תביעה לשלום בית בבית הדין הרבני היא הליך משפטי המוגש על ידי אחד מבני הזוג במטרה לשקם את הנישואין ולמנוע גירושין. היא מאפשרת לבן הזוג המעוניין בכך לבקש מבית הדין להורות לצדדים לשוב לחיות יחד, ולעיתים משמשת ככלי לעיכוב הליכי הגירושין.
מאפיינים עיקריים של תביעה לשלום בית:
• הסמכות הבלעדית: לבית הדין הרבני סמכות ייחודית לדון בנושא זה בישראל. ניתן להגיש את התביעה כהליך עיקרי, או כהליך ביניים גם אם תביעת הגירושין כבר החלה.
• סעד שאינו ניתן לאכיפה פיזית : אמנם בית הדין יכול לפסוק שעל בני הזוג לחזור לשלום בית, אך הוא אינו יכול לאכוף זאת בכוח. עם זאת, הוא יכול להטיל סנקציות כלכליות או אחרות על הצד שמסרב לשתף פעולה.
• שימוש אסטרטגי: לעיתים התביעה מוגשת ממניעים טקטיים. לדוגמה, כדי להוכיח לבית הדין שהצד השני אינו פועל בכנות לשם שלום הבית, או כדי "לקנות זמן" ולהתארגן משפטית וכלכלית לקראת הליך הגירושין העתידי.
• בחינת כנות התביעה: בית הדין יבדוק היטב האם הבקשה לשלום בית מוגשת מתוך כוונה אמיתית לשקם את הקשר או כצעד טקטי.
אם בני הזוג מחליטים לנסות ולתקן את מערכת היחסים, הם יכולים לערוך הסכם שלום בית.
הסכם זה מגדיר את כללי ההתנהלות בתקופת הניסיון לשיקום, וכן כולל מתווה מוסדר למקרה שהניסיון ייכשל ויוביל בסופו של דבר לגירושין.