרע בין הצדדים.

1. הסדרי שהות

בעניין הסדרי השהות – נתנה החלטה בתיק מתאים.

2. הדירה (בעלות ותביעת דמי שימוש)

הצדדים הגישו סיכומים בעניין כהוראתנו.

לאחר עיון מעמיק בטענות הצדדים ובסיכומיהם, מוחלט לאמץ את עמדתו של הנתבע ולדחות את עמדתה של התובעת וטענתה, שכביכול אין בפנינו ויכוח על זכות קניינה שלה.

בשל כך מוחלט על דחיית התביעה בעניין הדירה ודמי השימוש בה.

נוסיף ונאמר, כי ביה"ד סבור שעצם הבקשה נגועה אף בחוסר תום לב, ולהלן נימוקים להתרשמות זו:

א. בשים לב לכך, שהדירה כולה מומנה מכספי הדירה הקודמת שהייתה רשומה ע"ש האיש בלבד טרם נישואיהם, ובהתחשב בכך שהאיש לבדו הוא זה שנשא בתשלום המשכנתא של הדירה, הרי שברי הדבר שכוונתו בהסכם הממון שנחתם ע"י הצדדים עובר לנישואיהם, הייתה לשמר את זכויותיו בדירה ולהחריגה מאיזון הנכסים, וכפי שהובהר בדיון.

ב. על כך יש להוסיף את העובדה, כי הדירה לא נרשמה בטאבו על שם הצדדים, ואף בהערת האזהרה שנרשמה ע"ש שניהם, לא נרשם אחוזי בעלות בין הצדדים.

אנו סבורים, כי הערת אזהרה מגלמת בקרבה אך ורק זכות אישית-חוזית זו או אחרת – ומעין טענת שיעבוד מחמת תביעה או טענה ממונית שיש לי כנגד בעל הנכס, אך בשום פנים ואופן איננה קשורה לזכות קניינית בנכס עצמו, ואיננה מהווה כל אינדיקציה לזכות קניינית כלשהי!

על פי ההלכה, אנו מגדירים את הערת האזהרה רק כטענת 'ממוני גבך', שמשמעותה הינה, שישנה זכות כלשהי על הממון עבור מי שנרשמה הערה אזהרה לטובתו, כאשר זכות זו הטעונה בירור, מעכבת ומונעת שינוי זה או אחר ברכוש, בלא רשותו והסכמתו של האחרון בכתב.

עם זאת, ברור כי אין לראות בהערת אזהרה זכות קניינית או אינדיקציה לשאלה העומדת בפנינו על כל המשתמע מכך. נמצא אפוא, כי ההבדל שבין רישום בטאבו לבין הערת אזהרה אינו רק באיזו שלב נמצאת הדירה מבחינה רישומית, אלא קיים הבדל מהותי כפי שנתבאר. בשל כך יש לדחות את עמדת האישה וב"כ.

אצטט בעניין זה, מפס"ד של אב"ד ירושלים הרב אוריאל לביא שליט"א, (תיק מס' 734891/8) שמדבריו מבואר כי הוא מסכים עימי בהגדרת הדברים, וז"ל:

"לרישום הערת אזהרה שתי מטרות עיקריות: הראשונה, כשמה כן היא, להזהיר ולהודיע לכל מי שמתעניין במקרקעין שלגביהם נרשמה הערת האזהרה, כי קיימת כבר התחייבות מצד בעל המקרקעין או בעל הזכות במקרקעין לעשות בהם עסקה, או להימנע מלעשות בהם עסקה. השנייה, למנוע בפועל, מבעל המקרקעין או מבעל הזכות במקרקעין, שכבר התחייב לעשות עסקה במקרקעין עם קונה מסוים, לעשות עסקה עם אדם אחר לגבי אותם מקרקעין ללא הסכמתו של האדם שלטובתו נרשמה הערת האזהרה, או ללא קבלת צו מבית המשפט.

מכל הנ"ל עולה שאין להערת האזהרה מעמד של 'רישום בטאבו' הקובע את בעלות הנכס בהתאם לרישום".

ג. גם טענותיה הנוספות של האישה שיש לראות את הרישום בבנק במשכנתא ע"ש שני הצדדים, כראיה על כך שיש לתובעת בעלות על 50% מהדירה – יש לדחות טענה זו על הסף, שעה שברור גלוי וידוע כי האיש שילם לבדו את המשכנתא מחשבונו האישי בבנק לאומי. רישום המשכנתא על שני בני הזוג, כידוע, הינו אחת מהדרישות של הבנק בכל הליך לקיחת משכנתא כדי לגבות את עצמו, שיהיה לווה נוסף שניתן לפנות אליו לפירעון החוב, אך אין מכאן ולו ראשית ראיה לנידון דנן בדבר קביעת הבעלות על הדירה.

ד. נוסיף ונאמר כי לנידוננו זה, יפים כל כך דברי ה'ערוך השולחן' הידועים בחו"מ סימן ס' סעיף כ"א, שכתב וז"ל:

"אשה שטוענת על קרקעות שהניח בעלה שחציים שלה ממעות שנפלו לה מבית אביה, והשטרות כתובים בשם שניהם, הדין עם האשה, ואם כתובים בשמה לבד והיא טוענת שכולם שלה – כולם שלה. ודווקא באשה שאינה נותנת ונושאת בתוך הבית, או אפילו נושאת ונותנת, אם הבעל עצמו כתב השטרות על שמה, שייכים לה [ש"ך] ויתבאר עוד בסי' ס"ב, ויש לדקדק עתה כשנכתב קרקע על שם האשה בערכאותיהם, צריכים הדיינים להיות מתון בזה, כי יש לפעמים שהבעל כותב נכסיו על שם אשתו מפני איזה טעמים, ולעולם הנכסים הם של הבעל, לכן צריכים לחקור בזה הרבה":

הגדיל עשות וחזר על דבריו אלה שם בסימן ס"ב סעיף ו',  וז"ל:

"כבר בארנו בסוף סימן ס' דבזמנינו אין שום ראיה מה שנכתבו קרקעות על שם האשה, ואפילו נתקיים בערכאות, מפני שהרבה עושים כן מפני איזה טעמים שיש להם, ואין כוונתם להקנות להן, לכן צריכים הדיינים להיות מתון בזה מאד מאד":

בנידוננו, ברור הדבר כביעתא בכותחא כי זו הייתה כוונת האיש, כדרישת הבנק לגבי לקיחת המשכנתא, וכפי שהצהיר היזם (יובאו דבריו להלן). אין כל היגיון שהאיש יעשה הסכם ממון לבטח את עצמו, ידאג לשלם את הכול בעצמו מחשבונו הפרטי, כשהוא 'על הדרך' שובר קופת השתלמות, ומקבל מתנה מסבתו בסך מאות אלפי שקלים, ולפתע תופיע האישה ותקבל מחצית מהדירה.

כמו"כ עיון קל בנספחי סיכומי האיש מעלה, כי כלל הרכישות לדירה, עיצובה ואבזורה הכולל מטבח, סלון, ריהוט וכו' נעשה הכול ע"י האיש ובמימונו בלבד. כך, ש(קצת) קשה להכיל את אי תום הלב הטמון בתביעה חסרת בסיס זו.

ה. גם בעניין פרשנות סעיף 4.1.3 בהסכם הממון, ביה"ד דוחה פרשנות התובעת, ומאמץ את פרשנות הנתבע וכפי שהעלה בסיכומיו בסעיפים 48-62. ברור הדבר, שכוונת האמור בסעיף זה 'רכוש כלשהו שיירשם על שם שני הצדדים במרשם רשמי' וכו' – אין הכוונה לרישום 'הערת אזהרה' אלא ל'רישום בטאבו' – מה שלא קיים בנידון דנן.

ו. מעבר לאמור ולמעלה מן הצורך נוסיף ונאמר, שמאחר ועל כך אין כל מחלוקת, שהאיש הוא ורק הוא מימן לבדו את רכישת הדירה, ותשלום המשכנתא נעשה מחשבונו האישי ולא המשותף, והוצהר והובהר ברורות בהסכם הממון כי הוא רוצה להחריג נכס זה, הרי שייתכן שאף אם ההליך בדירה היה מגיע עד לכדי רישום בטאבו על שם הצדדים, יש מקום לומר, שבנסיבות העניין ביה"ד היה מכריע, באופן חריג, שלא לילך אחר הרישום בטאבו, שעה שנסיבות העניין מוכיחות כי ישנה אומדנא ברורה ביותר שזו כוונת הצדדים.

עוד נוסיף ונאמר, שגם מבחינת סעיף 8.2 לחוק, הרי שבמקרה זה כפי שתואר, שהנתבע הקפיד לערוך הסכם ממון לשמור על רכושו עוד בטרם הנישואין ולהחריגו, וכשהוא לבדו נושא בכל התשלומים לרכישת הדירה וכל אבזורה כנזכר, אנו סבורים שאף אם היה רישום בטאבו ע"ש שניהם בשווה, היה מקום לסטות מהרישום, מחמת אותן 'נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת' כלשונו של החוק – קל וחומר במקרה דנן שעסקינן בהערת אזהרה בלבד.

וכבר בשבתי בביה"ד בחיפה כתבתי בפס"ד (תיק מס' 109740/10) אודות הרישום בטאבו – כראיה והוכחה לבעלות, והעליתי בזה שישנם מספר שיטות בין פוסקי זמנינו בשאלה זו, כאשר הדעה הרווחת בבתי הדין הרבניים בישראל, שיש לילך אחר הרישום בטאבו מחמת קניין סיטומתא, הרוצה יעיין שם. אך כאמור, בנסיבות תיק זה, אנו סבורים כי זה מקרה יוצא דופן. קל וחומר כאמור בנידוננו, כאשר מדובר בהערת אזהרה בלבד ולא ברישום בטאבו.

ז. האינדיקציה היחידה בד"כ הינה מה שמופיע בחוזה הרכישה מול הקבלן. אכן במקרה דנן גם האישה חתומה על חוזה הרכישה, אך כאמור, אנו סבורים כי לאור האמור, שאך ורק האיש הוא זה שנשא במכלול התשלומים והמשכנתא, אבזורה של הדירה וכדו', ברור גם ברור כי אין בפנינו בני זוג שרכשו דירה, אלא איש שרכש דירה כשהאישה רוצה לרכוב עליו ולהנות מכספו בלא כל תמורה, ולהותירו בחוסר כל, כשהוא יוצא מהנישואין כשמצבו הפיננסי הרבה פחות טוב משהיה בשעה שנכנס אליהם. זהו דבר שאין הדעת יכולה לסובלו, ובוודאי לא כשמדובר בהערת אזהרה בלבד ולא ברישום בטאבו שהיה יכול להתפרש כקניין וכמתנה של האיש לאישה.

ח. אוסיף כאן, שלאחר העיון בתצהירו של היזם שמכר את הדירה, מתברר כי הכתוב בו עולה בקנה אחד עם האמור לעיל.

סוף דבר יש לדחות את תביעת האישה על מחצית הדירה, וכמו"כ את תביעתה לדמי שימוש בה.

3. ההלוואות שנלקחו עבור מימון החיים המשותפים

בעניין ההלוואות וסגירת החשבון בבנק הפועלים, וטענת האיש כי האישה התחייבה בכתב לפירעונם בשווה עמו – נקבע מועד לדיון ליום 17.06.2026, כשהדיון יעסוק בעניין ההלוואות, ועדותה של האם אף היא תישמע בעניין זה.

4. קביעת מועד הקרע בין הצדדים

בעניין קביעת מועד הקרע – הצדדים חלוקים בעניין. לדעת התובעת יש לראות את התאריך מועד הגשת הבקשה ליישוב סכסוך כמועד הקרע – היינו חודש אפריל 2025. מנגד, לדעת הנתבע, יש לראות את חודש אוגוסט 2022 כמועד הקרע – עת הגישה האישה כנגד האיש תביעה מופרכת שכביכול רצה לפגוע בעצמו.

לדברי שני הצדדים אין צריך במינוי אקטואר.

מסקנות

בשל כך ולאור כל האמור לעיל, מוחלט בזאת כדלהלן:

• הנתבע דנן הוא הבעלים היחיד של הדירה ברחוב […], הידועה כגוש […] חלקה […], תת חלקה […].
• תביעת האישה לקבוע שהיא הבעלים על מחצית הדירה – נדחית.
• ומטעם זה אנו גם דוחים את תביעת האישה לקבלת דמי שימוש מהאיש בגין הדירה.
• אנו מורים בזאת לחברה המשכנת לרשום את זכות הבעלות המלאה בדירה על שם הנתבע, ופשוט וברור כי הוא ימשיך כבעבר לשאת בכל התשלומים כנדרש.
• בעניין מועד הקרע – ולשם מה יש צורך בקביעה זו אם בהפרדה רכושית מלאה עסקינן – מוחלט לדחות את הקביעה בעניין זה, לדיון שיתקיים בפנינו, כאשר כל צד יוכל לחקור את הצד השני בעניין ההלוואות ומועד הקרע עד 20 דקות לכל צד.
• בעניין בקשת האיש לחייב את האישה בהוצאות בגין תביעת סרק על הדירה ודמי שימוש – מוחלט לדחות בשלב זה את ההחלטה בעניין, עד לאחר הדיון בעניין ההלוואות הנטענות וחקירת הצדדים.

הרב רפאל זאב גלב – אב"ד

מצטרפים למסקנות.

הרב אריה אוריאל – דיין          הרב בן ציון טופיק – דיין

לאור האמור – הוחלט כפי שהתבאר במסקנות דלעיל.

ניתן לפרסם פס"ד זה לאחר השמטת פרטי הצדדים ומספר ת"ז כנדרש.

ניתן ביום ג' באייר התשפ"ו (20/04/2026).

הרב רפאל זאב גלב – אב"ד                      הרב אריה אוריאל                    הרב בן ציון טופיק

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה