בית הדין הרבני מוסמך לפסוק הוצאות משפט (כולל שכר טרחת עורך דין, אגרות והוצאות עדים) בהתאם לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים. בניגוד לבתי המשפט, אין כלל גורף של "המפסיד משלם", והדבר נתון לשיקול דעת הדיינים המסתמכים על המשפט העברי, תוך חיוב בגין תביעות סרק או התנהלות דיונית חסרת תום לב.
פסיקת ההוצאות מושפעת בעיקר מהגורמים הבאים:
• שיקול דעת בית הדין: לבית הדין סמכות רחבה לפסוק הוצאות על פי שיקול דעתו. לרוב, הוצאות נפסקות אם צד אחד הטריח את חברו ללא צורך, הגיש תביעת סרק, או גרם להתמשכות הליכים מיותרת.
• תשלום לאוצר המדינה: במקרים מסוימים, ובמיוחד כאשר צד לא מופיע לדיון או לא מציית להחלטות, בית הדין רשאי להטיל תשלום הוצאות או קנסות לקופת המדינה.
• הוצאות קבועות ומומחים: הוצאות נלוות כגון שכר סופר, תרגום או שכר טרחת מומחה מטעם בית הדין, מוטלות בדרך כלל באופן שווה על שני הצדדים.